diff --git "a/json/Musar/Acharonim/Shevet Musar/Hebrew/Shevet Musar, Fiyorda, 1761.json" "b/json/Musar/Acharonim/Shevet Musar/Hebrew/Shevet Musar, Fiyorda, 1761.json"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/json/Musar/Acharonim/Shevet Musar/Hebrew/Shevet Musar, Fiyorda, 1761.json"
@@ -0,0 +1,343 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Shevet Musar",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001188109",
+    "versionTitle": "Shevet Musar, Fiyorda, 1761",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "שבט מוסר, פיורדא, תקכ\"א",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "שבט מוסר",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Title": [],
+        "Author's Preface": [],
+        "Index": [],
+        "": [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "שמע בני מוסר אביך אהוב בוראך אשר אספך להג תורה בכל לבבך עשה מצותיו בכל עת זכור יראתו בכל זמן ראה ברכהו בכל רגע הכר בוראך בארך בורך קדש עצמך במותר לך טהר עצת לב רעיונך נקה עצמך מכל חטא בכל מדה ומדה תן תודה נהג האמת ואהבת חסד ראשית חכמה יראת ה' בכל דרכיך דעה בוראך יראי השם תירא ותאהוב נגד עיניך אהבת קונך ותן שכר למרוצת רגליך יו\"ד כ\"ף כף למ\"ד <small>(נ\"ל שאמר בדרך מליצת הלשון יו\"ד כ\"ף פשוטה כ\"ף כפופה למ\"ד. ורמז בזה יו\"ד שהוא היצה\"ר כמו שדרשו חז\"ל על וייצר בשני יוד\"ין שרמז ליצ\"ט וליצה\"ר ואמר יצרך כפוף כלומ' הכניעהו ותלמוד המידה הזאת לכוף יצרך תמיד בלבבך)</small> המדה הזאת חמוד בלבבך ודע כי הוא רואה דרכיך יישר ועשה צדק הצנע לכת עם אלהיך חזק בתורה ובקש שלום ואמץ במעשים טובים בכחך אמץ ביחוד השם ובאהבתו. ועתה בני שמע בקולי ואשרי אדם שומע לי אהוב את ה' אלהיך לבך תשית לדעתו וליחדו עבוד עבודתך עדי ערב זכור אהבתו בכל עת ראה הוא נצב לקראתך השתחוה לו הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך טהר עצמך מכל חטא נהוג עצמך במידת תרומיות <small>(כלומר במדות חשובת ורמות)</small> אלמדך ואתה תוסיף לקח אשרי תמיד מפחד לבו בחשק בוראו עשות מזמותיו ליוצרו זוכר אהבת צורו רצון תאות עושו הומה בשיחות לבו קורא שונה ולומד טוען עול יראתו נבזה בעיניו ומואס בהבלי הנאת העולם נכא לבב מדכאהו רוחו הלא משפיל בכחו כובש יצרו יוצרו לנגדו תמיד נאמן רוח מכסה דבר וצדיק באמונתו יחיה ידבר בנחת עם כל הולך בתמימות לבו ומנהיג בניו כשורה דרך יושר מורה הוא מקרב קרוביו חסד רודף צדק זוכה ומזכה כח קיחת דברים טובים עושה בקשת אשתו מכבדה ודבק בה ומשיא לבניו ובנותיו סמוך לפרקן עינו טובה בשלו שמח בטובת אחרים ואוהב שכניו ורעיו ומלוה לעני בדוחקו ונותן צדקה בסתר ומעשיו לשם שמים ותמיד משכים ומעריב בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ולומד שם ומתפלל בכוונת הלב אשרי בניו נפשו בטוב תלין. בני לדברי הקשיבה אל תהרהר אחרי הבורא אל תאמר מה היה אל תדוש במופל' ממך ואל תחקור במכוסה ממך אל ימהר לבך לחשוב אל תדבר על צדיק עתק אל תפנה אל מדתך אל תשכח כל גמוליו אל תשלוט בך אל זר יצרך אל תתבייש במעשיך אל תפן אל אזן התאוה אל תתאו למטעמותיו אל תאמר אחטא ואשוב אל תעמוד בדר רע אל תמנע טוב מבעליו אל תוסף על דבריו אל יצא שבועה מפיך אל יגבה לבך עליך בגאוה אל תלך במראה עיניך אל תחשוב תרמית בלבבך אל תעוז פניך ולבבך אל תרבה תדבר גבוה אל תנשא עצמך אל תגביה לדבר בצואר אל תרבה לדבר דברים בטלים אל תתן תפארתך לעצמך אל תחרוש על רעך רעה אל תריב עם אדם אל תוכח לץ פ�� ישנאך אל תשאר בדרך רעים אל תשב במושב לצים אל תלך בדר אתם אל ישיאך יצרך לחטוא אל תהי חכם בעיניך אל תתחר במרעים אל תרף משמוע מוסר אל תהנה אם יכבדוך אל תבקש גדולה וכבוד אל תט ימין ושמאל אל תחמוד יופי אשה אל ישט דרכיה לבך. אל תקחך במתק דבריה אל יגע להעשיר אל תהיה רע עין אל תגלה סוד אל תקנא בעושה עולה אל תסגור דלתותיך מן הצדקה אל תונה עני ואביון אל תתן את פיך לחטיא את בשרך אל תטוס תורת אמך אל תט מאמרי פי אמת למוד פיך לך בדרך טובים עניו תהא בהילוכך זכור תתחסד בישבתך רבה להתגאות בביאתך תהא ערום בירא' סור מרע ועשה טוב כבד נא הוריך בקש שלום בין איש לרעהו תוכיח את עמיתך תדריכהו בנחת לשמים תזכה בכל דבריך הרחק מלצים ופוחזים תדבק ביראה שמים תשבר רוחך ותאותך תקרע סגור לבך תבכה אל רוב חטאתי' תודה ועזוב רשע תחנן לבורא על רוב פשעיך לסלוח לעוניך כרוב רחמיו התפלל אליו ליתן יראתו על פני' ליקח אהבתו בלבך לעובדו בשמחה תבקש רחמים על עצמך ועל אשתך ועל בני בתיך שלא יבא א' מהם לידי עבירה ולא לידי דבר מכוער וחטא ולא יהא להוט אחר גרונו ולא לעסוק בהבלי שוא כי אין חפץ לבורא באכילה ושתיה מה יתרון שיעמל לרימה ותולעה אם תחטא מעט יהא בעיני' הרבה ותשוב אם תעשה תורה ומעשים טובים תאמר לכך נוצרת הכר בוראך מי בראך ירא השם עושך חשוב כי מלא העולם כבודו לך בענוה וכובד ראש אל תתחבר ללצים אל תשב עם מדברים דברים בטלים יהא מורא' מלכך בין עיניך תן לבך כי רואה כל מעשיך חוקר לב ובוחן כליות יודע כל מחשבותיך חשוב כי הוא בראך ומפרנס הוא עשך לו עבד עולם על כן תהא יראתו על פניך השמר לך לבלתי תחטא התהלך לפניו והיה תמים וימלא לבבך נאמן לפניו כי אין לו חפץ בכסילים אנשי לצון ואנשים רקים ההולכים אחרי יצרם ומתפרנסים בחשק תאותם החושקים בעידון העולם שוא והבל ובאנשי לצון אין יראה הנה בבא עליהם רעה איך יצעקו לאל ולא ישמע תחת כי שנאו דעת ויראת ה' לא בחרו המדריך את עצמו בענוה וביראה הוא מתחכם ביראה אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמלא את ה' אלהיך תירא לרבות ת\"ח עבד מלך כמלך ומכבדו כמקביל פני הכבוד. אדם ילוד אשה לבך תן הגמול והחסד שעשה עמך יוצרך מיום היות זרע ליחה סרוחה לבנונית ראה אל תהא כפוי טובה לו אביך ואמך עזבוך והוא אספך ובראך ושמרך עד אשר יצאת מבטל בעת שמחתך דעהו תעלה מוראו על לבבך ורעדו כל אבריך עבדו את ה' בשמחה וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה כי ברוע פנים יטב לב וחשוב כי הבורא אצלך שויתי ה' לנגדי תמיד כשאתה מתפלל עמוד באימה וחשוב לפני מי אתה עומד לפני מי אתה מדבר אם דאגה בלבבך תשיחנה מדעתך בעת תפלתך כי בעומדך לפני מלך הגדול אין לחשוב דאגתך כי אם מוראו ואהבתו לפי שרבים חוטאי נפשם בבית תפלתם יושבים כאבלים ופיהם סתום בל ישוררו לה' צבאות ידונו באש לא נופח על זאת כי על כן בכל דרכיך דעהו אל תפנת יראת אלהים מלבך אם מזונותיך מצומצמים חשוב כי בנשימה שנתן באפי ובהבל פי ונתן לי עוני לטובתי לצרוף אוי בכור עוני אם יחוורו פניך <small>(אם יביישו אותך)</small> על עסק המצות חשוב דמך הנזרק כדמים הנזרקים ע\"ג המזבח אם יסורין באים עליך קבלם באהבה ובשמחה וחכם ביראתו כי הוא אדוניך ואתה עבדו קנוי לו. הוי מודה לו על כל מדה ומדה אם נתן לך עושר ונכסים וכבוד אל ירום לבך מאחיך האביון כי לא תדע מה יולד יום ושניכם יצאתם ערומים מן הבטל ובצאתך מן העולם על עפר השכב כמוהו במקום רימה ותולעה על פיך יצאו ועל פיך ��בואו וגם בחייך שמא אתה תצטרך לבריות כמוהו. אם תתייסר בניך יהיו בעיניך כאלו הרגת' בחטאתיך ואל תתרעם על מדותיו כי כל סאון סואן בשולחו דיניו דע כי בקרבך קדוש לכך נהוג עצמך בקדושה ובפרישות ובטהרת ונשאתה מזכיר שם הנכבד והנורא ירעדו כל אבריך וכיון לבך אל בוראך קדוש לכך נהוג עצמך בקדושה ובפרישות ובטהרה וכשאתה מזכיר שם הנכבד והנורא ירעדו כל אבריך וכיון לבך אל בוראך כשאתה עומד בתפלה וקודם שיצא הדבור מפיך חשוב פי' ביאורו אם רעיונך בא לך באמצע תפלתך החרש עד שתכין לבך ביראת הבורא ודקדק כל תיבה ותיבה לנענע שפתיך ולהרגיש הדיבור שלא תטעה כאלו אתה מונה מעות שאתה נותן כוונה והבנה למנין כשאתה עומד בתפל' אמור מה אני ספון לתת עטרה למלך הכבוד להזכיר שמו הגדול ולבש חרדה כמ\"ש אברהם הנה נא הואלתי לדבר אל ה' ואני עפר ואפר הלא בני מעלה יראו ויבהלו מפניו וסביביו נשערה מאד אף אני קרוץ מחומר לא בינת אדם לי נבזה בחיי ונמאס במותי אקרע סגור לבי ובוא פתחיו ביראה ובענוה כי כל מקום שמצינו גדולתו מצינו ענותנותו מרום וקדוש אשכון את דכא ותפל רוח ע\"כ בעוד רוחך בתוכך חשוב ביראה בוראך גול על ה' מעשיך ויכונו מחשבתך יראת ה' מקור חיים לסור ממוקשי מות ותסיר עצמך מן המהירות ומן העקשות ומן הגאוה ומן העצלות אחוז בענוה ובשלום ואל תקנא בעושי עולה כי אם ביראת ה' כל היום והיה אמונת עתך חוסן ישועות חכמה ודעת יראת ה' היא אוצרו ואם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו הלא עיני השם המה משוטטות בל הארץ ודע כי מנוסה <small>(שדברים אילו באו לך לנסיון מאת השם)</small> יש בנוי ובגבורה ובכבוד ובקנאה ובחכמה ובעושר ובעוני ובתוקף יצר העביר' ודע כי המצוה והיראה מכבין את היצר וכתורה תבלין להסיר המחשבה רעה עכ\"ל.",
+                "<b>ואתה</b> בן אדם אל יפתוך יצרך לומר הים אני אם תנין אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש כי תשים עלי העול הכבד הזה לאמור כל הכתוב לעיל כי לא יספיקו לי ימי ולילי ובלי אכילה ושתיה ובלי שינה כדי שיוכל לקיי' ולשמור כל זה והלואי ואולי כי לא מלאך אני שאין לפניו אכילה ושתיה וגם לא שינה כי תשים עלי העול הכבד והקשה הזה כי לא אוכל שאת דע באמת כי אלה הדברים בכלל פתוי היצר הרע הם כי הוא אשר מכביד הדברי' בעיניך כדי שתבעינו בכל ולהכניסך ברשתו תדע שהרי רוב הדברים הנ' בפ' זה שמירתם בשב ואל תעשה רובם שתחשוב ביחודו ית' ואהבתי תמיד ולא תזיק לחברך ותתרחק מעשק ומרמה ותנוע' כדומה ודבר א' מאלו כולל כמה דברים מהנזכר עמה ונמצא שבנקל מתקיימים בהיות רובם בשב ואל תעשה כמדובר ומעט מזער מהם באים לכלל מעשה והוא לפרקים ובזמנים מחולפים כגון עשות משפט וצדק להציל עשוק מיד עושקו וכדומה שאינו זה מעשה בכל יום כשיזדמן. והגם שיאמר ויצוייר שכל הדברים הנזכרים כלם הם בכלל עשה ששייך טורח בהם למה תכבד הדבר בעיניך ואינך משים נגדך מעלת גודל השכר המזומני' לך ע\"ז בעולם שכלו טוב שעולם שכלו ארוך אשר עין לא ראתם אלהים זולתך. אם מלך בשר ודם יאמר לך כל מה שתמנה מדינרים מבקר עד ערב ביום אחד יהיו לך בודאי שלא תאכל ותשתה ולא תישן ולא תנוח ולא תשקוט רגע כדי שלא להפסיד באותו רגע מה שתוכל למנות מהדינרים ואינך חושש לכובד הטורח לחמדת הריוח ואעפ\"י שהוא דבר ספק שאפשר שאחר שטרחתה כל היום יחזור המלך מדבורו ואתה יוצא בידים רקניות ואף שיקיים דברו הריוח הזה הוא דבר שאפשר שלא יתקיים בידך כי תפסיד אותו או גנבים יבאו לך וגם במותך אינך הולכת עמך עכ\"ז אינך חושש לשום אחד מאלו הדברים ואת טורח כל היום כ\"ש וק\"ו בן בנו של ק\"ו שאין לחוש לטורח קיום המצות כיון דשכרו ודאי ומובטח בידך לעולם בחייך ובמותך שהוא דבר שאין יד זולתך יכול לשלוט בו ובו אין סוף וקת ותכלית ואדרבא צריך להקהל בעיניך הדברי' ולא לעול ולמשא דבערך רבוי וגודל השכר הוא דבר מועט אפילו שלא תנוח רגע מכל ימי חייך כטורם עשייתם ובפרט שאין עליך טורח כל המלאכה לגמור כי יש הרבה מסייעים לך בקיום כל דבר ודבר שאתה מקיים שהרי בא לטהר מסייעים אותו מן השמים קב\"ה וכל מלאכיו וכיון שכן מה נוגע לך מהטורח ומה גם שבהיות אדם שפל מאליו מתקיימים כל הדברים הנזכרים משום שנחשב לו כאלו מקריב כל הקרבנות כדרז\"ל על פ' זבחי אלהים רוח נשברה ובהיות נקי מכל חטא ועון ע\"י שפלותו דומיית המקריב כל הקרבנות קונה בחינת רוחניות בעצמו ומואס ברע ובוחר בטוב כטבע הרוחניי ובזה מאליהם מתקיימים כל הדברים. ונראה דזה יהיה כונת הפסוק בפ' ויקרא אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבק' ומן הצאן תקריבו את קרבנכם שהכונה אדם כי יקריב שההקרבה יהיה מכם ומעצמכם וכיצד שתשפילו את עצמכם וזהו נקרא קרבן לה' ונחשב לכם בקניית השפלות כאלו הקרבתם כל הקרבנות שמן הבהמה ומן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם ודוק ובפירוש אפרשיות פרשת פנים הרבה על פסוק זה. הכלל העולה שהמכביד בעיניו קיום עבודת הבורא עצל יצרו הוא למונעו יתחיל ליכנס בעבודה ויראה איך מסייעי' אותו ויקל בפניו ומה גם שכל דבר הנעשה בשמחה אפי' דבר קשה יקל ועבודת הבורא צריך בשמחה וכיון שכן מה כובד ימצא בקיומו ועוד לא בשביל שאם אדם לא יכול לקיים כל לא יקיים כלל כל אחד ואחד יקיים מה שיכול ונמצא בין כל ישראל מתקיים הכל שכלם נפש א' כדרז\"ל על פ' בשבעים נפש ונוגע תועלת לכל א' במה שמקיים חבירו דזהו משל לאחר שאינו יכול לאכול מאכל טוב ליוקר מציאותו לא בשביל זה לא יאכל משא' המאכלי' שישיג ידו וימות כלל העולה דכשם שמבקש האדם אופני' שלא יגיע נזק בגופו כך צריך לבקש אופנים בכל יכולתו שלא יגיע נזק לנפשו שעם נזק הנפש גם לגופו מזיק כי כיון שגרם חלודה בנפשו אינה יכולה להאיר לגוף וכלה ונפסד ואף ע\"פ שכדי שלא יגיע נזק לנפש צריך מירוק הגוף אל יחוש לזה משום שע\"י מירו' זה עושה הנפש פרי והוא כמשל כל זרע הנזרע בארץ שאינו בא לחלל צמיח' כ\"א שתתמרק ותסריח ואחר כך צומח ויוצא פרח ויצץ ציץ וכיון שכן אם יחוש על בריאת הגוף מעולם לא יצמיח הנפש' שום צמיחה לעלות למדרגה רוח ומרוח לנשמה כנודע אשר על כן שמע בקולי איעצך ויהי אלהים עמך לבקש אופן להבין על מה פגמת בגלגול שעבר ובאת לתקן דע שכל מצוה מכל המצות אשר התאוה נפשך לשקוע בה יותר מאחרות באמת שבה פגמת תחילה וישלחך משם עוד בעולם הזה להשלימה לכן אל תרף ממנה ועשה אותה בשלימות' כלליה ופרטיה ובכל גדרים וסייגיה ואל תכיר אותה מנגד עיניך מיד ודע שיזדמנו עליה הרבה מונעים בה והם שלוחי סמאל הרשע למנוע לך שלא תשלימנה ותקבל עליה עונש במותך ותחזור פעם אחרת בזה העולם תטעום טעם המיתה פעם אחר פעם על ידו הלא תראה בחכמי התלמוד דשואלים מהם במה היית נזהר חד אמר במצות ציצית וחד אמר בהשכמת בית הכנסת וכיוצא בזה וכו' דקשה הציצי' היה נזהר ולא בשאר מצות ח\"ו אלא שהיו משיגים בחכמתם הרמה על המצוה שבאים לתקן והיו שוקעים בה תדיר לתת עיני השגחתם עליה לקיימה בשלימות ואעפ\"י דשאר המצות היו מקיימים בשלימות אך המצוה שעליה בא�� היה כל מגמתם עליה לא היו פוסקים מלהזכירה ולבקש אופנים לקיימה בכל חלקי היותר נאות שאפשר ולכן אם לבך מתאוה ללמוד מקרא יותר ממשנה או בהפך וכן אם תאות נפשך ללמוד תלמוד יותר מקבלה או קבלה יותר מתלמוד ממה שתאוה נפשך דע שעל זו באת ואחוז בה לעשת עיקר לימודך שם ואפשר דעל זה רמזו רז\"ל באומרכי אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו ירצה באיזה חלקו התור' שתאו' נפשו יותר שם ילמוד כגון במקרא או במשנה או תלמוד או קבלה או אגדה משום שבודאי החלק הזה בא לקיים בפעם הזאת וכמו שראיתי בכתבי האר\"י זלה\"ה שמוהר\"מ אלשיך ז\"ל רצה ללמוד קבלה ואמר לו שבגלגול שעבר היה חכם בחכמת הקבלה ולא בא בגלגול זה כי אם להשלים עצמו בדרוש כי מקבלה אין לו צורך כי כבר השלים. וכפי זה נמצא שאף עפ\"י שתראה דברים רבים לקיים כנזכרי' לעיל וכדומה אל תפחד לך הריבוי לומר איך אני יכול לקיים כל זה דאפשר שרוב ככלם נשלמת בהן בגלגול שעבר ועכשיו באת על קיום קצם או כמה מהם והן אותם שתאוה נפשך בהם וגם שתראה הרבה מונעים לך עליה מלקיימה דכיון שעליהם באתה הזמין לך סמאל הרשע מונעים כדי שלא תשלים עצמך כמדובר לכן החזק עצמך במוסרי זו אל תרף נצרה כי היא חייך. וכל אדם שחושק ומתאוה נפשו לקבלה ולא לתלמוד או באגדה ולא לקבלה או תלמוד ויש לו דוחק ומצער לו על זה עתיד ליתן את הדין שגורם לנשמה זאת שלא יעשה שליחותה כדי להשלים חלק מן התורה שחיסר בפעם ראשו' שבא לעולם וכן ראיתי בחכמי האמת."
+            ],
+            [
+                "<b>י</b>שמח <b>ה</b>אדם <b>ו</b>תגל <b>ה</b>בוחר אשה כפרה וממשפחתה כלם ברורים כלם צדיקים כי בהיותה משרש צדיקים טבע האב מוטבע בבן והיא מטבעה מושכת עצמה אל הטוב ואשת חיל עטרת בעלה מעוטרת באות של שם י\"ה כארז\"ל איש ואשה שזכו שכינה ביניהם יו\"ד של איש וה\"א של אשה כי בשם זה ברא ב' עולמות עולם הזה ועולם הבא ותראה גודל מעלת האשה טובה שהיא אוצר הטוב והברכה והשמחה דהשרוי' בלא אשה משולל מכל זה כארז\"ל כל השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה בלא טובה בלא ברכה וכשם שאי אפשר שיקנה האדם עולם הבא כי אם עם העולם הזה כמאמר התנא התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין כך אי איפשר לאדם להשיג שלימות לנפשו כדי לזכות לעול' הבא כי אם על ידי האשה טובה שאות ה\"א נתון בשמה שבה נברא העולם הזה כמדובר כי היא הכנה לאדם למצות דברי חפץ היא התורה שעה קונה האדם עולם הבא וגורמת השכינ' שתשרה ביניהם דאיש ואשה שזכרו השכינ' ביניהם כארז\" והיא מדריכתו אל הדרך הטוב שהאדם שומע צעקת אשתו וכעובדא דההוא רשע שהיה לו לאשה כשרה ועשהו חסיד וחסיד היה לו אשה רעה ועשהו רשע הרי האד' הולך אחר יצרו לכל אשר יחפוץ יטהו. ובהיות האשה כשרה וצנועה היא שוה לאיש בכל הדברים אעפ\"י שפטורות ממצות שהזמן גרמא ומת\"ת משום שהן סבה לאדם לעסק התורה וקיום המצות כנודע וכדרז\"ל כל השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה. והתור' גורם לקיום המצות דעל זה מסיק בגמרא דתלמוד גדול משום שמביא לידי מעשה. ואלו תנאי האשה הכשרה כדי שתהיה חביבה על בעלה שלא יבא ליתן דעתו לחשוב באשה אחרת ח\"ו דזהו סיבה לבני' היות' בלתי הגוני'. תנאי א' תהיה האשה נקיה במלבושי' ויהיו בגדיה לבנים בכל עת ושלא ימצא עליה שום כתם מדבר מה כדי שלא תמאס בעיני בעלה דזהו סיבה לבטל אהבתו ממנה ולחשוב באחרת ח\"ו ואפי' תהיה עניה מחוסר' בגדים עם כל זה אות' סחובי הבלואות שלובשת יהיו מכובסים ומנוקים מכל כתם. תנאי ב' כל דבריה עם בעלה יהיו בנחת ודרך חן ושפה רפה לא בקול רם וכ\"ש שלא בכעס וחרון פן יבער כאש חמת בעל' עליה ויבא לקללה ולבזותה ולהכות' וכיון שעושה כן פעם אחת ירגיל בזה ובאים לפירוד לבבות וכל אחד יבחר דרך לחשוב הוא באשה אחרת והיא באחר והבנים הנולדים מביניהם בני מחשבה הם והנולדים לומדים ממעשה אביהם שבראות' לאביהם מכה ומקלל לאמם גם הם עושים כך לקללה ולהכות' לכן תהיה האשה סבלנית ולא כעסנית דמסבת רגע של כעס שכועסת על בעלה גורמת כל הרעה הנז' עליה ואע\"פ שבעלה יכעוס עליה תסבול דכמה זעמו רגע דהאיש אע\"פ שיכעוס מיד מתרצה ומפייס' אותה שהאיש נברא מן העפר ומיד מתפייס כארז\"ל. תנאי ג' אם תראה האשה שבעלה דחוק אל תרבה עמו בשאלות אע\"פ שהם צורך בית מאד יצמצם עצמה דכיון שרואה שאין בידו יכולת להביא מה תועיל שאלת ובראות שנוהגת' עמו באכזריות גם הוא מסיר אהבתו ממנה ומתאכזר עמה ושנאתו עמה שמרה נצח. ואם מתבייש ממנה מוכרח לעמוד על פרשת דרכים לגנוב ולגזול כדי למלאות שאלתה או לשים לדרך פעמיו בימים ומדברות או נופל מן ההר וימות או חיה דורסתו ויקבר שם ואין מעיד עליו ונשארה אלמנה חיה כל ימי חייה ובניו כיתומים לכן כראות האשה בעלה בדוחק תרבה עליו ברחמים לפני המקום ערב ובקר וצהרים שירחמו בזכותה או בזכותו או בזכות בניו בהצטרפות שלשתם יחד ואדרבא בימי דוחקו תראה לו פנים צוחקות ויפייסהו בדברים ויחזיקהו בהבטחות ובראות האיש אהבת אשתו עמו אף שהוא בחוסר כל נכנס שמחה בלבו ומסיר דאגתו ועל ידי כך יתעלה ומתרומם כוכב מערכתו בבני חיי ומזוני. תנאי ד' אם רואה האשה שאירע לבעל' איזה תקלה או עלילת ממון שהעלילו עליו והוא עצב ודאוג תדבר על לבו דברי תנחומים ויקבל הדברים הקשים בעיניו בדברים המושכים לבו של אדם בדברי חן ופנים צוחקות ותאמר לו אהבת עולם אהבתיך ראיתי פניך כראו' פני מלאכים אלהים ועל כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך לכה דודי נרוה עד הבוקר נתעלסה באוהבים וכשמוע האי' דברי פיוסי' כי נעמו מסיר עצבותו מלבו ואם מזדקק עמה יהיו בניה טובים וחכמים מחכמים הפך המזדווג עם אשתו בעציבות ודאגה נוצר הולד משועמ' וטיפש כאשר אמרו חכמי המחקר. תנאי ה' שלא תהיה האשה עצלנית לא בצורכי ביתה וכ\"ש בדבו' היוצא מפי בעלה לפי שהעצלנו' גורם העניות לבית לפי שהעצלות מבטל הנקיית מן הבית היא וביתה בלי נקיות העניות עליהם כמשא כבד' שאף שיש מלבושים וכלים בבית כיון שמחמת העצילות הם מלוכלכים וקרועים כמלבושי וכלי העניים דומים. והאיש הנכנס לבית אע\"פ שיבא שמח מן השוק בראות עיפוש טומאת הבית בכמה מני מכשולים באמצע הבית המוך והכד וצפחת. ובכל זוית וזוית קדרות מכותמות שנשארו שם מבישל הלילה. וזהו מביאו לחמוד בית חבירו המנוקה מכל מכשול ומכל סירחון ומחמדת הבית ימשך לחמוד גם אשת חבירו הנזהר' בנקיות הבית ומוצא גורם האשה העצלני' לבעלה לעבור על לאו לא תחמוד בית רעיך לא תחמוד אשת רעיך. ובעלה מתפלל עליה תמיד שיעהו השם משמי מרומים. שבמועט ימים. תצא מן החיים. ובאי' לידי מריבה וקטטה הגורם חירוב הבית והכלים לכן תשליך האשה העצלות מעליה ותהיה זריזה במעשה ידיה ולשים עיני השגחת' בכל צורכי ביתה דווקא שתהיה ביתה נקיה כבית המלך אם ברב או במועט וישים עיניה בבגדי בעלה ובניה לנקותם מכל כתם ולקפלם כדי שלא יהיו בעלה ובניה בזויי' בעיני הבריות כי בראות אותם בזויי' לא יכבדו להם וגורמת לה קללה באומרם ארורה האשה שאינה מנקה בגדי בעלה ובניה. ועוד גורמת העצלות לשה שלא תדקדק בכתמי נדותה וגורמת פסול בבניה היותם בני הנדה וטורדת לעצמה ולבעלה מעולם הזה ובא ועונשה מרובה כי היא הגורמת. תנאי ו' תמיד האשה תצייר צורת בעלה כאילו הוא בפניה תמיד ודמות צורתו יחקוק בלבבה כאילו הוא מלך וכשהוא עני לבוש בלבושים קרועין תדמה בדעתה שהוא כמלך ששינה בגדיו כדי שלא יכירו אותו כדרך שהמלכים עושים כמו שמצינו בשאול כשהלך לבעלת אוב אשר זה יגרום להתגבר אהבתו עליה וזהו יגרום שבניה זכרים כמו שכתב רבינו בחיי ז\"ל שאשה מזרעת תחלה יולדת זכר משם שכשגברה אהבת האשה על בעלה צרותו נגד עיניה ומרוב תאות' עמו מזרעת תחלה והולד נוצר כפי הצורה שנגד עיניה היינו בעלה ונוצר זכר כמוהו עיין שם יותר באורך. ועוד בהיותה האשה חושבת בבעלה ונותנת צורתו נגד עיניה אף כשהוא בחוץ תדמה לה שהוא בפניה ומונעת עצמה מכל דבר רע בחושבה שבעלה בפניה ורואה אותה שהדמיון פועל ועוד בהיותה חושבת בבעלה פונה לבה מלחשוב בדברים אחרים הגורמים מחשבת הזנות או השחוק וקלות ראש הגורמים זנות כנודע מרז\"ל שהדמיון פועל לה דבעלה רואה אותה לכן כל מחשבות האשה לא תהיה כי אם בצרכי ביתה ולצייר צורת בעלה כאלו הוא בפניה שם בבית ובזה לא תבא גם כן להרבות שיחה עם שום אדם בעולם ואפילו בקרובותיה. תנאי ז' לא תרבה האשה לדבר בפני בעלה רק תהיה ככלה בחופתה משום שהאשה כיון שדעתה קלה אין סדר לדבריה ורובם בלתי הבנה ובלי שום קשר וכראו' בעלה חוסר דעתה יבא לשנאותא או לבקש מיתתה אולי יזדמן לו אשה בעלת שכל שכל דבריה במאזנים לעולת שאינו יודע כי כלן שוות בזה כי לא ניסה ובמה יתקן זה שלא תרבה בדברים בפני בעלה כמדובר וכל שכן וק\"ו שלא תדבר בפניו דברי מאוסים ואל תוציא דברי תפלות מפיה עם בעלה.",
+                "ונראה אסור בענין הנשים המגדלות בניהן בשירי עגבים ודברי חשוקים לפי ששירים אלו מטמאים הגוף והנפש וגם האשה דעתה קלה ולוקחת אותם הדברים של אהבת זנונים כאילו עליה נאמרים ומדמה בדעתה כאילו ספור המעשה נעשה בה ומשם מגלגלת דעתה למחשבות זרות ויוצא צפע ופריו שרף מעופף צרת ממארת הזנות.",
+                "ועוד כיון שמרגלת האשה להוציא שירי עגבים מפיה נמשכה לדברי תפלות ומנבלת פיה. ויש נשים המדברות עם בניהן הקטנים דברי' נבלות במצחקות עמהם ימח שמם לעושות כן דזהו מורה על רוע מזגם שחומדות אל הזנות וגורמות חולה רעה שהבנים בהיותר גדולים שומעים ולומדים לדבר אותם דברי הטינוף ומטמאים פיהם שלא מדעתם. לכן תהיה האשה נזהרת בכל דבריה שיהיו דברי חן וחסד דברם נעימים ומשובחים. ואל תהיה כבדה בדבורה לכפול דבריה ב' פעמים ואל יזכיר דבר מיאוס בפני בעלה לפי שדבור של מיאוס גורם למאוס מעש' ידיה. תנאי ח' שלא תדבר האשה בשבח שום אדם לבעלה פן יבא בעלה לחושדה שנתנה עיניה בו ובחשק אהבתה עמו משבחו ויבקש המיתו כדי שלא תזנה אשתו עמו כי קנאת חמת גבר ונמצאת גורמת בשפיכות דם נקי. גם אל תספר בפני בעלה יופי שום אדם אפי' מקרוביו מהסבה האמורה רק אם הוא אביו ואחיו. ולא ביופי שום אשה אפי' אמה ואחותה כדי שלא יבא בעלה להרהר בהן וכל מה שיכולה האשה למעט בדבורה זהו מעלת חן על בעלה ויקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישוו לה. תנאי ט' תהיה האשה נזהר' בתיקון שערותיה ועשיית צפורניה ושלא יטיף דבר מנחיריה ואם יש בה איזה מום יכסה אותו מבעלה בכל מה שאפשר לכסות. ואם פרחה עליה איזה נגע אל יראה אותו לבעלה משום שנמאסת בפני בעלה ואם היא חולה יראה לבעלה פחות ממה שמרגשת מהחולי ותתחזק' בפניו שכל אלו הדברים גורמים שתתחבב בעיניו ומחשבתו עליה תמיד ובה זוכים לבנים הגונים עוסקים בתורה ובמצות. וגם תדמה האשה שאין גדול וחשוב בכל העיר כי אם בעלה דווקא ואפי' שהוא פחות שבפחותים ואומנותו בורסקי. ותהיה השתדלותה להפציר עמו שיקבע עתים לתורה בעתים שהוא פנוי ממלאכתו. וכל דעתה תהיה על בניה להדריכם בדרכי השם ועיין בראשית חכמה בדרך ארץ של נשים בדף שע\"ה ע\"א שהארך שם בעניינים אחרים ובהיות הספר מצוי ביד כל אדם לא הבאתי דבריו תראהו משם. תנאי י' תהיה האשה צדקנית ורחמנית על כל בני ביתה ועל העניים לתת להם אם יש לה ליתן או לפייסם בדברים. אך לא עם האנשים העניים דאסור להרבות עמהם בדברים פן יבאו להרהר עליה ותתרחק עצמה מהמדות אשר מנו חכמים עליהן לגנאי והוא שתתרחק בכל יכולתה מקלות ראש ולא תהיה סקרנית מלשון ומסקרות עינים. ולא צייתנית. ולא דברנית. ולא קנטרנית. ולא משמשנית. ולא פרסנית. פירוש יצאנית. משם שאם תהיה קלות ראש תבא לזנות כמאמר התנא צחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה כל שכן לאשה שדעתה קלהם ולא סקרנית שהרואה אותה מרמז' בעיניה ידמה שרמזה לו ויבא לפתות' ואפשר שיוכל לה. צייתנית דזהו גורם שתשמע עליה דבר שאינו הגון ותבא לידי קטטה ומריבה ומזלזלת עצמה ומאבדת כבודה. ולא דברנית שרבוי הדברים מביא אותה לגלות דברים נסתרים שבינה לבין בעלה ולא קנטרנית פרוש קנאית מפני שקנאה גורמת לה רעות רבות שבראות' בתכשיטי' חברתה ואין לה תאמר בלבה מי יתן שבעלה יהיה בעלי. וגורמת לה כל מיני חולאים רעים ונאמנים ועצמותיה נרקבין ובאה במחלוקת עם בעלה ואין מכבה ויוצאה מן העולם בלא זמנה. ולא יצאנית משום כשהאשה יוצאה מפתח ביתה גורם לאחרים שיכשלו עמה ופוגמת עצמה ומעשה דינה יוכיח וכל הרואים אותה אומרים ראו זאת האשה הומיה היא וסוררת בבית' לא ישכנו רגליה. פעם בחוץ פעם ברחובות וכו' ובניה אינן מבעלה וגורמת פיסול בבניה וכשהם גדולים כל משפחה מיוחסת בודלת מהם ומוכרחים לשאת נשים שאינן מהוגנות כיון שיצא עליהם מהדופי' ומהכיעור ונמצא האשה היצאנית גורמת פגם לה ולבניה ולכל משפחתה וכל אלו התנאים האמורים בנשים צריך גם האדם ליזהר מהדברים הנוגע להם כמו הנקיות והכעס ודברי תפלות ודברי מאוסים וקנאה ותאוה וכדומה. גם צריכה שאשה שתהיה זריזה בענין טבילתה תהיה זהירה שלא תפגע בדבר טומאה ובבהמה טמאה כגון כלב או חמור וכמ\"ש בספר שערי דורא דף ס\"א ע\"א וז\"ל האשה היוצאת מן הטביל' חברתם תפגע פן יפגעו בה רשע או חזיר או כלב או חמור לקראתה כי בספר המקצעות כתב אם טבלה ופגעה בכלב או בכל דבר טמא אם האשה יראת שמים לא תשמש עם בעלה עד שתחזור ותטבול כדי שלא יהיה דבר רע יוצא ממנה או שלא יהיו לה בנים מכוערים דומים לכלב וכן אם פגעה בעל הארץ וכו'. מעשה באלישע כ\"ג שלא היה לו בנים מתקיימים נכנס לפני הקב\"ה ואמר לפני רבון כל העולמים מפני מה יש לצדיקים בנים ולי אין בנים א\"ל מפני שנוהגים בטהרה בשעה ששמו מטותיהן הלך והרצה הדברים לאשתו קבלו לעשות כן פעם אחת ירדה לטבול ופגע בה מצורע וחזרה וטבלה ועלתה ופגע בה חזיר וחזרה וטבלה ועלתה ופגע בה גמל וכו'. בששית כלב. בשביעין חמור. בשמינית סוס. בתשיעית עם הארץ. בי' ישמעאל ובכל פעם טבלה פעם אחרת נכמרו רחמיו של הקב\"ה ואמ' למט\"ט שר הפנים צדקת זו מצטערת לך ועמוד בפניה כדי תתעבר הלילה הזאת ותלד קדוש וטהור מיד ירד מטטר��ן שר הפנים וישב על פתח המקוה וראהו ורצתה לחזור ולטבול אמר לה דעי שאני מטטרון שר הפנים כבר בא עלבונך לפני קב\"ה והוא שגרני אצלך מיד שמחה שמחה גדולה הלכה ונתעברה את רבי ישמעאל בן אלישע כ\"ג והיה דומה דיוקנו למטטרון מה עשה מטטרון נעשה סנדק שלו (פירוש בעל בריתו) לפיכך כל שעה שהיה רוצה רבי ישמעאל לעלות אל הרקיע היה מזכיר השם שמס' לו מטטרון ועלה לכך אמרו בברכות שר' יוחנן היה יושב על שערי טבילה שלא יפגעו חמור או חזיר או כלב ופירש ר\"ח ומנהג שפוגעת בחברת' שהולכת עמה לבית הטביל' כשהי' עול' מן הטבילה ע\"כ ונ\"ל שאם אין לה אפי' אשה לפגוע בה תצייר צורת בעל' או צורת איז' צדיק או חסיד שמכיר לה נגד עיניה ותחשב לה כאו פגע באדם כשר תחלה גם צריכה האשה בשעה שמזדווג' עם בעלה שתחשב באיזה חסיד כדי שיהיו לה בנים חכמים וחסידים דמטעם זה היה רבי יוחנן יושב על שערי טבילה כדי שיפגעו ברו ויהיו להן בנים יפים וחכמים כמותו כנז' וטוב לבעל היכא דאפשר לשמור לאשתו בשעת הטביל' כדי שתפגע בו תחלה ולא תפגע ברשע או כלב או חמור ושמעתי שיש במלכות פיס מדינה של יהודי' שהטבילה בחצר היהודי' במקום מוצנע מטעם זה כדי שלא תפגע האשה בעלותה מן הטבילה ברשע או בדבר טמא כי אם ביהודי איש או אשה גם צריכה האשה שתזהר להיות טהורה תמיד כלומר שתטבול כשיגיע זמנה ואפי' אין בעלה בעיר חמשום שבהיותם באותה טומאה מתפשטת באבריה ומעפשת שכלה וכן מצאתי בשערי דור' טובלות אע\"פ שאן בעליהן בעיר וכן הנהיג רבינו שמעון ז\"ל את בתו לטבול אפילו בימי החורף בעל טבילתה אפי' שאין בעלה עמה ע\"כ. גם תזהר האשה שלא תעכב טבילתה שבבא זמנה לטבול אל תעבור רגע וכן אמרינן בירושלמי וכו' אסור לאשה לעמוד בלא טבילה וצריך שתדקדק האשה בטבילה שטובלת בה אם רואה אותה חסרה מה שלא היה כך מקודם שפשר שנחסר שיעורה גם תכוון בטבילתה שירחמוה מן השמים לתת לה הריון מטבילה זו מבר דכר ירא אלהים וסר מרע מוכן לעבודתו יתברך. ובחדשי עיבורה תבקש רחמים שיהיה מתוקן באבריו ולא יהיה נפל שפיר <small>(העור שהולד נוצר בתוכו)</small> וסנדל <small>(שלא תתעבר ולד אחר ויפחת צורת הראשון וי\"מ ברי')</small> או חולני כדי שלא יעכב חוליו לימוד התורה שהתפלה מועלת לבטל הגזירה אף אם נגזר על הולד הזה איזה דבר מהנזכרי' ולאה יוכיח שהפכה לדינה מזכה לנקבה כארז\"ל גם תזהר שלא תכעוס בימי עיבורה ואעפ\"י שהכעס רע בכל זמן כ\"ש וק\"ו בימי עיבורה שמזיק לולד שתתחלה ונחלש ואפשר שתפיל מרוב כעסה ונמצא הורגת בניה בידיה בכעסה ונמצא בשביל כעס רגע מצטער כל ימיה שאם יוצא הולד חולני כמה מצטערת עמו ואם תפיל אין צרך לומר שכל ימיה מכאובים גם תהיה נזהרת האשה בימי עיבורה בענין המאכלים עיין בראשית חכמה ז\"ל שהמאכלים הרעים מזיק לולד עיין שם מה תאכל לתיקן הולד ומה לא תאכל שהמאכל הרע מטפש לולד שכל מה שאמה אוכלת הולד טועם כארז\"ל וגם הולד מתאוה כפי מאכלה ומעשה אותה מלכתא יוכיח שהיתה אוכלת אתרוגים בימי עיבורה וילד' בת שהיתה מריחה ריח אתרוג כדאיתא במדרש. גם תהיה נזהרת בפרט בימי עיבורה שלא תכנס במקומות של טומאה ובמקומות שיש שם ריח רע לפי שהולד נוצר בפי ראות עיניה ועובדא דההיא מלכת' יוכיח שילדה בן כושי על שהיתה בחדר משכבה צורת כושית ונוצר הולד כפי הצורה שראתה באותה שע' כדאיתא במדרש גם אמרו רז\"ל עשרה דברים משכחי התלמוד דחד מהם העובר במקומות מריח רע והאשה העוברת בימי עיבורה במקומות אלו נוצר הולד טיפש או חסר דעת כי הריח רע מעפש דמו אלא תשב בימי עיבורה במקומות קדושה וטהרה בבתי כנסיות ומדרשות ותמיד לראות ת\"ח חסידים ואנשי מעשה ותשמע דברי תורה שהדברים נכנסים באזנה ומתקדש הולד בקרבה שהאזן לגוף כקנקן לכלים כארז\"ל שהולד שומע הכל ומבין כעובדא גבי אותה מעוברת שלחשו באזנה ביה\"כ ונח כנודע מרז\"ל ויצא צדיק גמור והדברים בהפכו' במעוברת אחרת שנתאוה ולחשו ולא נח והאכילוה ויצא הולד רשע לכן תהיה ישיבתה במקומות מקדושים בבתי כנסיות ומדרשות כדי שתשמע תמיד ד\"ת וכרז\"ל גבי יהושע בן חנינ' אשרי יולדתו דאמרו גרם לו להיות חכם כי מיד שילדו הגדילו בבי' המדרש דקל תורה נכנס באזני הילד ומקדש כל אבריו. גם אע\"פ שתהיה האשה גדולה בשנים ובן אין לה אל תתיאש מן הרחמים אלא בתפלה ומצות ומעשים טובים ואפשר תעיל לה איזה זכות שיחדשנה ה' להחזירה כימי נעוריה כאשר ידשה לשרה אמנו אחר צ' שנים ותפשטו קמטיה ולחנה אח' ק\"ל שנים כאחז\"ל גם אם היה לה בנים ופסקה מלדת ונתרבו עליה שנים אל תתיאש כי עוד השמש במרומים לחזור ללדת ויוכבד אם משה רבע\"ה ילדו מבת ק\"ל שנים כארז\"ל וכמה מהתמיה על אותם הנשים שעברו מבן ארבעים ולא ילדה שמתיאשות מן הרחמים ואינן שמין על לבן לנזכרות שחידשן הקב\"ה בזקנותן אלא לעולם תהיה בטחונה של אשה בהקב\"ה שיכול לדשה כאמהות שאעפ\"י דבית מטרין <small>(רחם שהולד מונח בתוכה)</small> לא היה להן וידלו גם צריכה האשה שלא תרבה בתעניות תמיד בעבור הבנים אלא תקבל גזרתו יתברך באהבה ותהיה מתפללת לפני הקב\"ה בלי תעניות כי התעניות נזק להולדה ומבטלת אותה מצורכי ביתה והמחלוקת מחרבה בבית דקשה מחלוקת בביתו של אדם יותר ממלחמת גוג מגוג כארז\"ל. גם אין ראוי לאיש או אשה להרבות בתעניות ותפלות על ענין הבנים דכמה הפצירו על זה בתעניות ותפלות ויצאו להם בנים בלתי מהוגנים ומובדלים מבני אדם במדות משונות ומכוערות והורידו שיבת אביהם ביגון שאול'. ושמעתי מפי זקן חכם דלפעמים מונע הקב\"ה בנים מאיש ואשה אעפ\"י שהם צדיקים גמורים משום שרואה במזל שלהם שמחייב להיות להם בנים בלתי הגונים כאשר היה מחייב מזלו של חזקיה שלכך לא היה רוצה ליקח אשה כנוד' וכדי שלא לצער' מונע אותה מהם אך כשמרבים בתפלה הוצרך לעשות שאלתם ובקשתם שרצה למנעו ממנו על היותו בלתי הגון וראוי ומטעם זה תראה לפעמים חסידים שאין להם בנים הגונים והוא אל שמרבים בתפלה עליהם לכן טוב לגבר ולאשה שלא להרבות תעניות ותפלות פעם אחר פעם על ענין הבנים דאין טוב להפציר הרבה דכמה הפצירה והיה לרע להם. כמה מהמעלה והשכר לעולם הבא לאשה שנמצאת עקרה או שמתו בניה והיא זקנה לתת רשות לבעלה לישא אשה אחרת להוליד בנים וגורמת בזה קרב הגאולה שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף והיא גורמת לזה וגם טוב להם שבהתקרבה הגאולה אז עתיד הקב\"ה לחדשן כלבנה כארז\"ל על פסוק ועלהו לתרופה להתיר פה של מטה <small>(כלומר של עקרות)</small> וגם אז עתידה אשה שתלד בכל יום ולפעמי' בזכו' שמשתדל כשיולידו בעליהם בנים נפקדו' גם הן וכמה פעמים אירע זה ומעשה האמהות הקדושות יוכיחו שרה נתנה הגר לאברהם ולאה נתנה זלפה ליעקב ורחל בלהה וגרמו להרבות נשמות צדיקים בעולם וגם הן נפקדו הרי מבואר כמה מעלת הנשים הזריזות שתנשא בעליהן בראות עצמן עקרות או שמתו הבנים ואינה יולדת עוד. ואחר שזכתה האשה לבן ומגיעו השם לצאת לאויר תהיה תפלתה שיגיעהו למילה ותכוון בלבה דמוסרו למיתה לשמו יתברך ויסכים בלבה שאם יצו��יר שיאמר לה שישחטו לשמו הרי מוסרו מעכשיו ותתפלל שתהיה מכתו תמה <small>(שיהא נולד מהול)</small> ותאמר יהי רצון מלפניך כשם שהוא רצוי לפניך עכשיו שאין בו לא חטא ולא עון כך יהיה תמיד לפניך שלא יפגום בריתו שאל תביאהו לידי נסיון ולא לידי בזיון ויהי בריא עול' לעבודתך ותמיד יהיה נגד פניו יראתך ולא יסיר דעתו ורצונו מלימוד תורתך ובעשיית מצותך ויהי כן עמך עד יום מותו ותזמין לו פרנסתו מידך ואל תביאהו לידי בשר ודם דזהו מסך מבדיל לו שיוכל לעובדך בהיות מכוסה בושת וכלימה לצפה מיד בשר ודם נבל וקפדן ומתנתו מועט זעיר שם זעיר שם וכיון שמצפה לאחרים חכמתו נסרחת ונפשו עליו נעצבת ובשרו עליו יכאב לא כן המקבל מידך הטובה הפתוחה והרחבה והמלאה ולא יצטריך מן הבריות עד יום מותו וכשיזכה לזקנה יהיה רצון שלא יבואו עליו יסורין לא כבדים ולא קלים ולא יארע לו חולאים בחייו ותצילהו מכל פגעים ומקרים רעים כדי שתמיד יהי מכון לעשות רצונך ותן ברצונו לכוון לעשות רצונך ולא יבא לידי שום מכשול דבר בעולם לא בדברי תורה ולא בדברי צורכו ולא יפול בו מום מחמת חולי או מכה ותגיעהו לזקנה בבנים ובנות שירא' בחופתן עוסקים בתורה ומצות ולא תהיה מיתתו מחולי כבד ומשונ' ויבא אל הקבר שלם בכל אבריו אמן על כה תהיה תפלה האם על הבן בעת שנותנו למילה דעת רצון היא. ",
+                "<b>גם</b> בענייני האשה איך תתנהג עם בנה כשהוא קטן מוטל בעריס' לא תשיר אותו שירי עגבים דמהבל תפלות היוצא מפיה נברא שטן כנודע ונמצא שאותו רוח רעה שנתהווה בדברים שורה על בנה אלא תשי' לו שירים המספרי' מאורעות המוסרים מענייני גן עדן וגיהנם והדין והחשבון וכשמתחיל התינוק לדבר ירגילהו בפסוקים כגון תורה צוה לנו וכדומה כמו שכתב הרמב\"ם ז\"ל ויגד לו אמו שיש אלוה בעולם והוא בראו וייצרו והוציאו מאפלה לאורה והו' אדון הכל בור' כל הנבראים והו' שולט בעליוני' ובתחתונים והוא המחיה והממית ועתיד להחיות מתים וירגיל בפיהו י\"ג עיקרי התורה ותספר מענין גן עדן וגיהנם ושכל העוסק בתורה ניצל מגיהנם ונחל גן עדן ותדמה לפניו ענין גן עדן וגיהנם בעיניו שיוכל דעת התינוק לסבול ותאמר לו מגיהנם דברים המפחדים את הלב כדי שירשום בלבו פחד אלהים וערב ובקר וצהרי' ירגילהו שיאמר אמן קודם שיאכל וישת' כדי להרגילו ליתן הודאה לבוראו קודם אכילתו ושתייתו וכשיתגדל יותר ירגילהו בברכת נטילת ידים ואשר יצר וברכת הפירו' וכדומה ותמיד תהיה עיניה שלא תאכל בלי נטילת ידים וגם תדקדק עמו שלא יוציא מפיו דבר שאינו הגון ויכהן על כל זה ולא תחוש על בכיתו ואל תאמר עדיין קטן הוא שכיון שהורגל בקטנותו עוד לא יסור ממנו וכל הטורח שמטריח עצמה עכשיו בקטנותו משמחים לה באחרונ' שתשמח עמו בעה\"ז ובעה\"ב ואם ח\"ו תרגילהו בקטנותו הפך ממה שכתבנו נעש' לו הרגל טבע שני גם כי יזקין לא יסור ממנו וישחיר פני אביו ואמו בעה\"ז ובעה\"ב וכשירצו לייסרו כשמתגדל לא יוכלו לייסרו לכן יהי שבטו עליו תמיד ולא ירח' עליו כמאמר שהמ\"עה חשך שבטי שונא בנו וכל הדברים אלו בעוד שהבן קטן מוטל על אמו כי היא עמה בבית כי האב הולך לבקש מזונותיו. ובענין הנוגע לנשי' כשמתחברו' יחד לדבר צריך לאנשים להפריד החבילה כדי שלא ירגילו עצמן בדברי חלקלקו' ברוא' אותן מתעסקות בדברי תפלות וענינים רעים ובפרט אם יש אשה רעה מדבר' בתוכם ומספרת שמקללת לבעלה ואין יראתו עליהם והשומעות מלמדות לעשות ודעתן של נשים קלות ונמצא אחת מעיזה לכלן ומכנס' פ��רוד בין איש לאשתו לכן החיוב מוטל על השומעו' למחות ולשתוק פיה של אותה רשעה הדוברת נבלה וליסרה ולומר לה לא טוב הדרך שאת הולכת בו שהרי רצונו של הקב\"ה שהנשים תהיו תחת עול בעליהן שאין כוונת הזיווג למלאות תאות היצר כי אם ליחד הלבבות לפרות ולהרבות בנים לעבודתו וירבו עמה דברי מוסר באופן שיכנסו באזנה וישימו עליה עון אשר חטא על מה שעשתה לשעבר כדי שתשוב תחת עול בעלה ותסבול לעשות כל מה שגוזר עליה ובזה תזכה לחיי עה\"ב עם נשים באהל שרה ורבקה רחל ולאה וראוי לשתי נשים שמתחברו' ואין צריך לומר כשהן רבות שתדברו בענין מוסר בניהם הקטני' בהם ברשותם כיצד ידריכם ואיך דרך המוסר וגם תלמדו זו לזו בתיקון המאכלים והמלאכות השייכות לצורכי הבית לכבוד בעליהן וגם תלמדו זו לזו ענין שמירת הנדה שכל אלו הדברי' גורמים לבנים לצאת הגונים בהיות אמותיהן עוסקות בענינים אשר רצונו ית' בהן. עוד מהדברים השייכים לנשים ההולכות בבית החתן והכלה תהיה כוונת לכתן לשם לשמחם ולקיים משמח חתן וכלה ויצחקו לפני הכלה אך לא בפני החתן ובפני שום אדם שבעולם כדי שלא יבאו ליכשל בהן ח\"ו ואל יראו יופים ונוי מלבושן והליכתן בפני שום אדם רק תהיו שמורות בבית הכלה ואל תרקדו בפני שום אדם שאפשר הרואה אותה יחשוק בה בלבו מסיבת יופי הריקוד ונמצא ריקוד אשה אחת עשה בית חתנות בית שטנות רק תרקדו לפני הכלה באופן שלא יראה להן שום אדם וגם לא תרימו קולן בשירים בקול רם באופן שישמעון אנשים וקול באשה ערוה רק ישירו בקול נמוך ובזה תהיה המצוה שלימה על ידן. דברים השייכים למילדות העבריות שתתפללו שלא תבא תקלה על ידן ותאמרו בעת לכתן לבית האשה היושבת על המשבר יהי רצון מלפניך השם הגדול הגבור והנורא שלא תבא שום תקלה על ידי וזכרו לפניך זכיות האשה העני' הזאת אשר תחיל תצעק בחבליה ואם יש בה שום עון מחול לה ומרוק אותו במה שנצטערה בכאב החבלים ותעלה קול צעקתו עד כסא כבודך וסתום כי המקטרגים עליה ויכנסו לפניך כל המליצים בעדה טוב כמדתיך להטיב להגון ולבלתי הגון ויכמרו רחמיך עליה כי אתה עונה בעת צרה מלך רחמן ומרחם על כלם פודה ומציל שומע ועונה ותאמר המילדת לאשה דע בתי שאין הצלתך מסורה בידי כי אם במי שבראך ויצרך ושים בטחונך בו שמפתח החי' לא נמסר לשום ברי' לכן קום קרא את אלהיך שהוא אדוני' והשתחוי לו ודע שהצלתך מסורה בידו ועוד תאמר לה קודם שתשב על המשבר דע בתי שבעת הזאת האשה נפקד' ואם יש איזה עבירה בידך חזור בך שהוא אל רחמן חפץ בתשובת השבים כי לא יחפוץ במות המת. וטוב שתקבל האשה קודם. שתשב על המשבר איזה מצוה להיותה זריזה בה כגון ראש חדש משמרות הנשים או לקבל עליה לעשות פתילות להדליק בבתי כנסיות ומדרשות או לטוות צמר לציצית או לכבס טליתות של קודש ולנקות עשישות של בה\"כ ודברים הדומים לאלו וטוב לעשות לה התרה על הספק אם נשבע לעשות דבר או נדרה גם המילדת לא תזכיר שמו ית' כאשר נוהגות שכשנולד בן זכר אומר' הודו לה' כי טוב בידים מלוכלכות בדם ובשפיר ובשלי' אלא תרחוץ ידיה ותתרחק מעט ממקום ישיבת' שהטינוף שם ואז תאמר הודו לה' וגם טוב ליולדת שלא תזכיר השם רק תכוון לבה לאלהי השמים שירחמוה משום שהמקום מטונף ובהיות דקשה קצת' להזכיר ליולדת זאת דמתוך צערה מי יוכל לעכבה מלהזכיר השם לפחות ילמדו אותה שתזכיר השם בלשון לע\"ז דייו ואל תאמר שם הוי\"ה אך עכ\"פ המילדת לא תזכיר השם עד שתרחוץ ידיה כמדובר והחיוב מוטל לאנשים הנמצאים שם למחות ביד המילדת ולהזהיר' שתרחוץ ידיה קודם שתזכיר השם. וצריכה האשה אחר שילדה בן או בת שתתן הודאה להקב\"ה וכה תאמר. יהי רצון ה' אלהי ואלהי אבותי מלך רחמן ומרחם כשם שהצלתני מהצרה הגדולה הזאת ומן הסכנה העצומה זו כך יכמרו רחמיך להציל מן הסכנה זו לכל בנות אברהם יצחק ויעקב זרע אהובך וכשם שהצלתני עתה כך עשה עמי אות לטובה בכל פעם שאלד וכשתקום מהמטה תאמר יהי רצון שתזמין מזון עבדך התינוק הזה ברבוי חלב די מחסורו אשר יחסר לו ושים בלבבי העת שצריך להניק כדי לתת לו והקל מעלי השינה שבעת שיבכה פתח אזני כעדי לשומעו מיד ותצילני שלא תפול ידי עליו בעת השינה וימות ח\"ו עד כאן ראיתי לכתוב במוסרי הנשי' ולא הארכתי עוד בהיות שכבר קדמוני הרב החסיד בעל ראשית חכמה זלה\"ה. עיין בספרו הקדוש עוד ממשפטי הנשים. הכלל העולה שהכל תלוי בו שאיש ואשה יהיו בלב אחד בתכלית קשר אהבה כשלהבת קשורה בגחלת דגוף אחד חשבינן איש ואשה כדכתיב והיו לבשר אחד וגברא בלא איתתא פלגא גופא כארז\"ל ובהיותם בשר אחד נגע לא יקרב באהלם והבנים הנולדים כלם ברורים כלם צדיקים ורמז לדבר לקשר אהבה איש ואשה פסוק בפ' זצו זאת תורת העולה הוא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו כתוב הוא לשון זכר וקרינן היא לשון נקבה כי הנה האשה בחינת קרבן עולה המכפרת על הרהור הלב כך האשה מזבח כפרה לאיש לכפר על כל הרהורי לבו שעל ידה אין מהרהר עוד בעבירה ושיעור רמז הכתוב זאת תורת העולה הרומז לאשה כמדובר כדי שתכפר על האיש צריך שיהיו נחשבים כאלו היא הוא והוא היא וזהו הוא העולה וקרינן היא מוקדה אהבת האיש על המזבח הרומז לאשה כל הלילה וגם אש המזבח תוקד בו אש אהבתה תוקד בו תמיד ועל ידי כך מתכפר עם האשה מכל הרהוריו שאם יש פירוד עמה ח\"ו מהרהר באשה אחרת ואיך יתכפר באופן שכדי שתשרה שכינה ביניהם ויבלו בטוב ימיהם ושנותם בנעימים ולא יגיע להם שום נזק צריך יחוד גמור ביניהם ויבלו בטוב ימיהם ושנותם בנעימים ולא יגיע להם שום נזק צריך יחוד גמור ביניהם כמדובר ברוך ה' לעולם אמן ואמן."
+            ],
+            [
+                "<b>י</b>בכה <b>ה</b>משכיל <b>ו</b>יתאונן <b>ה</b>מבין על רעה חולה שיש תחת דופי הזמן בלתי נאמן דחכמה סופרים תסרח והרקים רמי הקומה ידועים ולהם מחזיקים לחכמים מחוכמים ודבריהם נשמעים והנני מדבר כנגד העשיר המשולל מחכמה ויראת חטא הרוצה להתגבר על החכם להודיע לו פחיתותו אולי ישוב ויכיר ערכו וישפיל עצמו. אתה בן אדם אל יבטיחך עושרך ושיעור גובה שיעור גופך לחשוב שרבוי בשרך היא משכן הדעת והבינה דע כי לא על רבוי הבשר וגבה הקומה תלויה החכמה כדי שתתגאה על ידידי השם הם החכמים להכניעם ולהכריחם לעצתך בראותך שדבריך נשמעים להמון דע שנשמעי' לחסרי הדעת הדומים לך מה לתן עם הבר הם החכמים אשר נגלו להם תעלומות החכמו' המעולות והמצות הנערכות אשר דבריה' מעולפות כספירי' וארשת שפתם כערוגת הבושם ודבריהם מסודרו' בצדק ובמשפט אין בהם נפתל ועקש ועם כל זה אין דבריהם מקובלות עליך בסוברך שגבה קומתך ורבוי בשרך מכרעת את החכמה דע באמת שחוסר דעתך מביאך לכל זה כי אינך מבין שאתה כפעמון בו כלי ריקם שמקשקש מצד עצמו ומצד רקות הכלי כך אתה מה ימריצך לדבר גדולו' רקות דעתך ורקות דעת ההמון אשר אתה בתוכ' ושומעי' לך בטעות רואם עושרך וגובה קומתך שאם אדם יתחשב על רוב עושרו וגובה קומתו ורבוי בשרו סוס אשר רוכב עליו המלך טוב ממנו כיון שהוא יותר גדול ועליו עושר רב מאבן ��קרה וכלי חמדה וכן הגמל והשור רבי הכמות ומתרבים בבשר א\"כ עיניך הרואות שהכל תלוי בדעת ובחכמה ואם כן אפילו בחור חכם מלא דעת ובינה אף שהוא קטן הקומה ומועט בבשר צריך שתכניע לפניו ולעשות לבך האפרכסת <small>(כלי שעל הרחיים שזורקין בתוכן החיטים)</small> לשמוע מוצא שפתיו וטוב לך כי הוא מדריכך בדרך אשר תועיל לך עושרך גם לאחר מותך בלמדך לעשות עמה חסד וצדקה כאשר עשה מונבז המלך שגינז כל עושרו במקום שאין היד שולט בו דפיזר כל ממונו לצדקה וגינזה במרום. ואף דטבע הממון מחייב לאשר או לסמות את עיניו מלהכיר ערך העדר שכלו בראות שכלם מכבדים אותו ואחרי דברו לא ישנו עם כל זה אתה העשיר המשולל מיראת חטא מין אדם אתה לא כבהמו' יער ולמה תכסה עיניך בידך מלראות בעצמך ההבדל שבינך לבין החכם שהוא כהבדל האור מן החשך ולמה לא תבין דשלמות החכם דבוק עמו דהחכמה קשורה בלבבו ושלימותך היא העושר ובגדי חמודך שהם חוץ מגופך ואינן דבוקים עמך ואם כן שהממון חוץ ממך ודבר דומם ומלבושך מצמר ופשתי' וכלי מלת אינן דבוקים בגופך למה תתגאה עם מה שחוץ ממך ולמה תתפא' עם מה שאינו דבוק בגופך ועוד שצמר בהמה ומשי התולעי' נותנין לך מעלה שנמצ' מעלתך תלויה בבהמה ובתולעת שאם אינך תלבש מהם לא יכבדוך מה שאין כן החכ' שעור בשרו לבוש שלו ועושר החכמה דבוק' עמו ומכבדים את גופו מבלי לבוש בעבור סגולת החכמה דבוק' עמו ומכבדים את גופו מבלי לבוש בעבור סגולת החכמה הגנוזה בקרבו. לכן שמעו אחי וריעי להגדיל בכבוד החכמים ולשמוע דברים הנותנין חיים לשומעיה' בעולם הזה ובעה\"ב דמה תועלת מגיע לאדם להחניף ולכבד לבעל ממון יותר מהחכם כיון שע\"י החכם קונה אדם שלימות בשני עולמות ועל יד העשיר מוציא זמנו לריק. ואם תאמר שפיתוי זה נמשך בראות שהחכם צריך מן העשיר והעשי' אינו צרך מהחכם כבר השיב חכם אח' על זה משום שהחכם חכמתו מחייבו להכיר מעלת העושר ומבקש אותה אבל בעל הממון אין לו חכמה להכיר מעלת החכמה כדי לבא אצל החכם לבקשה והיא תשובה נכונה. אמנם קושט דברי אמת שהחכם בחינת מלך הוא מאן מלכי רבנן וכיון שכן אין דרכו של מלך לעסוק במלאכה לאכול אלא אחרים טורחים בעבורו והמלך שלח אצלם ליקח ממון לכל צורכו כן הת\"ח בא ליקח מאותם שטורחים עבורו וכשם שיש כח ביד המלך להמית אשר ימרה את פיו מלתת לו כך החכ' כנודע נתן עיניו בו ונעש' גל של עצמות וזהו העם שהחכם שואל מן העשיר כמלך כמדובר אמנם העשיר אינו בא לשאול מהחכ' שאין החכם עוסק וטורח בשבילו כדי שיתן לו כשם שאין אדם רשאי ליקח מן המלך ודוק. והנה תראה שטות באדם שיש לו די סיפוקו ומשים לדרך פעמיו בימים ומדברות להרבות ממון להתגדל על חבירו דכיון דיש לו די סיפוקו במקום מושבו מה תועלת להסתכן בעצמו כיון שאם יבא עד תכלית כוונתו אין מעלתו על חבירו לעול' כי אם בחיי הבל שלו ובמותם יחד עשיר ואביון שוין יקח האדם מוסר מאצבעות ידיו שאח' ארוך ואח' קצר וזהו אינו אלא כי אם כשהם פשוטים שיכול לנענעם שהם בחינת חיי' אז ניכר הארוך והקצר אך כשכופף אותם תוך הכף שהם נפולים בחינת מתים כלם שוין אין היכר בין ארוך לקצר ועשה אלהים זה כדי שיהיה תמיד נגד עיני האדם העתיד להיות אחר מותו שכלם שוין קטון וגדול שם הוא ויזכור ויקח מוסר שלא יבקש להתגדל על חבירו וגם בנקודות התור' רמז הקב\"ה זה כדי שיראה האדם ויזכור מה שאחר מותו ולא יבקש גדולה לעצמו הרי השבא ב' נקודות זה על זה והצרי ב' נקודות שוין זה בצד זה והוא שהשבא מעומד בחינ' החי שהוא עומד והחי מבקש התגבר על חבירו לעלות עליו אך הצירי בנפילה בחינ' המת המוטל ואז כלם שוין זב בצדק זה ולכן מלת מתים היא בשבא שהוא בחינת חי כמדובר הם אנשים <small>(כלומר כשנקוד המ\"ם של מתים בשבא פירושו אנשים כמו דברים ב׳:ל״ד ונחרם את כל עיר מתם וגם שם ל\"ג מתיו מספר שהוא ג\"כ בשבא פירושו ג\"כ אנשי' שהם חיים וכשהוא בצירי הוא לשון מיתה)</small> ומתים בצירי מתים ממש דכיון שהנקודת בנפילה בחינת המת שנופל וכיון שבמית' הכל שוין למה יתגב' אדם על חבירו בחייו גם ילמוד אדם למאוס ברע ולבחו' בטוב מהרשע עצמו שהרי הרשע אחר שעושה העבירה מתחרט כארז\"ל רשעים מלאים חרטת הרי הרשע עצמו מעיד אחר שעושה העבירה שלא טוב עשה ודבר מאוס הוא וערות יש שהרי נתחרט לא כן העושה מצוה כשגומרה נכנס שמחה בלבו ומצפה לעשות אחרת מיד וגם תראה שאין רשע בעולם שאינו רוצה שבנו יהיה צדיק אלא שהוא חוט' שאינו יכול עם יצרו נמצא מעיד עם זה על הרע שהוא רע נמצא על הרעה יש שני עדים שאינו טוב שהם הצדיק והרשע הצדיק מעיד על הרע שאינו טוב וגם הרשע מעיד על זה בהיות שמתחרט אחר שעושה העבירה ושרוצה שבנו יהיה צדיק כמדובר וכיון שכן ישים האדם זו נגד עיניו למאוס ברע ולבחור בטוב דאין מקום ליצרו לפתותו שילך אחר הרע כיון שרבים הולכים ואחרי רבים להטות שהרי הרבים הרשעים מעידין בעצמם על מה שעושים שאינו טוב ודוק.",
+                "<b>והנה</b> באתי ללמד דרך למי שאין לו מי ידריכנו בדרך טובים והוא עצמו אינו יודע איזה דרך ישכון אור כדי להלוך בו ילמד מן הרשע ומן הבהמה ומן העוף להיישיר דרכיו תדע שהרשע כל מעשיו הם נגד רצונו יתברך דכיון שנלכד ברשת יצרו אינו מניחו לעשות טוב לכן ראה כל מה שהוא עושה ועשה אתה בהפך וזה הטוב והישר בעיני ה' הוא ישן עד ארבע שעות ההפך לקום באשמורת הוא אינו מתפלל ואינו מברך על מזונו ההפך להתפלל ולברך הוא מקלל אב ואם ההפך לכבדם הוא אכזר ההפך להיות רחמן וכל כלם ונראה דלזה כיון שלמה המלך ע\"ה לומר לך מנגד לאיש כסיל ובל ידעת שפתי דעת ירצה אתם בן אדם שבל ידעת שפתי דעת להיות קורא ושונה ונלמוד מן הספר הדרך שתלך בו אלמדך כיצד תעשה לך מנגד לאיש כסיל ראה מה שעוה שהכסיל שהוא הרשע ועשה כנגדו.",
+                "<b>גם</b> יראה בגנות מעשה הבהמה ועוף שהנה אוכל כל מה שמוצא ואינו מבחין בין טוב לרע ואוכלת ומטלת הריר שבפיה בתוך מאכלה וחוזרת ואוכלת ממנה ומשתנ' ומוציא רעי ואוכלת והכל בשעה אחת ובפני כלם ושוכבת על הטיט ועל הצואה. והעוף טורפת בצפורניו ואוכלת ומנקרת בזבל ובאשפתות למצוא מהתולעי' הנמאסים לאכול ובראות כל זה לעין שהם דברים מכוערים יבא לתקן כל מעשיו להבחין באכילתו ולאכול בטהרה ולבחור מושב הנקיות למושבו ולהיות צנוע בדרכיו ושלא לטרוף כעוף ולברוח מכל דבר מאוס כדי שלא לדמות עצמך לבהמה ולעוף. ונראה דזהו מלפניו מבהמות ארץ ומעוף השמים החכמנו ירצה מלפנו מבהמות ארך לבחור הדרך הטוב בראות גנות דרכיהן ולעשות בהפך גם ומעוף השמים תחכמנו דבר אותנו רוע דרכיו כמדובר אנו מתחכמים לעשות בהפך. גם כלל אני מוסר לאיש אשר אין לו מדריך ומתבייש לשאול לחכם או שיושב במקום שאין למי לשאול דע שכל מעשה שאתה עושה ואפילו שהיה בו הפסד ממון נכס שמחה בלבך ובכל עת וזמן שאתה זוכר אתה משמח דע שאותו מעש' לרצון אלהי הוא ואחזק בו אלא תרף ותהיה רגיל בו לפי שסגולת המצוה להכניס שמחה בלב העושה אותה אע\"פ שהיה לו חסרון כיס בעשותה דפקודי' ה' ישרם משמחי לב הפך העושה דבר ואע\"פ שהרויח בה אחר המעשה נכנס עציבות רב בלבו ובכל זמן שזכר מתעצב דבר עברה היא שאין רצון הבור' בה ומטעם זה נפשו עליו תאבל וזהו העציבות שנכנס בלבו לכן בראות כך יתרחק מן הדבר הזה שלא להוסיף לעשות ועוד לעושה דבר שהוא ישר בעיני ה' אעפ\"י שעשה אותו בסתר חוט של חסד משוך עליו ונושאת חן בעיני כל רואיו ומפארי' אותו. וזאת ההבחנה רמזה התנא באומרו איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם דה\"ל איזו דרך ישרה שיבור האדם מאי לו עוד להבין כוונת תפארת מעושיה ותפארת לו מן האדם אלא הוא אשר דברנו שיבא ללמד למי שמתבייש לשאול או שהו' במקום שאין ממי ללמוד כיצד יעשה לבחור הדרך הטוב והישר ואמר איזו דרך ישרה שיבור לו האדם כלומר שיבור לו מעצמו בלי שילמוד מאחרים ואמר שכל דבר שעשה ואחר עשותו יש תפאר' לעושי' עצמו כמו שנכנס שמחה בלבו וגם רואה שבא גם לו תפאר' מן האדם שהרי כל אדם שרואהו מפארו ואע\"פ שלא הכיר במעשיו ידע כי מה שעשה רצון אלהי ויכור לו זה הדרך להחזיק להלוך בו. כדי שלא ירגיש האדם בטורח עשיית המצוה ידמה עצמו כפועל כדי שישמח לעשות שהרי הפועל אינו מרגיש כל כך בטור' המלאכה בשומו נגד עיניו השכר שעתיד לקבל לסוף היום גם יעשה האדם המצות בשמחה ובטוב לבב בשומו נגד עינו השר העתיד. ואכתוב לך פה מענייני שכר העתיד למען תשים נגד עיניך ענין השכר כדי שתעשה המצוה בשמחה ואע\"פ שאין ראוי לעשות המצוה בעבור השכר אלא לעשותה לקיים דבר מלך שלטון מיהו בהתחלתו לקיים צריך שיזכר מהשכר עד שירגיל ויתחזק במצות והתרגל מציאו לעשות בשמחה אף שלא יקבל שכר. בענין גן עדן של מטה אמ' ר' יהושע בן לוי שני שערי כד כד יש בגן עדן ועליה ששים ריבוא של מלאכי השרת וכל אחד ואחד מהם זיו פניהם כזוהר הרקיע מבהיק ובשעה שהצדיק בא אצלם נפשטין מעליו הבגדים שהיה עומד עמהם בקבר ומלבישים אותו שמונה בגדים של ענני כבוד ושני כתרים נותנים על ראשו אחד של אבנים טובות ומרגליות וא' של זהב פרוים ונותנין שמונה הדסים בידו ומקלסין ואומרים לו לך אכל בשמחה לחמך ומכניסים אותו במקום נחלי מים מוקף שמונה ורדים והדסים וכל אחד ואחד יש לו חופה בפני עצמו לפי כבודו שנא' כי על כל כבוד חופה ומושכי' ממנו ארבע נהרות אחר של שמן ואחד של אפרסון ושל יין ודבש וכל חופה וחופה למעלה ממנה גפן של זהב ושלשים מרגליות תלוים בו וכל אחד מבהיק זיו כזיו הנוגה. וכל חופה יש בה שולחן של אבנים טובות ומרגליות וששים מלאכים עומדי' על ראש כל צדיק וצדיק ואמרים לו לך אכול בשמחה דבש שעסקת בתורה שנא' ומתוקים מדבש ושותה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית שעסקת בתורה שנמשלה ליין שנאמר אשקך מיין הרקח והמכוע' שבהם כדמותו של יוסף וכדמות רבי יוחנן ופרטי רמון של כס מוקף כנגד השמש <small>(נ\"ל שכיון המחבר להא דאמרינן בפ' הפועלים דף פ\"ד האי מאן דבעי מחזי שופרא ד\"רי וכו' עיין שם)</small> ואין אצלם לילה שנא' ואור צדיקים כאור נוגה ומתחדש עליהם לשלש משמרות. משמרה ראשונה נעשה קטן ונכנס למחיצת הקטנים ושמח שמחת קטנים. משמרה שנית נעשה בחור ונכנס למחיצת הבחורים ושמח שמחת בחורים. משמרה שלישית נעשה זקן ונכנס למחיצת הזקנים ושמח שמחת זקנים. ויש בג\"ע שמונים ריבוא של מיני אילנות בכל זוית הקטן שבהם משובח מכל עצי בשמים בכל זוית יש בו ס' ריבוא של מלאכי השרת מזמרים בקול נעים ועץ החיים באמצע וגופו מכסה כל גן עדן ויש בו ת\"ק אלף ט��מים ואין טעמו של זה דומה לזה ואין ריחו של זה דומה לזה. ושבעה ענני כבוד למעלה ממנו ומארבע רוחות מכין אותו וריחו נודף מסוף העולם ועד סופו ותחתיו ת\"ח מבארין את התורה וכל א' יש לו שתי חופות א' של כוכבים ואח' של חמה ולבנה ובין כל חופה וחופה פרגוד של ענני כבוד ולפנים הימנה עדן שבה יש י\"ש עולמות שנא' להנחיל אוהבי יש יש בגימט' שלש מאות ועשר ובתוכו שבעה בתים של צדיקים ראשונה שם הרוגי מלכות כגון ר' עקיבא וחבריו ב' הטבועי' בים ג' ר' יוחנן ותלמידיו מה היה כחו שהיה אומר אם יהיו כל השמים יריעות וכל העולם לבלרין <small>(סופרים)</small> וכל היערים קולמוסי' אינן יכולי' לכתוב מה שלמדתי מרבותי ולא חסרתי אלא ככלב המלקק בים ד' אלו שירדה עליהם הענן וכסה להם ה' של בעלי תשובה במקום שב\"ת עומדים צדיקים גמורים אין עומדים ו' של רווקים <small>(בחורים)</small> שלא טעו טעם חטא מימיהם ז' של עניים שיש בהם מקרא משנה ודרך ארץ ועליהם הכתוב אומר וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו והקב\"ה יושב ביניהם ומבאר להם את התורה שנאמר עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי ולא פירסם הקב\"ה הכבוד המתוקן להם יותר ויותר שנא' עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו עכ\"ל ודע באמת שאין אדם יכול להשיג לחיי התענוג הזה אלא א\"כ ממית עצמו בעה\"ז על דרך אדם כי ימות באהל דאין השגת החיים כי אם אחר מיתה כזרע הנזרע שאין יכול להגיע לכלל צמיח' אלא א\"כ נבאש ונסרח קודם שהיא בחינת מיתה לגבי דידי' כנזכר בפרק דלעיל וענין זה הראה לו הקב\"ה בטבע חיי אדם שהרי אם אין אדם ישן מיד מת כנודע מרז\"ל ולכן הנשבע שלא לישן מתירין לו מיד משום דאי אפשר לפי שימות והנה השינה אחד מס' מהמיתה כארז\"ל הרי תלויין חיי האדם במיתה שאם ממית עצמו ע\"י השינה שהיא ס' מהמיתה חי ואם לא מת ותלמוד מכאן דאין השגת החיים האמתיים הם חיי עה\"ב אלא א\"כ ממית עצמו על התורה ועל העבודה כדכתי' אדם כי ימות באהל באהלה של תורה כדרז\"ל וטעמו של דבר דידוע דאין שייך מיתה אלא לחומר וכיון שאדם ממית עצמו על התור' ועל קיום מצותיה מתמרק החומר ועולה לבחינת הרוחני' ונכנס בכלל החיים דכיון שאין חומר אין שייך מיתה כמדובר הרי אין השגת החיים אלא אחר מיתת החומר ודע שהממתים עצמם בעה\"ז הם משיגים בזה חיי עה\"ב ובניהם אחריהם משיגים חיי עה\"ז שבזכותם אוכלים בעה\"ז כארז\"ל אילו האבות היו אוכלי' שכר מצותיו בעה\"ז מה היו אוכלים בניהם אחריהם וכו' כך הוא המידה שכר מצות בהאי עלמא ליכא כל אחד אוכל בזכות אבותיו ומצותיו שמורו' לעה\"ב וכן חוזר לכל א' ואחד ובהיות שאוכל האדם בעה\"ז בזכות אבותיו יש לו פנאי לעשות תורה ומצו' לזכות לעה\"ב ולהניח לבניו אחריו שיאכלו בזכותו. ואם כן כמה צריך שישתדל האדם לעבוד לבוראו ולא יחוש על הצער שמקבל כיון שזוכה עצמו ולבניו אחריו להניח להם מקום שיפרנסו משם שהרי ניזונין בזכותו כמדובר צא ולמד ממה ששמעתי דיש אומה בעולם דמחזיקים למלכם שלהם לאלוה והמלך אינו מתראה לעמו כ\"א פעם א' בשנה וביום שיוצא וחוזר בעיר בכל מקום שעובר נשחטים בפניו כמה בני אדם הם בעצמם בחיי המלך והתועלת המגיע לאלו ששחטו עצמם על חיי המלך שהמלך פוסק פרנסה לבניה' אחריהם הרי אומה זו ממתים עצמם בידם על אהבת המלך ואהבת בניהם שיהיה להם ממה לאכול ואנו יודעי' באמת שכל אותה הממתי' עצמם הולכים לחרפות מיהו כבר עושים כך על אהבת המלך ובניו כל שכן וק\"ו אנו עדת ישראל הקדושי' שה' אלהינו ותורתינו אמת ועולם הבא לנו ולבנינו שצריך כ�� אחר להמית עצמו בעסק התורה והעצות על אהבת הבורא למלא רצונו שחפץ בקיום תורה ומצות ועד אהבת בניו שיאכלו אחריו בזכותו. ובפרט בראות האדם מה שעושה עמו הבור' מיום שנוצר בבטן אמו עד שיוצא לאויר העולם והשמירות ששומרו בחייו בעודו על האדמה מכל דבר רע ונתן לו מצות וחי בהן להבדיל מכל דבר המזיקו כרופא העומד על המלך תמיד להזהירו על כל מאכל המזיק שירחק ממנו כאשר תראה בפ' שמיני שצוה מזה תאכל ומזה לא תאכל דכל מה שאסר הם דברים מזיקים מזגו של אדם וסות' ומטמטם מעייני ההשכלה מפני דכ\"ש וק\"ו דצריך האדם להמית עצמו על אהבתו כיון שאנו עבדיו חייבים לעובדו ועכ\"ז נוהג עם האדם כאב עם בנו וגם מרבה בשכרו כאלו אין עלינו חיוב לעובדו ה' יחזיקנו בעבודתו עדי עד אמן בילא\"ו."
+            ],
+            [
+                "<b>י</b>שמח <b>ה</b>אדם <b>ו</b>יגל <b>ה</b>רוצה לדעת מהו גיהנם כדי לשמוע ולהכניע לבבו הערל לשוב אל ה' ולזכות לנחול חלקו בגן עדן ובהיות שבפרק דלעיל הזכרתי מענין גן עדן הנני כותב בפרק זה מענייני גיהנם ונקדים קודם דעת המפרשים ז\"ל בזה. כתב בספר אבקת רוכל וזה לשונו יש לך לדעת כי גיהנם של מטה בארץ כדוגמת גיהנם של מעלה וכמו שנתעוררו שיש ג\"ע למטה בארץ כדוגמת גן עדן של מעלה כמו כן יש גיהנם למטה בארץ הנקרא גיא בן הנום ועל זה נקרא גיהנם לפי הסוד הנוכן למשכלים יודעי חן והוא אש דלקת והענין הזה סוד גדול למוצאי דעה כי האש הגדולה הזאת מוכנת לנפשותם של רשעים להענישם שם והאמנם כי זאת האש נמשכת על דרך אור הבורא יתברך מעם המשכת האש היסודי של מעלה שהיא סוד שמאל הנקרא פחד יצחק. וזהו שעוררו רבותינו ז\"ל בפסוק מפחד בלילות אמרו מפחדה של גיהנם הדומה ללילה כי מאותו הפחד נמשך המשכת גיהנם של מעל' וזהו מה שאמרו ז\"ל גינם נברא בשני ואמנם כי לאחר שנמשכה משם המכת לגיהנם של מעלה משם נמשכת המשכ' גיהנם של מטה להיות הכל מעם סוד האש כיסודי אשר אמרו שהוא אש יסודי דק פנימי וחזק יותר משאר אשות ועל דקותו ותוקף גבורתו יש בו יכולת לשרוף רוח הנשמות אף על פי שהן דקות שבדקות שמעלה זאת האש גדולה יותר ממקום שיוצאות הנפשות משם וממנו שואף המקום ההוא ועל אותו האש נאמר הנה יום ה' בוער כתנור ע\"כ. ובדף כ\"ב ע\"ב כתב וזה לשונו ואמנם כי הנפשות כלם מהאש יצאו והאש תאכלם לאותם החוטאות ונכנסות בגיהנם של מטה ונידונות שם כדי רשעתם. וראיתי אומר כי דין הנפשו' אינו כך זולתי שנשמות של צדיקים עולות מיד אל המקום אשר וא שם האין בתחילה וניזונות שם מזוהר אספקלריא המאירה ואינן יורדות משם כפי הדעת שאמרנו ונפשות הרשעים רוצות לעלות אל המקום ההוא ומפני שהן חוטאות מעכבות אותן ונוטל אותם גלגל חמה שהוא סובב את כל העול' ורודף אותן ומטלטל אותם בסבוב כל העולם מעלה ומטה ונדחפות עד מלאות להם עונש כדי רשעתם ומביאים ראיה מפסו' ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע. ובדף כ\"ג ע\"ב כתב דעת אחר שיש סוברים ואומרים כי הענין שאמר הכתוב נהר דור נגד ונפק מן קדמוהי שהנפשות העולות להיות צרורות בצרור החיים שנכנסו' באותו נהר של אש שהוא נהר דנור ואין זה נכון כי כבר אמרו רז\"ל שנר דנור אינו אלא מזיעת החיות הרי כי איננו גיהנם לפי אותו הרעה. והוא ז\"ל כתב כי הדרך המובחר הוא על המשכת שמרי היין מהיין המובחר והיין אינו מובחר כי אם כשהוא שוקט על שמריו וסודו ויאהב יצחק כו' אמנם כל כשתוכל לדעת סוד זה תדע מהו גיהנם של מעלה ותדע ענין חטא אדם הראשון ופתי סוד הנחש הקדמוני שפ��ה לאדם ולאשתו וזה כי ציד בפיו ואע\"פ כי יסוד גיהנם של מעלה הוא סוד הענין שאמרנו מסוד המשכת האש היסודי כפי אשר אמרנו עכ\"ל. והרב מנשה בן ישראל בספר נשמת חיים פרק כ\"ג ממאמר שני דף פ\"ב ע\"ב כתב בענייני גיהנם וזה לשונו צריך שתדע בענין הגיהנם שהוא כמו הלוקח כלים ישנים מן הנכרי יש מהם שצריכים שטיפה בלבד ויש מהם שצריכים שטיפה והגעלה ויש מהן שצריכים ליבון וכלי חרס שנשתמשו בו בחמין אין לו תקנה וישבר כך הענין עצמו בעונש הנפשות כי בהיות שהנשמה מלכלכת באמונות הרעות או בפעולות המגונות אם לא עשה תשובה ותכבס בנתר המצות נכתם עונה ועונותיה עושין בה רושם ולא תוכל להטהר מהלכלוך אם לא בגיהנם אבל העונש הזה אינו שוה לכל אדם כי יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים פעם אחת ושתים כי אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא ואלו הם הצריכי' שטיפה בלבד ואינה מתעכבי' שם בגיהנם אלא עוברים דרך העברה במהירות. והמקובלים גזרו העונש הזה כמעט לכל הקדושי' אשר בארץ המה לצרף הנשמה בגיהנם מכתמי' כמו שקבל מהם יוחני המדקדק גם כן ולכן תמצא שרבי יוחנן בן זכאי בכה קרוב למיתתו ואמר לתלמידיו ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחד לג\"ע ואחד לגיהנם ואיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי שח\"ו לא היה חושב שלא היה בן עולם הבא ומשים עצמו רשע כי איך יאמר לריק יגעתי לתוהו והבל כחי כליתי ואם בארזי' נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר אבל פחדו ואימתו היה להכנס דרך שם אפי' בהעברה ויירא שמא יגרום החטא שהקדוש בה מדקדק עם החסידים שנאמר וסביביו נשערה מאד דייקא נמ וקתני ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים ואינו יודע באיזה דרך מוליכין אותי ראה נא איך קרא לשני המקומות האלו דרך ומעבר אשר באמצעות' מגיע הצדיק לבית עולמו ולמחוז חפצו שהוא הגן עדן של מעלה תחת כסא הכבוד אשר משם הנשמה חוצבה.",
+                "<b>וכן</b> כתוב בספרי ישמור רגליך מגיהנם וזהו רגלי חסידיו ישמור ונרא' מדברי חכמי האמת שהצירוף הוא הוא בנהר דינור שהוא הגיהנ' של מעלה כאשר כתבנו וזהו הדעת אשר דחה אבקת רוכל בקנה רצוץ ויוצאים מזה הכלל רבי עקיבא וחבריו הנהרגים על יחוד קדושה שמו של הקב\"ה כדאיתא בזוהר פ' אלה פקודי אינון נשמתין עולאין כגון רבי עקיבא וחברויה באילן לא אתקרבון לאתסחאה (לטבול) באתר דנכר דינור דהא כל שאר נשמתין אתסחוין תמן והא אוקמוה וכו'. וכל שכן הנהרגים בשביל להציל את ישראל כגון אותן שני אחים שנהרגו בלוד פפוס ולולייאנוס דאמרנין בגמרא דאין למעלה ממחיצתן דודאי אינם צריכים להצרף שם.",
+                "<b>אולם</b> הנשמות אשר צריכים שטיפה והגעלה ומתעכבים בגיהנם איזה זמן מועט הם מהבינונים והצריכים ליבון הם נשמות הרשעים כאשר הם כבגגד המנוגע אשר גובס ושב הנגע שאין לו תקנה אלא בשריפה. ויש בהם מדרגות כי יש שנידונים שנים עשר חדש משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש. ואחר הימים האלו תשוב הנשמה למקומה זכה ונקיה ועל אלו נאמר והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף. ובעבור זה אמרו בקדושין על ענין כיבוד אב ואם מכבדו בחיים מכבדו במותו ואומר כך אמר אבא מורי הריני כפרת משכבו והני מילי בתוך י\"ב חדש לאחר י\"ב חדש אומר זכרן לחיי עולם הבא. ויש שנדונים יותר אבל לא בעונש כל כך חזק ככתוב בספר החסדים סימן מ\"ו ויש מן הרשעים שמפסדים את נשמתם ולא תספיק אש של גיהנם לצרפם וכן אחר קבלת עונשם יכרתו ויאבדו ועליהם נאמר ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגלי הצדיקים. והמדרגה התחתונה אשר היא בכלי חרס שאין לו תקנה הם הנשמות שנתלכלכו בדעות הרעות כאפיקורסים ומינים ומוסרים והם בעונש תמידיי ועליהם נאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה והיו דראון לכל בשר וכו' ועניינים כאלו מהנפש והגוף תמצא בחובת הלבבות שער חשבון הנפש וברבינו יונה ז\"ל. ומה שדעתי נוטה בענין עונש הגוף עם הנשמה בגיהנם הוא באופן זה שכשם שהמצוה אשר עושה האדם נעשית גוף כמו שקבלנו מרז\"ל ובהשלמת קיום המצות נשלם ונגמר זה הגוף המשוכלל למעלה מסיבת המצוה בהפרד הנשמה מהגוף החומרי הזה עולה ונכנסת ומתלבשת בגוף של מעלה אשר עשה מהמצות שעשה כן מן העבירות שאדם עושה מתפעל ונברא גוף טמא מצד הקליפות ובצאת נפש הרשע מגופו מכניסין אותה באותה גו הטמא כנזכר ונידונים שניהם יחד וזה הגוף הטמא הוא כדמותו כצלמו כגו המושלך בקבר ובהיותם שתיהם מתכונה אחת כדרך התאומים ושמגיע נזק וצער לגוף הטמא מגיע ג\"כ נזק וצער לגוף שבקבר כדוגמת התאומים כשחש ראשו של זה חש ג\"כ ראש של האחר. וזהו ענין רבי עקיבא שמצא אדם מת טעון קיסין ובורח על ההרים ושאל טיבו והגיד לו שהוא מת וגזרו עליו לכרות עצים הוא בעצמו כדי לשרוף אותו בהם בכל יום זהו כוללות המעשה עיין במקומו באורך כי הנה הגוף הזה אשר מצא רבי עקיבא הוא הגוף הטמא שעשה מהעבירות לדון נפשו בתוכו כמדובר שגוף המת עצמו תמצאנו לעולם שם בקבר וכשדני' לגוף הטמא הנעשה מהעבירות מרגיש ג\"כ הגוף שבקבר מסיבת נפש הבהמית שנשארת עמו בקבר כמ\"ש חז\"ל ואחר השלמת עונשו במשפטי גיהנם מתעכל הגוף הטמא הנעשה מהעבירות והנשמה עולה למעלה וטובלת בנהר דינור ונכנסת בגוף הנעשה מן המצות אם עשה ואם לא עשה מגלגלין בזה העולם כדי שיקיים המצות לעשות גוף קדוש להתלבש בו אחר מותו זהו דעי בענין עונש הנשמה עם הגוף. ובענין מהו גיהנם של מטה הוא מקום גדול מחזיק רבבות וכל מה שמתרבים הרשעים ג\"כ גיהנם מתרחב יותר ויש שם כמה מיני מדורות זו קשה מזו לדון שם לכל אחד ואחד כפי העונש הראוי לו והוא למטה בארץ ושי בו ג' פתחים א' בים ואחד במדבר ואחד בישוב וכל אחד נכנס בפתח הראוי לעונש כפי מעשיו משום דיש הפרש וצער לנכנס בפתח זו מבפתח זו והאש הנמצא שם הוא גדול ס' פעמים מהאש של עולם הזה כארז\"ל אש של עה\"ז הוא אחד מס' מאש של גיהנם. ויש שם גחלים כהרים. וגבעות ונמצא בתוך גיהנם נהרי נחלי זפת וגפרית שנובעים מן התהום ויש שם כמה מיני מזיקים ומחבלים משונים ומכוערים להעניש את הרשעים ונראה שאלו המזיקים ומחבלים המכים אותם הם המזיקים והמחבלים שעשה ברוע מעשיו כארז\"ל והעובר עבירה אחת קנה לו קטיגור א' מלבד הממונים והמחבלים המוכנים שם להעניש לרשעים מיום שנברא גיהנם ונותנים כל מיני מכות משונות באותו גוף יש למי שתולין וחונקים אותו ויש למי שהורגים אותו וחונקים אותו ויש למי שנוקרים את עיניהם ויש מי שתולין אותו בקדקודי ראשיהם הכל כפי כבדות העבירה שעשה. וכמה מן החיים ראו פתח גיהנם שבמדבר מרחוק ואני שמעתי מפי קדוש מדבר החכם השל כמה\"ר חיים אלפיסי ז\"ל שספרו לו נחוי ימא שיש מקום בשפת הים הגדול אשר שפתו מגיע למדבר חרב ושמה רואים ממרחק בקיעה בארץ יוצא מתוכה להבו' אש עד לב השמים והספינ' מתרחקת הרבה כדי שלא יתהתך הזפת מחמימות האש ושהוא ז\"ל הלך בספינה בים הגדול ובלילה ראו להבות אש יוצאים מוך הים והלהב היה משבר הרים ומפרק סלעים בתוך הים והספינות העוברות בים זה יודעי' ומכירין המקום ומתרחקים הרבה משם וספרו לו אנשי הספינה שזה המקום הוא פתח גיהנם שבים והאש הזה אינו נראה ואני ראיתי בספר א' שיש מקום בעולם והוא מדבר שמם שההולכים שם שומעים קול צעקה וצווחה במקום אחד שבמדבר זה יוצאה מתוך הארץ ובפרט אם נוטים האזן סמוך לארץ מתחזקת הקולות כדומיית קולות המכין אותם וצועקים מתום צערם ואומרים ההולכים שם ששם תחתיו גיהנם שבארץ ומלך א' רצה לידע סבת הצעקה הנשמעת במקום הזה מהו וצוה לחפור חפירות עמוקות מאד ולא מצרו דבר אך הצעקה היתה נשמעת לעולם ע\"כ. ודברים אלו לא כתבתי ח\"ו להחזיק ידי רבותינו ז\"ל שאומרים שיש פתח לגיהנם בים ובמדבר כי דבריהם הם אמתיים מעצמם ואינן צריכין חיזוק כי כלם ברוח הקודש נאמרו אלא הבאתי אותם כדי להלהיב ולהכחיד הלבבות הנרדמות מלכלוך עונותיהם הרי לך ענין גיהנם של מטה. וגיהנם של מעלה הוא נהר דינור כסברת המקובלי' ז\"ל ונ\"ל עוד שהמדור שיש לכל אחד גדול מחבירו זהו גיהנם של מעל' עם אותו הצער והביוש והכלימה שמקבל בהיו' לחבירו למעלה ממנו במקום ובמעלה ביתר שאת ויתר עז וכארז\"ל כל אחד נכוה מחופתו של שחבירו וכו' ומקבל בושה מזה ועוד אמרו ועשן בחופה למה אלא לכל מי שעיניו צרות בת\"ח בעה\"ז וכו' הרי מקבל עונש בג\"ע עצמו והעונש הזה הוא אחר שקבל בגיהנם עונש על איזה עבירות שבידו וא\"ת למה לא קבל בגיהנם גם העון שהיה עינו צרה בת\"ח כשם שקבל עונש שאר עבירות וממתינים לו לעונשו בתוך ג\"ע התשובה כל מדותיו יתברך מדה כנגד מדה וכשם שבעה\"ז היה רואה לת\"ח בצערם ועינו צר ולא היה מרחם עליהם גם הוא יראה בעיניו מעלת הת\"ח ות\"ח יראו בצערם ואין מרחם כאשר עשה כן יעשה לו. וכשם שיש גיהנם למטה כך יש ג\"ע למטה כאן בארץ במקום מוצנע בעולם ובו כל מיני אילנות טובות אשר עין לא ראתה והן מוצאים פרח ויצץ ציץ וכל מיני מגדים מופלאי' בריחם ובצביונם כעובד' דרבה בר אבוה בבא מציע' פ\"ט שהולכיו אליהו בחומות ג\"ע ופשט טליתו ולקח מעלי האילנות וכשיצא לילך שמע בת קול אומר מי אכל עולמו כזה וניער טליתו אפי' הכי נשאר הריח דבוק בגלימא זביניה בתליסר אלפי דינרי פלגנהו לחתנוותיה ע\"כ גם בעובדא דר' יהושע ב\"ל שהוליכו המלאך המות בג\"ע בגוף ובנפש והוא בג\"ע של מטה הרי ג\"ע כאן בארץ במיני אילנות בפועל מופלאים בריחם כמדובר ושם מתעדנין הנשמות והנכנסים בגופם חיים כרבי יהושע וחבריו מרוחניו' הריחו' אמנם לא מאכילה ושתיה כשם שמת עדנין החיים שהאכילה ושתיה שם ע\"ד ויאכלו וישתו כשראו את אלהי ישראל שהראיה נחשב להם כאלו אכלו ושתו אמנם ניזונין מהריחות ומיני התענוגים הרוחניים אשר שכל המלובש בגוף אינו יכול לשערו גם יש לנשמות הצדיקים בחינת אכילה ברוחניו' כרז\"ל למה נקראו שחקים ששוחקים מן לצדיקים וכו' ובודאי שאינו דרך אכילה ממש אלא הוא אופן אשר אין שכל בני אדם יכול להבינו. והאמנם שנוכל ליישב אכילת המן הזה בגן עדן היא השגות עליונות כמו להכיר באחדותו יתברך ולהבין בסודי תורתו מעין מה שפעל לאוכלי המן במדבר כדפירש מוהר\"י אדרבי ז\"ל במאמר עם המן היה יורד אבנים טובות ומרגליו' וגדולי ישראל מלקטי' אותם דקשה למה דווקא גדולי ישראל ולא שאר העם כיון שלכלם היה יורד וכלם לוקטים מן אלא הכוונה לומר שהקב\"ה יהיב חכמתא לחכמין ועל ידי המן היו מזדככין והיו משיגים סודי רזי התורה וזהו דווקא החכמי' והגדולים כיון שכבר היה בהם חכמה וזהו דקאמר שהגדולים מלקטין אותם אבנים טובו' שהם לסודי התורה וזה לא שייך בשאר העם שאינן חכמים שהקב\"ה אינו נותן חכמה כי אם למי שיש לו חכמה כמדובר ועיין שם הענין יותר באורך גם אומרו כאן שוחקים מן לצדיקים רמז להשגה האחדות הקדוש והכנת הסודות שעתיד הקב\"ה לגלות להם כנודע מרז\"ל. תענוגי הריחות שהנשמה נהנה מהם כדרז\"ל על פסוק כל הנשמה תהלל יה איזה דבר שהגוף אינו נהנה והנשמה נהנה הוי אומ' זה הריח יש להם בגן עדן שמתעדנים מהריחות המשובחות ועובדא דרבי אבהו ורבי אלעזר בן פדת יוכיח שהראו להם שלשה עשר נהרי אפרסמונא דכיא שהוא ריח טוב שעתידים להתעדן בהן הרי שנהנות מהריח. ויש מעלה אחרת גדולה מזו והוא תכלית העונג והיינו כשנשלם זמן ישיבה הנשמה כאן בגן עדן של מטה ועולה לגן עדן של מעלה ונכנס בצרור החיים לראות פני מלך חיים אין תענוג יותר גדול מזה.",
+                "<b>ואופן</b> קבול השכר על כל מצוה ומצוה ראיתי בספר אחד דכך הוא אעפ\"י שהנשמה בגן עדן במדות הראוי לו בעבור איז מצוה שעשה כשבאים לתת לה שכר על מצוה אחרת לתת לה מדור יותר עליון מדקדקים אם קיים אותה כתקנה מעלין לה ואם לא מוצאין אותה החוצא שתקבל עונש כפי מה שגוזרי' בבית דין הצדק ואחר שתקבל עונשה מעלין לה לאותו מדור העליון יותר ובדרך זה בכל מצוה ומצוה וכל זה בגן עדן של מטה אמנם כשהנשמה עולה בגן עדן של מעלה אז כבר נתבררה ונצרפ' בכל מצוה ומצוה בג\"ע של מטה וזכתה למדור היותר עיון ועולה למעלה בצרור החיים ואינה צריכה עוד צירוף אלא עולה שם ממדרגה למדרגה להתעדן בכלם בלי שום בדיקה כשם שהיו בודקים כשהיתה בג\"ע של מטה כדפרשית זה דעתו בעניני ג\"ע וגיהנם כפי מה שראיתי והבנתי בדברי רז\"ל ומפיה ספרי' ודע שכללתי באלו הדברים ענינים הרבה ולא פרשתים באורך מיראת האריכות למען לא יקוץ הקורא כי כוונתי בחיבור זה שיהיה מובן לכל קורא בו ולא יקוץ בדברי ויקבל מוסר מסבת היות קורא בפי' ענין ג\"ע וגיהנם וקצת מפה שיש בתענוגי ג\"ע ועונש גיהנם והיות כונת זו אכתוב פה פיסקא אחת קטנה ממה שכתב הרב החסיד ז\"ל מעונש גיהנם למען יחרד ויפחד הקורא בו ולפחות יהרהר תשובה בלבו ומחשבה טובה הקב\"ה מגרסה כמעשה. כתב במס' גיהנם פרק ב' דף מ\"ז ע\"א משם רז\"ל וז\"ל אמר רבי יהושע בן לוי פעם אחת היית מהלך בדרך ומצאנו אליהו הנביא ז\"ל אמר לי רצונך תעמדני על פתח גיהנם אמרתי הין ראיתי בני אדם שתלוים בידיהם ובני אדם ברגליהם והראני נשים שתלויות בדדיהן והראני בני אדם שמאכלין אותם בשרם ובני אדם שמאכילים אותם גחלי רתמים ובני אדם יושבים חיים ותולעים אוכלים אותם אמר לי אלו שכתוב עליהם ותולעתם לא תמות. והראני בני אדם שמאכילים אותם חול דק והיו מאכילים אותם בעל כרחם דשיניהם נשברות והקב\"ה אומר להם רשעים כשאכלתם הגזל היה מתוק בפיכם ועתה אין בכם כח לאכול לקיים מה שנאמר שיני רשעים שברת. והראני בני אדם שמשליכין אותם מן האש לשלג ומן השלג לאש כרועה זה שרועה צאנו מהר להר ועליהם הכתוב אומר כלאן לשאול שתו מות ירעם. אמר רבי יצחק כל מלאך ומלאך מוכן ליפרע עונש עבירה שעשה זה בא ודן אותו והולך לו וכן השני וכן השלישי וכן כולם עד שמשלימין לכל העבירות שיש בידו עד כאן לשונו.",
+                "<b>והחסיד</b> בעל קצור לוחות הברית כתב בדף י\"ח עמוד ב' מן הברייתא דמעשה בראשית וזה לשונו אש של גיהנם חזק הוא אחד מעשים מן האש שבשערי צלמות וכל מדורא ומדורא האש חזק יותר ששים מחבירו עד שבשאול חציו אש וחציו ברד. והרשעים שבתוכו כשיוצאים מתוך האש לוחץ אותם ב��ד וכשיוצאים מן הברד לוחץ אותם האש ודולקן.",
+                "<b>גרסינן</b> התם שבעה מיני גיהנם ברא הקדוש ברוך הוא וכל גיהנם וגיהנם יש בו שבעה מדורין וכל מדור ומדור יש בו שבעה מדורות של אש ושבעה נהרות של ברד וכל אחד ואחד רוחבו אלף אמה ועומקן אלף אמה וארכו שלש מאות אמה וכל אחד ואחד מושכין ויוצאין זה אחר זה וכל רשע ורשע עוברים בהם ונשרפים בהם ומלאכי חבלה הממונים עליהם חוזרים ומחיים אותם ומעמידים על רגליהם ומודיעים להם כל מעשיהם שהם רעים וכל מעשיהם ודרכיהם שהם מקולקלין ואומרים להם אף עכשיו עברו לפנינו בנהר ברד ובנהרי אש ובנהר הלפידים ובנהרי שלג על שעברתם על דברי תורה ומצות שניתן לכם בר סיני ואתם לא יראתם מאש של גיהנם מן דינא של אבדון בואו ותנו חשבון על מעשיכם. ולא עוד אלא שבכל מדור ומדור יש בו שבעה אלפים סדקים וכל סדק וסדק יש בו שבעה אלפים עקרבים וכל עקרב ועקרב יש בו שלש מאות חוליות וכל חוליא וחוליא יש בו שבעה אלפים כדים מרים תלוים בו ויוצאים ממנה שבעה נהרות של סם המות ואדם הנוגע בו מיד נבקע וכל אבר ואבר שלו מיד נופל וכריסו נבקעת ונופלת על פניו וכמה מלאכי חבלה עומדים ונוטלים כל אבר ומחיי' אותם ומעמידים על רגליהם ונפרעין מהם עד כאן לשונו.",
+                "<b>ואתה</b> בן אדם רואה נתתיך בעונשי גיהנם ובתענוגי גן עדן והנה הנם לפנים שני דרכים דרך המות ודרך החיים בחרת בחיים למען תחיה וירשה חלקך ונחלתך בגן אלהים שהבחירה בידך נתונה לבחור את הדרך ישכון אור כי לא גזרו עליך צדיק ורשע כאשר אמרו חכמינו ז\"ל בפרשת תזריע אשה כי תזריע וילדה זכר דבשעת הטיפה המלאך הוליכה לפני המקום וגוזר עליה חכם או טיפש עני או עשיר גבור או חלש אבל צדיק ורשע לא קאמר ונראה דזהו ענין הסמיכות כתיב לעיל להבדיל בין הטהור ובין הטמא וסמך אשה כי תזריע וגומר ירצה היות הבחירה ביד כל אדם להיות טהור או טמא כלומר צדיק או רשע בעבור דאשה כי תזריע מוליכין את הטיפה לפני הקב\"ה ועל הכל גוזר אבל לא על צדיק ורשע ולכן ברשותו של אגדם להיות צדיק טהור או טמא ולהלך ברגליו וליכנס בתוך משפטי גיהנם או להלוך וליכנס בגן עדן מקדם לעלות בצרור החיים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "רוכב שמים בעזרו ושמרו כרועה עדרו לאלפים דורות יוצא המאורות צדקתו שמושרה וערוכה והשאיר אחריו ברכה ואם עשות חסד יזכר הלא אלהים יחקר ואיש כמתנת ידו יצוה ה' חסדו הצדקה וג\"ח הם העומדים לו לאדם כי יותן בית צוקת ובית צרתן <small>(לשון צרה וצוקה)</small> וניצול בגינם מדינו של גיהנם כי מעשה הצדקה אלהים הבין דרכה וגדול ערכה על עולת התמיד ונסכה בכל עת אליו קרובה מת או נשבר או נשבה תלין בעדו ותתפשהו בבגדו מפני שודדו ויסגור ה' בעדו נותן צדקה בעין טובה לא תחסר כל בה אם ממונו לפי שעה יחסר יעשרינו המלך עושר. אשרי האיש לעצמו שולחן עורך לבוש החסד ומעיל צדקה כורך להכין לו צידה לדרך נפשו בחייו יברך בהיותם הממון שלו והראה את נפשו טוב בעמלו כי בניו אחריו בלא יודעיו ומכיריו רק לחלק הונו יתלחשו אחד באחד יגשו אין הון ועושר כמו לחנן עניים לאצור אוצרות בארץ החיים אין ריוח כעשיית רצון יוצרו ואין הפסד כמו המרת דברו וכל איש ישמח בחלקו גם העני בדוחקו יתן עוז למלכו ה' חפץ למען צדקו כי רישו ודלותו זה כל פרי הסיר חטאתו ליום עברה וצרה רש לא שמע גערה רק לגמרי לא ימרה רצון הבורא ויהיה ירא דברו ויפחד ויצדיק עליו ה' אחד כל עברה מגנה לאיש אשר יעשנה להלשינו לאדוניו וירק בפניו ואם המצות רבות אשה אל אחותה משולבות מקדמות לפניו להעידו איש על ידו יאירו כנרות מכריזות ואומרות מזה האיש לא נשכחנו הוא עשאנו ולו אנחנו ונשמע הקול בבואו לפני ברוך הבא בשם ה'. אמת ואמונה ודבר נכונה ולכת תמים הנאהבים והנעימים מזהב ומפז נחמדים לא יעברו מתוך היהודים להם ניתנה ירושה למאיש ועד אשה ובהם ניכרים מילדי העברים כתרים ועטרות לדבקיהם שכל טוב לכל עושיהם הם כעמודים ואדניהם אשר בית נכון עליהם איש אשר אלה לו יעשר ויקו' חילו יבא הריוח לרגלו איש לפתח אהלו העמודי העושר חצב האמונה אזור חלציו יצוה ה' ברכתו הון ועושר בביתו ילוה ה' לשרתו צנה וסוחרה אמתו במקום האמונה נחת היתה הרווחה והעושה רמיה מלאכתו ויצאה מביתו העושר יסודתו צדיק באמונתו וטעמו בשנותו הנה מטתו. שוא ודבר כזב ועולה בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה אשר יבחר בהן באש ישרפו אותו ואתהן כי השקר לחסרון היא חברון והחוסר לשקר מערב עד בקר ומבקר לערב דוב אורב השקר פתחת אותה חוברות אשה אל אחותה דבר שקרים לעושה רמיה ובגאות הלך ויחר ה' בם וילך. מצוה קלה אל תקל בעיניך כי למען עשותה צוה קוניך ואם בעיניך קטנה היתה לראש פינה גם מצוה קלה ברחובות תתן קולה בשפה ברורה לקרא להגיד לאדם יושרו ושום עבירה אל תחשבה צעירה כי אף היה על מאזנים כחומץ לשינים וכעשן לעינים וגם חטא הכל יכביד המשקל ואם בו תיקוש והאלהים יבקש ועל כל עון יושב בחשבון איש איש לפי עבודתו שכרו אתו ופעולתו החוקים והתורות קלות וחמורות ולהתרחק מן העבירות כל אלה אבנים יקרות נכוחים וישרים כלם אהובים כלם ברורים דרכי נועם דרכיהם חיים הם למוצאיהם ברכת טוב תבא עליהם אשר יעשה האדם וחי בהם אשרי הגבר אשר חיילים גבר ביתרון הכשר חכמה לשוב בתשובה שלימה יתאונן על חטאיו ויבכה בלב נשבר ונדכה עונותיו ופשעיו יביא אשר על ידו השני <small>(מי שיש בידו עבירות והוא מלשון הפסוק אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו)</small> כי בעלי תשובה מונעי יצרי התאוה הקורעים לבבם על מריים וחובם מלאכי שלום יתחברו לעומתם ברוך יאמרו אשר נשאו לבו לקרבה לנתיב היושר ומסילת התשובה לעולם הבא עץ חיים היא למחזיקים בה התשובה ומעשים טובים לפני ה' קרובים לעולם נצבים הלא הם כתובים החוטא בשובו לה' בכל לבבו מחדש בטובו ויאמר המלך יבא לה' אלהיו בקראו ונשמ' קולו בבואו ימין פרושה לקראתו ויקוב חור בדלתו לה' ירצה במחתרת ימצא יקבל ברצון תשובתו והסיר את מוראתו נושא עונו ופשעו ותושע לו זרועו בעוזבו זדוניו יאר ה' פניו קרוביו יקראהו ויחוננו ויאמר פדעהו חטאיו כשנים אם תהיינה וישלחם לבנונה לשב ממעילות שיר למעלו' יענו לו במחולות מי משלנו אל מלך ישראל ללכת בנתיב השלום יואל נטו' הריב והרחיקהו בקש שלום ורודפהו כי הריב שבטו ומקלו על עפר מושלו באשר הוא חופף פריו שרף עופף שחת רשתו ותרמו ויאבק איש עמו מחלון וכליון אלמון ושכול על אודות האשכול בתים מלאים כל טוב לחרמה ישים והכה את הבית הגדול רסיסים <small>(עצים דקים)</small> גורם גילגול טלטול ונדה ישסה אוצר כל כלי חמדה איש מדון מרדף אותו והמדנים מכרו אותו המדון אל אשר יפנה וילך ויבא הלך אל מקום שהשלום הולך הוא יתן מעדני מלך ובכל אשר יהלוך הן לצדק ימלוך אוהבי השלום בחייהם בלא מרמה עם רעיהם גם אחרי מותם וירא וירץ לקראתם באהבה ובריעות אם יהיו השם עליהם יחייו אוהב האמת והשלום מרחיק חטאה בהמה שדמן חלקו ומאכלו בריא' בסוכו ובמעונתו חמד אלהים לשבתו מעלות השלום רבו מספר איה שוקל איה סופר אשר איננו מוחל על עלבונו כל ימיו מכאובים וכעס עניינו על רעהו במוסרו דינו למלא עונו לשנא גם בזה תחטא הנפש והוא מזכירי עון להתפס להענש תחלה <small>(כמו שאמרו חז\"ל המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה)</small>ושמעה קול אלה והנטירה והנקימה ואף והחמה אף בהמה <small>(כמו בהם)</small> תאבד הנשמה אבדון בשאול מטה הנה היא ללוטה והעובר על מדותיו להשיב לאויביו כפעולותיו ומקבל צרות לכפרת עונותיו ויברך על רעותיו לקונה אותו לדורותיו יכפר יעביר חטאיו ולא ישבו בנתיבותיו אם כה מדתו שם אתה מוצא ענותנותו תרב גדולתו ה' הוא נחלתו כי הכובש יצרו כפול ומכופל שכרו ה' אלהיו בחרו ועליו יציץ נזרו וגם שלמה המלך אמר בחכמתו שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבור על פשע ושם דרך יראה בישע הן זאת מחשב' טובה לכן אדם יחזיק טובה להרחיק פשע וחובה ומחשבת און ורעה רבה ועל דבר הצדקה וג\"ח מלקפוץ ידיו מלחונן עניים ומרודים ישים האדם אל לבבו הקב\"ה גזר עלי בחסדו להיות עשיר הנה מה אני חסר לפזר לאביונים ולעשות מצוה בממוני ברכת השם אשר נתן לי הלא הגוזר עלי להיות עשיר לו הכסף והזהב הוא ישלים החסרון ההוא כי לא יבטל גזירתו הטובה מעלי בעשותי רצונו וחפצו ודברו הטוב אשר יצא מפיו לא יושב אלי ריקם כי לא איש ויכזב ובן אדם ויתנחם ומדוע תרע עיני באתי האביון לאמץ לבבי מלתת מן הטוב אשר הטיב ה' לי במה שאינו חסר מאומה. ואם גזר עי להיות עני על עונותי לכלה פשעי ולהתם חטאתי בעה\"ז כ\"ש שטוב לי שאפזר ממוני בצדקות וג\"ח ולמצות להחיות נפשי לעשות רצון יוצרי ואהיה נשכר בכפלים ממה שיכלה בהבל ורעות רוח וזה יהיה חלקי מכל עמלי ולא יאבד לעולם כי הבאתיו אל בית העושר בין החיים מקום שיד ב\"ו איננה שולטת ואין לירא לאש תבער בו ונהרות שישטפוהו ותמיד עיני ה' בו גם לזרעי אחרי שמור צדקתי וחסדי ככתוב נוצר חסד לאלפים ואומר פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד. ומחשבה זאת תחדל את האדם מכמה עבירות אשר תאבד בהם את הנפש ולגנוב ולגזול ממון חבירו ומלהפסידו את שלו אע\"פ שהוא אויב לו ומבקש את רעתו יחשוב האדם ויאמר אם הקב\"ה גזר על אויבי להיות עשיר ושכר המצות שעשה הוא או א' מאבותיו אפילו אם הייתי לוקח לו כל ממונו ומפסידו כל אשר לו סוף דבר הן נגזר עליו להיות עשיר הוא ישלים מה שאחסרנו ולא את שונאי אני קובע כי את האלהים שמזקיקו אני לשלם לו ואם המלך חפץ ביקרו וגדולתו מי יוכל לבטל גזרתו ואם הוא ישקוט ומי ירשיע ואם הבורא גוזר על אויבי להיות עני למרק עונותיו הנה א\"צ שאחטא לקחת מוקש לנפשי להנקם ממנו כי גם אם ידי לא תהיה בו אראה נקמתי ממנו בגזרת היוצר אם המקום רוצה לגבות חובו ממנו מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בו וחילה לי לחטוא ויזכה אויבי כי הוא בצערו ועניותו תכופר חטאתו. ואנכי ברשעתי אאבד נשמתי אם אשלח ידו בגופו וממונו ואם אעש' בנפשי שקר כל דבר לא יכחד מן המלך כי נוטה אזן הוא ישמע יוצר עין הוא יביט ואומר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו. וחכם לב יקח מצות בממונו אשר נתן לו האלהים יעשה ממנו צדקות וג\"ח לקנו' את נפשו ולא ידאג לבו על מה שמחס' ממונו כי החסרון ההוא אינו אלא לשע' למה זה דומה לרחל הנגזות שאין חסרון צמרה ניכר אלא לשעה כי הוא חוזר וגדל כן הנותן צדק' וג\"ח מממונו אין בו חסרון אלא תוספות שמשתלחת בו ברכ' בממון ההוא כי ברית כרות' בממון שנותני' ממנו צדקות וגומל ממנו חסדי' שאינו חסר בכך שנא' נותן לרש אין מחסור וכו'. אבל האד' הנתן לדבר הרשות ותענוגו' בני אדם בימים שאין בהם חפץ ורצון הבורא וכ\"ש המוציאו בדבר עבירה ועיון הרי זה כגוזל למקום ברוך הוא ממונו יחסר תמיד ואין רואה בה סימן ברכה כי למה זה דומה לרחל שנחתך אחד מאבריה שאין גזעו מחליף לעולם וחסרונו ניכר לעד כי אשר ימנע מחפץ דלים ומלחונן אביוני' ויאמץ לבבו לקפוץ ידו מלתת להם ויאט' את אזנו מצעקת דלים סוף יאבד העושר ההוא בענין רע ותמיד יהיה הלוך וחסור ככתוב וחשך מיושר אך למחסור ואומ' ומעלים עיניו רב מאירות ואומר פעולות צדיק לחיים ותבואת רשע לחטאת לכן כל אשר נשמת רוח חיים באפיו בעוד נשמתו בו כל אשר תמצא ידו לעשות בכחו יעשה עד כאן כל זה מלוקט מספר התפוח של הרב הגדול והמופלא רבינו שלמה זצ\"ל.",
+                "<b>אמר </b>המחבר הצעיר אליהו הכהן אף ע\"פ דבפרקי' דלעיל לא יחסר מהם מדברי התוכחות הנזכרות בפרק זה אך כתבתיו בעבור מתק לשונו ושהתוכחות והמוסרים באים במלות שונות ותראה בני אדם שלומדי' ענין אחד מדרוש או ממוסר בספר אחד ואין טועמים ממנו ואינו נרשם הדבר בשכלם. הענין או דברי המוסר עצו לומדים אותו בספר אחר הבא בשינוי לשון ובמילות שונות וטועמים ממנו ונרשם הענין בדעתם ומגדים ומשבחי' אותו ענין ובהפך אם אחר למד ענין בספר שלמד זה וטעם הוא אינו טועם וטעם מהספר שלא טעם חבירו טעמו של דבר שכל הטעם מענין ספר שלמד יש לו איזה שורש לנשמתו בנשמת המחבר הספר וכיון שהם משורש אחד לכן טועם לשונו ונרשמים דברים בלבו לא כן מספר שלמד ולא טעם אעפ\"י שהענין אחד משום שאין לנשמתו שום קורבה ואחיזה בנשמת המחבר אותו ספר או אפשר גם כן שהוא חיבר הספר עצמו בגילגול שעבר ועל כן טועם ממנו יותר כיון שהיא בעל הספר וטועם מלשונו שכתב ולכן נרשמים הדברים בקרבו ואינו שוכחם כי הוא עצמו מי שאמרן והדבר בהפכו וזהו דאמרינן בר מזליה שיש להם התקשרות מסבת שורש נשמתם. וכן תמצא בבני אהרן הקדושי' בפ' אחרי מות אומרו אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו דשניהם היו בר מזל אחד ומה שהיה ערב לזה. ערב גם לזה. וכלם היו מסכמים יחד על ענין אחד כי נשמתם משורש אחד היו ושניהם שווין לטובה ונתקדש הבית על ידם וזה לא נשא אשה. וזה לא נשא אשה. ושניהם הסכימו ליכנס מחוסרי בגדים או למ\"ד שתויי יין נכנסו וכמה סברות בדרז\"ל דע שבעבו' היות נשמתם שורש אחד כל אחד היה מסכים לדעת חבירו ושניהם גוף אחד חשבינן להוא דגברא בלא איתתא פלגא גופא וכיון שלא נשאו נשים שניהם נחשבים גוף אחד. וזהו דקאמר ליה משה לאהרן אחי הייתי סבור או בי או בך הבית הזה מתקדש עכשיו שני בניך גדולים ממני וממך שהכוונה גדולים ממני וגם ממך כי אנחנו נפרדים והם שניהם כאחד נחשבו מסבת קורבת נשמתם מה שאין אנו וזהו כוונת הכתוב בקרבתם לפני ה' וימותו כלומר על יעלה על דעת איש שאיזה עון גרם מיתתם ח\"ו אדרבא על הקורבה שהיה להם עם הקב\"ה וימותו לקדש הבית על ידם כי לא מצא גדולי' מהם וכמו דקאמר משה רבע\"ה לאהרן ב' בניך גדולים ממני וממך וזהו בקרבתם לפני ה' וימותו בעבור קרבתם עם ה' וימותו כמדובר ואומרם רז\"ל שתוי יין היו או למ\"ד מחוסרי בגדים טעו בשיקול דעתם כאשר פירשו המפרשים ז\"ל עיין במושבותם שהם לא כיוונו לחטוא חלילה דאיך אפשר דלזה כיוונו והיו גדולים ממשה ואהרן הכלל העולה דכיון דשורש נשמתם אחד היה ערב לכל אחד דעת חבירו ולכן כת��תי מוסרים אלו הבאים בשינוי לשון יען שימצא אדם מהמוסרים הכתובים בפרקים דלעיל ולא יערב לו וילמדהו כאן בלשון זה ויערב והדבר בהפכו השם יזכנו להבין ולטעום מכל ספר וספר אמן כן יהי רצון.\n"
+            ],
+            [
+                "<b>י</b>אורו <b>ה</b>עינים <b>ו</b>יתפתחו <b>ה</b>אזנים לראות ולשמוע תוכחה אחרת יפה ואדרת אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי הלא הם יורוני ולבקרים יעירוני ולשחרים יזכירוני ויאמרו לי עד מתי עצל תשכב קום קרא אל אלהיך עד מתי מאנת לענות אם לא עכשיו אימתי השמר לך ושמור נפשך מאד בטרם תלך מעמך תמול בואך ומחר נוסעך ורוח אלהים ישאך על אשר לא תדע כי נכרי אתה וגם גולה את למקומך שוב יום אחד לפני מיתך כי כפשע בינך ובין המות ימיך חלומות שקר וחייך כענן בקר. בהאריכו תתקע ובהפלות' תסע ויש אשר יהיה הענן ימים מספר או יום או לילה ונעלה הענן ונסעת התקושש והתאושש והכלם והתבושש עד אנה כעור תגשש וכמו באפלה תמשש עני כמה ימי שני חייך כי תבלם בהבל ותאבדם בתהו הנה חייך הולכים ודלים עד המדרגה התחתונה ומאוייך מתגברים ועולים עד המדרגה העליונה עורה והקיצה רוצה הגביה השפל והשפלה הגבה <small>(שתגביה היצ\"ט שהוא שפל בעה\"ז והשפל היצה\"ר שהוא גבוה בעה\"ז)</small> פנה כל מעשיך שעשו ידיך ובעמל שעמלת תחת השמים גם אתה ידעת כי אין טוב בהם כמה שנים הלכת אחרי ההבל ותהבל נוטר כרמים היית ורחמך לא נטרת ועיני ה' המה משוטטים בכל הארץ לראות הפרחה הגפן פתח הסמדר והנה עלה כלו קמשונים זקנת ושבת ושובבת ולא שבת בית האמת החרבת ובית און ישבת זה כמה שנים ה' אלהים עמך לא חסרת דבר לא בצדקתך וביושר לבבך גם שיבה זרקה בך ואתה בשרירות לבך הלכת הילדות והשחרות עברו רק הבמות לא סרו. השביעך ותבעט השקך ותשכב ותאכל ותותר גזלת אורן ועשית תורן בי מידות שידה ושידות לחם ובשר ומזג לא חסר ותרבץ ככשב עלי ארץ לדברי אהבים ולדמי ענבי' ומחה צלחת ומצא ספחה ואתה אל בור שחת והנושה בא לקחת ואתה מתעסק בגלגולי עצביך כסף וזהב הבלי תבל ליבבוך ואל משכיותם סבבוך פתי מדוע גנבוך אחרי אשר התעדנך וראשך דשנת מפרי עץ הגן אשר לא שתלתו ולא עמלת בו ולא גדלתו התעכרת והתנכרת ועברת ולא זכרת. האמירך ותמירנו העשירך ותסירנו ואותי השלכת כי מלכת על כן לא הארכת העל אלה התאפק ה'. קריצות פעמיך אחרי זממיך זה אומר ככה וזה אומר ככה ואתה תעשה מלוכה ונשים משלו בך אין כהה לשברך גנבוך התאוות ותקפוך התאוות ואתה תבקש לך גדולות אל תבקש היש לך פה להשיב או מצח להרים ראש תשא עיניך לשמים ולבך בין תנור וכרים ותפלת' אך דבר שפתים לשון רכה ובלב לא זכה בלשונ' תהלה ובקרבך תהלה בפיך תפלה ובלבבך תיפלה עבודתך לא נקיה עושה מלאכת השם רמיה הסר מעלי המון שיריך הגנוב ורצוח והלוך שחוש ובמה ירבה לסלוח ואתה בלא כח דומה לחוח ותפלתך לא ריח ניחוח. הסר זנוניך והשלך נאפופיך ואל תאמר נער אנכי תנה לה' אלהיך כבוד בטרם יחשיך וינוס ליחך ויבש כחך ותקצר רוחך וישפל מצחך ויכבד טרחך ותהיה על לבך למשא כאבן מעמסה ובשרך ימס וחלבך יזוב ואפס עצור ועזוב הלנצח תרדוף ילדותך ותך אחר בחירותיך ועתה הלך הלכת כי נכסוף נכספת אל שעשוריך למה הקילות את רועך והתרצית את רעיך והאחים סביבותך פחים והריעים רעים ברעתם ישמחו כי ישבחוך ותשמוח כי ישחקו אליך ויקצוף האלהים על קולך השתומם והתבונן ותיבנה ותיכונן כי סרבי' וסלונים <small>(פסוק הוא ביחזקאל וכי' ממרים וממאנים וכמו קוצים הם עמך)</small> אתך ואל עקרבים אתה יושב ובמושב לצים ישבת ובדרך חטאים עמדת כי קינאת בהוללים ובחטאים גם פעמים רבות ידעת כי הכינות לבך ליצר ולא ליוצר ובטלת רצון היוצר מפני רצון היצר ועל מי בטחת כי מרדת בו הלא תירא מיום צרה מפחד פתאום מיום נורא ואיום משואת רשעים ממשפטים הרעים מגזרת מלכיות ממיני פורעניות ודקדוקי עניות ממקרה ופגע ומכל נגע כי יעצור השמים וכי יגרע נטפי מים ואל מי תשא עיניך בעונייך ופני מי תחלה בחוליי' כקרוב נפשך לשחת וחייתך לממתים בבואך ים בלכתך מדבר רעב כי יהי' דבר כי יהי' וכל מיני משחית כי יבעתוך בלהות כי יאחזיך ימי עוני הלא אז יכנע לבך הערל ותאמר קומה והושיעני ומצח אשה זונה היה לך בבקשת תקוה ועקב המן הגרן או מן היקב והוא רחום יכפר עון בצרה קראת ויחלצך צעקת אליו ויצילך בהביטך ימין ואין מציל שמאל ואין מכיר ותשוב בכל מאדיך ותבין בכל לבבך ותאמר חטאתי וישר העויתי ועתה שא נא חטאתי אך הפעם אם עול פעלתי לא אוסיף וכי היתה הרווחה וטענפ' את רגלך אחר רחצם אללי לך הכזה גמול עבד לרבו אם כהתל באנוש תהתלו בו האמור תאמר כי הסתר' הנה אלוה כל בשר הממנו יפלא כל דבר הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין לא יביט אוי לך בן אדם אבדת בן אנוש כי תשיב אל אל רוחך ותוציא מפיך מילין ובעת כעסך תשכח ה' עושך כעסת והתקצפת אי מי חרפת וגידפת ועל מי הרימות קולך קום אכול מפרי ידיך למה קרעת בגדיך האותי הכעס' הלא אותך למען בשת פניך אכלת בוסר <small>(פירות שלא נתבשלו כל צרכם) וקהו שיניך ותשא מרום עיניך והאמינו רעיונך כזה וכזה שמעו אזניך מתוכחות ראשית אוניך ולא יודע עול בשת מדוע רוחך סרה ועצתך נבערה קרבה עתך ורוח רעה מבעתך הפוך ידיך וחזק מתניך ותורך נוראות ימינך כי עשה תעשה וגם יכול תוכל ידיך לא אסורות ורגליך לא סגורות עיניך לא עורות ואזניך לא סגורות חזק והתחזק וצא מן ההפיכה והיתה לך נפשך לשלל וישוב בשרך לך יטהר עד מתי רעיונך פותחים על שתי הסעיפים נרפים הם נרפים תסב יצרך הרע אחורנית ואל תלך קדורנית גער בשטן ותרחיקהו ואל תנכהו וידעת את אשר תעשה לו כי לפתותך בא ועומד על ימינך לשטנך בקרבך הוא יושב ורעות עליך חושב והוא כגבור משכיל לא ישוב ריקם אתה תקרום והוא יפרום עד ישימך ערום עזוב הזמן ומעדנותיו ואל תתאיו למטעמותיו כי מות בסיר ומרה תהיה באחרונה תן לבך לראשיתה פן מה תעשה באחריתה עשה ואל תאח' ואל תהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום ומי יגיד לך כמה ימי שני חייך שוב יום אחד לפני מיתתך כי מת אתה ולא תחיה ומה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם לשיתו נגדך תמיד כי מימינו בל ימוט ובכל דרכיך לדעת אותו והעיר' ועוררה עד שתחפץ ושים אמריו כחותם על לבך ותהיה בעיניו כמוצת שלום והדרך הטובה אחת היא לדורשיה ברה היא למבקשיה כל מבקשיה לא יעפו על משכבך בלילות בקשיהו וכדורשי הלב דורשהו ואם תיגע אל תאמר יגעי ולא מצאתי כי הוא נמצא לדורשיו ונדרש לכל שואליו וקרוב לכל קוראיו באמת רק עונותיך מבדילים בינך לבינו לכן שוב והפצר בנפשך ועצר ברוחך וחזק בתומך ואל תרף עד יפתח השם עיניך ויגלה את אזניך ויטהר רעיוניך כי עתה יעיר עליך ושילם נות צדקך ותשא פניך מרום ובטחת כי יש תקוה. אזהרה לנפש להוציא מטיט ורפש.</small>",
+                "<b>ברכי </b>נפשי את ה' אל תשכחי כל גמוליו זכרי כי ממקום קדוש הוציאך לא לתוהו בראך וין לפניך החיים והטוב הרע והמות גם את האור והצלמות בחרי לך היום אם עבר' אם פדיון והתבררי והתלבני וצהרי מהרי תטהרי ותחליפי שלמותך והשליכי תעתועייך והבלי שעשועך והסירי את יינך מעליך ועל יפתוך יצרי בגוף הנגוף עוזבהו בטרם יעזבוך והכלימהו בטרם יכלימוך מה לך אחריו נמשכת והוא נחפז ללכת ולשוב אל עפרו כשהי' ואתה תשוב אל אלהים אשר נתנך עתה דעי וראי מה תשיבי שולחך דבר היעמוד לבך אם תחזקנה ידיך אם תתפתי בהבלו ותמשכי בחליו ותעזבי את צור מקורך ותסתמי עין מאורך. ברכי נפשי את ה' להתחברי עם מלאכי והתהלכי עם משרתיו ברוכיו ואל תקוצי לתוכחתו כי הוא חוננך הדעת ויחנך רואה ושומעת והטוב והרע יודעת. מה לך ולתולעת הלא ידעת כי תשוקתו אליך ועיניו עליך. הדומי ואל תדומי פן תשוה לו גם את העלי והגלי וגערי בחפץ הגוף ובארב' שפטים הרעים לכן תבואי בצור והטמני בעפר ותקעי לך יתד במקו' נאמן בחרי לך אורח חיים למעל' וסורי משאול מטה ותני לך מהלכי' בין המלאכים במושב עבדיו ובמעמד משרתיו ושרתי מלכותו ושלוחי מלאכותו ועושה מלאכתו בכל לב שאי יעיניך לקדושים אשר בארץ ותני לבך אל הטהורים אשר בשמים הביטי אל צור אשר ממנו חוצבת ואל הגזרה הפנימית אשר ממנה לוקחת הסבי פניך ושאי עיניך אל המנורה הטהורה אשר לפני ה' אשר ממאורה תיאורי ואל עבר פניה תאירי ויאר ה' פניו אליך וזרחה שמש צדקה ומרפא בכנפי' אז תראי האור הבהיר אשר חשך לא ישופהו ולילה לא יחליפהו המשיכי מבור התאוות התאמצי ואל תערוצי והתחזק להחזיקי בתומתך והתקדשי מטומאתך ברחי מן המות וצאי מן הצלמות ושאבי ממקור החיים ומעי' הישוע עד כאן אזהרה לנפש.",
+                "תוכחה יפה ומעולה הגיעה הנפש למעלה.",
+                "<b>הוי</b> יודע כי אין לך אויב ומבקש רעתך כיצרך הרע וכל רעיוניו עליך מחשב להרע לך כל היום להכין לך כלי מות להפילך בשחת יפעל וכל מזימותיו ועשתונותיו להדיחך מעל ה' אלהיך ולהשניאך בעיניו למען תיוקש לעשרות הרע בעיני ה' יתברך להכעיסו למען טורדך מחיי עולם לאסוף עם חטאים נפשך ולהניחך בקהל רפאים כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה והבא להורגך השכם להורגו וחזק ואמץ ותהיה לבן חיל ותצא למלחמה על אויביך ובתחבולה תעשה לך מלחמה עמו ובעלת על רוחך לעשות שום דבר נגד בוראך במעשה ובדבור בראית עיניך או בשמיעת אזניך או להימנע מעשות מצוה או בשתיקה דבר שאפשר בידך למחות בהילוכך במחשבתך בכל דבר אשר תוכל לחושב ולדעת שהוא נגד יוצרך בין תבין כי הוא יצר הרע המבקש להחטיאך. ובכן והשבות אל לבבך ואל יצרך איך אעשה הרע הזאת וחטאתי לאלהים האל הגדול הגבור והנורא נוטה שמים ומוציא במספר צבאם ויסד ארץ נותן נשמה לעם עליה נותן שמש לאור יומם חוקות ירח וככבים לאור לילה חכם לב ואמיץ כח יוצר כל מאין ברא כל במאמר בלי עמל ויגיע כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד עיניו משוטטות בכל הארץ צפות בכל מעללי איש ואזניו שומעות ותוכן לבות הוא יבין ואין כל דבר נעלם ממנו והוא יצרני מטפה סרוח' וידיו עשאני ויכוננוני למען ספר שמו בכל הארץ ולעשו' חוקותיו מצותיו ותורותיו כאשר ה' אלהי הרועי' אותי מעודי עד היום הזה ועשה לי כל צורכי ובכל לילה אני מפקיד רוחי בידו ובבקר מחזירה לי ומרבה להטיב עמדי עד אין די ספר ובחיי אנכי עפר ואפר רימה ותולעה אף כי אחרי מותי אשר קשוב הרוח אלהי' אשר נתנה ויביאני במשפט על כי נעלם אם טוב ואם רע ואיך יעלה על לבי בזוי רש ונקלה שפל מכל השפלים להמרות את פי ה' אלהי מלך גדול על כל אלהים הגומל עמי את כל הטובות האלו למען חסדו לשלם רעה תחת טובה לעשות הרע בעיניו להפעיסו וחדלת מחטוא לו למען כבודו לעשות לו החת רוח שישמח במעשה משרתיו עושה רצונו גבורי כח המושלים ביצרם ובזה תהיה נשכר על בכפלים אחת מניעת העבירה שלא יענש ועל צער כפית היצר למען יוצרך. ואחי החכם השלם כהר\"ר מיכאל הכהן ז\"ל פירש בזה כונת התנא וז\"ל זהו ממש כוונת המשנה במה שאמר לפום צערא אגרא בדרך לא מביעיא ל\"מ בעשית המצוה אלא בענין מצוה המנגד לו הוא שטן הוא יצר הרע מלאך המות יש לו שכר כדברי הספר הזה ע\"כ וטוב לך להצטער בעולם הזה שהוא הבל כדי לקנות עולם הבא שכולו טוב ושכולו ארוך וקיים ואם את הדבר הזה תעשה פעמי' שלוש ויכולת עמוד נגדו ויתנו ה' אלהיך בידך ולא יוכל לך מעתה כי תשכחו.",
+                "<b>ידוע</b> תדע כי יצר הרע המחטא לאדם הוא יצר התאוה הנכנס בלב הגנבים לגנוב ובלסטים ובאותה שעה נהנים מאד ודרכיהם ישרים לפניהם ואחריתם דרכי מות כי המלך תופסם ותלה אותם ואז שמח מאד היצר הרע כי נתקיים מחשבתו ונעשתה עצתו ונשלמה תאותו כי לכך נכנס בתחילה בלבם להתאיבם לעשות הרע כדי לטורדם לאבדם מן העולם עתה ראה גם ראה והביאה למוסר לבך ונצור נפשך מרע ולא תבא לו ולא תשמע אליו כי הרג תהרגנו ותכבוש אותו וזכור את בוראך ובכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך.",
+                "<b>התרחק</b> ממדת הקנאה כי אין מדה רעה למעלה הימנה והיא אב לכל העבירות ושורש לכפור בבורא כאיש אשר תעבור עליו רוח קנאה וקנא בחבירו היא מוציאתו מן העולם הזה שדואג ומצטער תמיד וסופו יורש גיהנם כי היא גורמת לאדם לעבור על כל מצות האמורות בתורה אם תדקדק יפה ואם רוח הקנאה יעלה עליך בראותך את חברך מצליח במעשיו בגופו ובממונו ואתה לא כן עשה זאת איפוא והנצל. שא עיניך לשמים ותן כבוד ושבח והודאה לאדון הכל אל אמת שאינו מקפח שכר שום בריה עושה רצונו בין רב למעט כי כפי מעשה האדם גמולו ישלם לו אמרת בלבבך לו יש מעשים טובים ומצות ביד חברי ועושה רצון קונו ועל כן גם יוצרו עושה רצונו ומשפיעו לו טובה ואני אולי הרבתי לפשוע נגד בוראי ואיני כדאי ואם אולת אדם תסלף דרכו על ה' יזעף לבו בתמיהא אך תקנא במעשיו הטובים ואמרת אעשה כן גם אני ותטיב מעלליך ועשה רצון יוצרך למען יאהבך ותמצא חן בעיניו ואם ידעת שאתה צדיק גמור וחברך המצליח רשע גמור אל ירע בעיניך על המקרי אשר אתה רואה אך חשוב בלבך אפשר שחבריך הרע המצליח עשה שום מצוה ובהצלחתו משתלם לו גמולו בעולם הזה כדי ליפרע ממנו לעולם הבא על רוב עונותיו ואני אף על פי שאני צדיק אי אפשר שלא חטאתי נגד יוצרי כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ועל אותו חטא הקב\"ה יפרע ממני בעולם הזה למען בהנחלתי חיי עולם הבא שהו' זמן ארוך ומאהבתו אותי מיסרני בעולם זה לכלות פשעי ולהתם חטאתי ולכפר עוני ככתוב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך וכתיב כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה ואם גם אתה תצליח ויש לך די סיפוקך בריוח ובכבוד אך שאינך עשיר ואין לך רוב בנים כמוהו וקנאת בו הוי יודע שעונשך רב וגדול עוניך מנשוא כי אתה נוהג קלות ביוצרך ונראה שאתה חכם בעיניך לאמר לא יתכן דרך השם והיית רוצה שהיה מתנהג אחר דעתך ורצונך אך זאת חשוב יוצרך ברוך הוא מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה ואין להרהר אחריו ודי לי על הנשמה אשר נתן בי וחיים וחסד שעושה עמדי ועלי להודותו ולשבחו על כן ומה תקוה כי ירבה כבוד ביתו לא במותו יקח ירד אחריו כבודו ואין טוב לאד�� כי אם לירא את השם הנכבד והנורא ולעובדו בכל לב לעשות רצונו במלאוי בלי חסרון דבר בכל יכולתו ולאהבה אותו ולדבקה בו ככתוב את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק כדבר הזה תדבר לך יצרך הרע במוצאך אותו. וראיתי לכתוב דברי מוסרי' לקוטים מדברי חכמים וחדות'. בעת המבחין יקל האדם או יקר המסתפק בחלקו חופשי והחפשי הוא עבד בדרושו יתר מחוקו האדם רודף ונרדף רודף מה שלא ישיג ונרדף ממה שלא ימלט אתמא על מי שקונה עבדים בממונו ואינו קונה בני חורין במתק לשונו חיי אדם שלשה אתמון עבר זמנו והיום הוא חולף ואינו ומחרתו אין מי יבינו למדנו חכמה להתגדל בה המשכילם לא לרמאות בה את הכסילין כבקשת די סיפוקך מעט יספיק לך פתיות האדם מחבלו והאל יעזרו על ידי שכלו לעבו' המלך בלא אמונ' יבא לידי סכנה אל תהא מהאנשים אשר בעת צרתם יחדלו מרעתם ובחלותם ינחמו על חטאתם הלמד בניו תור וחכמה בנערות' יצא טובתם בבחרות' כעצי השדה בתנובת' מי שירצה לעלות במעלות גדולות ישמור עצמו מן הנבלות מי שירצה העולם הזה ישבע ממרות והיוצ' ממנו נמלט מן הצרות האדם כבהמה אבוסה מעונות עמוס' ורובץ תחת המשא כשיקצוף השם על הקהילה יתן הון לנבליהם ולקופצים ידיהם כשאוהבם יתננו לנדיביה' החכמה קראה מהרה ולמדוני בטר' הבקשוני ולא תמצאוני. ההלוואה ראשיתם אהבה וסופה איבה ומריבה כל הרואה נסיעתו מנוער אל עדנה ידע כי יסע מעדנה אל זקנה התשובה לחטאי' כרפואה לחולאים מי שהחזיק בעת התאוה והשיכרות במפעליו לא ימצא ביום דין תואנה עליו. צריך הנפש אל המוסר כצורך הארץ אל המטר הנדיב ינדב נפשו לאויביו והכילו יצופן הונו מאוהביו. בהתיישר המידות הטובות בחברת הישרים כן ישחיתו בחברת האכזרים. מי שלא יסבול חטא אוהבו ישיבהו אויבו. טוב מהיות אלם ומשכיל מרוב דברים וכסיל. הרבה עשות חסדים כי הזמן מתהפך פעמים ישפיל הנכבדים ופעמים ירים העבדים. יושר וזכות יעמיד המלכות. הכן צידה ליום הפרידגה ומבחר הצידה יושר ועבדות האל יתברך. מבחר כל המעשים התשובה ממשובה נקיות מאכזריות וטהרה מעבירה. החכם נכבד ואם משפחתו בזויה ורבו חבריו בארץ נכריה. הפרישות מן העולם רפואה מן היגון והעושר מן החסרון. יתרון לכסיל עצמו מן המתוכח עמו. הנדיבות מקרבת אויבים והגניבה מרחקת אוהבים. בעת הזעם אלף אוהבים לא יצדיקוך ובעת רצון אלף אויבים לא יזיקוך. מי שמאריך לך שלומו ומונע ממך טובו בצורות המצויירות תמצא כמותו. מי שמתארח בבית הכילי לא יצטרך למרקח' המשלשלי'. האכילה עם האוהב או עם הנדיב מרקחת ועם השונא או עם הכילי קדחת. הקנאי ימיו מעטים מפני שדואג למה שלא יזיקהו ולא יעלהו וימות ביגון. מי שמאמין ברכלים לא ישארו לו אוהבים אפילו יהיה חביב וקרוב. כי טבע באולתו מי שגבר תאוותו על שכלו. אם תרצה שלא תדאג החשוב כל העול' כלו הפסד ומה שיעלה בידך ממנו חשוב אותו ריוח. חכם אחד עבר על אדם אחד שהיה להוט במלאכתו ואמר לו היאך הרוצותך בזה העולם אמר לו אני רודף אחריו אמר לו מה השגת ממנו א\"ל לא השגת ממנו כי אם מעט מזער א\"ל החכם אם השגת מזה העולם שאתה רודף אחריו כי אם מעט מזער מה תשיג מן העולם הבא שאינך רודף אחריו. שאלו לחכם מה טוב לאדם בזה העולם ואמר השכל והחכמ' ואם לא יקנה ממון שיחי' בו ואם לא ישא אשה טובה שתכסה על מומו ואם לא הקבר טוב לו אם תתחרט על הדבור פעמים רבות תתחרט על השתיקה פעם אחת תנה סודך ועצתיך על ההרים כי תראה סביבותיך ימות אדם בכשלון לשונו ולא ימות בכשלון רגליו הדבור בשקל כסף והשתיקה בככר זהב יפה אויל שותק מחכם ברוב דברים מי שלבו נר לשונו רחב סודך אסירך ואם תגלהו תהיה אסורו. שאלו לחכם היאך הסתרת הסוד ואמר אכחיד המגיד ואסתיר ההגדה. כשתירא מן החרטה אמור לאו קודם להן. לולי ג' דברים היו מתקני' ענייני האדם דברי חכם שאינ' נשמעת ותאוה שאינה נמנעת וגאות אדם עם נפשו קרן המשכיל הענוה וקרן הכסיל העזות מחול למי שהרע לך ותן למי שמנע ממך כי אם תקום תדאג ואם תמחול תשמח הסבל שלום והמהירות חרטה אל תחליף אהוב קדמון בחדש בעוד שלבו ישר עמך אל ימעט בעיניך שונא אחד אפילו יהיה שפל ונבזה כי פעמים יחנק אדם גדול בזבוב קטן על כן הזהר משנאת כל אדם ואל ירבו בעיניך אלף אוהבים. האדם בלי חבר כשמאל בי ימין. שאלו לחכם א' את מי תאהב יותר את אחיך או את חברך והשיב כי איני אוהב אחי עד שיהיה חבירי. השמר מישיבת מי שלא תלמד ממנו טובה כי ישיב' החברה הרעה קנין המדות הרעות וישיבת החברה הטובה הוא קנין רוב הטובות. שאלו לחכם אחד מפני מה לא תאהב את היין אמר להם מפני שמעל בשליחותו שלחתיו אל הבטן והוא עלה אל הראש.",
+                "עד כאן מצאתי דברי חכמים ומוסריו.",
+                "<b>אמר</b> המחבר אליהו הכהן אף על פי שראש החכמים שלמה המלך ע\"ה לא הניח דבר מוסר שיכול להיות תחת השמים שלא כללו בדבריו הנעימים בספר משלי וקהלת עכ\"ז כתבתי מוסרים אילו שהיותם במילות שונות יחשוב אדם שהם חדשים מקרב באו וירוץ הקורא בהם. ומה גם שלא היה צורך בהם שחייב אדם להדמות לקונו כדכתיב בפ' קדושים קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם שצריך שיקדש עצמו ודומה לו לבוראו נגלים לו תעלומת חכמה ולא ימצא בו מדה מגונה יהיה שלם בכל. דכיון שהוא קדוש אין מסך מבדיל בינו לבין יוצרו ושכינה שריא עליו ומדריכו אל היושר ובהיות ששייך באדם אשר מחומר קורץ דברי דרך ארץ ומוסר באכילתו ושתיתו ובשאר דברים שדרכו כבהמה בתשמיש וצרכיו באופן שאינו יכול לבא עד תכלית הקדושה כהקב\"ה שהוא מקור הקדושה לזה קדושים תהיו האמור גבי ישראל חסר וי\"ו וקדוש האמור גבי קב\"ה מלא וי\"ו לפי שבקדושת ישראל יש חסרון קצת כמדובר מה שאין כן בהקב\"ה וזהו כוונת רז\"ל קדושים תהיו יכול כמוני תלמוד לומר כי קדוש אני השם אלהיכם קדושתי למעלה מקדושתכם הוא אשר דברנו דקדושתו למעלה יותר מקדושתינו בעבור דלא שייך באדם תכלית קדושה כיון שיש לו דברים שדרכו כבהמה כמדובר עם כל זה בשיעור הקדושהשניתן לו אם יתקדש עצמו מסיר המסך המבדיל ונגלים לו העלומות החכמות הרמות וכל שכן דברי דרך ארץ ומוסר באופן שלא יצטריך מי שילמד לו דברי מוסר דמאליו נגלים לו עם כל זה כתבתים לבחורים שעדין אינן משרושים בקדושה כדי שיתגלו להם וכיון שכן יש צורך להם ללמוד מהם וגם לכת הגדולים שאין מקדשים עצמם ובהיות כך צריכים ללמוד מאחרים."
+            ],
+            [
+                "<b>י</b>דיעת <b>ה</b>מצות <b>ו</b>החיוב <b>ה</b>מוטל על האדם לקיימם בשלימות גדול הוא לכן ראיי להזכיר בפרק זה מזה הענין כתב החסיד בעל שני לוחות הברית ז\"ל בשער אהבה התורה רשום אלהות והעולם הוא האדם דהיינו ישראל שנקראו אדם מצד נשמתם הם רושם התורה ומתדבקים זה בזה דהיינו האדם הגופני הוא רמ\"ח אברים ושס\"ה גידים וכן בנשמה יש רמ\"ח אברים ושס\"ה גידים רוחניים נעלמים שהם תרי\"ג מצות התורה לא תעשה הן מצד הדין דוגמת גידים אדומים על מידת הדין ורמ\"ח מצות עשה הם ממידת הרחמים דוגמת רמ\"ח אברים לגנים המורים על הרחמים אלו מסתעפים מסוד רמ\"ח ושס\"ה נעלמים והנסתרים בסוד דמות אדם העליון היושב על הכסא בסוד שמו הנרמז בפסוק זה שמי וזה זכרי י\"ה עם שמי שס\"ה ז\"ה עם זכרי רמ\"ח ולתכלית זה נברא האדם לקיים אלו תרי\"ג מצות כי המצות הם קשר אחד אי אפשר להיות לאחת בלתי האחרות כדמות בגד הנארג שכל חוט וחוט דבק בחבירו ועוזר בקיומו שהרי המה באדם אחד רמ\"ח אברים ושס\"ה גידים ואם חסר אחד הרי הוא פגום. ואם כן כלל העולה אין האדם שלם אלא שהשלים כל התרי\"ג מצות כשחסר האדם ולא קיים כל התרי\"ג מצחות אז הוא פגום לפי שיעור חסרונו כן הוא שיעור הפגימות שפגם בנשמתו ואם לא קיים כלם נפל מידו השכר המוכן מקיומם. ואם כן מי הוא זה ואי זה הוא שקיים כל התרי\"ג מצות ואף אדון הנביאים משה רבינו ע\"ה לא קיימם כי יש ארבע סיבות שלא יוכל לקיים כלם הראשונה היא סבה נמנעת לגמרי כגון תורת כהנים שהם מצות הנוהגים בכהנים והם בכלל התרי\"ג מצות וכן יש מצות שהם בלוים ולא בכהנים וישראלים ויש שאין שייכן אלא ישראלים ולא כהנים ולוים. השנית שהם סיבה מי שיש לו בן חייב למולו אם אין לו בן לא חל עליו המצוה וכיון בהן. הסבה הג' מצות התלויות במקדש והתלויו' בארץ ישראל אינן חלין בחוצה לארץ ואף גם נתבטלו בחורבן המקדש אלא הענין הוא כך ידוע שכל המצות כלולות זו מזו וכל מצוה מתרי\"ג ברוחניותיה כלולית כל רוחניות התרי\"ג כי המצות תלויות במדות העליונים כמו שהמדות העליונים כלולות זו מזו כנודע ליודעי חן. על כן כל איש מישראל יקיים כל תרי\"ג מצות בפועל כל מה שיש לו לקיים ואז כשעושה כן ומקיים בפועל מה דאפשר והוא שש ושמח בעבודת השם ית' ומוכן לקיים כל מה שאפשר לו לקיים אז מה שאי אפשר לו לקיים הוא כאלו קיים מאחר שהוא מוכן לקיי' ואין המניע' מצדו רק מצד אחר והנה על כל פנים נתקיימו התרי\"ג מצות בכל ישראל דהיינו תורת כהנים נתקיימו בכהנים וכן מצות היבום למי שבא לידו היבום וכן כלום ומי שלא היה אפשר לו לקיים כל מה שאפשר והוא עוסק בתורה לשמה ופירוש לשמה הוא כך כשעוסק בתורה עוסק על מנת ללמוד וללמד לשמור ולעשות כלומר שרוצה לקיים מה שימצא בתורה שגזר מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא לעשות אף שלא קיים מחמת שהיה בנמנע אצלו לקיים ועל זה רמזו ז\"ל חשב לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. עד כאן לשונו.",
+                "<b>אמר</b> המחבר אליהו הכהן העולה על הדעת בענין זה שכל א' מישראל מקיים כל המצות בסוד הגלגול דמי שהוא ישראל מתגלגל בכהן ואחר כך בלוי ומקיים מצות המוטלו' על הכהנים והלוים וכן הכהן מתגלגל בלוי ולוי בכהן וכדאיתא בזוהר על פסוק והכהנים הלוים בני צדוק וכו' שהכהנים באים להיות לוים וכו'. אך יש בתשובה זאת קצת מהקושי בקיום מצות המלך דאיך אפשר כמה רבוא רבבות מישראל שכלם יתגלגלו להיותם מלכים כדי לקיים מצות המלך ובפרט בזה הזמן בהיותינו בגלות שאין מלך בישראל. ואפשר ליישב זה שבהיות האדם ת\"ח הוא בחינת מלך כארז\"ל מאן מלכי רבנן והתורה מכרזת ואומר בי מלכים ימלוכו ובהיות ת\"ח שהוא מלך מקיים מצות המלך שת\"ח אינו רודף אחר תאות נשים להרבות בהן ואינו מרבה סוסים דמואס בתענוגות בני אדם וכסף וזהב לא ירבה לו כי אינו חפץ בחמד' הגופניות וכותב ספרים לעצמו ודן את הדין ואינו מטה משפט ואינו לוקח שוחד דוק ותשכח כל האמור בפרשת מלך מקיים ובאופן זה יש מציאות בסוד הגלגול להיות כל אחד ת\"ח לקיים מצות המלך. אמנם מה שנראה לי עוד בזה שישראל מצד נשמת' הם נפש אחת כדרז\"ל על פסוק ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש וגם בבחינת הגוף הם אחד שנאמר אדם אתם ונראה שהכונה לומר אתם ישראל כלכם אדם אחד ואין אומות העולם קרויין אדם כארז\"ל לפי שישראל כל אחד נרגש בצער חבירו כאלו הצער בגופו ממש לפי שכלם גוף א' אדם אחד דלכן נמשלו ישראל לשרביט של זהב שאם תניח קצה המט' באש נכוה קצה הב' כך ישראל נוגע לכל א' צער חבירו וגם ישמח בטובו בהיותם כלם גוף א' לא כן א\"ה שנמשלו לברזל שאם נכוה קלה א' קצה ב' אינו חם כארז\"ל לפי שכל א' וא' נחשב בפני עצמו מופרד כל א' מחבירו ולכן אינו מרגיש שום אח' בצער המגיע לחבירו וזהו הטעם דישראל ערבים זה לזה דכל אחד נתפס יגל חבירו בהיותם גוף א' וכשם שבגוף בהגיע נזק לאבר א' נתפסים שאר כל האברי' באותו כאב כך בחטא של א' נתפסים כלם וכיון שכן שכל ישראל כלם אחד מצד הנפש ומצד הגוף כמדובר כל מצוה שמקיים אחד ישראל נמצא שמקיימים כלם הרי שכל אחד ואחד מקיים מצות המלך ומצות הכהנים והלוים והלוים מצות ההנים והכהנים מצות הלוים ועל דרך זה מצות יבום וחליצה וגט. והמשל לזה לאברי הגוף דמה שעושה היד מגיע תועלת לשאר כל האברי' וכן מה שעוש' הרגל וכן כל אבר ואבר בהיות' כולם גוף אחד ולכן בהיות' ישראל באהבה ואחוה בלי פירוד אז נקראי' גוף א' ומצוה שעושה אחד נחשב כאלו מקיימים כלם וזהו הטעם לא מצא הקב\"ה כלי מחזיק טובה לישראל אלא השלום וכו' משום שע\"י השלום נעשים גוף א' ונמצא מקיימים תרי\"ג מצות כל אחד וא' אך כדי שיחשב לאדם שמה שמקיים חבירו כאלו מקיים הוא גם כן צריך בתנאי שיחשוב במחשבתו בחשק כל המצות לומר מי יתנני להיות כהן לקיים גם מצות הכהנים וכן במצות הלוים והמלך ובשאר המצות שאין בידו לעשותם ובזה יחשב על כל אחד מה שמקיים חבירו שמוטל עליו לקיים דכשם שמקיים הכהן או הלוי המצות המוטלות עליהם בתכלס ורצונם כך הישראל חפץ ברצונו וכיון שכלם אחד נחשב רצון זה כרצון הכהן והלוי ממש ונחשב כאלו הוא ג\"כ קיים אותם וכן תרא' יעקב אבינו ע\"ה שאמר עם לבן גרתי ותרי\"ג מצות שמרתי וכו' שהרי לא קיים מצות מלך ומצות כהנים ולוים ולא יבום וחליצ' וגט ולא מנו' התלויות בארץ בהיותו בחרן שהיה בחוצה לארץ ואיך אמר ותרי\"ג מצות שמרתי אלא כיון שהוא שורש נשמות ישראל שכלם יוצאי ירכו הם ובהיות עתידין לקיים בקבלת התורה נחשב כאלו כבר הוא קיים אותם שכח הענפים מובלעים וכלולי' בשורש ונמצא כל מה שהיו עתידין ישראל לקיים היה כלול בו המעשה עצמו ונכון ודוק. גם י\"ל דכיון דמחשבה טובה הקב\"ה מצרפה למעשה ממש בהיות כל אדם חושב לומר אם הייתי מלך או כהן או לוי הייתי מקיים המצות המוטלות עליהם וכן בשאר המצו' כיבום וחליצ' נחשב לו כאלו קיימם וע\"ד זה אמר יעקב ותרי\"ג מצות שמרתי דכיון דכל מגמת פניו היה על קיום כל המצות אם החיוב היה מוטל עליו נחשב כאלו קיים כלם וכן בכל אדם והיותר פשוט בזה ע\"ד שאמרו רז\"ל כל העוסק בתורה עולה כאלו הקריב עולה גם הלומד במצות המלך ובמצות התלויו' בארץ ובמצות הכהני' ויבום וחליצה וכו' כאלו קיים אותם. אמנם נר' על אופן אחר דכיון שרמ\"ח אברים ושס\"ה גידים הם כנגד רמ\"ח מצות עשה ושס\"ה לא תעשה וכל מצוה היא נשמה לאבר שכנגדה וכשאדם חוטא פוגם האברים שלא יכול הנשמ' להאיר בה כי הפגם מסך מבדיל בין האבר לנשמה וכשאדם מקדש עצמו גורם שתאיר הנשמה לתת חיות לכל האברים שהם כמספר כל מצות התור' ובכלל גורם הארה וחיות גם לאברים שהם כנגד מצות התלויות בארץ ומצות המלך וכהן ולוי וחליצה ויבום וכדומה ��אין בידו לקיימם בפועל ובהיות הוא גורם חיות בפועל מעשה שעושה לקדש עצמו ע\"י סגופים וטבילות לאברים שמצות המלך והכהנים תלוים בהם נחשב אות' מעשה של קדושה שקדש עצמו כאלו עשה מעשה בפועל לקיימם ונמצ' שכיון שאדם מקדש עצמו כאלו מקיים גם המצות שאין בידו לעשותם כגון מצות המלך וכדומה כמדובר ודוק. ודע וראה בעיניך בכח המצות שהן כנגד רמ\"ח אבריו של אדם של פעמים יראה אדם בעצמו באיזה אבר מאבריו קל ומזורז יותר משאר אבריו כגון ירגיש בידיו שהן חזקות ומזורזות למלאכה יותר משאר ימים או רגליו קלות לרוץ ועל דרך זה ירגיש ויראה יתרון באבר אחד או בשנים יותר משאר אבריו אין זה כי אם שעשה מצוה הנוגעת לאותו אבר ואז הנשמה האירה בו יותר משאר האברי' ומשם קנה אותו אבר כח וזריזות יותר משאר האברי' ואע\"פ שבעשיית מצוה אחת נוגע תועלת וחוזק והארה לכל האברים כי כל האברים מסייעים בדבר מכל מקום האבר המיוחד שהוא כנגד אותה מצוה מתחלת הנשמה להאיר בו תחלה ומושפע יותר ממנה ולכך הוא חזק ומזורז יותר ואם יראה איזה יום בריאות בכל גופו משאר הימים בודאי עשה מצוה שתקן עמה דברים גדולים ונפשו יודעת מאד ומרוב השמחה משפעת יותר בחוזק באבר שהמצו' לעומתו ומחוזק הארה מקבלים כל האברים יותר ומשם קונה כל הגוף בריאו' וחוזק. והנה כדי שיזרז האדם בעשיית המצות יתן נגד עיניו משל זה לאחד שרצה לעשות שותפו' עם עשיר מופלג והעשיר הוציא לקרן השותפו' תרי\"ג דרכמוני זהב והוא הוציא מאה זוזי כסף אע\"פ שנקר' שותפו עם זה מיהו אינו שותף לגמרי כיון שאין הקרן בשוה והריוח הנוגע לו מועט כפי שיעור הקרן ואם יוסף עוד על הקרן יתקרב יותר אל השותפות וכן בכל פעם שיוסיף עד שבזמן שהשוו במספר הקרן אז נקרא שותף לגמרי כך הקב\"ה מקיים המצות כארז\"ל והם תרי\"ג מצות לקרן ואדם העושה מצוה נעשה שותף עמו בקיום אותה מצוה בלבד עד עשות כלום נעשה שותפו לגמרי שהרי גם קרן שלו תרי\"ג כמו הקב\"ה וכיון שכן כשעושה אדם מצוה כמה צריך להשתדל לבקש אחרת עד שיקיים כלם להיות שותף עם הקב\"ה כביכול שווין בעשיית יען לא יגיע לו מן הבוז' שהשותף שהקרן שלו מועט מוכנע ומתביש משותף חבירו שהקרן שלו גדול לא כן בהיות הקרן שוה דמה שיש לזה יש לזה שאז באמת נקראי' שותפים שוין לטובה וכמה צריך האדם לרדוף אחר שותפות זה כיון שהוא בנקל והריוח גדול הוא בנקל שבהיות קורא בענין המצוה כשאין בידו לעשותם נחשב לו למעשה כדרז\"ל לעולם כל העוסק בתורת עולה וכו' והריוח גדול שמקבל שכר עליה כאלו עשאה בפועל ממש וידוע תדע שקיום המצו' תלוים בקיום מצות המילה וסמך לדבר מצות מילה מתחיל במ\"ם לרמוז שקיום המצות תלוים במילה כדכתיב מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל ומילה מצות במ\"ם פתוחה כי המילה כמפתח לפתוח שערי החכמה שיושפע המהול ממנה להבין ולהשכיל אופן עשיית המצות כתקונן והערלה כדבר הסותם מקור המים המשקי' את הגן והסרתה הוא כמסיר אותו אבן נגף מעל פי המקור ויוצאים מים חיים ומשקי' לכל אילני הגן ומצמחים ומגדלים אותם ולכן לא נקרא אברהם אע\"ה שלם אלא עד שמל כארז\"ל כלומר לא היה שלימו' במצותיו מקודם אלא עד שמל כי מקדם היו מצותיו כאילנו' שהם כמושים מחסרו' מים וכבא המים עליהם מתעוררים אל הצמיחה כך היו אחר שמל ובהיות הוא ראשון לנכנסים בבריתו של קב\"ה ולפרסום היחוד בעולם וכל דורו בלתי טהור אין בהם קורא בשם שיתעורר לעבודתו ושיהיה ראוי ליכנס בבריתו ומתוך חכמה יתירה שהיתה בו הכיר א�� בוראו והוא בן ג' שנים וידע ענין היחוד והאלהו' ופרסם אותו בפי הכל וחזק האמונ' בלבבות שנא' ויקרא שם אברהם בשם ה' ודרשו רז\"ל כאדם המחזיק את התקרה כתיב הכא ויקרא שם אברהם וכתיב התם המקרה במים עליותיו ואז היה ליכנס בבריתו ראוי והגון עד שצוהו בכך ואע\"פ שהיה זקן בן צ\"ט שנים היה זריז במצוה ולא נתעכב ולא נתעצל בה כלל כי ידע בחכמתו הרמה כי בכל מצותיו שקיים לה היה בהן מהאר' הגדול' ולכן נזדרז מיד בעשייתה לקנות שלימות למצותיו שכבר עשה ולאותם שיעשה משם ואילך וכשם שהערלה סותם החכמה כמדובר כך האדם אע\"פ שמל עצמו אם פוגם בריתו בעריות חוזר וסותם מקור המים חיים ואין במה שמקיים אח\"כ מהמצות שלימות והארה עד שיחזור ויעשה תשובה הכלל העולה בשמור האדם בריתו הוא פתח שיזדמנו לו מן שמים מצות לעשות והן מאירות ומגינות לו ולכל העולם כלו ואז נקרא שותף לקב\"ה בעשיית המצות דמה השותף האחד המיוחד שהוא הקדוש ב\"ה טהור וקדוש כך המוציא המצות לקרן השותפות צריך להיות ג\"כ טהור וקדוש כדי שיהיה השותפות שלם וגם שבהיות האדם טהור בבריתו מיד מוציא לקרן השותפות תרי\"ג דרכמוני זהב כשותף האחר כי המקיים מצות המילה כאלו מקיים כל תרי\"ג מצות כארז\"ל ר\"ל ששקולה כנגד תרי\"ג מצות והטעם כי היא הגורמת לקיום כל המצות ונותנת להן שלימות והארה כמדובר גם לקיום השותפות עם הקב\"ה יחזיק במדת החסד כאשר החזיק בה אברהם אבינו ע\"ה ראש המהולים דכיון דהסרת הערלה היא פתיחת פתח ההשפעה להשקות את הגן צריך להיות האדם בעל חסד להשפיע לכלם וגם אדם שעושה חסד ומוצא רע <small>(שמשלמין לו רע בעבור שעשה טובה)</small> משום דיש כמה בני אדם כפויי טובה שלא די שאין מחזיקים תשואות חן חן לעושים עמהם חסד אלא אדרבא מבקשים ברעתתו עם כל זה אל יבעוט במדה עשות חסד עם טובים ורעים כיוסף הצדיק דזן מהולים וערלים וילמוד מהקב\"ה שעושה חסד תמיד ומוצא רע שהרי' מתן עושר לאדם ומכעיסו בעושר שנתן לו מרפא חולה מחוליו והולך ורצוח וגנוב ונאוף וכן לכל אדם בכל מדה ומדה שמטיב עמו מכעיסו ועכ\"ז הולך ומטיב בלי הפסק רגע וכיון שכן מה מקום יש לאדם למנוע עצמו מן החסד בעבור המשכח הרע כמדובר לכן החיוב מוטל עליו לעשות ויעבור מה שיעבור עלי וכדי שיתקים השותפות עם הקב\"ה בהיות עושה כמעשיו הכלל העולה שיעשה האדם המצות ויחזיק בהם אעפ\"י שיראה לו שלשעה ימשך לו רעה ממנה ח\"ו ואל יחוש ואל ישים על לב החיוב מוטל עליו לעשות וימשך מה שימשך שצריך ללמוד מהקב\"ה כמדובר ישים נגד עיניו שהעבד חייב לקיים מצות רבו ויהיה מה שיהיה כ\"ש וק\"ו מצות מי שבראו ובפרט שהם צווים ישרים וטובים וכדי שיתחזק האדם בדרכי הצדקה והחסד ישים נגד עיניו שהקב\"ה הוא מקור הצדקות והחסדים ותמיד בלא הפסק רגע עושה צדקה וחסד בעולמו על הכלל ועל הפרט וכיון שכן כשיזדמן ביד האדם לעשות צדקה וחסד מזלא שהקב\"ה עשהו שלוחו והשליח כמשלח על דרך שלוחו של אדם כמותו ואם כן שמחה צריך שיקח האדם בעצמו וכמה השתדלות וזריזות נמרץ לעשותו כיון שנעשה שליח של בוראו וכמה מהכבוד והמעלה יגיע לו מעליונים ותחתונים כי מלאכי עליון ישמרהו ויכבדהו ביודעם דשלוחו של מקום זה והמכבד לשליח כאלו מכבד למי ששלחו וגם חוט של חסד משוך עליו באופן שיפול חנו על התחתונים לכבדו ולנשאו ונמצא מכובד הוא מעליונים ותחתונים הבט וראה בשלית ששולח מלך למלך כלם חייבם בכבודו כמלך עצמו ששלחו משום דשלוחו של אדם כמותו והשליח עצמו כמה משתדל להיות שליח כדי לקבל הכבוד הזה כ\"ש וק\"ו מי שקונה שלימות לנפשו ומקבל כבוד ומעלה מן העליונים ומן התחתונים דצריך שישתדל בכל כחו והונו להיות שלוחו של מקום. מקום נתן לך ה' אלהיך ללמוד לעשות חסד מדגי הים שכל יום ויום הולך דג גדול לפומיה דלויתן לגמול עמו חסד שיאכלהו ויכלכל עצמו ונמצא מוסר עצמו למיתה כדי לגמול חסד ואעפ\"י שאין דגים בעלי בחירה וטבע הטביע בהן הקב\"ה שיעשו כך מיהו הטביע הקב\"ה טבע זה בהן למען תלמוד שהיה יכול לזון ללויתן על אופן אחר ולא שכל יום ויום ילך דג אחר לפיו כדאמרינן בפרק ה' דבתרא רב ספרא משתעי זמנא חדא הוא קא אזלנא בספינתא וחזינן ההוא כוורא דאפיק רשיא ממיא ואית ליה קרנא וחקוק עלייהו אנא בריה קלה שבים והוינא ש' פרסי ואזלינן לפומיה דלויתן ע\"כ ופרש רש\"י לפומיה דלויתן שיאכלנו היום ע\"כ. ויש מקום במדבר שלא נמצא בו מי' מהלך כמה ימים ונמצאי' שם עופות ובלשון ישמעאל קוראין אותן שאקה קוג\"י ר\"ל שואבי מים גדולות עד מאד וברואן ששיירא עוברת שם הולכות למקום מים וממליאי' זקפיהן מים ובאין ומריקין אותם המים בחפירות הנמצאים בהרים ובארץ כדי שימצא מי' לעוברים שם ולא ימותו בצמא כמו שכתבו חכמי המחקר הרי טורחות בלי שכר כדי לעשות חסד ואע\"פ שאין להם לא שכר ולא תשלום גמול כ\"ש וק\"ו האדם שיש לו שכר בעולם הזה ובעולם הבא כדרז\"ל אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם זה והקרן קיימת לו לעולם הבא כבוד אב ואם וג\"ח וכו'. איתא בפרקי שירה בשעה שסיים דוד הע\"ה ספר תהלים זחה דעתו עליו אמר לפני הקב\"ה רבש\"ע יש בריה בעולמך שאומרת שירות ותושבחות יותר ממני נזדמנה לו צפרדע אחת וא\"ל דוד אל תזוח דעתך שאני אומר שירות ותשבחות יותר ממך ולא עוד אלא כל שירה שאני אומרת ממשלת עליה ג' אלפים משל שנא' וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף ולא עוד אלא שאני עוסק במצוה גדולה שיש בשפת הים מין א' שאין פרנסתו כ\"א מן המים ובשעה שהוא רעב נוטלני ואוכלני לקיים מה שא' אם רעב שונאך וכו' עכ\"ל. הרי הצפרדע מוסרת עצמה למיתה כדי לעשות חסד כנז' ק\"ו האדם שיש לו שכר והוא מצווה והחייב מוטל עליו לעשות רצון יוצרו כעבד שחייב לעשות עבודת רבו וע\"ל בפר' כ\"ב עוד מענינים אלו הבט וראו כח החסד שמע' אומות לא בחר קב\"ה אלא לישראל ומכל ישראל בחר בלוים ומן הלוים בחר בכהנים והקדישם בקדושה כדי שיכהנו לפניו בקדושה ובטהרה ולכן הזהיר על הטומאה כמ\"ש בפרשת אמור לנפש לא יטמא כי אם לשארו קרוב אליו לאמו ולאביו וכו' ונר' בזה ב' טעמים משום שאלו הנזכרים כלם גוף א' חשבים להו שכלם משורש אחד ואגודה אחת הם לכן יטמאו זה לזה שהוא כמשל אבר אחד שמת באדם עצמו מחמת מכה או חולי דלא שייך טומאה בהיות נוגע באברו בהיות מחובר בגוף עצמו לבד האחותו הנשואה שכבר נפרד מהם ויתפרדה החבילה והלכה והיתה לאיש ונעשית עמו לבשר אחד ולכן לא יטמא בה וגם הכהן הגדול לא יטמא אפילו לאביו ולאמו כי הוא נפרד מהם ועלה לבחינה אחרת כי מלאך ה' צבאות הוא אך שאר הנזכרים שיטמאו זה על זה כלם גוף אחד הםץ טעם שני שהוא כענין יפת תואר שלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע שמוטב שיעשה הדבר בהיתר ולא באיסור גם בנדון זה כיון שאלו נפשם קשורה זה עם זה לא יוכלו לסבול שלא לראות זה את זה במותו ולבכות עליו וליפול על פניו על דרך ויקם אברהם מעל פני מתו דרך געגועים נופלים על פני המת החביב עליו וכדכתב ביוסף ויפול יוסף על פני אביו ויבך עליו וינשק לו ולכן כדי שלא יבואו לעשו' באיס��ר מוטב להיות בהיתר ולכך צוה שיטמאו אלו אך הנשואה שהית' לאיש לא יטמא עליה שכב' נפרדה מהם ונתמעט אהבה וכהן גדול אפילו על אביו ואמו לא יטמא כי מלאך השם צבאות הוא וקנה בחינת רוחניות ודעתו צלולה וכבר נפרד קצת מהחומר וסובל ולא יבא ליטמא לכך נאסר עליו ליטמא אפי' על אביו ואמו אך גדול כח החסד שיטמא למת מצוה דכיון שאין לו קוברים יגמול עמו חסד של אמת לקוברו ולא יהיה קברו גופי חיות השדה ועוף השמים כלל העולה האוחז במדת החסד הוא סבה לקיום כל המצות דכיון שנשתרש לעשו' חסד אינו עובר על שום מצוה כדי שלא יבא רע לעולם בעבורי ומדתו עשות חסד עם כל העולם באופן שהחסד מביאו לקיים כל מצוה ושלא לעבור על שום מצוה של לא תעשה כדי לעשות חסד וכו'. פקח עיניך וראה התפרש שיש מהחסד שעוש' הקב\"ה עם האדם לחסד שעושה אדם עם חבירו חסדו יתבר' חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול כחסד שעושים עם המתים כי אנו לפניו בחינת מתים דלכן בכל צרה שלא תבא על הצבור היו יוצאים על הקברות לומר כמתים אנו נחשבים לפניך וכו' ומה המת אין יכול לשלם למי שעושה עמו חסד להתעסק בקבורתו כך אין לאנו יכולים לשלם להקב\"ה על החסד שעושה עמנו ונמצא דמה שהוא עושה עמנו הוא חסד של אמת שאין מצפה לגמול מהמת אבל מצפה גמול מהקב\"ה שישלם לו על החסד שעשה ואם יש לו קרובים למת יש תקוה שאפשר יתקרב לו תועלת מהם. גם ראה חסדו הגדול של הקב\"ה עם האדם שאפי' מה שאוכל ושותה האדם לשובע נפשו חושבו הקב\"ה חסד לתת לו שכר על זה כדרז\"ל על פסוק גומל נפשו איש חסד דמה שגומל האדם עם נפשו נקרא חסיד וגם אמרו רז\"ל שמעניש הקב\"ה לאדם רואה איזה פרי ומתאוה ואינו אוכל ממנו ראה רחמנותו שחפץ שלא יצטער נפשו וגם מה שזן האדם בניו ובנותיו הקטנים צדקה יחשב לו ונותן לו שכר על זה כדרז\"ל על פ' עושה צדקה בכל עת ואע\"פ שדם זן אותם על רוב חיבתו עמהם וטבע מוטבע בו לחבבם עכ\"ז משלם לו שכר כאלו אין חיוב עליו לזון אותם יש חסידות גדול מזה. ובהיות כן מה צד יש לאדם לפטור עצמו מעשות חסד תמיד עם טובים ורעים והלכת בדרכיו כתיב מה הוא חנון אף אחתה חנון מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חסיד אף אתה חסיד ומה חסידותו לעשות חסד לטובים וגם עם מי שחטא לפניו אף אתה בן אדם עשה חסד עם מי שחטא לך ובזה הקב\"ה מוחל לך אף על פי שחטאת לו. ובמעלת הצדקה כתב החסיד בעל של\"ה בשם המקובלים ז\"ל שכל מי שעושה צדקה שלא לש\"ש יקבל שכרו מיד בעה\"ז אבל מי שנותן לשם שמים יקויים בו מה שדרשו רז\"ל בפסוק רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד ר\"ל הקדוש ב\"ה ממציא לו מעות לעשות צדקה כי צדקה בא\"ת ב\"ש ג\"כ צדקה וממציא לו בני אדם מהוגנים לעשות להם צדקה כדי לקבל עליהם שכר וזוכה לבנים בעלי חכמה דכתיב ימצא חיים ותורה נקראת עץ חיים ובעלי עושר דכתיב צדקה כמדובר שממציא לו מעות וכו' בעלי הגדה דכתיב כבוד זהו בעה\"ז ואחר מותו באים מלאכי שרת הממונים על הצדקה והולכים לפניו ומכריזין פנו מקום לפלוני דין דכתיב אני בצדק אחזה פניך ע\"כ בהג\"ה. פקח עיני שכלך ודע והבן שמלבד המעלות הידועות שיש בענין הצדקה כנודע מדרז\"ל בתלמוד ובמדרשים והספרי המוסר עוד בה שממשיך הבושת פנים לעולם ובושת פנים לגן עדן הפך שעז פנים לגיהנם והענין שכיון שיש נותנין צדקה המקבלים אותם קונים ביישנו' לעצמן שלעולם מתביישים מהנותנים כי מוראם עליהם וזהו מביאם שלא להעיז פניהם לעשות מה שלבם הרע חפץ ונעשה להם זו הרגל טבע שני ושוב אינן חוטאים וטוב בעולם גם ה��ותנים קונים יראת השם בלבם בראותם בשעת הנתינ' החסד הגדול שעושה הקב\"ה עמו היות הוא מהנותנים ולא מהמקבלים ובה מוראו יתברך על פניו מיראת שלא יחזור עליו הגלגל לרעה ומטיב מעכשיו גם בענין אחרים ונמצא מעשה הצדקה שלום בין הבריות לאביהם שבשמים כיון שעל ידה נטהרים עשירים ועניים שהוא כמקוה המטהר הטמאים."
+            ],
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "<small>(אחר ברכת התורה יאמר פסוק זה)</small>",
+                "טוב אתה ומטיב למדני חקיך.",
+                "<small>(לאחר כלות ברכה המחזיר לפגרים מתים יאמר אלו ששה פסוקים) </small>",
+                "לנצור אורחת משפט ודרך חסידיו ישמור שמור רגליך באשר תלך אל בית האלהים וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע. פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו. עיניך לנוכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו. הומ\"ז ועזרי\"ה ה' מחסי ומצודתי חוץ אגרת נעמה ולילית ומחלת וכל כת דילהון.",
+                "<small>(ואח\"כ יאמר אלו הפסוקים בכונה)</small>",
+                "אודך על כי נוראת נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד. ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. ה' אלהי אתה ארוממץ אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן.",
+                "ואח\"כ יאמר אנא בכח וכו'. ואח\"כ יאמר אל אלהי הרוחות לכל בשר. ואח\"כ יאמר שרפים עומדי' ממעל לו שש כנפים לאחד בשתים יכסה וכו' וקרא זה אל זה וכו'. ותשאני רוח עד הללויה וכו'. קבלת עול מלכות שמים יאמר.",
+                "הנני מוכן ומזומן לקבל עי אמונת אלהי עולם אשר טמיר ונעלם מכל חי מרוב קדושתו והנני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו אחד יחיד ומיוחד ואין יחידות בשום פנים ברוך הוא אין בלתו והוא ברוך הוא ברא השמים ושמי השמי' וכל צבאם והוא ברא הים הגדול וכל התניני' הגדולים וכל אשר בו המה כנגד עולם הגלגלים רק כמו גרגיר החרדל וכל הגלגלים המה כנגד עולם המלאכים כמו גרגיר החרדל ומלאך גבוה שבגבוהי' הוא כנגד כסא הכבוד כמו גרגיר חרדל וכסא כבודו הוא כנגד כבודו ברו הוא גם כן רק כמו גרגיר חרדל והוא ברוך הוא אינו דמות הגוף ואינו גוף לא נערוך אליו קדושתו ראשון לכל ראשית ואחרון בי תכלית עילת כל העילות סיבת כל הסיבות שליט בעליונים ובתחתונים היה הוה ויהי' תקיף בעל היכולת בעלמא דין ובעלמא דאתי וכו' אין קדוש כה' וכו' ואין צור כאלהינו מי אלוה מבלעדי אלהינו ואן צור זולת אלהינו.",
+                "<b>כל</b> האומר מזמור למנצח בנגינות מזמור שיר בצורת המנורה בכל יום בהנץ החמה לא יקרה לו שום מקרה רע וחשוב לפני הקב\"ה כאלו הוא מדליק נרות בבית המקדש. ובספר מנורת המאור כתוב לאמר בימי העומר כששליח ציבור אומר ברכת כהנים יאמר היחיד למנצח בנגינות מזמור שיר עד אפסח ארץ ויצליח במעשיו. אגרת הרמב\"ן ז\"ל ויסתכל בצורה המנורה ולא יהא ניזוק כל היום וכו'. ומסיים טוב לאומרו אפילו כל ימות השנה עכ\"ל וכל האומרו ז' פעמים בדרך ויכוין בו ילך לשלום ולהצלחה וטוב שכל אדם יסתכל בו קודם צאתו לדרך ובדרך יתפלל אותו כאמור. משנעשה הקטן בן שלש שנים יעשה לו תכף טלית קטן ולא ימתין יותר מקובלים ז\"ל.",
+                "<small>בשעת בדיקת הציצית קודם ברכה יאמר אלו הפסוקים.</small>",
+                "<b>ברכי</b> נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאוד הוד והדר לבשת. עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה. (ולאחר הברכה יאמר אלו הפסוקים).",
+                "<b>מה</b> יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. ירויון מדשן ביתך ונחל עדנך אשקם. כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. משוך חסדיך ליודעיך וצדקתך לישרי לב. ",
+                "<small>התפלה שיאמר קודם הנחת תפילין.</small>",
+                "<b>לשם</b> יחוד קודש בריך הוא ושכינתיה אני מניח תפילין כאשר צוני ה' אלהי להניח פרשיות קדש לי כל בכור והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע כנגד המוח והלב לידע ולהודות ולהלל בכל יום שהוא אל הוא היוצר הוא בורא והוציאנו ממצרים והרג את בכוריהם ואותנו הציל בכח שלשה שמות הקדושים הוי\"ה אהי\"ה אדנ\"י המרומזים בתפילין ארבע בתים הם ארבע אותיות שם הוי\"ה ובתוכם ארבע פרשיות דאותיות אדנ\"י ובתוך ד' פרשיות כ\"א אזכרות שם הוי\"ה כנגד שם אהי\"ה גימטריא כ\"א וכן בשל יד הבית הוא שם אדנ\"י ובתוכו ארבע פרשיות וכ\"א שמות והוא אחד ומיוחד בתכלית האחדות לו הכח והממשלה לעשות בעליוני' ובתחתונים. והנני משעבד לו לבי ומוחי ורוחי ונשמתי והנה מקבל עלי מלכותו ועול מצותיו לעובדו בכל לבבי ובכל נפשי ובכל מאודי.",
+                "<small>כתב אור זרוע קודם התפלה יאמר.</small>",
+                "<b>רבונו</b> של עולם גלוי וידוע לפניך שאני בשר ודם ואין בי כח לכוון כוונת אמן כראוי לכן יהי רצון לפניך שתהא עולה כוונת אמן שלי עם כוונת אמן באותם השרידים היודעים לכוון עניית אמן כראוי.",
+                "ויאמר הוידוי אשמנו בגדנו גזלנו וכו' בכל יום ויבכה בדמעות על אותם אמנים שלא ענה עכ\"ל.",
+                "<small>ואחר שמניח תפילין יאמר זה.</small>",
+                "<b>ומחכמתיך</b> אל עליון האציל עלי ומבינתך הבינני ובחסדיך תגדיל עלי ובגבורתיך תצמיח אויבי וקמי ושמן הטוב תריק על שבעה קני המנורה להשפיע טובך לבריותיך פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.",
+                "<small>כתב הרב נתן שפירה וז\"ל בשעה שכורך שלשה כריכות על אצבע האמצעי יאמר פסוקי' אלו.</small>",
+                "<b>וארשתיך</b> לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים. וארזתיך לי באמונה וידעת את ה'.",
+                "וקודם שיסיר התפילין מעל ראשו יסיר מקודם שלשה כריכו' אלו מן האצבע האמצעי. ובבת וביום טוב שאין מניחין תפילין יאמר אחר עטיפת טלית גדול ד' פעמים אלו פסוקים.",
+                "<b>מה</b> יקר חסדיך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. משוך חסדיך ליודעך וצדקתך לישרי לב.",
+                "(כשיוצא בבוקר מפתח ביתו יניח יד ימין על המזוזה ויאמר)",
+                "ה' שומרי ה' צלי על יד ימיני ה' ישמור צאתי ובואי לחיים ולשלום מעתה ועד עולם.",
+                "(ויאמר) שדי ישמרני מיצר הרע ומכל צרה וצוקה אמן.",
+                "ואח\"כ יאמר שמע ישראל עד ובשעריך. ואח\"כ יאמר לה' הישועה על עמך כו' שלשה פעמי' ה' צבאות. אנא ה' הושיע' נא אנא ה' הצליח נא. וקבלה אמתית שיעמוד על רגל הימין למפתן הפתח אם המקום נקי מכל צואה וטינוף לפני הפתח וברגל השמאל בתוך הבית ויאמר בשם שאלהי ישראל ובשם אגל\"א שהוא סגול' שלא ינזק כל אותו היום. ואח\"כ יאמר מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב. כתבו המקובלים ז\"ל בכל פעם ביום הן ביצאתו הן בכניסתו יניח ידו באצבעו על המזוזה ויאמר. שדי ישמרני מיצר הרע ומכל צרה וצוקה אמן סלה. שהיא סגולה שיצילהו הש\"י מיצר הרע. וביום השבת לא יאמר זה רק יאמר זכור את יום השבת לקדשו. וכתבו חכמי האמת על ידי שנותן אדם פרוטה לצדקה קודם תפלתו פודה תפתו מכל מקטרג. בבוא לבית הכנסת ��אמר מזמור אלהים יחננו שבו ז' פסוקים ויקיף התיבה בכל פסוק ובשת יקיף התיבה פעם אחד בלבד ולא יותר. ובבוא על מקומו מתחיל לומר העקידה וא\"ל בר\"ח ושבת וי\"ט חקי חיים דף כ\"ג. שם דף ר\"ח ע\"א לפני התפלה יאמר.",
+                "<b>רבש\"ע</b> אני עבדך ובשעת התפלה בזמירות ובשמע ישראל אמסור נפשי על קידוש השם לקבל באות ד' מיתות בית דין ומוסר נפשי ובש\"ת אהיה כמו דוד שאמר חסיד אני ובתפלת לחש עבד אני ואז אומר הקב\"ה עבדי אתה אשר בך התפאר.",
+                "כתבו המקובלים שיסתכל בצורלת זה השם בשעת התפלה בזה יהו\"ה (בניקוד י\"וד בחיר\"ק ה\"א בשב\"א וא\"ו בקמ\"ץ) וזה גורם להביא יראה בלב האדם מן הש\"י ולזכך הנפש. כתב בספר הגן לבטל מחשבה רעה בשעת התפלה יאמר ג' פמעים \"פי \"פי \"פי ר\"ת פלטי יוסף ואח\"כ ירוק ג' פעמים ולא ירוק לגמרי אך בדרך נחת והלשון תהא בין השפתים בשעת הרקיקה ובודאי תלך המחשבה עכ\"ל. אך בתפלת י\"ח לא יעשה כך. ולכן אמרתי להעלות על שולחן מלכים תיקון אחר כפי שמצאתי שכתב אחד מתלמידי האר\"י זלה\"ה בסידור האר\"י זלה\"ה אני הצעיר בחנתי דרך נסיון להעביר יד ימינו על מצחו ג' פעמים ועוברים כל המחשבות ובלבד שיעתיק גם מחשבתו מהרהורים ואז יועיל ודאי עכ\"ל. כתב בזוהר פ' בשלח כל ברנש דאי לייחד' שמא קדיש' ולא אתכוין ביה בלבא ורעותיה בדחילו בגין דמתברכין ביה עילאי ותתאי רמאין צלותא לבר וכלא מכריזין עליו לביש וקב\"ה קרי כי תבאו לראות פני עכ\"ל. מי שאינו יודע בעצמו שיוכל לקיים זה אל יכוין כלל בשמו ויחודים רק יתפלל כפשוטו להבין הדברים בכוונת הלב. בספר ארחות צדיקים קודם נפילת אפים יאמר לדוד אליך ה' נפשי אשא כי עליך הורגנו כל היום אמותה הפעם אחרי ראו' פניך וידמה במחשבתו כאילו מת ועל ידי זה יש לו כפרה על היסורים שתולים עד יום המית' ע\"כ. דעת המקובלים שלא ליפול על תוך היד כי אם על הגב ע\"כ. מטה משה והוא רחום שאומרים שני וחמישי ושני יאמרו בקירוב רגלים זה לזה כמו י\"ח ברכות. רש\"ל אל ארך אפים שאומרים שני וחמישי ושני צריכים לאומרו מעומד דרך וידוי. הצדקה שנותנין קודם קריאת התורה יתן דווקא בעמידה וביד ימין באורחות צדיקים עיין בספר חקי חיים דף ע\"ד ע\"ב. כתב בספר החרידים דף נ\"ח לתפלת מנחה בשבת בשעת הוצאת ספר תורה יאמר תפלה זו במקום בריך שמיה כי באותו שעת עת רצון.",
+                "<b>ואני </b>תפלתי פתח לי שערי צדק צלותא דרעוא קמי עתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין יתגלי רעות דעתיקא קדישא כתר ומשחה דרבותא דאיתכלילו ביה אבא חכמה ואמא בינה עילאי ומן יובלא מהינה ירוק על דיקנא דאהרן חסד כהנא ולואי גבורה וישראל תפארת על הררי ציון נצח והוד יריקון כחדא על יוסף יסוד ודו מלכא מלכות ויקבלון מלכותא ההוא ינוקא עבדין וכל עמך בית ישראל ונשמתי דאיהי האיב לאיסתתאה בההיא משחא תריק עלי מינה ותתן בי חכמתא יקירתא ומנדעא וסוכלתנא בני חיי ומזוני רויחא ועותרא למפלח קמן ולזוג למטרוניתא כמה דאצטרך ותבשר לעבדך דאיהו זמין לחיי עלמא דאתי ובבעו מינך ובמטו מינך דלא אתפרש מינך ולא תתפרש מינאי בגין דלא אחובק מך ונחדי השת' למטרונית' עורי עורי ה' עורי כימי קדם דורות עולמים הלא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין את הוא המחרבת מי תהום רבה השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה אמן וכי\"ר.",
+                "<small>(כשעולה לארון הקודש להוצאת ספר תורה יאמר)</small>",
+                "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים.",
+                "<small>(כשנוטל הספר תורה בזרוע ימין יאמר)</small>",
+                "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני.",
+                "<small>(כשנושק הספר תורה בפיו יאמר)</small>",
+                "ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין.",
+                "<small>(ואם מנשק רק בידיו יאמר)</small>",
+                "מצות ה' ברה מאירת עינים.",
+                "<small>(כשקורין אותו לס\"ת בשעת הילוכו יאמ')</small>",
+                "משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך.",
+                "<small>(כשהולך השליח ציבור עם הספר תורה והוא הלוך אחריו יאמר) </small>",
+                "אחרי ה' אלהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמרו ובקולו תשמעון ואותו תעבדון ובו תדבקון.",
+                "<small>(כשבא האדם נגד ארון הקדש ישתחוה לפניו ויאמר)</small>",
+                "שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך.",
+                "<small>(כשפותחין הארון לומר שיר הייחוד דכך יש נוהגים יאמר)</small>",
+                "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה.",
+                "<small>(קודם שמתחיל להתפלל תפלת מנחה יאמר)</small>",
+                "אדם הריני מזמן את פה שלי להודות ולהלל ולהתחנן אל בוראי מלך מלכי המלכי' הקב\"ה והריני מתפלל תפלת מנחה בדחיל' ורחימא בסוד שור שתיקן יצחק אבינו סבא קדישא ע\"ה שהשקריב את עצמו על גבי המזבח כשור ולייחד השכינה עם הקב\"ה בזרוע שמאל בשם כל ישראל ויכוון יאהדו\"נהי.",
+                "(ואם מתפלל מנחה ומעריב ביחד יאמר הריני כו' עד בשם כל ישראל והריני מתפלל ג\"כ תפלת מעריב ברחימו ודחילו בסוד לייחדא שכינה עם הקב\"ה בדרועא דימינא ודשמאלא בשם כל ישראל כדלעיל. ואם מתפלל מעריב לבד אחר שהתפלל תפלה מנחה כבר יאמר כך הריני וכו' עד הקב\"ה.",
+                "והריני מתפלל תפלת מעריב בדחילא ורחימא בסוד נשר שתיקן יעקב אבינו סבא קדישא ע\"ה שמרחף על בניו כנשר וליחדא שכינה עם הקב\"ה בדרועא דימינא ודשמאלא בשם כל ישראל כדלעיל. ואם מתפלל מעריב לבד אחר שהתפלל תפלה מנחה כבר יאמר כך הריני וכו' עד הקב\"ה.",
+                "והריני מתפלל תפלת מעריב בדחילא ורחימא בסוד נשר שתיקן יעקב איבנו סבא קדישא ע\"ה שמרחף על בניו כנשר וליחדא שכינה עם הקב\"ה בדרועא דימינא ובשמאלא בשם כל ישראל ויכוין כדלעיל. במוצאי שבת יאמר ומשמע ודומה כפי המסודר במעמדות עד אחר שיר למעלות אשא עיני טובים להצלחה מאד ואז אין צריך לאומרם בימי השבוע <small>(מקובלים)</small> קריאת שמע על המטה לקטנים יאמר להם המלאך הגואל עד בקרב הארץ. ופסוק שמע ישראל. וברוך שם כבוד וכו'. ופסוק שומרני כאישון בת עין ובצל כנפך תסתירני אם תשכב לא תפחד ושכבת וערבה שנתיך. ברוך ה' ביום וכו' עד אל אמת מקובלי' כבר כתבתי לעיל שיתודה קודם שיאכל ובשת וי\"ט שאין תחנה יאמר פסוק. ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך למען חייך.",
+                "<small>(קודם שיטול ידיו יתפלל על מזונותיו יאמר)</small>",
+                "<b>אתה</b> הוא ה' אלהים הזן ומפרנס ומכלכל בחסדך לכל הברואים מקרני ראמים ועד ביצי כנים ככתוב טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אוכלם בעתו \"פותח \"את \"ידיך (יכוין ר\"ת גימטרי' פ\"א הוי\"ה אדנות ס\"ת חת\"ך שר הממונה על הפרנסה) ומשביע לכל חי רצון נותן לחם לרעבים לכל בשר כי לעולם חסדו. ובכן ירמ\"י או\"א היה הוה ויהיה שגם אנחנו בני אברהם יצחק וישראל עבדיךם עמך מצפין תמיד ישועתך ומחלים לחסדך כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכעיני שפחה אל יד גבירתה כן עיניו אל ה' אלהינו עד שיחונינו שיהיה אני ובני ביתי וכל עמך בית ישראל בכלל הרחמים ובכלל חן וחסד שתתן לנו מזונותינו במלאוי ובריוח לחם לאכול ובגד ללבוש ויקוים בנו קרא שכתוב בין הערבים תאכלו בשר ובבוקר תשבעו לחם לשובע ולברכה ולחיים משפע ברכה והצלחה משפע ברכה העליונה מתחת ידיך ולא מתחת ידי בשר ודם ויקוים בנו מקרא שכוב ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. ואח\"כ יאמר מזמור לדוד ה' רועי וכו' כתב האר\"י זלה\"ה כי יש במזמור הזה ז\"ן תיבות כי הש\"י זן ומפרנס לכל על ידי אותותיותיו במנין בריכה שישלח הש\"י ברכה במעשה ידינו ויכוין בניקוד' הוי\"ה הניקוד שב\"ה קמ\"ץ בניקודת יהבך שעול ע\"ב ויכוין שהשם יתברך ישפיע לנו מסיטרא דימינא שהוא חסד ע\"ב המקבל מחסד עליון שהוא המזל כי בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מלתא אלא במזל וכשיטול ידיו מים אחרונים יאמר זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמר' מאל בזוהר מזהיר מאד במים אחרונים אפילו אינו אוכל רק פת צריך ליזהר בו וכן כתב האר\"י בסידור שלו ואף ע\"ג שכתב רמ\"א שאין אנו נוהגים ליטול מים אחרונים מ\"מ היר' והחרד יטול דוקא בצוננין ויטול בתוך כלי דזה חלקו מסמאל מן האכילה וכשנותנים לו חלק מן הקרבנות ומותר ליטול מים אחרונים על גבי קרקע שעליו רצפה דאין רוח רע שורה על גבי רצפ' ותחת הקרקע שרי אף ע\"ג קרקע ממש ורשב\"א כתב דמותר ליטול אחרונים בשאר משקים עיין בחקי חיים דף מ\"ד ע\"ב ובדף ס\"ב ע\"ב. אלו פסוקים טוב לומר אחר אכילה קודם בה\"מ והמה מסוגלי' עד מאד שלא יחסר מזונו כל ימי חייו. להודות להלל לשבח לפאר לרומם לדר ולנצח על כל דברי שירות ותושבחות דוד בן ישי עבדך משיחך בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. אשרי גבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדני ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי שוש אשיש בה' ותגל נפשי באלהי כי הלבשני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחת יכהן פאר וככלה תעדה כליה ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה' שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל וכו' נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. אודך כי עניתני ותהי לי לישועה. ואח\"כ יאמר השיר של יום שהיו הלוים אומרים בבית המקדש. המנהג בארץ איטליא מי שאין לו פנאי ללמוד על שולחנו או שאינו יכול ללמוד לפחות ד' פסוקי' מתורה וג' מנביאים וג' מכתובים. ג' מתורה. ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. ועבדתם את ה' אלהיך וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך. ויענך וירעיבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעו אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. (ג' מנביאים) הוא מרומים ישכון מצודת סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשבעה שמעו שמוע' אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך לא תתעלם. (ג' מכתובים) ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד. טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו. עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים ה' מתיר אסורים.",
+                "<b>כתבו</b> המקובלים מי שיש לו פנאי יאמר ואם אין לו פנאי יאמר המקצת קודם הלימוד יאמר רמ\"ב פ' אריא\"ל בגי' זכיר\"ה וטוב להשגחה ויאמר ח' פעמים אות ח' של תמניא אפי' ואח\"כ יאמר ירמ\"י או\"א בזכות ח' פ' שאמרתי פסוקים לפניך שתפתח לבי בתורתך ותצוה למלאכים הממונים על התורה שילמדני תורתך ויהא לבי כפתחו של אולם להגות בתורתך יהיו דברי תורתך מונחי' בפי כשלחן ערוך וכמעין נובע ויהיו דברי תורתך שמורי' בלבי שלא אשכח ואהיה כבור סיד שאינו מאבד טפה ואשחר ואערב ככתוב לא ימוש ספר התורה הזאת מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור כל הכתוב בהם אז תצליח ואז תשכיל ובזכות שמות היוצאים מפסו' תורה צוה לנו משה מורה קהלת יעקב שתפתח לבי בתורתך ויהיה כמעיין המתגבר לפלפל למהר להבין ולהשכיל ואהי' מחר לשמוע וקשה לאבד ולזכור ולידע ואזני תפתח לשמוע בתורתך אמן וכי\"ר. (ויאמר גם זה) רבון כל עלמין דאנת הוא מארי מבין וגלי רזין יהא רעוא דילך לסברא מילן בפומאי לקיימא כי האי קרא ואנכי אהיה עם פיך ודלא איעול בכסופא קדמך וקדם רישא מתיבתא דרקיע ואזכה למשמע מילן ורזין דאורייתא ערישי מתיבא עילאי.",
+                "<small>(מי שיושב ללמוד יאמר)</small>",
+                "<b>ירמ\"י</b> או\"א אברהם יצחק ויעקב שקראת שמו ישראל שתפתח לבי בתורתך ותאיר עיני ולבי שלא אשכח כל ימי חיי ולא אשכח דבר תורה לעולם ועד.",
+                "<b>מס'</b> רזיאל מצאתי סגולה לתנוק שלא יזוק יקח מילת נער קטן שעדיין אינו יודע וישים בפי הילד הנולד גם מצאתי אחר המציצה יאמר המוהל ק\"ל פ' אליהו ובזה מסלק סטר' אחרא וביותר מסלק לסמ' ואח\"כ יכוון את אליהו באופן זה אל יהו\"ה נביא ובזה מובטח שלא יפגום בריתו לעולם ע\"כ. מצאתי בס' הנהרות מי שמתים בניו מיתה פתאומית כשנולד לו תנוק אל ילבישנו כי אם כלי פשתן בלבד בלי עירוב בהן שום מין אחר ויחיה. וקבלתי מהחכם הש' הר\"ר יצחק צרפתי שהיו מתים לו בניו קודם המילה עד שמצא בס' א' שהתינוקות שמתים קטינים הוא מסיבת שיוצאין בחיכו כמין אבעבועות קטנות ומסב' זה אינן יכולים לינק ומתים לכן מיד בראותם שאינו יונק יקחו חתיכה של בגד פשתן דק ויכרוך באצבעו וישפשף בחיך התינוק ב' או ג' פעמים באופן שיבקעו אבעבועות ויתרפא והוא כן עשה והיו בניו משם ואילך. מצאתי כשאומר ברוך את ה' האל הקדוש יכוון לשלוב זה יאהדונה\"י והוא תקון לכעס גם יכוון בשים שלום והוא תועלת לתקן הזכירה יכוון בברוך אתה ה' המברך את עמו בשלום הוי\"ה בנקוד שורק ע\"כ. מצאתי כתוב קבלה מהרב רבי משה דרשן זלה\"ה הרוצה לעמוד על שער התבואה הרי לך סימן בדוק ונבנה על חכמת האצטגנינות חשוב בשנה שאתה יושב בה אמתי תהיה תקופת טבת נופלת בכמה ימים בחדש אם מעשרים יום ועד שלשים היא נופלת יהיה זול ואם מיום ראשון ועד עשרה ימים היא נופלת יהיה יוקר ואם מט\"ו יום ועד כ' היא נופלת יהיה השער בינוני ואם מעשרה ימים ועד ט\"ו יום היא נופלת יהיה יוקר גדול והכל בידי שמים. ובספר אחר כמו כן מצאתי כתוב וכתוב בו שאין מגלין זה אלא לצנועים ע\"כ. הרי כתבתי לך בפ' הנכבד הזה דברים נחמדים ויקרים להשיג בהם שלימות הנפש ושלימות הגוף כאשר עיני הקור' רואה ואל תקוץ לומר איך אני יכול לעמוד על כל זה כי הזמן בוגד ושולח לאדם לגדופי' לרדוף כל היום אחר פרנסתו ובבואו בלילה מרוב עמלו וישכב וירדם דע שהדברים מונחי�� לפניך כשולחן ערוך אם זיכך השם בטח ושלוה אשריך וטוב לך שתוכל לקיים כל הכתוב בס' ואם רוע מזלך דחפך לעמל וטורח אז תקיים מקצת מהם או אפי' אחד שעל הכל יש שכר דכל הדברים הללו כלם נאמרו למשה בסיני שאין דבר בעולם שאינו רמוז בתורה דוק ותשכח וכדרז\"ל על פסוק פרשת בהר סיני לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבאו אל הארץ כו'. שש שנים תזרע שדך כו' רש\"י ז\"ל מתורת כהנים מה ענין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצות נאמרו בסיני אלא מה שמיטה נאמר כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני אף כלן נאמר כללותיה ודקדוקיהן מסיני ע\"כ כללים נמסרו למשה מסיני שכלולים בו מה שתלמיד עתיד לחדש אצ\"ל הנוגעים לעיקר המצות אף דברי סייג או גדר או רמז או סגולה או רפואה שעמה משיג אדם שלימת הנפש הכל רמוז בתורה לכן אל יקל בעיניך מה שכתבתי באומרך רובם הם דברים שאינן מפורשים בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה דע דכל דבר היוצא מפי חכם החיוב עליך לקיימו כי לא מפיו דוקא יצאו הדברים כי כבר קדמה היציאה מפי משה רבינו ע\"ה אדון הנביאים וכללן בתורה דרך רמז באיזה פסוק או באות או בנקודה או בטעם ולא ניתן רשות לגלותו עד שבא החכם שעליו גזר צור עולמים לחדשו דזו חלקו מסיני וגילה אותו וכן דור הולך ודור שבא מחדשים עוד ממה שקיבלו מסיני שלא נגלו לראשונים דכל אחד ואחד מגלה חלקו דאין רשות לשום אחד ליכנס בתחומו של חבירו.\n"
+            ],
+            [
+                "<b>י</b>מי <b>ה</b>עונג <b>ו</b>החיים <b>ה</b>נעימים בזמן שאדם עושה רצון קונו והיגון והדאגה והצער והיסורין הקשים והגלות והשעבוד כשעובר על המצות ככתוב בפר' בחקתי אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם ונתנ' הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו כו' והשיג לכם דיש כו' ונתתי שלום בארץ כו' הרבה עמהם ברוב הטובות הנודעים לגוף בדברים הגשמים שהם הכנה להשגת שלימות הנפש לזכות לחיי עה\"ב והתחיל מגשמים ונתתי גשמיכם בעתם כי בבואם בעתם כאשר יאות יהיה האויר זך וטוב והנהרות והמעיינות טובים ויהיה זה סיבת בריאות לגופים והפירות כלם ירבו ויתברכו בהן כאשר יאמר ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו ועם זה לא יחלה אדם ולא יהיה משכלה ועקרה בבהמתם וימלאו ימיהם כמ\"ש הרמב\"ן ז\"ל ובהיות האדם בריא משולל מכל חולי וצער ממקריות דופי הזמן אין הכנה גדולה מזו להשגת השלימות הנוגע לנשמה לקנות החיים הנצחים ולכך התחיל מענין הגשמים שהם ראש וסיבה לכל ההכנות ואמר ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו לא קאמרי יתן פרי כ\"א יתן פריו להראות על הפלגת ההצלחה וההשגחה עליהם בשמירת המצות שהעץ יתן פריו הנהוג ליתן ועם כל זה יכנס בו הברכה שאע\"פ שנתן פריו הנהוג לתת בכל שנה ולא יותר יספיק שהשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואין זו כ\"א השגחה ולא מקרי מה שאין כן אם יתן העץ פרי הרבה יותר מן הטבע שיכולם לומר דרך מקרי היה שהעץ פעם מרבה ופעם ממעט עוד טובה בשמירת המצות שעץ השדה יתן פריו מעצמו בלי רשות המלאך העומד עליו לומר לו גדל כארז\"ל אין עשב או עץ שאין לו מלאך וגם מהטובה שעץ השדה יתן פריו שלא יהיה טורח לעלות לאילן לעקור פרותיו אלא הוא מעצמו יתן פריו מלשון ולא נתן סיחון ירצ' עץ השדה יניח פריו ע\"ד ארז\"ל במס' כתובות לעתיד יתגדל עץ החטה כתמר וכו' וש\"ת יש להם צער קב\"ה ישלח רוח ויפול הסולת מן החטה ויצא האדם וילקט גם מהטובה שאכלתם לחמכם לשובע כל כך מוטעם יהיה הלחם שיאכל גם על השובע ע\"ד רווחא לבסומי שכיח. ��ם וישבתם לבטח בארצכם שאף שישב האדם על גבי קרקע לא יהיה נזוק גם לבטח מכל צר ואויב שיפול פחדם עליהם ולא יעוררו בהם מלחמה ובהזכרת הגשם בעתו והצלחת הצמח מפרי העץ וצמח האדמה ובריאות הגופים שלא יזוקו משום דבר אף שישכב על גבי קרקע והשקט המלחמות כלול באלה הדברים כל הטובות הגשמיות שאפשר להיות תמת כל השמים גם רא' מהטוב אשר נדר לשומרי מצותיו גם בשובם אל העפר נאמר ונתתי שלום בארץ כי גם במותם יעשה להם שלום עם האר שלא ישלוט בגופם לרקבן אלא בקברם בשלימות הגופות בחיים ממש יהיו ע\"ד ששכב ר' שמעון בעליה מוטל כשוכב עלי משכב והיה דן לבאים לפניו לדין כדאית' במציעה וכר' אחאי בשדה דרב נחמן שדבר עם הפועלים מקברו וזהו ושכבתם ואין מחריד לא חיבוט הקבר ולא ברקבון הגוף גם והזבתי חיה רעה מן האר שהיא הרמה והתולעה ונשיכת נחש ועקרב כמקרי גופי הרשעים אשר בם יקונן שרף ועקרב לא יקרי לכם וכל זה מחמת שחרב לא תעבור בארצכם דהיינו חרבו של מלאך המות כי מיתתכם יהיה בנשיקה בהיותכם שומרי מצותי. ובזה ורדפתם את אויביכם שהם המקטרגים עליכם ביום הדין ונפלו לפניכם לחרב בחרב פיפיות שבידכם מכח התורה שעסקתם בה ורדפו מכם חמשה מאה חמשה זכיות ירדוף מאה קטרוגים ומאה מצות רבבה קטרוגים ירדופו ונפלו כלם לפניכם לחרב בעבור החרב של עסק התורה שיש בידכם גם דעו שלקבלת השכר אני נותנו לכל אחד כפי הפני' בשעה שעשה המצות וזהו ופניתי אליכם כלומר הנני רואה פנייתכם וכפי הפניה יתחלקו שכרם מקצתכם והפרתי אתכם ומקצתכם והרבתי אתכם ומקצתכם והקמותי את בריתי אתכם. ואח\"ז רמז להם משכר סעודת הלויתן ויין משומר בענביו המוכן לצדיקים שומרי מצותיו ואמר ואכלת ישן נושן כפל לומר ישן נושן לרמוז על ב' דברים הישנים שהם מששת ימי בראשית היינו לויתן ויין המשומר וישן מפני חדש תוציאו דכל כך ירבה בתענוגים שאחר שישבעו מאכילת ישן שהוא לויתן ויין וכו' תוציאו כל זה מפניהם כדי לאכול מתענוגי החדשים ואחר זה רמז להם משכר עה\"ב בעולם הנשמות ואמר ונתי משכני בתוככם יתן להם משכן של מעלה היינו מקדש של מעלה וכדרז\"ל שהמשכן נקרא מקדש והמקדש נקרא משכן ישלטם בו שיתענגו בתוכו ברוב שלום ולא תגאל נפשי אתכם אע\"פ שאני דר עמכם במשכני תדיר לא תגאל נפשי אתכם ע\"ד הוקר רגליך אלא גם זו אעשה לגמול נפשיכם והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים כארז\"ל עתיד הקב\"ה לעשות מחול לצדיקים בג\"ע וכל א' מורה באצבעו ואומר הנה אלהינו זה נגילה ונשמח' בישועתו וזהו והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם והייתי לכם לאלהים שאתם תאמרו הנה אלהינו זה ואתם היו לי לעם שאני אומר לכם למה אתם מתייראים הרי אני כיוצא בכם כדאיתא בילקוט שבעת שיושב עמהם במחול אומר להם כך וכדרז\"ל והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם בג\"ע כאח' מכם ולא תהיו מזדעזעין ממני יכול לא תיראו ממני ת\"ל אני ה' אלהיכם ע\"כ וזהו נמשך לכם על שהוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים המכריחם לע\"ז ואשבור מוטות עולכם ונכנסתם בעול מצותי על זאת ואולך אתכם קוממיות וכדרז\"ל קוממיות בקומה זקופה שאע\"פ שבעה\"ז המסתכל בשכינ' מת אמנם לעתיד בג\"ע כשאטייל עמכם בעבו' שיצאת' ממצרים וקבלתם עול מלכותי ואוליך אתכם בקומה זקופה שתהנו מזיו השכינה ולא תהיו נזוקין הרי רמז להם בעבור שמירת המצו' שיזכו לשכר גופני מהצלחות הגוף וגם מהטוב המגיע להם במותם בהיותם בקבר שלא ישלוט בגופם הריקבון והרימה ושיהיה מיתתם בנשיקה ולא ע\"י מה\"מ ושלא יוכל מקטרג לעמוד בפניהם ושיזכו באכילת לויתן ויין המשומר ולתת אותם בתוך מקדשו בג\"ע ולעשות מחול ולישב ביניהם בלי שיזדעזעו ויהנו עיניהם מזיו השכינה ולא יגיע להם שום נזק ובברכות בפ' תבא הבטיחם גם על השכר הגשמי ברכות בתכלית המעלות להכינם להשגת שלימות הנשמה ואמר אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ ראה זאת המעלה הנהיה כמוה שאע\"פ שכל אומה ולשון מחזק עצמו שאין כמוה תחת כל השמים בחכמה ובמעלה ובהנהגו' מדיניות ובייתית עכ\"ז יודו ולא יבושו שאת ראש ועליון על כל השלמיות וזהו ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ וזה תשיג כשתשמע בקול ה' וכו' אמר ובאו אליך כל הברכו' האלה והשיגוך כלומר יגלגל הקב\"ה שישיגו לך כל הברכות כדי שתטעום מכלן כיצד יגלגל שתצא בפרקמטיא כדי שתטעום מאותה הצלחה יגלגל שתצא לדרך כדי שתרא' אויב' נגפים לפנים תטע' כרם וכל מיני נטיעה שתטעו' משמחת מטר בעתו וזהו ובאו עליך כל הברכות והשיגוך ודוק גם ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה אף על פי שחילוף האויר מזיק לאדם ואויר העיר עם אויר שדה מחולפים לא יגיע לך נזק בין היותך בעיר או היותך בשד' בכל מקום היה ברוך גם תשיג בקיום מצות ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך שלא יגיע נזק בפרי אדמתך ולא תמות בהמתך לכפר על פרי בטנך להיות זה תחת זה אלא יחד יתקיימו לפניך בקומת' ובצביונם גם ברוך טנאך ומשארתך דכל כך אורחים יכניסו בביתך מסוף העולם ועד סופו באופן שלעולם יהיה טנאך מלא מעדנים ומשאתך מלאה עיסה ללוש להם פת חמה תמיד שהוא מאכל מלכים גם ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך בבואך ובצאתך בפרקמטיא שלך כארז\"ל והקדים ביאה ליציאה לרמוז על הבטחת גודל ההצלחה דמיד ביציאתך תדמה בעיניך כאלו באת' מרוב הצלחה הפרקמטיא שתמכור מיד ותרויח הרבה ותחזור מהר לביתך גם יתן ה' את אויביך נגפים לפנים יעשה הקב\"ה מלבד שיצילך מידם שלא יוכלו להזיקך גם תראה במיתת' כדי שלא יהיו בעול' כדי שלא תצטער לומר אפשר אחר זמן יקומו עלי לכן יעשה שבעיניך תראנה מפלתם שיהיו נגפים לפניך ואחר הנגיפה לא ימותו שם פן תבאש הארץ אלא בדרך א' יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך אחר שניגפו ושם במקום שנסו ימותו ויתמו עוד לך שיצו ה' אתך את הברכה באסמיך במעט שתכניס ימלאו אסמיך שבע כדי שלא הטריח לכנוס הרבה כאותו שלם במ' בענית <small>(אליעזר איש ברותא שהלך לקנות איזה דבר לנדונית בתו ופגע בו גבאי צדקה שהלכו לגבות לנדונית יתומה ונתן להם כל מה שהי' לו חוץ מזוז אחד וקנה בו חטים ונעשה לו נס שנתמלא האוצר כלו חטים)</small> שהכניס באוצר קב חטים ונתמלא גם ישלח את הברכה בכל משלח ידיך אע\"פ שאין הטבע מחייב שיש ריוח באותו דבר כיון שתשלח ידיך בו יתברך וזהו דוקא ביושבך על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך כי בצאתך ממנ' על רוב עונותיך יהיה בהפך ח\"ו עוד לך מהמעלה שיקימך ה' לו לעם קדוש שאף על פי שהוא קדוש ולפני קדושתו של קדושה נחשב לכלום כדרז\"ל קדושים תהיו יכול כמונית\"ל כי קדוש אני ה' אלהיכם קדושתי למעל מקדושתכ' וכו' עכ\"ז יקימך ה' לו דייקא לעם קדוש כאלו לו נחשב קדושתך שאין כמוה ושוה לקדושתו כביכול וכל זה כי תשמור את מצות ה' אלהיך כמה שהו שומר ומקיים גם אתה וכן שהקב\"ה שומר המצות כארז\"ל וגם והלכת בדרכיו מה הוא חנון אף אתה חנון כארז\"ל אז את שוה לו כביכול בענין עשיית המצות ולכן יקימך לו לעם קדוש כ��דובר גם יתחייבו קיום המצות שירשום שם הוי\"ה על פניך באופן שנרא' לעין כל ויפול מוראך על רואך וזהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך שם הוי\"ה דייקא יהיה רשום עליך כל כך ברור שיוכל אדם לקרותו כאלו כתוב על הספר בדיו ובזה כל עמי הארץ יראו ממך פן תצא אש מהשם וישרפ' גם מהצלחת שאע\"פ שכל מי שמאריך ימים רואה ממקריות דופי הזמן כגון מיתת בנים או הפסד ממון וכדומה אמנם לך השומר המצות והותירך ה' לטובה מה שהותר לך בעולם שתאריך ימים יהיה לטובה בפרי בטנך ופרי אדמתך שלא תראה מית' פרי בטנך ופרי בהמתך גם לא בהפסד פרי אדמתך וזהו יהיה על האדמה לעין כל ועכ\"ש לא ישלוט בך עין הרע וזו אומרו על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך כלומר לא יהיו הברכות במקום סמוי מן העין אלא על האדמה מקום מושבך לעיל כל גם הצלחה ומעלה גדולה תשיג בעשותך רצון יוצרך שיפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך שאם תטע כרם ומיני אילמת ובית תבנה וטבע העולם שמטר טוב לנטיעה ונזק לבנין עכ\"ש בבא המטר בעתו יהיה תועלת לנטיעה ולא יזיק הבנין וזהו ולברך את כל מעשה ידיך עוד לך והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה כלומר כ\"כ עושר יהיה לך שתספיק להלוות לגוים רבים ולא תצטרך ליקח מאחרים בהלואה כדי להסתפק לתת להם גם רמז באומרו והלוית גוים רבים כלומר גוים רבי' המעלה והעוש' יבאו להלוות ממך וזהו גוים רבים ע\"ד דרז\"ל רבים קמים עלי רבי המעלה וזה גדולה לך אין כמוה שרבי המעלה כמלך ושרים שיבאו ליקח ממך כו' גם רמז באומר והלוית גוים רבים כלומר תלוה גוים ממש למלכים לעזור להם המלחמה שכל כך גוים עבדים יהיו לך משלל המלחמות שתלויה גוים למלכי' וזהו והלוית גוים רבי' גם ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כלומר לא תהיה ראש לשועלים שהוא זנב לאריות אלא והיית ראש לאנשי המעלה באופן שאינך זנב לאריות וזהו והיית לראש ולא לזנב גם בהיות שכל העולה בתכלית המעלה שאין למעלה ממנה מצפה ירידה לכן מה יעשה אלהים כדי שתעמוד לעולם במעלתך שהיית רק למעלה רק מיעוט ימעט מעט מעט ממעלתך כדי שלא תרד וכל זה כי תשמע בקל ה' אלהיך אשר אנכי מצוך היום לשמור ולעשות הרי מונחים לפניך בן אדם המעלות אשר תשיג בהיותך שומר מצות בוראך ואיך תשליך כל הטובות האלו בידיך מעליך. ובהיות שיש בטבע הרשע לומר שרוצה באבוד כל הטובות כדי למלאות תאות יצרו הרע לכן הנני כותב גם חומרת העונשים הבאים על החוטא העובר על המצות כדי למלאות תאות יצרו אולי בשמוע כן ישוב וניחם על הרעה שלא לעשות. יען שטבעי האדם מתחלק לשני חלקים יש חלק בני אדם שמתפעלים באיבוד הטוב וכנגדם כתבתי מהברכות והמעלות משומרי המצות אולי בשמוע כך כדי שלא לאבד כל הטוב ההוא לא יחטא ויש חלק בני אדם שאין מתפעל להם אבדת המעלות אך מתפעל לו קבלת העונשים וכשומעו פורש עצמו מלחטוא לכן הנני מודיעו מהקללות שבפר' בחקתי ופ' תבא ואם תראה קצת ב\"א שכדי למלאו' תאות יצרם אינו מתפעל להם לא אבוד כל טובות שבעולם ואינו מתפעל להם שמוע' כל עונשי' שבעול' שיבאו עליהם לא דברה תורה במתים ימחו מספר חיים שהם פושעי ישראל בגופם ועיהם נאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תועלתם לא תמות אם מתו בלי תשובה או שלא הרהרו תשובה כלל. והנה לך הקללות והעונשים האמורים בפ' בחקתי המגיע לאדם בעוברו על מצוות יוצרו והולך אח יצרו מצוה עליו שחפת חולי שמשחף את הבשר וקדחת חולי מקדיח את הגוף ומחממו ומבערו כמו אש מכלות עינים ומדיברות נפש זורע לריק זרעו ולא יצמח ואם יצמח יאכלו אותו האויבים גם יזרע בנים ובנות ויפלו ביד אויבים ונתתי פני בו כלומר פונה אני מכל עסקי להרע לו כדרש\"י ז\"ל יהיה ניגף לפני אויביו ירדו בו שונאיו ינוס ואין רודף אותו כדי שלא יגיע עונש לנרדף משו' דקימא לן והאלהים יבקש את הנרדף אפילו צדיק רודף רשע ואם יוסיף לחטוא ישבור לו הקב\"ה גאון עוזו ויתן שמיו כברזל וארצו כנחשה ותם לריק כחו ולא יתן ארצו יבולה ועץ השדה לא יתן פריו ראוי ליתן כגון התפוח נותן תפוחים ועץ רימון נותן רמונים אלא פריו לא יתן אבל יתן פרי כאילני סרק שאין ראוי לאכילה ואם יוסיף לחטוא ישלח בו חית השדה ושכלה אותו ויכרי' בהמתו וימת אותו וישום דרכו ואם לא יחזור בכל זאת יביא עליו חרב נוקמת נקם ברית וישלח בו דבר ותנתן ביד אויב ותשב' מט' לחם ומחסרו' תעצי' יאפו הרבה נשים לחמם בתנור א' וכיון שלא נתחמם התנור כ\"כ מחסרון העצים כיון שהכניסו הלחם בו נתקרר התנור והלחם נתער' זה עם זה דכיון שהתחיל להתחמם נתפשט ונתערב ובזה מוכרחים אחר כך להשיב לחמם במשקל לחלק העיסה וכיון שנשקל אין הברכה שורה בדבר השקול ויאכלו אותה עיסה ולא יטבעו ואם בזאת לא יוסר הרשע יביאו החטא לאכול בשר בניו ובנותיו וישמיד במותיו ויכרית חמניו מן הע\"ז שעשה ויתן פגרו על פגרי גלוליו ויגאל נפשו לו ויתן עריו חרבה וישום המקדש ולא יריח בריח ניחוחיו וישום אתה ארץ ושממו עליה האויבים היושבים בה ואותו אזרה בגוים והריקתי אחריו חרב והיתה ארצו שממה ועריו חרבה ויהיה בארץ אוביו ויהיה מורך בלבבו בארץ אויביו וירדוף אותו קול עלה נדף ונס מנוסת חרב ויפול ואין רודף ויכשל באחיו כמפני חרב ורודף אין ולא תהיה לו תקומה לפני אויביו ונאבד בגוים ויאכל אותו ארץ אויביו והנשארים ממנו ימקו בעונם בארות האויבים וגם בעון אבותם אתם ימקו הן אלה הקללות המגיע לרשע כמותם ואעפ\"י שאמרו רז\"ל קללות שבתורת כהנים שהן אלו הנזכרות בלשון רבים נאמרו ומשה כי אמרן מפי הגבורה אמרן ושבמשנה תורה בלשון יחיד ומשה כי אמרן מפי עצמו אמרן ע\"כ ועיין בהרמב\"ן ז\"ל עכ\"ז דברת כאן בלשון יחיד דרך תחנה ותפל' לפני בורא עולם כיון שישראל נקראים נפש אחד אם כל אלו הקללות נתקיימו בחוטא אחד יחשב כאילו נתקיימו כלם בכלל האומה וראוים לגאולה כיון שקבלו עונשים. ואפשר לומר דלרמוז לזה קללות שבמשנה תורה באו בלשון יחיד לומר אם רבים חטאו ובאחד מהם נתקיימו הקללות או קצת מהקללות באחד וקצת באחר נחשב כאילו נתקיימו בכלם יחד. ואלה הקללות שבמשנה תורה שנאמרו בלשון יחיד בעוברך על מצות בוראך יבא לך ארורתה בעיר ובשדה ובטנאך ובמשארותך ובפרי בטנך ופרי אדמתך ובשגר אלפיך ועשתרות צואנך וארורה בבואך ובצאתך ומארה ומהומה ומגערת בכל משלח ידיך והשמדה ואיבוד ודבר ושחפת וקדחת ודלקת וחרחור וחרב ושדפון וירקון ורדיפה והשמים נחשת והארץ ברזל המטר אבק ועפר נגיפה ניסה זעוה נבלתך מאכל לעוף השמים ולבהמה שחין עפולי' גרב חרם שגעון עורון תמהון לבב ממשש בצהרים העדר הצלחה עשוק גזול ואן מושיע אש התארש ואיש אח' ישגלנ' בית תבנה לא חשב גו כרם תטע ולא תשב בו שוך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו חמורך גזול מלפניך ולא ישוב לך צאנך נתונו' לאויבך ואין לך מושיע בניך ובנותיך נתונים לעם אחר ואין לאל ידיך כל יגיעך ואכל עם אשר לא ידעת והיית עשוק ורצוץ משוגע ממראה עיניך אשר תראה שחין בברבים ובשוקים בלי רפואה גלות מלכך שמה משל ושנינה בעמם זרע רב תוציא השדה ומעט תאסף כרם תטע ויין לא תשתה זתים יהיו לך ושמן לא תסוך יהיה צלצל תולעת ארבה הגה יעלה מעלה ואתה תרד מטה הוא ילוך ואתה לא תלונו הוא ראש ואתה זנב כל זה על כי לא שמעת בקול ה' אלהיך לשמור מצותיו וחקתיו אשר צוך. ואתה בן אדם ראה העונשים הבאים על החוטא בחטאיו ושים אותם נגד עיניך תמיד ודבר עם לבבך היינו יצרך הרע וכה תאמר לו וכי בעבו' תענוג רגע אני שומע לך לסבול כל הקללות והעונשים קשים המכוערים האלו אם תתן ערבון עד שולחי נשמתי ליוצרי שתוכל להצילני הנני מוכן לעצתך אבל שמוע שמעתי וגם ידעי מפי סופרי' מפי ספרים שאתה עבד כמוני עומד על צוויך לפתתני ואני על צווי למען שמוע לך אם כן מה לך יצרי תרדפני בחזק' ובהתמד' בלי הפסק רגע שעל כל כך לא נצטוית למה תתאכזר להפילני ביד העונשי' הקשים לראות נקמות בגופי ובנפשי דמה שכר תקבל ע\"ז ומה שמחה מגיע לך בראותך גופי מוכה ומעונה מלא נגעים ולה לא תחוש שהיית אכסנאי בו ימים ולילות ומה בצע כי תכל לרוס בנין גופי הבית אשר בה שכנתה להשימה בתה אם לא ידעת ושמעת שעל זאת ענוש תענש אם טוב אתה ממני אשר בצלם אלהים נבראתי ועם כ\"ז בעוברי על רצון יוצרי נכונו לי שפטים הנזכ' כ\"ש וק\"ו שגם עליך יעבור כוס בעוברך על רצון יוצרך כי לא על כבדות המלחמה אשר אתה נלחם בי צוך (וכדרז\"ל שנענש על כי הגדיל לעשות) אלהיך שתלחם עמי ומה תענה ביום אשר יביאך לדין לפניו על התוספות שהוספת מדילך אם טוב אתה ממני שבעוברי על לאו דאל תהי צדיק הרבה מענישים אותי ואתה עובר תמיד על לא תרשע הרבה לכן שמע לעצתי בא ונשתתף יחד כל ימינו בשבועת השם ביני ובינך שלא למעול מעל ביוצרנו והיוצא מפיו לעשות ולקיים בכל לבבנו ובכל נפשנו ובכל מאדנו ושלא לזייף בשום דבר ולהרחיק היזק ולקרב התועלת לנשמה התשובה שמתחת כבודו ית' חוצבה והוא בעל הקרן להרויח ולחלוק בינינו חלק כחלק לאכול מפרי מעשינו בגן אלהים מקום שילום הפועלים ואם תחפוץ בלי צורמה ובלי תחבולה בלי אונס כלל בשותפות זה ענה בי ואני בך בבטול כל מיני מודעות שבעולם ונכתוב ונחתום שטר בשני עדים כשרים שמים וארץ וגם אנו על החתו' אדם ויצר שלא לעבור על כל הכתוב ונתברר שהריות אשר יזדמן לנו לחלוק בין שנינו לפני הדיין הגדול והנורא ה' צבאות שמו שופט בצדק ודן ברחמים ומחלק שכר ליראיו ומוסיף במתנות לאוהביו ובסי' טוב נתחיל בעסק השותפו' להלוך שנינו לבית המ' לשמוע תורה מפי שמעיה ואבטליון ששם בפי' חכמיו לשמוע ממנו וללמד מהם איזה דרך ישכון אור ללכת באור ה' לשמור מצותיו חקתיו ותורותיו והנה זה פה עולם התחתון בשנת עולמים בחדש אלול (אני לדודי ודודי לי) ביום מיוחד בו והכל שריר ובריר וקיים כה ידבר אדם עם יצרו וכה יאמר לו מיום אל יום עד להופכו ליצר טוב וזהו דארז\"ל אם פגע בך מנוון זה מושכהו לבה\"מ אם אבן הוא נמות כו' הכוונה ל\"מ שלא תשמע לו לחטא אלא גדולת' להופכו ליצ\"ט ולהשתתף עמו להמשיכו לבה\"מ ולמרקו שאע\"פ שאבן הוא נמות ושניכם יחד לעבוד לבורא עולם ה'. ודע בן אדם שהקללות והעונשים הכתובים בתורה שעמהם יוסר רע אם לא הגיעו מהן לו בחייו המותו יסבול הנפש הצער בכפלי כפלים וכובד עונותיו חייבו שלא קבל עונשו בעה\"ז כמה מהשמחה מגיע לים במעשיך בלוקחך ממנה מלח למרק הבשר כדי שלא לעבור על כל קרבנך תקריב מלת ובלוקחך ממנה דגים להתענג בשבת קודש ולברך עליה על מעברות שעברו ישראל וברוך שברא הים הגדל ולראות על ידה מעשה ה' כדכתיב יורדי הים באניות המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו במצולה וכמה ברכות יגעי לך ממנה כמה ששון ושמחה ישיגו לכל עץ פרי עושה פרי בלוקחך מהם פרי עץ דר להלל לבורא וליקח מהם הדס וערבה לקשר עם כפות תמרים להשלמת המצות וליקח מהם פרי הבכורים להביא למקדש ה' לכהנים הקדושים משרתי עליון וגם מהם תקח בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים מהם מן העצים ומהם מן העשבים וכמה ברכות יגיע לך מהם כמה מעלות טובות לעץ הגפן עליך בלוקחך ממנה יין לנסך על גבי המזבח ולקדש עליו בשבתות ומועדים ולברך עליו ברכת מזון ושבע ברכות ולשמח חתנים ולנחם אבלים ולהשקות לנהרגים מבית דין כארז\"ל נשים יקרות שבירושלם היו יוצאות בכוס של יין עם לבונה ולהבדיל עליו בין קודש לחול ולברך עליו על המילה ולרפא עמו ולשתות בשבתות ומועדים לשמחה וכמה ברכות יגיע לך מגפן היין בהיותך עובד אלהיך עמה ומה גם בהמשילך לישראל לה ולתלמידי חכמים לאשכלות שלה כמה ששון. ורינון לעשבי האדמה בלוקחם מהן ירקות לליל פסח חזרת תמכ' חרחבינ' מרור לעשות חובת הלילה כאשר צוה ה' אלהיך ולברך ברית פרחיה ובריתות המחולפות בשושנים ולהניח מהן בבית הכנסת בחג השבועות לסימן שבמתן תורה על כל דבור ודבור שהיה יוצא היה מתמלא העולם בשמים כארז\"ל ומהן תקח לתת בראש הכלות לקשטן כדי לחבבה על החתן ולרקד עמהן בפניה וליקח מהן לרפואות לבריאות הגוף לעבוד להקב\"ה וכמה מהברכות יגיע לך מהם. אז זירננו עצי היער בלוקח מהם עצים לבנין ביתיך לקבוע בה מזוזה ולבנות מהם מעקה ולהכין בהן בית הכנסת להתפלל ולבנות היכל לספר תורה ולעשות מהן לו עמודים ולאפות ולבשל בהן לעונג שבתות וימים טובים ולסעודות של מצוה ולעשות מהם אפר לכבס בגדיך לכבוד השבתות והמועדים ולקיים הכון להיות מנוקה מכל כתם ורבב על בגדיך כדי להתפלל בקדושה ובטהרה ברכות יגיעו לך מהם בעובדך על ידם למי שאמר והיה העולם. כמה שמחה יגיע להרים וגבעות בלוקח מהם אבנים לבנין בתי כנסיות ומדרשות לעסוק בהם בתורה ולעשות בהם נפש על קברי המתים ולציון לכהנים שיכירו מקום הקבורת כדי שלא יטמאו ולהעלות עליהם באש להבה להראות למרחקים קידוש החדש כמה ברכות מגיע לך מהם בעובדך על ידם לבורא עולם ומה גם בהתברך עליהם ברוך עושה מעשה בראשית. כמה מעלה מגיע לכל בעל חי בהמה ועוף בלוקחך מהם לקרבן וצפורים לטהרת המצורע ושלוח הקן ולשחוט להתענג מבשרם בשבתות ובמועדים ולעשות מעורם גולים לספר תורה וגידים לתופרה ועשרות לתפלין וקרן לשופר לתקוע ביובל ובראש השנה וצמר לצצית ובהמה טמאה ופטר חמור תפדה בשה. כמ מהברכות מהם עליך בעשותך מצות אלו על ידן ומה גם בלוקחך מהם דרך ארץ דכתיב מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים תחכמנו וגם לקנות על ידם שפלות בראותך שתראוי לעשות לך על עונותי עושים בקרבן. כמה מהמעלות לתבואת השדה בהפרישך ממנה תרומה ומעשר וחלה ולקיים מצות לקט שכחה ופאה וליקח סולת למנחות ומהן לעשות לחם הפנים ומהן שעורים לקרבן הסוטה ולחם למאכלך לברך ברכת המוציא וברכת מזון ולקיים בו הכנסת אורחים כדכתיב באברים ואקחה פת לחם כמה ברכות יגיע לך ממנו ובפרט בתתך פרוסה לעני וגם לקיים אם רעב שונאך האכילהו לחם. מקולות מים רבים כקול שמחה בלוקחך מהן לניסוך המים ולטהר הטמאים ולהשקות הסוטה על כי חרס במים חיים ולעשות מהם מקוה מים ולטבול בהן ידים לאכילה ולתן מהן מים אחרונים חלק לסטרא אחרא שלא יקטרג על סעודתך ולכמה דברים לעבודת הבורא בהן כמה ברכות יגיעו לך מהן בעוברך על ידם למי שיצרך. כמה מהששון והגילה לאדמ' בלוקחך ממנה עפר לכסות דם חיה ועוף ולכסות הערלה ולתת במי הסוטה ולקבור בתוכה ולגנז בה ספרים שבלו ולחרוש ולזרע בה ולקיים לא תחרוש בשור ובחמו' ושלא לזרוע בה כלאים ולהצניע בקרבה דבר ע\"ז כדי שיתבלה ותאבד שם כדי שלא יהנו ממנו כאשר עשה יעקב אע\"ה בכי ע\"ז שלקחו משכם וכמה ברכות רבות יגיעו לך מן האדמה בעשותך על ידה רצון יוצרך. כמה מעלה קונה האש בהיותך מברך עליו בורא מאורי האש ובהתקיים בו אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה ולקיים בו מצות שריפה ולבשל לאפות מאל להכין לשבת כמה ברכות יגיע לך ממנו בעשותך עמו עבודת בוראך. כמה עלוי יש לכספך וזהבך בעשותך עמהם הוצאות לכל מצוה ולהחזיק ביד לומדי התורה ולעשות מהם כלי הקודש לשרת בו ולמלאכת שמים מלאכות אין מספר כמה ברכות לאלפים ולרבבות יגיע לך מהם בעשותך עמהם לכל מלאכת הקודש. כמה מעלות טובות מגיעים לאבנים טובות ומרגליות בלוקחך מהם לאפוד ולחושן לקשט בם כלות ולהתנאה מסגולתם לעבודת בוראך כגון הספיר להתחכם בתורה כנודע וכן כל אבן ואבן כנזכר בפרקים דלעיל וכמה ברכות יגיע לך מהם בהיותך מתרפא בהם כגון שממית לעקרב זבוב לצרעה וכאלה רבות כדרז\"ל כדי להיות בריא לעבודת גם תולעת המשי ושני התולעת בעשותך מהם למלאכת הקודש כגון שני התועלת לצבע כי המשכן ולקשר לשון השני על ראש השעיר ביום הכפורים כדי שיתלבן גם ושני תולעת לשרפת הפרה ותולעת המשי לעשות בגדי מלכות כדי לגדלו ולהדרו שיהיה אימתו עליו וכן למלבושי חתן וכלה וללבושי אשה שהתחבב על בעלה שלא תתן את דעתה באשה אחרת להיותך טהור בפני אלהיך כמה ברכות ותהלות יגיע לך מהם בהיותך עובד אלהיך באמצעות'. כמה שמחה מגיע לתרנגול בהרים קולו בחצות הלילה לעוררך משינתך ואתה עומד לקולו לעסוק בתורה כמה ברכות מברכן בהיותך עוסק בתורה בעבורו.",
+                "<b>כמה</b> עלוי מגיע לשר החמור והכלב בהיותם נותנים סימן למשמרות כמו שאמרו רז\"ל משמרה ראשונה חמור נוער שניה כלבים צועקים וכו' ועל ידם אתה מבחין לידע את משמרות הלילה לעבוד לבוראך כמה מהברכות יגיע לך מהם שגרמו בפעולתם שעבדת את ה' אלהיך ומה גם לקיים על ידי הכלבים בשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו.",
+                "<b>כמה</b> מעלות טובות כפולות לימים ולשנים לשבתות ולמועדים ולראשי חדשים בהיותך מקיים בהם מצות בוראך לכל אחד ואחד בזמנו המגיע לו מחיוב המצה המוטל עליך לקיים בו וכמה מעלות ותהלות ושבחים יבאו לך מהם בהיותך עובד בהם לבורא הכל.",
+                "<b>כמה</b> ברכות מגיע לך משבעים אומות כדכתיב ברוך תהיה מכל העמים ופירשו רבותינו ז\"ל מפי כל העמים בהיותך מתייסר על ידם להיותך דבק בה' אלהיך ומה גם שבעובדן להקב\"ה מושפעי' בסבתך כרז\"ל אין טובה בא אלא בשביל ישראל.",
+                "<b>גם</b> מצד עונות הנשמות שהן בקרבה באים ח\"ו להיות נפלים בסוד היום הרת עולם היום יעמוד ההריון שלא תפיל כדפי' מורי' ז\"ל בפירוש תפלות ר\"ה ולא זו בלבד אלא גם אל היסוד שבמקום שהיה נקר' נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים נקרא נהר יחרב ויבש גם מצד עונות מסתם השביל הפתוח ונפתח הסתום וטועמת מר ממות גם גורם לו ניסה בסוד ותנח בגדו אצלה וינוס בסוד עקרב בסוד עקרביתא עקר ביתא ולא זו בלבד אלא גם אל נצח והוד ב' שקתות המים ההוד נהפך למשחית כמ\"ש והודי נהפך עלי למשחית הוד ד' וה' וכל היום דוה ובזה נצח ישראל המנצח נצח��הו וז\"ש שרקו ויחרקו שן שהחירק הוא בנצח והשורק הוה בהוד כדפי' בתקונים תקון ע' ונהפך השפעתם לאויבים ולא זו בלבד אלא גם אל הת\"ת שמסתלק לעמעלה אל הבינה או אל הכתר מעשנן של אלו בסוד ואתה ה' אל תרחק וז\"ס אוי ואוי כדאי' בפ' אחרי גם אל התורה כי נחשכה ונתלבשה בעון אדה\"ר גם לכ\"ב אותיות הרשומי' בנשמה כדאי' בפ' פקודי כשאדם חוטא פוגם אותם כי על ידם נברא כדאיתא בספר יצירה המליך אות פ' וקשר לו כתר בראשו ולכך תקנו הקדמוני' הוידוי בדרך א\"ב אשמנו בגדנו כדי שיתקן האותיו' שפגם גם אל הגבורה כי בעון התחתונים כללות החסד שנכלל בה מהפכו לדין ומנהיג העולם בדין שנותנין כח לחצונים שיפעלו הדינין וזה עלבון הוא לה להתקשר בגבורו' חצונות גם אל החסד שמדתה לגמול חסד לעולם נפרדת ממדתה ומסכמת בגבורות והדין גובר על החסד והחסד נכנע תחת דיני הגבורה. גם לאבות הם דמיכין <small>(אם ישינים)</small> על חובי עלמא כמ\"ש בפ' ויחי וכ\"ש שאר הצדיקי' ששולטת עליהם השינה שלא ישגחו ויתפללו על העולם ולא זו בלבד אלא גם אל הבינה שהיא אם על בנים מסתלקת מעליהם ונעלמת בחכמה בסוד ס' כמבואר ריש פ' תרומה בדרוש אפרסמון אפריון וכמו שפיר בתקונים ג\"כ שלח תשלח תרין תרוכין <small>(ב' גרושים)</small> ותלכנה שתיהן נעמי ורות גם אל החכמה בסוד ויתעצב אל לבו מקום המחשבה כדאיתא בתיקונים אדם קדמאה שהוא בחכמה מאתר דאתגז' נשמתי' תמן חב מכאן ולהלאה דברו בהן ברצוא ושוב. הראית בן אדם עד היכן הגיע עלבונך מה לך נרדם קום משנתך ותחפש דרכיך הללו שפגמת ותחקור בדרישה וחקירה ושוב עד ב' אלהיך המקו' שפגמת וזהן נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' אחת מג' ראשונות כי משם תוריד מים טהורים ותטהר את כל הכתמי' וזה תשובה הטוב ה' כלומר תשוב ה' לו' וא\"ו לה' ראשונה וה' ליו\"ד וזהו נשא לבבנו אל כפים כו' דע שהנשמה מסעותיה היו כעין מסעות האצילות והתורה ושלשתם אזלין כחדא האצילת והתורה והנשמה והענין כי המלכות כשנתאצלה וירדה מאת פני מאצילה בכל מסע ומסע היה נחתם שורשה ודיוקנה שם ע\"ד שמצני כחות' כדאי' בתקוני כד אתנטלת מחכמה אתקריאת חכמה כד אתנטלת מבינה אתקריא' בינה עד בואה למקומה כי נתרבא ונשתרבבה ומתחתמת כי כן דרך הרוחניית אינן נעתקי' ממקו' למקו' אלא משתרבבי' והולכים וכמו כן התורה ירדה מאת פני הכתר ונשאר שורשה ודיוקנה שם ומחמד עיני כל ספירה וספירה היא בחינת התורה שבה וכן נמי כשירדה מספירות התחתונות בכל א' נשאר שורשה שם והיא הבחינו' המובחרת שבספי' וכן כשירדה בעולם בי\"ע עד רדתה למטה וכמו כן הנשמה מקום מחצבה נשמה מבריאה רוח מיצירה נפש מעשיה ואי זכה יתיר יהבין לה נפש ממלכו' רוח מת\"ת נשמה מן בינה כשנשתלשל' משם ולמטה בכל ספירה וספירה נשאר שורשה ודיוקנה שם וכן משתלשלת ונחתמת בכל העולמות בריאה יצירה עשיה עד בואה לעולם השפל הה. והנה כשאדם מטיב דרכיו נעשים כל אותם השרשים של נשמתו צנורות להארה עליונה וז\"ש והתהלכתי בתוככם והוא סוד חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג\"ע שאמר הקב\"ה לירבעם ואמר מי ילך בראש אמר הקב\"ה בן ישי אי הכי לא בעינא הכונה שדוד יהיה ראש הצינור ותחתיו יהיה שורש נשמתו של ירבעם דמיון י' ראשונים הבאים לבית הכנסת שנעשים י' צנורות לקדושה והבאים אחריהם שואבים מתחת ידם של אלו וירבעם גסותו טרדו מן העולם שהיה נראה כנקבה מקבלת מדוד שהוא בראש במדרגת זכר. אמנם כשאדם חוטא בחטאו פוגם כל אותם שורשי נשמתו ונסתם אותם הצנורות ואין מימי ההשפעה נזחלין בהם וזהו שאמר בתקונים ובכמה דוכתי גרים למהוי ההוא נהר יחרב ויבש מסטרא דנשמתיה שחת לו לא <small>(כלומר שעשה השחתה לו לעצמו ולא לאלהים)</small> וזהו סוד נגע צרעת ומתרגימנן מכתש סגירו שסוגר הצנורות לבלתי המשך בהם ההשפעה כדפ' בפ' תזריע והנה כשאדם מטיב דרכיו אותם שרשי נשמתו הנסתמים בכל המקומות נעשים לו דרכים ונתיבו' ומסילו' ששדרך בם יעלה אל מקומו הראשון כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ואם הוא רשע ופושעים יכשלו בם ובעת שאדם מתעורר בתשובה ומעורר מים בוכים שמוריד דמעות על עונותיו מעורר מים עליונים מן לבנון העליון יורידם זרם כשטף מים רבים ומרחצים כל אותם הפחמים והפגמים שפגם בכח בחינה ובחינ' וזהו אם רחץ ה' את צואת בנות ציון וזרקתי עליכם מים טהורים ואות' אבני נגף וצור מכשול שסגרו מעברות המים באותו זרם נשטפים ונשפכים מהמקור ההוא ויורדים ומתגלגלים עד ראש השעיר בסוד ונשא השעיר את כל עונותם כמבואר בזוהר ולכך אית' בתקוני' כל תפלה שאין בה וידוי יש בה קטרוג והטעם כי אין לקליפה חלק בה כי אם הודוי ואם אין ודוי אז מקטרג ואיוב יוכיח שקטרג עליו שהיו קרב והיו עולות כלן לגבוה ואין לו בהן חלק וכמו כן כשאין ודוי שגורם רחיצת הפגמים באותם מים שופכים נוטל לחלקו ועתה אינו עולה לקטרג עכ\"ל ואתה בן אדם אבריך ילבשו בושת בעלותך על לבבך העלבון אשר אתה גורם לקדושי עליון והפגם אשר אתה עושה במקומות הקדושים ולמה לא תתפחד ותתחרד חרדה גדולה עד מאד על שלא ישארו בגופך אבר מיוחד אל אבר מרוב הפחד והאימה איך טיפה סרוחה הבל שאין בו ממש גורם כמה פגמים כמו שרץ מטונף בהיכל המלך אעפ\"י שהוא דבר שאין בו ממש אבל פעל סירחון במקום שטינף. וכמה מהקללות מגיע לחוטא וחרמות ונדויים ושמתות מפי עליונים ותחתונים כיון שטינף בחטאו וביטל פעולות קדושו'. והנה לכל דבר יש דבר בהפכו חזור בך בן אדם ויתתקנו כל הדברים וישובו לקדמותם ויגיעו לך ברכות מפי כלם כי במעשיך הטובים ישמחו השמים ותגל הארץ כי ע\"י קיום המצות מגיע שלימות ושמחה לעליונים ולכל פרט ופרט שבעולם התחתון זה וכלם ישבחוך וכלם יעריצוך וכלם יברכוך כי כאשר אתה משפיע להם תיקון ושמחה כך הם יהללו ויברכו לך. גדולים מעשיך דגורמים שלא ישנו תפקידים כל צבא המרום במרום כנ\"ל בדברי הרב ז\"ל המניעה הגור' החוטא לכל צבא המרום שלא יתפעלו פעולתם ומלאכתם אשר המה עושים כמה מהשמח' מגיע לשמש וירח בהתברכך עליהם לבורא הכל ה' צבאות שמו על השמש במחזור הגדול <small>(שהוא מכ\"ח שנה לכ\"ח שנה והי' בשנת תק\"יז ויהי' בשנת תקמ\"ה אשרי המחכה ויגיע)</small> ועל הירח בכל חדש וחדש ואת מונה בה חדשים ושנים לקבוע מועדים כדי להקריב קרבנות ולהלל ליוצר יצורים על הגאולות ועל הטובות והחסדים שעשה עמנו דעליהם הוקבעו וכמה מהברכות יגיעו לך מהם כיון שעל ידם אתה מקיים רצון יוצרך. כמה מהגילה מגיע לכוכבי השמים אשר על ידם אתה מכיר ערכך ומשפיל גאותך לעבוד למי שבראך כדכתיב כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת מה אנוש וכו' וכמה מהברכו' יגיע לך משמים וכוכבים ואם לא יקבל עונשו בעה\"ז כי קל הוא יקבלם אחר מותו שיורגש עוד לכן יראה החוט' שאע\"פ שחוטא ואינו מגיע לו מהעונשי' ידע כי לרעותו הוא וימהר יחיש לשוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח."
+            ],
+            [
+                "<b>י</b>תחרד <b>ה</b>שומע <b>ו</b>יתפחד <b>ה</b>יודע <b>ה</b>פגם שעושה החוטא בעליוני' ובתחתוני' והביטול הגורם לקדושי ��ליון מלעבוד עבודתם ומניעת הטובות מכל הבריאה אוי לילוד אשה הגורם כך ואבו למי שמחומר קורץ הפועל זה הבט וראה בס' קול נגידים פי' על מגילת איכה להרב מהר\"ר אברהם גאלנטי ז\"ל על פי' נחפשה דרכינו דף ע\"א ע\"ג ז\"ל באתי להעירך בכמה דרכי' פוגם האדם ומעליב בחטאתו ממה שיכולתי ללקט בדברי מורי ז\"ל ובס' הוזהור ותקוני' וקצת מדרשים דע שהעלבון הנעשה מחטאת בני אדם מגיע עליהם רעה גדולה כמ\"שה חטאים תרוף רעה ביסודים ומיתת בנים קטנים שהם חשובים בגופו ואחרים כמש\"ה וחוטא אחד יעזבה טובה הרבה כגון שהיה העולם בכף מאזנים חטא והכריע לכף חובה אוי לו שהכריע עצמו ולאחרים לכף חובה גם פשתה הנגע בקירות הבית הקדוש והריסה המזבח וכלי הקדש והכרובים בכליבה וארון האלהים נלקחה ושפיכות דם חסידים והגרושים והגזרות והגליות והצדיקים נתפסים בעון הדור כ\"ז גורם החוטא ומגיע עלבונו לו ולאחרים הלא יצעקו אלה אליו שהביא עליהם הרעה והעלבון הגדול הזה גם לב\"ח כי ע\"י העון נעצר את השמים ובכן גם במות שדה עזוב כי לא היה דשא. גם לשרי נהרות ומעינות ודשאים וצמחים מגיע העלבון כי הר יחרב ויבש ומעין נרפש ומקור נשחת ובכן אין דשאים ואין צמחי' ונמצאו שליטתם בארץ להכות לעשב ואומר לו גדל בטל וגיבאי נהר' יוכיח שאר ר' פנחס בן יאיר ואם לאו גוזרני שלא יעבור בך מים לעולם מוצא שעלבון הוא לו שנחרב יבש הרי פגם ועלבון דרך כלל אגיע לעשיה גשמית. גם לעשיה רוחנית שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם כדרז\"ל במעשה קרח שמש וירח עמד זבולה מאי בעו בזבול וכו' ולא עוד אלא שבכל יום מכים אותם כו' גם לז' כוכבי לכת הממוני' ומנהיגי עולם בחסד וברחמים בחטאת בני אדם מחלישים כחם ואינן מנהיגים כ\"א בעלי הדין. גם למלאכים השוכנים באוירים ושברקעים שבכל אויר ואויר ובכל רקיע ורקיע כמה מלאכים ממונים לקבל תפלת ישראל בסטר מזרח גזרד\"יא ועמיה כמה סרכין ממנן דמחכאן לההיא צלותא <small>(כמה שרים ממונים שמצפים לתפלת ישראל)</small> וכן לסטר דרום ולד' סטרין כלם מנזקי' אותה תפלה ואומרים להקב\"ה יחוס לקבלך ועליך יתמלא רחמים וכן אם המתפלל הוא על שונאיו אשר רדפוהו עולה תפלתו לצפון פתחי ואמרי מרך ירמי סנאך לקמך <small>(הקב\"ה יפיל שונאך לפניך)</small> וההקש ע\"ז בכל ז' רקיעי וכדאי' בפ' ויקהל דף ר\"א ר\"ב ואתה ב\"א הבט ורא' חרפתך ובושת' שכמה מחנו' קדושים התקין לך ה' אלהים להנאתך ולטובתך להכניס תפלה יתוש נתוץ מיאוס תשש כח והנך רואה כי המלאכים הללו אין להם מלאכה אחרת כי אם לקבל ולעטר ולנשק תפלתך והיה כי יחטא ואשם לא נמצא מתיש כחם כי אין תפלתו נשמע' ולא נכנס' ונמצא בטים ממלאכתם אשר המה עושים אין לך עלבון גדול מזה ולא זו בלבד אלא גם בעולם היצירה עולם המלאכים בפתח היכל א' לבנת הספיר שם מלאך טהריאל העומד לקבל תפלת היחיד אם היא הגונה מכניס לפני המלך לדורון ואם לא דחי לה לבר גם למעלה מפתח זה יש שערי דמעה כשעולה תפלה בדמע' מזדמן אופן א' שרוכב על ת\"ר חיו' גדולות ונוטל אותה תפלה עם הדמעות ונרשמים בההוא פתחא וכשאדם חוטא כל הכחו' הללו בטלי ממלאכת' גם לחיה א' הנקרא בזק שמתקן התפות המתערבות בחד רקיע עד שבא סנדלפון שנוטל' וקושרן עטרה בראש צדיק וכן כל התורה והמצוה הנעשים בליל' אם יחטא אדם ולא יתפלל מה יגיע לידו לקשור עטרה מסטר' דיליה כי איננו גם למלאכים אחרים מגיע הפג' כמ\"ש ויראו בני האלהים את בנות האדם וירדו לתקן ונתקלקלו גם לחשמל אחד ששמו אורפ\"ניאל שבהיכל עצם השמים מגיע עלבון החוט' כד אסגיאו זכאין החשמן הזה מאיר וזהיר במיני מאורות כמנין חשמול וסי' באור פני מלך חיים וכד אסגיאו חייבין נתחשך ואז כ\"ע בדין הבט וראה חרפתך גם לד' אופנים שבהיכל נוגה מגיע עלבון כשהנשמה היא חוטא' נטלין דינא מהיכל הזכות ויוצאים חוץ להיכל ממקום קדושת' להלקותה וכן כשאלו אפנים מנדין לאדם המוציא דבר נבלה מפיו ומכריזי' פ' מנודה הוא אזדהרו בפ' דנזופא לאו עלבונא איהו גבייהו דהא אמרי' בגמרא א\"ר יהושע ב\"ל מעולם לא נמניתי לנדות שום אדם ורבי פלוני היה נוהג נידוי בעצמו קודם ואח\"כ מנדה לחייב נידוי ולא עוד אלא גם לכתות קדושים הנקראים רצים שהם במקום א' שנקר' תא הרצים שמלאכת לרוץ להגין על ישראל משאר עמים ולהלחם עמם והם רצים לקראת רצים אחרים דסטרא אוחרא למהר איזה גזרה רעה על שונאיהם של ישראל וסי' הרצים יצאו דחופים והעיר שושן צהלה ושמחה וכשאלו גוברים והעיר שושן נבוכה והנה הכח שיש לאלו הרצים קדושים לרוץ הם תורה ומצות התחתונים העושים בהליכם ובמרוצת הרגלים כגון למהוי רהיט בפרקא וכיוצא וכשאדם אץ ברגלים וחוטא מחליש כח אותם הרצים ורצים דס\"א קודמים ונמצא זה החוט' יאבד טובה הרבה. גם למלאכים המלוין לאדם מגיע עלבון שמתאבלים עליו כשהוא חוטא כדאית' בסבא פ' משפטים גם בע\"ב סנהדרין שבהיכל הזכות אם זה חוטא במקום שהטייתם לטובה הטייתם לרעה וגם ענוש לצדיק לא טוב ועלבון הוא להם לעשות באופן שיטו להנהגת הדין גם בהיכל אהבה שהיו באים שם הנשמות וכד גרמו חובין והתחרב בית מקדשא לא עלו תמן נשמתין אחרנין גם בהיכל זה יש כתות קדושים שנקראים גפנים ורמונים שמגמת פניהם להכניס אהבה בין ישראל לאביהם שבשמים ויורדים בשעת יחוד ק\"ש ועולים ומעידים וכשאדם חוטא במקום יחוד עושה פירוד כמה עלבון מגיע להם שאין להם פה להליץ. גם בהיכל הרצון ששם מרכבו ארג\"מן וכד גרמו חובין והתחרב ביתא מקדש' בא מיכאל אפטרופוסא רבה דישראל להליץ טוב והיתה טענתו תבירה קמיה סטרא אחר' כמו שאמר הכתוב השיב אחור ימינו מפני אויב. גם בהיכל קודש הקדושים ששם תרין כרובים מטט\"רון וסנ\"לפון שעל ידם נעשה יחוד בימות החול והעונות גורמים שלא היו פניהם איש אל אחיו ומנהיגים העולם בדין כדאי' בזוהר פ' אחרי מות שהיתה שנת בצורת וראה רשב\"י שהכרובים לא היו פנים בפנים ולא זו בלבד אלא גם לעולם הבריאה סוד כסא הכבוד מגיע הפגם שהנשמות חצובות משם וכד אסגיאו חייבים בעלמא אינן נמשכות משם ועוד שפגם הנעשה מהעונות פוגם שורש נשמתו של חוטא דהיינו בכסא וכביכול אין הכסא שלם וכדאיתא בתקונים דף ג' וכורסייא דיליה פגימא בחובין דישראל.",
+                "<b>גם</b> לאדם מלכות הרוכב על הכסא מגיע העלבון כמו שאמר הכתוב ובפשעכם שולחה אמכם וכן נשבע הקדוש ברוך הוא שלא יכנס בירושלים של מעלה וכן מיומא דאתחרב בית מקדשא דחוון לא אנעול קדמוהי והמלאכים כשהם משוררים הם משוררים לבר כמבוא' בזוהר פ' ויחי וכן כד אסגיאו זכאין נקרא שדה תפוחין וסוד העושר. וכד אסגיאו חייבים נקרא שדה ענתות כמו שאמר הכתוב עניה ענתות כמבואר שם וכן בפרשת תרומה האי עת סלקא ונחתא בגינייהו דישראל ואינה מתייחדת כמש\"ה ונרגן מפריד אלוף אלופו גימ' אלהים מפריד חסד אל מהאלהים העולה פ\"ו גם וכמה מהשמחה והששון והגילה והחדוה והדיצה והרינה מגיע לכללות כל הבריאה עליונים ותחתונ' בעוסקך בתורה באמצעותם כי כלם כלל ופרט הם הכנה לך שתוכל לעסוק בתורת אלהיך וכמה מהשבח וההילול והה��דאה והברכה והשלום מהם עליך על התדבקותך בבוראך על ידם ומה גם היותך סבת קייומם שבשבילך נברא העולם שנ' בראשית שביל ישראל שנקראו ראשית ובעסק תורתך העול' קיים דכתיב אם לא בריתי וכו'. ואתה בן אדם הנה לפניך שני דרכים דרך החיים ודרך המות אם תשמע את ה' אלהיך ללכת בדרכיו תהיה מבורך מפיו ומפי כל הבריאה פרט ופרט וכלל ואם לאו יהיה הדבר בהפכו ח\"ו ולמה לא תכיר ערך מעלתך ותכלי' שפלותך ערך מעלתך שלא עשה אותך ה' אלהיך כאחד צבא המרום במרום כוכב או מלאך כי אם בעל בחירה כדי שתעלה עליהם ביתר שאת ויתר עז ולקבל שכר על מעשיך ולהיות מחיצתך לפנים מלאכי השרת ותכלית אופלותך כי בהיותך נוטה מיני הדרך הטוב והישר בעיני אלהיך הנה חשוב כבהמה דמותר אדם מן הבהמה אין לבד השמה הטהורה ובלתי נשמה טהורה את טיפה רוח' ליחה מאוסה גוש אפר רימה ותולעה ולמה לא תשים עיניך דבר קטון כמוך יתוש נתוש גורם במעשיך הריסה לכל הבנין היה עונש מספיק לתקן קלקולך שים נגד עיניך החיבה שחיבב הקב\"ה לישראל מכל אומה ולשון תכסך בושה וכלימה לחטוא בפני מי שהטיב עמך כל כך ולמה לא תכלם להיות פחות משור וחמור דידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ויותר פחות מהכלב שכל המשליך לפניו פעם אחד פרוסת לחם נסרך אחריו ואין רוצה לפרוש ממנו אף כי יכהו בשבט הבט וראה בחיבת הקב\"ה עם ישראל שהוליכ' בתהומות ובמדבר ושם הזמין פרנסתם במעדני מלך ורשם אות' בדגלים להיותם נכרים לעמו ועדת סגולתו עד שאמרו להם אומות העולם בואו עמנו ונעשו לכם מלכים ואפרכסים וישראל אומרים להם וכי יכולים אתם לעשות לנו דגלים כאשר עשה לנו אלהינו כדאיתא במדרש רבה דקשה דלמה שתקו א\"ה ולא ענו עוד וכי לא היו יכולים לומר גם אנו עושים לכם דגלים דמה דבר קשה הוא לעשות דגלים אלא כוונת הדגלים שעשה להם דבר שמלאכי השרת משתמשים בהם כאר\"ז במדרש כשירדו המלאכים לסיני ראו אותם בדגלים ואמרו רצונינו שיעשה גם הקב\"ה דגלים א\"ל הקב\"ה למשה עשה להם דגלים וענין דגלים אלו שהיו משתמשים בהם אותיות התורה עיין באורך בספר עמודיה שבעה וזהו דבר שאין אומות העולם היו יכולים לעשות גם רומז ענין הדגלים לשם אל שנתן בשמם על שקראם בשם ישראל כמלאכי השרת דשם אל בשמם כגון מיכאל גבריאל ואות הלמד היא כדמות דגל שיש מגדל פורח באויר בילא\"ו שלום על ישראל. "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>י</b>קר <b>ה</b>אור <b>ו</b>לבוש <b>ה</b>עליון נעשה על ידי אור תורה וקייום מצותיה שעל ידי המצות נארגת לבוש יקר רוחני מאיר כעצם השמים לטהר אשר הנשמה בצאתה מזה העולם ערומ' מהלבוש הגופני מרחפת ומתבוששת בראות עצמה ערומה מיד לובשת הלבוש הבהיר והמאיר הזה אשר עשה בעולמו בתורה ומצות ומקבלת שמחה גדולה בראות עצמה בלבוש מלכות דוגמת האדם אם יהיה ערום מבלי לבוש כמה מהבושת מקבל לצאת בין אנשים ואם מזדמן לו לבוש כמה מרגיש מהשמח' וק\"ו בן בנו של ק\"ו אם נזדמנו לו בגדי מלכו' דאין קץ לשמחתו ולעונג שמקבל נשמתו בהיו' שהיה בתכלית השפלות ערום כאשר יצא מבטן אמו וזכה ללבוש בגדי מלכות שיוכל להתפאר עמהן בפני כל רואיו כך הנשמה היוצאת מזה העולם ערומה ומוצאת לבוש מלכות וכי יוכל דעת האדם החומרי להשיג שיעזר השמחה שמקבל הנשמה בלובשה בגדי יקר כמדובר. והנה נתייחדתי הפרק הזה לדבר בו בענין הלבוש העליון כיצד הוא ומהיכן נעשית ואמתי מתלבשת הנשמה בו ואם הוא לבוש אחד בלבד שיש לה או יותר כדי להודיע בזה מעלת העוסק בתורה ומצותיה הטובות ו��ישרות ונקדים דברי הרב המקובל האלהי כמוהר\"ר עובדי' המון ז\"ל מברטנורה שדבר בסוד המלבוש בספר מקרא קדש ונעתיק לשונו לעשותו פרק בפני עצמו. וזה לשונו סוד המלבוש הנקרא חלוקא דרבנן מי זוכה בו ומתי יזכה בו ומה יעשה ממנו וממה עשה הלבוש הזה וכמה לושי' הם מקובץ מפי סופרים ומפי ספרם וכו'. חכמי האמת אמרו כי ספירת יסוד נקרא איש הטעם כי נשמות הצדיקים הנקראים אנשים זוכות בו ושם סוד המלבוש השני יש לך לדעת כי המלבוש האחד הם היסודות הגופניים אבל הלבוש השני הם יסודות רוחניים והנשמות של צדיקים הם מתלבשות בה המלבוש אמנם גם הם מלאך אחד ששמו אורה ומעשה ר' אליעזר ור' יהושע מוכיח ונותנו למי שזוכ' בו עתה יש לי לבאר סוד המלבוש על מתכונתו יש לך לדעת כי יצירת האדם בצלם אלהים ולכבודו בראו ונפח בו נשמה עליונה מיסוד ונמשכת בתבונה משונה לקבל צורה כצורת גוף האדם ונתמלא זיו כבודו כדי להמשיל בכחו רוח שכל וידבק עמו בלכתו דרך חכמ' והשם עושה חסד עם נשמות הצדיקים והזמין להן מלבוש שני אור דק מאד ונפשות הצדיקים מתלבשות בו לעתים ידועים כגון שיש תוספות ברכה ושלום ורצון למעלה כי הנשמה בהתפרדה מן המלבוש הראשון היא רוחניות ביותר יותר ממלאכי השרת ואינן יכולין להכיר עצמן ואינן יכולין להתפלל בעדם ובעד זרעם עד שהם מזמין להם הלבוש השני ובזה המלבוש השני יש לה היכר ומתפללת בעדה ובעד זרעה כמ\"ש ר\"ל צערה דידהו ידעי צערא דאחרינא לא ידעי א\"כ נשמ' שזכתה לזה המלבוש יכולה להתפלל בעדה ובעד זרעה וכן בכתובת פרק הנושא רבינו הקדוש אחר מיתתו היה בא בכל ערבי שבתת לקדש לאשתו וזהו ידוע כשהנשמה ערומה לה יהיה לה יכולת באילו הענינים אבל רבינו הקדוש אחר מיתתו היה בא בכל ערבי שבתות לקדש לאשתו וזהו ידוע כשהנשמה ערומה לא יהיה לה יכולת באילו הענינים אבל רבינו הקדוש זכה למלבוש השני והיה לו כח כמלאכים וכן בבת פר' השואל הנהו קפולאי דהוו קפלי בארעא דרב נחמן וכו' שמצאו לר' אחאי בר יושיאי ברוח חיים בקבר הכל מזה הענין כי אום צדיקים שזוכים בזה המלבוש קרויים חיים החופף על קברו תמיד ויש לך לדעת דודאי שהם עושי' שליחות השם כמלאכי השרת כמ\"ש עושה מלאכיו רוחות רצה לומר מהנשמות שהם רוחות עושה מלאכיו וכן הוא בוודאי כי אותם האנשי' שבאו לאברהם היו מזה הענין בעבור שכוחו היה יפה וזה הטעם שאברהם הזמין (רקנטי פר' וירא) להם אכילה ושתיה בודאי היה יודע כי המלאכים אינן אוכלים אמנם באילו שהיו נשמות של צדיקים שהיו בגופות אמר אברהם אי אפשר שלו ישאר להם יסוד גופני שממנו יתהוו לאכול ולשתות ולכן נקרא ואנשים וכן כל איש או אנשים הכתוב בפסוק הכל מזה הענין ולכן נקרא איש כמו המלבוש. ועוד טעם אחר למה נקרא איש כי העשיריה נקרא בית והיסוד נקרא איש והאיש יסוד הבית כי האיש מקיים הבית בדרך השפעה שנותן לה ע\"כ דברי הרב רקנטי זצ\"ל. ובספר מאירת עינים מצאתי דבר יותר באורך דע כי צורת האדם ודמותו זאת חביבה מאד לפני הקב\"ה ומרוב אהבתו תחיה תחיית המתים בגוף ונפש ממש כאשר היו בתחלה ואחר תחיית המתים יעה השם יתברך כל העתיד לעשות כגון יום הדין הגדול ויקבלן כל אחד כפי מעשיו גופות הצדיקים יתעכלו כחנוך ואליה ותשארנה נפשותיהן באותה צורה קיימת לעולמים גם בעת שצדיקים כשרוצה הקב\"ה לעשות שליחות על ידי נפשותיהן לבני אדם מלבישם לבוש העשוי בצורת הגוף והלבוש הוא אוירי ואחרי שעשו שליחותם מתפשטות ונשארות ערומות כבתחילה ואינן לובשת לבוש הש��י כל שעה שהם רוצות ואפילו לצדיקים אלא בשעה שהקב\"ה חפץ לעשות בנפש מנפשות הצדיקים איזה שליחות אז מתלבשת באותו הלבוש ואחר שעשו שליחתם מתפשטות ונשארות ערומות וכשהולכין בשליחותן אינן נראין רק לזכי הנפשות שכל כך גופם נקי מכל כתם חטא ועון שאינו חולץ ומונע אותו לראות המלבוש. ויש צדיקים גמורים וחסידים אשר חפץ בהם הש\"י שאין נפשותיהן נשארות ערומת אפילו שעה אחת בלי לבוש והוא כמעשה מערכת לחם הפנים על השולחןשלא היה שולחן פנוי מלחם הפנים אפילו רגע א' שנא' לחם פנים לפני תמיד והיו שני כהנים זה כנגד זה זה מוציא הישן וזה עורך החדש שלא יפסוק זה להוציא עד שזה עורך כן הנפשות לא תפסוק הנפש לצאת מהגוף בשרי עד שמתלבשת גוף אוירי וזה שאמר תחפף עליו כל היום זוהר פ' אמור וכך נשמתו של יעקב אע\"ה לא נשארת ערומה אפילו שעה אחת אלא הלבוש חופף על נשמתו תמיד ר\"ל שנשמתו צרורה בצרור החיים הלבוש אצלו תמיד מזומן ועומד ומחופף וכל שעה שנשמת יעקב רוצה ללבוש אותו לבוש לאלתר היא מתלבשת ועל כן אמרו רז\"ל יעקב אבינו לא מת כענין פ' ויחי קבלת הרמב\"ן ולמה זה ביעקב יותר מאברהם ויצחק מפני שהיתה מטתו שלימה כי באברהם היה ישמעאל וביצחק עשו ועוד כי ליעקב היה לו צער גידול בנים מה שלא היו לאבותיו וכיון שקבל צערם בחייו בעולם הזה בעודו בו גם לאחר צאתו ממנו סובל צער עונותיהם כי כשישראל בצע' הגלו' בעונותיה' מיד נשמ' יעקב אע\"ה לובש' המלבוש ומבקש' רחמי' לפני השכינ' וממשכ' רחמי' על ישראל נכח תפלתו ואחר שנעני' שבה בצרו' החיי' בלי לבוש כי הלבו' הזה היא צור' נברא' כצור' דמו' הגוף ואי אפש' לנשמה להתפלל ולהמשיך שפע אלא עם הלבוש הזה וע\"כ אמרו על נשמתו של יעקב עה החופף עליו כי היום (רקנטי פר ויחי) וזה שאמר המאמר מה זרעו בחיים אף הוא בחיים רצה לרמוז מ\"ש מפני שהיה לו צער גידול בנים בחייו גם אחר כן מגין עליהם. ודע כי במלבוש הזה יש ענין גדול ותועלת לעולם שכ\"ז שהנשמה בגוף האוירי הוא הנקר' מלבוש זוכות ומזכות לבני העולם ויורד בזכותם שפע חסד ורחמים על העולם הזה כאלו היה בגוף החומרי כבתחלה ובלי לבוש אינן יכולים להתפלל ולא להשפיע דבר בעולם ומזה תבין מאמר א' פ' הפועלים אליהו הוה שכיח במתיבתא דר' יומא חרא נגה ליה ולא אתא א\"ל מ\"ט נגה ליה למר א\"ל עד דאוקימנא לאברהם ומשי ידיה ומצלי ומגנינ' ליה וכן ליצחק וליעקב ולוקמינהו בהדי הדדי סברי תקפי ברחמי ומייתי למשיחא בלא זמניה מה לו כל הצער הזה להקים אבות מקברם ולרחוץ ידיהם ואח\"כ יתפללו רק יתפללו כולם בעודם שוכבים בקברם או כל אחד לבדו ולמה לו כל הטורח זה רק כל זה הוא כמ\"ש כי המת בעודו בקבר מושכב אין לו יכולת להתפלל אל ה' לא בעדו ולא בעד אחרים אבל כשיתלבש נפשו בזה המלבוש רוחני אזי יש לו יכולת להתפלל בעדו ובעד אחרים ולהוריד שפע ורחמים בעולם כאשר נתחלה בחיותו לכן אליהו שהיה רוצה שהאבות יתפללו על זרעם היה מביא להם הלבוש ומלביש אותם בלבוש רוחני כל אחד לבדו ואז היה מתפלל ואח\"כ מפשיט אוו הלבוש ומחזירו לקברו כאומרו ומגנינ' ליה וכן ליצחק וליעקב וכ\"ז יובן ממה שמצינו בשבת פר' השואל הנהו קפולאי והיה אחאי בר יושי' חי בקבר ודבר עם ר\"נ וגם ר' דהוה אתי כל בי שמשי לביתי' וכן ר\"י הגלילי שהיה בא לביתו בכל ע\"ש וחשדו לאשתו ב' תלמידים ששמע קולו של ר' יוסי הגלילי שהיה עוסק בתורה ואמרו שהיתה עוברת עבירה והודיעו לב\"ד והביאוה ורצו להלקותה ואמרה שהוא ר' יוסי בעלה ולא האמינוה לשב�� אחר בא כמנהגו ומצאה בוכה ומצטערת על שחשדוה בזה שחרית גלה עצמו לצבור בבית הכנסת והעניש רבים מהם ושוב לא בא לביתו כל אלו סודות רומזים למלבוש השני אשר מתלבשת הנפש תכף צאתה מן העולם ומה שאמרו שמתו בני אהרן על שהיו מחוסרי בגדים כנזכ' סוד הדבר כי ב' בני אהרן לא היו שלמים עדיין בבגדים העליונים כי כל צדיק יש לו מלבוש מתוקן ויתלבש בו כהוגן ואם עדיין לא נשלמו מעשיו ואינו ראוי לאותו מלבוש אזי לא ימלא אותו מלבוש מתוקן ואותו מלבוש יארג מן מצות וצדקות ומ\"טי הה\"ד וילבש צדקה כשריון וזה המלבוש אינו מתוקן אלא למי שהוא שלם מלמטה וקיים דמות השלשלת בזה העולם בפריה ורביה והוא שיש לו בת זוג אזי הוא שלם מלמעלה ומלמטה ואזי אותו המלבוש מתוקן לו כראוי ואם זה המלבוש אינו מתוקן לו בשביל שלא נשלם ממטה שאין נושי שלא קיים מצות פריה ורביה אז נפסד לו אותו מלבוש מלמעלה וב' בני אהרן נכנסו מחוסרי בגדים פי' בגדים העליונים שלא היו נשואים ולא קיימו פריה ורביה לכן הופשטו מאותה הבגדים ולא היו מתדמין ליוצרם ונכנסו לעשות העבודה ההיא לכן נענשו והלבוש הזה לידע ממה יעשה. עשה אזנך כאפרכסת ושמע כתיב ויקרבו יי ישראל למות יש להקשות למה אמר ויקרבו כנר' שהיו רחוקים עד עתה למרחוק ועתה נקרבו היה לו לכתוב ויבא יום ישראל למות עוד אמר ימי לשון רבים היה לו לומר ויקרב יום כי ביום אחד ימות האדם ולפעמים בשעה אחד עוד מצינו שלמעלה קראו בשם יעקב כמ\"ש ויחי יעקב ויהי ימי יעקב וכאן קראו ישראל אבל בהיות כשברא הקב\"ה את האדם על צד החסד ונפח באפיו נשמת רוח אלהים חיים בראו על תכלית שיהיה כלו שכל פשוט כמלאכי השרת אשר אין בהם עון אשר חטא רק לעשו' רצון בורא' והאד' גרם העון וחטא ועבר על צווי הקדוש ברוך הוא וגרשו מגן עדן לעבוד את האדמ' והשגיח עין חמלתו עליו לבלתי ידח ממנו נשמתו הטהורה נתן לו קצת מצות עד שבאו להר סיני ונתן להם תרי\"ג מצות וצוום על קיומ' למען יטב להם כי בקיום המצות יתעלה נפשם במעלה עליונה יותר ממה שהיתה מקדם כו' וכן מצינו כי המצות בכל יום מזהירין את האד' שלא יחטאו יעבור רצון בוראו כארז\"ל אמר ר' אחא רמ\"ח מצות בתורה כנגד רמ\"ח אברים שיש באדם ובכל יום ויום צווחין על האד' עשה אותנו כדי שתחיה בזכותינו ותאריך ימים ושס\"ה מצות לא תעשה כמנין ימות החמה שבכל יום ויום שחמה זורחת עד שהיא שוקעת צווחת ואומרת גוזר אני עליך במי שהגיע ימיך ליום זה אל תעבור עבירה ביואל תכריע אותי ואת כל העולם לכף חובה הרי תרי\"ג מצות כלם מזהירין את האדם שלא יחטא לשמור מצותיו וחקותיו ותורותיו לטוב לו כל הימים לכן בשומרו מצות השם ללכת בדרך טוב הקב\"ה אין מקפח שכרו ופעולתו לפניו בעה\"ב כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא זאת ועוד מלבד שכר המעשה שנותן לו גם כן הימים אשר עשה בהם מצות אינן הולכות לאבוד, וחוזרות ריקם כי בהם משלים נפשו יותר ויותר כי בהסתלק נפשו מזה העולם נשארה ערומה בלי לבוש כי הגוף נקבר בקבר ונפשו עגומה בראותה כי אין לה לבוש כאשר היתה באמנה אתו זה ימים רבים אז הקב\"ה עושה לה לבוש אחד מכל אותם הימים שעשה בהם מצות ומתלבשת הנפש בגוף הזה ואז נחה שקטה ממכאובה ושבה אל בית אביה ובזה הלבוש היא הולכת בשליחותו של הקב\"ה כנ\"ל ולזה אמרו רז\"ל כי בכל יום ויום משנותיו של אדם אם עשה בו מצוה אחת אותו היום הולך לפני הקב\"ה ואומר רבש\"ע אני יום פלוני משנותיו של פלוני ועשה בי מצוה אחת אז אותה היום עומד לפני הקב\"ה עד בא יום פק��דתו וכן כלם עבר עבירה אותו היום הולך לפני הקב\"ה ואומר רבש\"ע אני יום פלוני משנותיו של פלוני ועבר בי עביר' אז אותו היום יוצא מלפני הקב\"ה כי אינו יכול לעמוד לפניו אחרי הוטמאה כי הוא קדוש ומשרתיו הם קדושים ואינה יכולה לעמוד במחיצתו ובאחרית הימים בהסתלק נפש האדם מן העולם הזה לעולם העליון אז רואים אלו הימים ימי שנותיו של אדם אם נמצאו כלם טהורים שלא חטא בהם ואין בהם לכלוך עון כלם נכנסים לפני הקדוש ב\"ה בחצרות קדשו ולא יבושו ואז עושים מאותם הימים לבוש אחד ומלבישים אותם לנפש האדם אשר בא וקיים את מצותיו.",
+                "<b>ואם</b> נמצאו בהם ימים מלוכלכים בעון אותם הימים נכלמים בעצמן בראותם כי הוטמאו ואינן יכולים ליכנס בחצר בית המלך ואז אותם הימם הנשארים לא יספיקו ללבוש כי יהיה חסר כמו הבגד שחסר ממנו ולא יספיק לעשותו מעיל אינו עושה אות ואז הנפש חוזרת ריקם כי אין נותנין לה לבוש וזה סוד הכרת כמו שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. ולכן בהיות שיעקב אבינו ע\"ה כל ימיו נזהר בהם והיו כלם בקדושה ובטהר' אז בהסתלקו מזה העולם תקף נקרבו כל ימיו לפני הקב\"ה בלי בושה כלל ואז נעשו אותם ימים לבוש א' ונתלבש נפש יעקב בה לכן אמר ויקרבו ימי אותם הימים של יעקב כולם נקרבו לפני קב\"ה בלי בושה כלל כי היו ימי ישראל ר\"ל מי שכל ימיו היה ישר עם אל וכל זה למדנו מדברי האיש האלהי רשב\"י ז\"ל (זוהר פ' ויחי) ת\"ח כד קריבו אינון יומין קמי מלכא קדישא אי הוה זכאה כד בר נש נפיק מעלמא סליק ועאל באינון יומין ואינון לבושי יקר מתלבש' ביה נשמתי' ואינון יומין דלא חב בהון בהון יזכא זכאין אינון צדיקיא דיומיהון זכאן ואשתארו לעלמא דאתי וכד נפקין מתחבראן כולהו ואתעבידו לבוש יקר לאתלבשא ביה ובההוא זכותא זכאן לאתענגא מענוג' דעלמא דאתי ובההוא לבושא זמינין לאתייא למקום וכל אינון דאית להן לבושא יקומון דכתיב ויתיצבו כמו לבוש מי לההוא חייב' עלמא דיומהון בחוביהון חסרין ולא אשתאר מנייהו במה דאתסין כד יפקון מהאי עלמא וחייבי עלמא דלא לאתלבש' בלבושא דיומהון עלייהו כתיב והיה כערער בערבה ולא יראה כי יב' טוב ווי לההוא דגרעי ימוי לעילא דכד בעו להלבשא ליה ביומוי אינון יומין דפגים ביומוי חסרין מההוא לבושא ולא להוי ליה לבר נש במה דאתלבש בההוא עלמא כדין ווי ליה ווי לנפשיה דדיינין ליה בגיהנם יומא על יומין חד על תרין דכד נפיק מהאי עלמא לא אשכח יומין להתלבש בה ולא להוי ליה לה לבושא במה דיתכסי זכאין אינון צדיקיא דיומן דילהון נטירין אינון לגבי מלכא קדישא ואתעביד מנייהו לבושי יקר דאתלבש בהו לעלמא דאתי ת\"ח כאברה' דזכה מה כתיב אברהם זקן בא בימי' כד דאסתלק מהאי עלמא באינון יונין ממש דיליה על ואתלבש בהו ולא גרע מההוא לבוש יקר כלום דכתיב בא בימים ביומין דיליה דכלהו הוו טהורים וקדשין באיוב מה כתיב ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה דהא לא אשתאר לבושא להתלבשא בהו וכו' וגם אם תעיין בספר מראות הצובאות בענין מיתת מיתת בני אהרן שיש מהם אומרים שנענשו בשביל שנכנסו מחוסרי בגדים והסוד הוא מה שאמרנו שהיו מחוסרי בגדים העליונים שלא זכו עדיין למלבוש הזה בשביל שלא היו נשואים ולא קיימו מצות פריה ורביה כי המלבוש הזה נארג ממצות ומ\"ט שעשה האדם בזה העולם כל ימי חייתו והימים האלו נזכרים לפני הקב\"ה ונעשים מהם מלבוש לנפשו בהסתלקו מזה העולם לעולם העליון ובלבוש הזה נחלקו בו יש מהם אומרים כי אינו רק א' לבדו ובזה הלבוש ��נפש הולך בשליחותו כפי מה ששולחין אותו במאמר השי\"ת ונראה לבני העולם כמו שהוכחנו לעיל אבל כפי מה שלמדנו מדברי רשב\"י כפי הנראה הם ג' כמו שיש לאדם ג' נפשות שהם נפש רוח נשמה כן כל א' (זוהר פרש' תרומה) יש לו לבוש בפני עצמו וכפי מעלת כל א' כן לבושו כי הנשמה עולה למעלה בצרור החיים את ה' אלהיו והרוח הוא בג\"ע והנפש היא לעולם בקבר (רקנטי פ' בראשי') וז\"ש ר' יצחק קשה רמה למת כחט בבשר החי וז\"ש החיים בעומדים להתפלל על קברות המתים ונענים מיד כי הנפש מודיע לרוח והרוח לנשמה ונשמה להקב\"ה ומיד נצלחים בתפלתם והדבר הזה ישנו ראיות גדולות ומובן למי שקרא ושנה וכו' ולכן כל אחד יש לו לבוש בפני עצמו ולהלבוש ההולך באיזה שליחות ונר' לבני אדם אינו רק לבוש הנפש לבד ובזה הוא משוטט בעולם אבל לבוש הרוח ולבוש הנשמה אינן יוצאין בו מאותו המקום אשר הם עומדים וז\"ל רשב\"י בפר' ויחי תנן אלף ת\"ק ריחין סלקין כל יומא מגינתא דעדן דמתבסמי בהו אינון לבושן דיקר דההוא עלווא דאתי דמתעטרי מן ימוי דבר נש אמר ר' יהודה כמה לבושין אינון אר\"א טורי דעלמא בהא אפליגו אבל ג' אינון חד דמתלבש' ביה נשמתא בגו צרורה דחיי בין פורפיר' דמלכא קדישא וחד לבושא דלבר דקאים ולא קאים אתחזי ולא אתחזי בהוא אתלבש' ביה נפשא ואזלת ושטאת בעלמא באבתא ובכל ריש ירחא אזלת ואתקשרת ברוחא דבגינתא דארעא דקיימא בין פרגוד' יקירא ועיניה אוליפת וידעת מה דידעת ושאת ואודע' ליה בעלמא ת\"ח בתרין קשורין אתקשרי נפשא (זוהר פר' ויחי) בכל ריש ירחא ושבתא בקשורה דרוחא בין ריחי דבוסמין בג\"ע בארעא ומתמן אזלת ושטאת ואתקשרי עם רוחא בנשמת' דצרירא בצרורא דחיי ומתזנת מאינון זיוון יקירין דהאי סטרא ודהאי סטרא הה\"ד ונחך ה' מיד והשביע בנחלאות נפשך מהו בצלצחות צחותא חד כד אתקשר ברוחא בגינתא דלתתא צחותא מן גו צחותא כד מתשראן נשמתא דלעילא בצרורא דחיי והיינו בצח חד צחות תרין דאינון לעילא ביקר' דנשמת' הא ודאי צחצחות ומהן ירית יקרא דא נפשך ממש זכאה חולקהון דצדיקים דזכו לכל מילין אילין בעלמא הדין ובעלמא דאתי ע\"כ ועתה שמע לקול הדברים האלו אל יליזו מעיניך כתבם על לבך תמיד אשריך וטוב לך כי תשמור לעשו את כל דברי התורה הזאת כל ימי חייך תבין את אשר מוכן לפניך אם בעל נפש אתה ורוח אלהים בקרבך קדוש אחריתך ישגא מאד ודעת לנפשך ינעם בלבוש מלכות ועטרת זהב ויהיו חיים לנפשך להתהלך לפני ה' באור החיים ולחסות תחת צל כנפיו אמן הנה לפי הנזכר דיש ג' מלבושים והאחד הוא שמתלבש הנפש כשנשלחת באיזה שליחות והוא נעשה מהימים אשר לא חטא האדם בהם ועשה מצות ומ\"ט נראה שיובן פסוק יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל דיש לדקדק אומרו בגדי לשון רבים וגבי לבוש קאמר לשון יחיד אמנם הכוונה מדבר על שלשה מלבושים הנזכרים שליצני הדור היו אומרים דוד אין לי חלק לעעול' הבא ח\"ו ואנו נוחלין בגדיו שעשה קודם שחטא בבת שבע ע\"ד נוטל חלקו וחלק חבירו וזהו אומרו יחלקו בגדי להם הם אותם הב' לבושים ולזה אמר בגדי דמיעוט רבים שנים ועל לבושי שהוא לבושי שעשיתי בטורחי במה שלא חטאתי בשו' יום ועשית מצות ומ\"ט והוא לבושי דייקא מוכן להלבישה על כל שליחות שישלחו לי יפילו גורל על מי יכול להנחילו וזה גם כן כוונת מאמר חז\"ל דרבי יוחנן הוה קרי למלבושיו מכבדותי מדבר על מלבושיו העליונים שפעל ועשה בימיו ובמצותיו שהם מכבדים לנפש רוח ונשמה שבלתם הנפש ערומה מתבושש' ונכלמה כנ\"ל ונר' דזהו ג\"כ כוונת מאמר במדרש רות ורחצת וסכת מע\"ז ושמת שמלותיך עליך אלו בגדי שבת ע\"כ רמזה נעמי לרות על קניית המלבושים העליונים שהנפש מתלבשת בעולם שכלו שבת ע\"י שמטהרת הימים ובקיום המצות וזהו ורחצת מע\"ז שע\"י כך תתדש' ובזה תזכה דשמת שמלותיך עליך ופירש לה שהם בגדי שבתא כלומר המלבושים שמתלבשת הנשמה בעולם העליון שכלו שבת ועם זה נכון פ' בזכריה סי' ג' ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך וכו' ויען ויאמר אל העומדים לפניו לאמר הסירו הבגדים הצואים מעליו ויאמר אליו ראה העברתי מעליך עונך והלבש אותך מחלצות ויאמר ישימו צניף טהור על ראשו וישימו הצניף הטהור על ראשו וילבשהו בגדים ומלאך ה' עומד כה אמר ה' צבאות אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמור את חצרי ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה נה הראה ליהושע שבעון שלא מיחה בבניו על שנשאו נשים שאינן הגונות לכהונה פגם בבגדים העליונים הנעשים מהזכיות וזהו היה לבוש בגדים צואים ובאותם בגדים צואים היה עומד לפני המלאך הראו לו במראה הנבואה המאורע המגיע לו לעולם הבא כמה מהביוש מגיע לנשמה על היותה לבוש בלבוש פגום ועומד לפני המלאך זהו הראו לו שיראה בעיניו כמה בושה היה בעולם הנשמות אם לא היה מתקן עון בניו אך כיון שתקן הראו לו בתקון לבושו וזהו הסירו הבגדים הצואים מעליו וכו' והלבש אותך מחלצות הם החלוקה שנעשה מן הזכיות וכמו שפירש הרד\"ק מחלצות הם חליפות בגדים נקיים וזה משל אל הזכיות כלומר כיון שיוסר העון יראו בך הזכיות וכן ת\"י ואלבישית יתך זכיות ע\"כ רומז התרגום בדברו אחד על הלבוש שנעשה מהזכיות כדפריש' וזהו וילבשהו בגדים שהראו לו בנבואה שהותקנו הבגדי' העליוני' וכיון דמלבושים אלו תלוים במצות שעל ידי המצות נעשים וכל כך שמוסיף בתורה ובמלות כך מוסיף אור גדול בלבושי' לכן מזהירו אם בדרכיו תלך וכו' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה שהם המלאכים שאין להם ישיבה והכונה כשם שהמלאכים עושים שליחות שנאמר עושה מלאכיו רוחות כך אתה על ידי מלבוש הנעשה מהמצות אתהתלך בשליחותי כמוהו כמדובר לעיל שעל ידי לבישת הלבוש הזה שמתלבש הולך בשליחות המקום כמלאכים וזה עצמו כונת פסוק בישעיה סימן ס\"א. שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי כי הלבשני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה בהיות שירושלים שהם ישראל כשחטאו וגלו עשו פגם הלבוש העליון לכן בשוב' שעל ידי כך מתקני' אמר כיון שאיני ערום מהלבוש על ידי התיקו' א\"כ שוש אשיש בה' שאיני מתבייש לעמוד לפניו משום שתגל נפשי באלהי בלובשה הבגדים שעשיי על ידי הזכיות וזהו כי הלבישני בגדי ישע שאותם בגדים ישע הם לנפשי מעיל הצדקות שעשיתי יעטני כי על ידי הצדקות עשיתי מעיל לנשפי וכדברי התרגום מעיל דזכו עטפני כחתנא דמצלח וגם רומז כאן על ג' לבושי' באומרו כי הלבשני בגדי ישע בגדי לשון רבים מעוט רבים שנים ומעיל אחד הרי שלשה וגבי מעיל הזכיר צדקה לפי שהמעיל שמתעטף בו הוא רמז אל הלבוש שמתעט' הנפש כשרוצה להתפלל על צער החיים כנזכר לעיל ונמצא שמתעטפת עמו לעשות צדקה עם החיים ולזה אמר מעיל צדקה יעטני נקט גבי מעיל צדקה לרמוז על האמור.",
+                "<b>עוד</b> יתכן לפרש דע שפעמים זוכה האדם ללבוש הבגדים הנעשי' מהמצות כאן למטה בעולם זה וכמו שכתב הרב בעל שית יצחק בדף ח' ע\"ד כשאדם צדיק גמור וענה גופו לרצון קונו יזכה לבוש העליון אף בחיים ועל זה מרדכי ואסתר שנאמר ותלבש אסתר מלכות וכתיב ומרדכי יצא מלפ��י המלך בלבוש מלכות עיין שם באורך מדף ז' עד דף ט' והנה נבא לענין שישראל לעיד יזכו בחיים חייתם ללבוש העליון וזהו שוש אשיש בה' כי הלבשני בגדי ישע ומעיל צדקה יטני דמשמע כאן בעולם הזה שעל הישועה שהיא כאן מדבר וקאמ' הלבישני ויעטני. ונבין עם זה ענין שאול בדוד דכתיב וילבש שאול את דוד מדיו ואמרו רז\"ל כמדתו שאע\"פ ששאול משכמו ומעלה גבוה מכל אדם אתרמו לדוד מדיו ומשם התחיל לקנא בו והתחיל רודפו משם ואילך שנתיירא שלא יקח מלכותו וכו' דקשה דשאול בחיר שם במקום לתת הודאה ושבח להקב\"ה על נס הבגדים שאתרמז לדוד הקטן והוא פלא התחיל בקנאה ועוד מאחר שהוא משיח ה' והמלכות של הקב\"ה למי שרוצה נותנו אך נתירא שלא יקח דוד מלכותו כיון שאינו מהקב\"ה אינו יכול ואם לוקחו מהקב\"ה הוא איך יכול לבטלו.",
+                "<b>אמנם </b>לבא לענין נקדים גם מה שכתב בעל שיח יצחק בדף ח' עמוד א' הקב\"ה נותן לצדיקים ומוסיף על שלהם מאחרים הכונה כשאדם הוצרך להתלבש אחר פטירתו בלבוש שעושין לו מן המצות ומעשים טובים שלו אם אין די בשלו נותן לו הקב\"ה ירושה משל אחרים וזהו נקרא חלוקה דרבנן עיין שם יותר באורך הכלל העולה שמחלוקת אחרים שאבדו אותן על שמרדו משלי' חלוק הצדיקי' אם חסרה קצת ונבא לענין של שאול רוב אמונתו בשפר הנפש הביאו לחשוב מחשבות ולרדוף לדוד כי היה קנאת הנשמה כי לא היה מקנא על מלכותא דארעא שהנה כראות שדוד הוא הקטן והוא גבוה מכל אדם ואתרמו לו לבושיו אמר רמז רומזים לי מן השמים שמשלמים חלוקתו לעולם הבא עם חלוקתי כלומר מדיו שלי משלמים לו ולכך נכנס קנאה בלבו דאין קנאה כקנאת הנוגע לענין הנשמה וכיון שקנא הקנאה מביאו שיכנס בו רוח רעה ע\"ד עבירה גוררת עבירה שירדפהו גם להוציאו ממלכות של מטה ואע\"פ שהמלכות של הקב\"ה ולמי שחפץ נותנו רוח רעה שבו לא היה מניחו לחשוב זאת כדי שלא יחזור בו. וכיון דשאול היה נבוך שלא ירש דוד לבוש שלו לעולם הבא מהרמז הגדול שראה לכן כשהעלה לשמואל והבטיחו על החלוקה דרבנן באומרו מחר אתה עמי במחצתי מיד הודה לצאת למלחמה הוא ובניו אע\"פ שיכלו בחרב דהצדיק אינו חושש חיי עולם הזה בערך שכר הנפש כי כל צערו היה על אבוד החלוק' כמדובר וכיון שהבטחוהו על זה לא חשש על מלכותא דארעא ומסר עצמו למיתה וירש מלכותו דוד עם מה שמסר למיתה כיון שאם בורח היה ניצל כדאמרו רבותינו ז\"ל במדרש פרשת אמור וכו' זו מודעא רבה שרדיפתו לדוד לא בעבור מלכותו היה כי אם מקנאת רמז החלוק שהבין במדיו כדפרשית ונכון. וכפי הקדמתינו שמהמצות נעשין לבוש עליון ולפעמים זוכה הצדיק בעולם הזה כנזכר יובן פסוק וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים פרשו רז\"ל כל מה שלמד משם ועבר מסר לו וזהו בן זקונים ובתרגו' בר חכים הוא ליה אם כן כיון שהרבה עמו תורה יותר משאר אחים אהבו ועשה לו שהלבוש העליון יזכה בו בחיים חייתו וזהו ועשה לו כתונת פסים ואחיו הקדושים ראו והבינו הדבר מיד ויקנאו בו אחיו קנאת הנפש והתחילו לרודפו ולא יכלו דברו לשלום עד סיפור החלומות וגער בו אביו ואם כל זה ראה שויקנאו אחיו אז ואביו שמר את הדבר כלומר העלים מעיניהם הדבר של החלוקה דרבנן שהלבישו מחיים הפך שבעבור ויראו אחיו החלוקה ומשם הכירו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו לכן העלימה אולי יכול לתקן הקנאה שבהתבטל הסבה יתבטל המסובב ולא יכול. גם נקדים בהקדמה זו פסוק באיוב סימן ל\"א אם אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון הכונה היה משתבח עצ��ו שלא ראה רשע שלא הכניסו תחת כנפיו יתברך כדי לזכותו לחלוקה דרבנן ולא תהיה נפשו ערומה לעולם הבא מבלי לבוש ואין כסות לה ולהיות אביון תואב ללבוש זה וזהו אם אראה אובד שנאבד במעשיו עד שוא לעתיד מבלי לבוש ואין כסות לאביון וכי נשארתיהו אביון בלי כסות עם החלוקה לא עשיתי כן אלא הייתי עושה הכנות גופניות כדי שיוכל להבין במושכלות לעשות לבוש העליון וזהו אם לא ברכוני חלציו ומגז כבשי יתחמם רומז על ההכנות כמדובר וקל להבין עוד שם בסימן הנז' רומז גם זה בפסוק ברוב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני הכוונה ברוב כח מעשית המצות יתחפש כתנתי שהוא הלבוש העליון אם נשלם או לא נשלם וכפי כתנתי כלומר כשיעור הכתונת שעשיתי יאזרני אם היא מאירה מאירה ואם חשוכה חשוכה כפי שיעור עשייתי אם רב אם הרבה.",
+                "<b>וזהו</b> גם כן כוונה פסוק באיוב סימן כ\"ט צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי הכונה צדק לבשתי כאן בעולם הזה שהרבתי בצדקות ובמעשים טובים ומהם נעשה לבוש העליון וילבשני בו לעולם הבא ועל ידי הלבשת לבוש זה היה כמעיל וצניף היה מוכן לי ללובשו כאדם שמוכן לו מעיל וצניף כך היה מוכן לי לבוש העליון שהלבישני כדי לתקן בו משפט כנזכר לעיל כשהנפש לובשת לבוש זה יכולה להתפלל על צער דידה ועל צער זרעו שבעולם הזה עד שמתקן המשפט הנגזר ונמצא מועיל למשפט להמתיקו וזהו ג\"כ כונת פסוק וילבש צדקה כשריון וכבגד עדים כל צדקותינו ירצה הצדקה שעשה בעולם הזה נעשה הבגד העליון וילבש אותה צדקה שנעה לבוש כשריון הוא כשריון שיש לו חורים חורים שנמצא חסר מהלבוש עצמו מקום החורים בעבור שהיא צדקה אחת ולא יכול לארוג כי אם כשיעור הזה אבל וכבגד עדם נעשה כבגד שהוא לבוש שלם כל צדקותינו כשהם רבו.",
+                "<b>וזהו</b> גם כן ענין בעלת אוב שהעל' לשמואל וראתה אותו עוטה מעיל וכו' הוא המעיל שהנפש מתעטף בו כדי להתראות לחיים כנזכר למעלה באורך ונראה לישב עם זה מאמר רז\"ל והוא עוטה מעיל על שם ומעיל קטן תעשה לו אמו ע\"כ דקשה אם הם דברי' כפשוטן שנראה במעיל על שם המעיל קטן שעשתה לו אמו קטנותו אין הבנה כלל שיותר טוב שיתראה בלבוש שמת בו שעם זה ניכר יותר משו' שראוהו מקרוב. אלא כוונת' ז\"ל לרמוז לנו מה שפרשנו שהיה עוטה מעיל שהיא החלוקה שעשה עם המצות שהנפש מתלבש בה לירד לזה העולם ופרשו דזכה למעיל עליון הזה על ידי אמו שהקדישתו לשמים מקטנותו והיה מחזקת בידו לזונו ולהלבישו דכתיב ומעיל קטן תעשה לו אמו וכו' וזהו אומרם על שם וכו' כלומר זכה שנתעטף במעיל העליון זה על שם שמעיל קטן תעשה וכו' שאותו מעיל גרם לה או כלך בדרך זה על מעיל קטן תעשה לו אמו כלומר שמקטנותו הדריכתו במצות עד שמיד בקטנותו גרמה שעה למעלה מעיל קטן כפי כחו של קטן במצות שאינן כתקנן עד שנתגדל ועשה מצות בכל כוונתם ונתגדל גם כן כח אור הלבוש וזהו והוא עוטה מעיל כלומר גדול במעלה נמשך על שם מעיל קטן תעשה לו אמו ור\"ל והוא על דרך ארז\"ל רבי יהושע בן חנניא אשרי יולדתו תלהו באמרו שהיא גרמה לו שלמד תורה שגדלו בבית המדרש ומיד שילדו כנודע. ובהקדמה זאת פירש שחכם השלום הר\"ר יוסף קמחי נר\"ו דזהו כוונת פסוק ה' יברך את עמו בשלום. בשלום הם אותיות מלבוש כלומר ברך את עמו שיתברכו בלבוש העליון הזה. וזהו כוונת מאמר רז\"ל מלמד שנתעטף הקב\"ה כשליח צבור ואמר למשה כשיבאו ישראל לידי צרה ויעשו כסדר זה אני מוחל להם וכו' הכוונה רמז לו ענין עטיפת הלבוש העליון כשמתעטפים נשמותיהם של ישראל כסדר שאני מראה לך ויתפללו לפני על צרתם של ישראל אני מוחל להם והעטיפה שאדם מתעטף כאן למטה בטליתו להתפלל היא רמז לעטיפת הנשמה שאינה יכולה להתפלל כי אם בלבישת טלית העיון שעשה במצות. וזהו כוונת פסוק תפלה לעני כי יעטוף ולפני כו'. שמע תפלתי ושועתי אליך תבא וכו' רמוז לעטיפת הנשמה בלבוש העליון אחר מותו שנעשה עני וחפשי מן המצות שהמת נקרא עני ע\"ד שאמרו כז\"ל כל הרואה את המת ואינו מלוה אותו עליו הכתוב אומר לועג לרש הרי קורא אוו רש שבהתעטף בלבוש שפעל ועושה מהמצות יש לה פנים לבא לפני הקב\"ה ולהתפלל עליו ועל זרעו כמדובר. וזהו תפןלה לעני דהיינו המת כי יעטוף בלבוש העליון אז ולפני ה' ישפוך שיחו להתפלל ולומר אל תסתר פניך ממני ' שמעה תפלתי ושועתי אליך תבא ובלתי לבישת המלבוש אין לה פנים להתפלל. וזה דרמז יונה באומרו בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי. ותבא אליך תפלתי אל היכל קדשיך הכונה בהיות שלפעמי' הנפש מתלבשת בלבוש זה בחיים חייתו של אדם כנזכר לעיל מספר שיח יצחק נראה שיונה זכה ללבוש זו כשהגיע למו' נפשו ממעי הדגה והתפלל עליו נפשו כי בלתי זו לא היה לו פנים להתפלל. וזהו בהתעטף עלי נפשי כלומר בראותי שנתעטף עלי נפשי בלבוש העליון אז את ה' זכרתי כי היהלי פנים לומר לפניו בכח ההתלבשות ה' שמעה תפלתי ושועתי אליך תבא זהו ותבא אלי תפלתי אל היכל קדשיך. ויובן גם פסוק באיוב לבש בשרי רימה וגוש עפר עורי רגע ויבאש הכונה היה מתרעם שבמקום שעשה מעשים ראוים לזכות להתלבש בחיים חייתו הלבוש העליון לבש בחיים חייתו לבוש של רימה וגוש עפר. וזהו לבש בשרי רימה וגוש עפר עורי רגע ויבאש או אפשר לומר בהפך שכוון לומ' בשר דווקא דהיינו החומר לבש רימה וגוש עפר לאפוקי נפשי שזכתה ללבוש החלוקה בחיים חייתו בסבת היסורין סבלתי ובזה נבין. מאמר חז\"ל ולבני אהרן תעשה כתנות שתי כתונות לכל אחד וכו' דקשה דלמה לא פירשו על פסוק ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים מתנה א' לכל אחד שתי מתנות לשני עניים. אמנם בהיות שע\"י הכתונת זה בלובש' לשרת לפני המקום היו אורגים הבגד העליון שמתלבשת הנשמה לשרת לפני המקום לכן לרמוז לנו ע\"ז הוכרחו לפרש כאן שתי כתונות לכל אחד כלומר אחת שהיא שתים בכתונת שלובש כאן לשרת למטה זוכה ללבוש הנשמה כתונת למעלה לשרת שם לני ה' לעשות לשיחותו כנ\"ל לכן אמר הכתוב תעשה כתונות דמשמע כתונות לכל א' ובא הקבלה ופי' שתי כתונות לכל אחד כדי לרמוז על מה שפירשנו. ובחבור אחר פרשתי בתיקון קושיא זאת דכאן מוכרח לפרש ב' כתונות לכל אחד ואחד דאי אפשר שכיון הכתוב לומר כתונות לכל א' כיון דאין עניות במקום עשירות מה שאין כן גבי הדיוט ולכן מוכרח דמתנות לאביונים הוא שתי מתנות לשני עניים דגבי הדיוט שייך עניות כאן כתונות לכל אחד על דרך שפירשו ובחיבור אשר לי פירשתי. וזהו ג\"כ כוונ' פסוק גבי קרח את מחתות החטאים האלה בנפשות' רמז בזה שעל ידי מה שעשו חטאו בנפשותם מנעו הלבוש מנפשותם מלשון אני ובני שלמה חטאים שחסרוהו מנפשותם וניתן לצדיקים הנז\"ל וכן כוונת פסוק ונפש החוטא' היא תמות ירצה כיון שהנפש מחסרת לבושה היא תמות שעומדת ערומה בלי לבוש וכן תראה בכל מקום דקאמר נפש כי תחטא לרמוז על חסרון לבושה שעומדת בלי לבוש על עונה ותחטא לשון חסרון כמדובר. ובה יובן פ' אם יהיה אלהים עמדי כו' ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי כו' ירצה אם יהיה אלהים עמדי ושמרני מע\"ז ומכל עון כאר\"ל אז אני זוכה להשלים לבוש העליון ובזה ושבתי בשלום כלומר ושבתי במלבוש שאותיות בשלום מלבוש אל בית אבי שהוא בצרור החיים ממקום שיצאתי משם ובהיות מלובש במלבוש העליון והיה ה' לי לאלהים להלבשני ולשולחני בשלחותו כנז\"ל.",
+                "<b>והנה</b> כבר דברנו מהמלבוש הנעשה ע\"י המצוה שרמוז בפסוקי' ובמאמרים ועתה נדבר מענין המלבוש שנארגת מהימים אשר בהם לא חטא כנזל בדברי הרב ז\"ל ונבין דזהו כוונת מאמר חז\"ל ויהי בימי אחשורוש ווי לאותם הימים שהכוונה כיון שהימים שאדם חוטא בהם אינן נכנסים לפני הקב\"ה ונדחים בחוץ והם נזופים וכו' וישראל באותם ימים של אחשורוש חטאו עד שנתחייבו כליה לזה אמר ווי לאותם הימים לפי שאינן נכנסים לתועלת הלבוש ובהפך בימים שעושה בהם מצות ומ\"ט. וזהו כוונת פ' יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה כו' כלומר הקב\"ה יודע ומכיר בימי התמימים שנעשה בהם מצות ונחלתם של ימיהם לעולם תהיה כלומ' לעה\"ב תהיה שנעשה מהם לבוש ונוחל אותם. וזהו כוונת פ' ואברהם זקן בא בימים דכיון שמהימים נעשה מלבוש להתכסות בו נמצא שבא בימים עצמן כאיש שבא בתוך הכסות לכסת עצמו. וזה ג\"כ פסוק וימת איוב זקן ושבע ימים ירצה מת שבע מהימים דכיון שלא חטא בהם ונעשו מלבוש הוא שבע מהם שמתלבש בהן ואיוב בזמן יסורין בחושבו שעל שלא מעשיו רצוים לפני ה' יסורי' באו עליו אמר ימי קלו מיני ארג ויכלו באפס תקוה כלומר ימי קלו כי לא באו לכלל אריגת מלבוש וזהו מני ארג על שלא ישרו בעיני השם ונמצא שויכלו באפס תקוה וזהו דקאמר גם בסימן י\"ז. רוחי חובלה ימי נזערו קברים ירצה כיון שרוחי חובלה בחטאים ועונות ימי נזערו כי נדחו ונמחו כי לא היו ראוים ליארג מהם מלבוש לפי שנטמאו וזהו גורם עלי דדקברים לי שאני אמות עכשו ומחזרני בגלגול כדי לתקן לשעבר ואני חוזר ולמות ולהיות נקבר דנמצא שני קברים לי. וזהו אומרו ג\"כ ימי עברו זמוי נתקו מורשי לבבי כלומר כיון שימי עברו מלפני הקב\"ה שנדחו לחוץ מאז זמותי נתקו מורשי לבי דזמותי ומחשבותי במורשי לבבי שחשבתי שיארג לי מלבוש בהיותי מחזיק עצמו צדיק נתקו כל אותם המחשבות ממני כי בראות עצמי בכובד היסורין שהביא עלי בודאי כי טעיתי בכל דרכי ולכן ימי עברו מלפניו ובזה נבין כוונת אליפז התמני סימן ט\"ו כל ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ קול פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו לא יאמין שוב מני חשך וצפו הוא אלי חרב נדד הוא ללחם איו ידע כי נכון בידו יום חשך דיש להבין על מה מתחולל הרשע ועוד מאי כוונת ומספר שנים נצפנו לעריץ גם לשים לב קול פחדים באזניו מה פחדים הם וממי שומעים גם אומרו בשלום שודד יבואנו לכאורה נראה שאין לו שח ששלום עצמו אינו דבר כדי שיבא בה שודד וא\"כ מה כיון בזה גם להבין אומרו וצפו הוא אלי חרב מאי חרב זה גם להבין כוונת אומרו נדד הוא ללחם איו מה קשרים עם האמור שלכאורה יראה שאין לו קשר אמנם נראה דכיון שימיו של רשע בעבור שחטא בהם הם טמאים ונדחים מלפני קב\"ה והם נזונים ועתידין להעיד עליו ביום הדין לכן אמר כל ימי רשע הוא מתחולל שע\"י כל ימיו הוא מתחולל לפי שעתידין להעיד על חטאיו ועוד לרשע שמספר שנים שקוצב לו מיום שנוצר מתקצרים ממנו בחטאיו ומצפנו לעריץ שהוא הצדיק שמוספים אותם שנים על מי שהיה עריץ וחזק בעבודתו יתברך וא\"ת שהרשע מתחזק בטומאתו על שאינו יודע ואינו מכיר בעונש המגיע לו במותו ולכך עושה מה שלבו חפץ זה אינו שהרי קול פחדי' באזניו מחכמים המזהיר' לו ומדיעי' לו שבעת מיתת הרשע ג' כיתו' של מלאכי חבלה יוצאים לקראתו חד אומרת אין שלום אמר ה' לרשעים כארז\"ל וכו' ונמצא שמפחידים אותו כדי שלא יחטא ובמה מפחדים אותו באמור לו שבשלו' שודד יבואנו שבמקום שיצא לקראתו כת מלאני רחמים לומר יבא שלם שודד שהוא כת מ\"ח יבואנו לקבלו באין שלום אמר ה' לרשעים ועם כל זה ששומע קול פחדים אלו באזניו מקשה ערפו ואינו יאמין שוב מני חשך הם דרכיו המקולקלים ואף ע\"פ שיודע שאם אינו חוזר צפו הוא אלי חרב למות בחרבו של מה\"מ הפך שאם יחזור בתשובה ימות בנשיקה וא\"ת כיון שנשאר העונש לעתיד אין נרגש ממנו ולכך אינו חוזר משא\"כ אם היה מגיע לו צער בזה העולם היה חוזר בו לזה אמר נודד הוא ללחם איה כלומר אע\"פ שמגיע לו עניות בחטאיו עד שנודד ללחם שהוא קשה ממיתה ומעונש העה\"ז יודע שגם נכון ומוכן בידו יום חשך שהוא גיהנם עכ\"ז אינו שב ובא אליפז להודיע עד כמה מקשים ערפם ודוק ונר' שכשם שע\"י המצות והימים שאין אדם חוטא בהם נארג מלבוש כך מכל חדושי תורה שאדם כותב נבנים למעלה היכלות וחופות נפלאים שיתעדן בהם הנשמה דלכן לרמוז שמהאותיות נבנים בניינים נקראים אבנים כדאי' בסי' ב' אבנים בונות הרי קורא לאותיות אבנים לרמוז על האמו' ובהיות כן ראוי לאדם שכל חדוש שמחדש יעלהו על הספ' כדי שיפעול למעלה הבנין ואפילו חידוש קטן אל יהא קל בעיניו לפי שאפילו בנין אבנים גדולות ויקרות אין מתקיים כ\"א ע\"י אבנים קטנים הנתנים בין אבן לאבן כן למעלה בבנין שנעשה מהאותיות שנתהוו מהכתיבה ואל תקשה לומר איך יתכן שבעבור שאני כותב כאן יתהוה בני למעלה ק\"ו הוא מהדבור שאין בו ממש ועכ\"ז גורם לפעול באדם דבר כנראה בפ' בהעלותך בענין מרים שלקתה בצרע' בעבור הדבור ומה דבור שאין בו תפיסה שהוא הבל פיו של אדם עושה רושם בגופו כתיבה שהוא מעשה נראה בעין לא כ\"ש שיפעול לבנות בניינים לנפשו ומה גם שמרובה מדה טובה ממדת פורענות ובהיות דבפרקים דלעיל הארכתי בזה קצרתי כאן תראהו משם."
+            ],
+            [
+                "<b>י</b>שמחו <b>ה</b>שוחטים <b>ו</b>האזינו <b>ה</b>בודקים הדברי' השייכים להם ולבא לענין נקדים מ\"ש בס' הקנה ממעלת' של ישראל מכל אומה ולשון דלכן הקדישנו והבדילנו מכל המאכלות האסורות לבל נטמאו נפשו' ואח\"כ נזכי' מענין השוחטים וז\"ל דע בני כל הכחות החצוניים רואים יופי ההיכלות הפנימי' והמעדני' והתענוגי' והכתרים ונחלי אפרסמון וששון ושמחה ומתאוים ליכנס ולהדבק בהיכלי עונג הפנמיים כי כל מיני שמחות ותענוגי' וכל מעדנים ומיני כבד כלם הם בפנים ובחוץ אין נמצאי' רק עצמות וקליפי' ואין רשאים ליכנס בפנים ולצאת חוץ וישראל הם חלק ה' משוכלל בכל הדברים העליונים והתחתוני' ונתן לו השם רשות לבא להיכל הקדש ולצאת אלא שיצוהו לשמור עצמו לבל יכניס טמאים בפנים ואל יוציא טהורים בחוץ ע\"י ביאות האסורות ומאכלו' האסורות וכל האברים המוצאים הטהרות ממחציתן הוא שאמר קדושים תהיו כי קדוש אני וכתיב ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף והוא שצוה לאדה\"ר לעבוד ולשמור את גן אלהים שנאמר לעובדה ולשמרה בואי וראה והבן כמה כחו יפה של אדם בקיום מצותיו כמה הורע כחו בעשות עבירה ואפי' כחוט השערה ולפי שישראל הוא רגלי מרכבות עליונות ע\"כ יש בו כח לצאת ולבא ובאמת בני כל הכחות החצוניות הטמאים השוכנים בחוץ ורואים ומשיגים מבחוץ מעלת היכל פנימי ומעדניו ותענוגיו ותפארתו וכבודו ואינן יכולים ליכנס שם בשום צד ואופן אלא ישראל לבד ר\"ל שר ישראל ע\"כ משתוקקי' ונכספים לידבק בישראל ואינן יכולים ג�� לידבק בישראל אומה קדושה רק בעשותה עבירה מעין אותו דבר שהם רוצי' והם משתדלי' תמיד להכשיל לישראל בעבירה כדי שימצאו מקור לידבק בהם וכשישראל עוברים עבירה אז הם נדבקים בו ונכנסים עמו בהיכל הקדש נמצא שצלם נכנס בהיכל וכל זה בעבור שאינן יכולים ליכנס אלא על ידי ישראל וזהו שאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע נמצא כל הטהרות וכל הטומאות דבוקות בישראל וישראל מתקן עולם או מחריבו ותבין מדרך אדם הראשון שהניחו בג\"ע וצוהו שלא להוציא טהורים לחוץ ולא יכניס טמאים בפנים ולא יערב טהורים עם טמאים לא במעשה ולא בדבור ולא במאכל ולא במשתה ונתגלגל הענין וטימא היכל הקדש הפנימי והנה מה שהיה תחלה בכלל טוב ובכלל ברכה נתקלל בו ונדבקה בו הקלל' ועל ידי ששתה יין הנקרא חמת תנינים יינם טימא עליונים ותחתונים. (וע\"ש דמצייר איך מטהרים ומטמאים ישראל ההיכל ע\"י פעולת' אם לטוב ואם לרע) ודע כי לצד צפון למטה למטה יש מדה אחת ונקראת מלכות הרשעה וכשמלכות ישראל שהיא כנסת ישראל הנקראת מלכות בית דוד יושבת על הכסא אז מלכות הרשעה נקראת שפחה כנגדה ואם ח\"ו יחטאו ישראל ויפרידו אלוף אז תחת ארבע לא תוכל שאת והם הארבע מלכיות ידועות ונקראות רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה סביב לכן בני הזהיר השם לישראל בסיני לקיים המצות ושלא לעבור עבירו' כדי שלא תזוז מלכות בית דוד ממקומה ולעלות מלכות הרשעה וזהו ולהבדיל בין הטהור ובין הטמא ואפילו הבהמה הטהורה לא התירה אותם לכל אדם חלילה רק מי שמלכותו בכל משלה ואם נמשל כבהמה נדמה נאסרו לו הוא שכתוב ומוראכם וחתכם יהיה על כל הבהמה ועל כל עוף השמים וכל דגי הים בידכם ניתנו ואין על אלא מלכות שנאמר נאם הגבר הוקם על כי אין לך דבר של בריה שאין מלך עליו בספירות בבהמות ובחיות ובעופות ובדגים ובנחשים וכיוצא באלו וכוונת הכתוב לומר כאשר תלך אצל מלך הבהמות והחיות והעופות וישלים עמך ולא ירע לך מסבת שירא מצלך אז נמסרים כל אשר תחתיו בידך לטהרו ולקרבו על ידי שחיטתה ואכילתך ועיין שם ענין נורא בענין הדגים. ודע כי כל הנבראים שביבשה הנאכלים אינן כלים ונאכלים רק לצדיקים שאימתם מוטלת על כל הבהמות ועל כל העופות שהכונה על מלכם ומי הוא הצדיק מי שצילו טהור ונקי וכלם יראים ממנו כדניאל בגוב אריות הוא שמכלה ואוכל וכמוהו אך לא יכלה אחרים מכל בעלי חיים. והאיר בזה עינינו אדם הראשון כי בהיות צורה קדושה דומה ליוצרו המלאכים משמשים לו וצולין לו בשר שהיו נמסרים בידו להעלותם כי אדם גדול מהם ומעלתו רבה ואחר שחטא הנה כבהמה נדמה הוא הוא שנאמר אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו כי אחרי שהוא והבהמ' אחד ושוים למה יהרוג מין את מינו קול דמי אחיך צועקים אלי ושופך דמו שלא כדין כי אינו ראוי בזה לכן אמר שלא לאכול הבשר אחר שחטא פן יוסיף על חטאתו פשע.",
+                "<b>והנה</b> דברים ק\"ו אם אדם הראשון יציר ראשון והביט מסוף העולם עד סופו והרא' לו הקב\"ה דדור דור ודורשיו דור דור וחכמיו דור דור ומנהיגיו ודבר עם השם ועם כל זה בעבור שחטא אף כי שב בתשובה הקב\"ה המשילו כבהמה ואסר לו הבשר ק\"ו מי שלא היה לו כל מעלות של אדה\"ר ואדרבא הוא עז פנים וכל חוטא בחוץ בגזל וחמס ומורד בשם ובמצותיו תשובתו אינה תשובה משום שאם ישוב יתחרט וישוב ויבעט לא יום ולא יומים אלא בכל יום פעמים לא זו אף זו ואין צריך לומר זו כי שבע תועבות בלבו שאין לו לכלות ולאכול כל אשר נשמה באפו ואפילו שזה צורת�� אדם וזה צורתו בהמה מי יודע אם למחר יתחלפו הצורות ותהיה אתה בהמה או טומאה רצוצה כי דנת שלא ברחמנות. ודע בני שגם לצדיקים לא הותר הבשר ההוא רק בשמיר' מעליא שאם נעלם מן העין ואפילו בשולחנו אין לאוכלו וראיה ממה דשאיל התם ואלא רב היכי אכל בשרא ומשיב אי בעית אומא דלא מעלים עינא מיניה וכו' וגם מעשה דרב הוא אזיל לבי רב חנן בר אבא חתניה ע\"ש עד לא אכל רב המנונא ההוא בשרא משום דאעלים מן העין בא וראה שגם הצדיקים היה להם צער גדול לאכול בשר והכוונה כי כחות הטומאה מבקשים לחול בגוף הצדיק ע\"י ששולטים וחלין בבשר כי בהפר' הנפש מהגוף כחות הטומאה הוא שאמרו מת צריך שמירה מכחות הטומאה ועל הבשר אמרו דילמא אחלופי מיחלף וע\"י חתימה או סימן אין לטומאה רשות לחול שם הוא שנאמר גבי יעקב ויאסף רגליו אל המטה כדי שלא ישאר אבר מאבריו בהפקר ויחולו שם ונמצא הוסיף טומאה על גיד הנשה כי אם הבשר בלא סי' וחתימה שלטי ביה דהוי כהפקר ועל כן האשמדאי הוא חתים באר מים שלו כי חשש ברוב טומאה ע\"ש באורך כלל העולה שלא הותר בשר רק למי שהוא צדיק דצלם אלהים על פניו ושר העוף והבהמה מתיירא ממנו ולכן אחר שחטאו ישראל בארץ וגלו כי העלו מלכות הרשעה וכל החיות מתגרות בהם עד שנסתלקו מדמות עליון שעל אותו הדמות אמר הקב\"ה ומוראכם וחתכם יהיה ושבו כבהמות נדמו באו רז\"ל שהם צדיקים כגמורים והרמיזו בדבריהם שאין לאוכל בשר והוא אומרם עם הארץ אסור לאכול בשר ואע\"פ שאמרו רז\"ל מי שקרא ושנה ולא שימש ת\"ח הרי הוא עם הארץ אפ\"ה גבי אכילת בשר אפילו למד ספרא וספרי וכולהו תלמודא ע\"ה הוא לגבי אדה\"ר ועל שנחלש צלו ונמשל כבהמה נאסר לו אוי לכם עמי הארצות וגם לומדי המצות בלא עיקר ידיעתא ומקילין בהם ואינכם יראים לחזור ולהחמיר אפילו כחוט השערה שלא להכניע מלכותינו ולהעלות מלכות הרשעה ע\"ש יותר באורך. וגם אמר וזבחת מבקר ומצאנך כאשר צויתיך ונתעוררו חז\"ל לומר שנצטוה משה ע\"פ בכל דיני שחיטה וע\"כ אמר שאול ושחטת' בזה ואכלתם ונראה שציום על פה ועתה בני שמע מה עושים בני השחיט' לוקחים הסכין ביד רמה ועומדים על הבהמה בקומה זקופה והבהמה מוטה ובוכה ומוסרה עצמה כי אין כוח בידה ואותו אכזרי אינו מביט בכפיי' הבהמה אבל הוא מביט בנשים ובהדיוטי ראוני שאני הרב הגדול שקול אני כסמאל הלוקח נפשות וא\"כ רואה המנות הנתונות לו ומנענה זנבו ושמח בהם ואשתו מקבלתם בסבר פנים יפות. ומתיהרת בשכנות ראו מעלתינו ומעלת הרב הגדול סמאל כה יחי וכה יאריכו ימים אם לא תביאם מעלתם לישחט גם הם כמותם כי הבט וראה כמה הוא גדול רבינו הקדוש ועל שלא חס באותו עגל ואמר לו לכך נוצרת נתיסר ביסורין קשים ותורתו לא הגינה עליו עכ\"ל לענינינו ע\"ש באורך נפלאות השם העולה מזה שצריך השוחט להיות צדיק גמור שלא יפגום צלם אלהים דאם לא כן נדמה כבהמה ונמצא שוחט בהמה לבהמה ונראה שעל זה מתרעם הנביא ישעיה בפ' שוחט השור מכה איש דכיון שהיו בלתי הגונים נמצא דכל שהיה שוחט השור כאלו מכה איש ממש משום דאין הפרש ממנו לשור כיון שאין בשוחט נשמה טהורה כי מותר אדם מהבהמה אין לבד הנשמה הטהורה וכו' ובלתי נשמה טהורה האדם והבהמה שוין ולמה ישחט זה לזה שנמצא ששוחט איש כמוהו בלתי נשמה טהורה. וכיון דכשהשוחט בלתי טהור הוא אז אותה שחיטה נקרא לבהמה מיתה משונה מה שאין כן בהיותו צדיק והגון שנקראת תיקון כל על ידי השחיטה בכשר על ידי צדיק מתתקנת ועולה למדרגת בעל חי מדבר ובפרט אם שיש מגולגל בה איזה נפש שחטא דזהו כוונת פסוק אדם כי יקריב מכם קרבן לה' כלומ' אדם כי יקריב אותה בהמה שמקריב נעשה מכם על ידי שמקריבה קרבן לה' שעולה למדרגת אדם או הכוונה אומר הקב\"ה טעם אומרי' אדם כי יקריב כלומר שצויתי על ענין הקרבן משום שיש מגולגלים מכם בבהמה ובעוף לכן אמרתי לקרבו שעל ידי שחיטה בהכשר וכוונה מהכהן השוחט לה' מתקרב וזהו קרבן לה' ומטעם זה אמרתי מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם ובהפך זה מתרעם הנביא ישעיה בסימן כ\"ב בפסוק והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין אכל ושתו כי מחר נמות ונגלה באזני ה' צבאות אם יסופר העון הזה לעם הזה עד ימותון. מתרעם על הרשעי' שבששון ובשמחת לבם בעבירות היו שוחטים בשר ושותים יין להרבות תאות המשגל וכיון שכן היו הורגים הבקר הריגה ממש ושוחטים צאן שחיטה דרך נקימה כרשע זה השוחט את חבירו דרך נקימה ולרמוז על זה נקט לשון הריגה גבי בקר כמו שאמר הרוג בקר כדי שתבין דשחיט' דגבי צאן אינו בהכשר כי אם שחיטת נקימה בסכין פגום ועושים כן באומרם אכל ושתו כי מחר נמות וכיון שאנו מעותדים למות למה נחוש על מיתת הבהמה ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה להם ששחטו הבהמה דרך הריגה ולא ריחמו לתקנה עד ימותון הם במיתה זו שיתגלגלו בבהמ' ותהי נהרגת כדי שירגיש בצער שעשה ואח\"כ יכנס בבהמה אחרת ויתכפר בהכשר שחיטה. ולכן צריך כל שוחט לכוון בשחיטתו ולומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי בעל הרחמים כלם חפץ בתיקון כל נפש החוטאת לבלתי ידח אע\"פ שהרבה להכעיסך ואם שולחת ברשת לרגלה שתלכד בתוך גוף בהמה חיה או עוף שאני שוחט שתתקן על ידי ברכה שברכתי על שחיטתה ועל ידי הכשר הסכין כאשר צותה לעשות ואע\"פ שאיני כדי והגון שתתקן על ידי קיום דבריך שאני מקיים לברך ולשחוט בסכין מתוקן יתקן אותה להוציאה מכאן אם ישנה ולהחזירה מדרגת אדם כבתחילה כי אינך חפץ במות הרשע מיתה תכלית כי אם לבקש לה תיקון לטהר אותה עד ישוב לעובדך ולקיים תורה ומצות כדי להנחיל ג\"ע ולהרבות בשכרה וכיון שכוונתך זו רבון העולמי' אל תבט במעשי הרעים אם יש בי בשעה זו שאני שוחט כדי שיהיה תקון מה יקרא על שמי כדי לזכות את נשמתי שנתת בי כדי שבעת שתצא ממני אל תצא ערומה מזכיות לכן מפיל אני תחנתי לפני כסא כבודך שתעלים ותכסה חטאי ועונותי ופשעי בעת ובעונה הזאת כדי שיתתקן על ידי איזה ניצוץ של קדושה אם יש בבהמה או חיה או עוף שאני שוחט כי בעל הרחמים אתה חפץ לזכות הנשמות ברוך המטהר והמתקן והמזכה נפשות עמו ישראל. גם יכוון כל אדם כשאוכל איזה דבר לכוון בברכתו כך כדי שיתתקן על ידו איזה ניצוץ המגולגלים. וכתב החסיד הרב בעל לוחות הברית כתב הר\"ח כל האוכל מדברים המותרים ואכילתו לשם שמם שורה רוח צד הקדושה שבה והיינו צדיק אוכל לשובע נפשו כי לפי פשוטו קשה מאי לשובע נפשו שהרי הנפש היא רוחניי' אבל הענין שבאכילה עצמה יש צד קדושה ומצד הקדושה ההיא הנפש שביעה ועל זה חקרי הפלסופים לידע סיבת הנפש בגוף איך מתחברים על ידי האכילה וכי הנפש והנשמה בת אכילת היא ולא עתה בידם לידע הסיבה. אמנם הרב האר\"י זלה\"ה פירוש הפסוק כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם כו' כי אין לך דבר שאין בו צד קדושה כשרז\"ל אין לך עשב מלמטה 'שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל הכונה בת ההשפעה מכאה מלמעלה כמ\"ש נאם ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ נמצא כל מאכל בעולם הוא מעורב מגוף ונפש המאכל הנגלה הוא הגוף וקדושת ההשפעה מלמעלה שמכה בו ואומר לו גדל זהו הנפש שלו וכשהאוכל אוכלו אז על ידי אכילה נשאר גוף ונפש מחברים כי הנפש נהנה מהנפש של המאכל והגוף מהגוף וזש\"ה כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם דאם כן מה תועלת לנפש הזה אלא כי על כל מוצא פי' ה' ר\"ל פי ה' היא השפעה מלמעלה לכן ראוי להחמיר האדם על עצמו באוכל עצמו שלא יהיה צד איסור. והנה החומרות מצד הדין הם אלו ראשית הוא דבר גדול מאד מחמת בדיקות הסכין של שחיטה אע\"ג שרז\"ל אמר רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם יש מקומות שיש רבים מן העם נמצאים אצל שחיט' בלתי מומחי' ועוד ראינו במקצת כי רבים מהמומחים רחקו לבם מיראת חטא ואשר איננו ירא לבו לא יבין לדקדק לבדיקת הסכין כי צריך לכוין את לבו במאד מאד בדיקתו הלא תראה כי יבדוק האדם פעמים שלש ולא ירגיש בפגימה דקה ואחר כן ימצאנו כי הכין לבו באחרונה ובבחינת חוש המשמוש כפי כונת הלב. (הג\"ה)",
+                "<b>ועתה</b> בעונתינו הרבים בדור הזה יש ויש הרבה מעמי הארצות שנותנין להם קבלה אע\"פ שהם עמי הארצים גמורים וקלי הדעת שאין בהם יראת שמים כלל ויש שאין להם כלל נדן לסכין שלהם אלא מניחם כך אפילו לא במקום מוצנע והסכין צריך להיות חד וחלק וזה על פי הרוב אינו חלק אלא מגעתה כמגע ראש השיבולת ויש מדברי בשעת הבדיקה ובודאי בשעה שהם מדברים אין להם כוונה על הבדיקה אלא מעברין באצבע בהלכה והבאה במהירות בלי כוונה ויש שוחטים ובודקים שהמה קלי הדעת ופשעים וידוע שכל מי ששוחט בסכין פגומה שמיתתו יהיה במגפה כי פגימ' הם אותיו' מגיפה ואם אין מת עתה במגיפה מתגלגל נשמתו שימות במגיפה. וגם נשמתו יתגלגל בכלה כי כל המאכיל נבלות וטריפות לישראל הוא גוזל מה ששייך לכלבים ועליו נאמר לכלב תשליכון אותו על כן מי שנגע יראת אלהים בלבו אל יסמוך על השחיטה של אלו השוחטים עוד שנית בענין משמוש בסירכות למעך בה שנוהגים העולם ונתפשט הנגע בהרבה מדינות וקהילות ומעכים אפי' בנסרך שלא כסדרן שהוא טריפות הנזכר בתלמוד ובא\"י ובכל תפוצות ישראל היושבים במלכות ישמעאל כלם מטריפין ואינן ממעכין כלל הסירכות וע\"כ מי שיש בו יראת שמים לבלתי שומע אל המנהג הרע הזה שלא תאכלו בשר הנכשר מכח מיעוך במקום שהית' טריפה הסירכא מצד הדין ולא תקנו בשר מהטבח עד שדרשו אחר זה. הג\"ה כתב רמ\"א בש\"ע בטי\"ד סי' ל\"ט סעיף י\"ז וז\"ל כבר נהגו בכל מדינות אלו למעך ומכל מקום צריך להיות הבודק ירא אלהים שיודע ליזהר למעך בנחת שלא ינתק בכח עכ\"ל וכתב הט\"ז ע\"ז וראוי להזהיר השוחטים והבודקים שלא ימעכו כל כך בחזק' אלא לגלגל בין האצבעו' וקצת בדרך המיעוך וראיתי עוד לקצת בודקים אינן נזהרים למעך בנחת כי סומכים על נפיחת הריאה והם מאכילים טריפות דודאי בכל סירכה גמורה אין נפוח עכ\"ל וכתב עוד בט\"ז וז\"ל דמה שאנו נוהגים לבדוק בנפיחה ושמים רוק או מים על מקום הסירכא וסומכין על זה להכשיר היינו על ידי נפיחה לפי שכבר עברה הסירכא על ידי משמוש כמו שכתוב בסעיף י\"ג ממילא לא היתה כאן סירכא כלל בזה אנו מצריכין בדיקה לחומרא דאם מבצבץ תהיה טריפה ואם לא תבצבץ כשר מצד הדין כיון שאין כאן סירכא ודלא כהרבה בודקים סומכים להתיר גם בספק איסור כיון שאינו מבצבץ ושמא אם היה מנפח כראוי היה מבצבץ והם מאכילים טריפות לישראל דאם כן למה לן למיעוך והמשמוש בסירכא יחתוך אותה בסכין ויראה אחר הבצבוץ אלא ודאי דלא מהני להקל דהבדיקה שלנו אינו אלא לחומרא וזה מבואר וברור עכ\"ל.",
+                "<b>על</b> כן ראוי ונכון להודיע זה הדין על ברור לכל השוחטי' ובודקים להסביר להם ולהבינם היטב דמה שאנו נוהגים למעך ולמשמש דאנו אומרים דמה שהלך על ידי מיעוך ומשמוש בנחת לא הוי סירכא אלא רירין בעלמא אבל אם היינו יודעים בודאי דהוי סירכא לא מהני משמוש שכי אין סירכא בלא נקב וקרום שעלה מחמת מכה בריאה לא הוי סירכא אלא רירין בעלמא אבל אם היינו יודעים בודאי דהוי סירכא לא מהני משמוש כי אין סירכא בלא נקב וקרום שעלה מחמת מכה בריאה לא הוי קרום ואע\"ג שהלך הסירכ' על ידי משמוש ואינו מבצבץ מכל מקום טריפה אלא שאנו אומרים שלא היה סירכא מעולם אלא רירין ומכל מקום צריחך בדיקה לחומרא כדלעיל על כן אותם שנוהגין למעך בכח ולסמוך על הבדיקה בודאי העושין כן מאכילים טריפות לישראל.",
+                "<b>כל</b> שוחט יזהר מאד אם שוחט או בפני הבית ברחוב העיר או בבית שיש תנוקות שמטונפים שיזהר לראות מקודם שלא יהא שם צואה עו טינוף ואם יש שם צואה ילך אל תוך הבית מקום נקי ויברך הברכה ואחר כך ישחוט בחוץ וצריך ליזהר בזה עד מאד עד כאן לשונו. בעל בפר שני לוחות הברית. זכרונו לברכה.",
+                "<b>כלל</b> העולה צריך השוחט להיות תם וישר ירא אלהים וסר מרע ורחמן מאד וכששוחט איזה בהמה חיה ועוף יאמ' בתחלת השחיטה התפלה של מעלה וכיון שעל הרוב מתגלגלים בהן נפשות לכן בעת ששוחט ידאג ויצטער על הצער שמרגיש הנפש המגולגל' אם יש שם ויראה בעצמו כאילו מה שעושה לשחוט הבהמה הוא לתועלת' להושיעה מצערה שיושבת בגוף בהמה ואע\"פ שמצערה עם השחיטה כוונתו לטוב לה כרופא הזה שמצער חולה בהקזות והרקות וכוונתו לרפאו מחוליו ובהיות השוחט ירא אלהים לבו יטהו לכוון כל זה ולתקן הנפש המגולגת שם ויתפלל להקב\"ה יהיה רצון שיאכל בשר זה בדבר מצוה ובברכה כדי שישתלם תיקון הנפש אם נתגלגל בתוכה. וכן תראה ביעקב אע\"ה כששלח מנחה לעשו שהיה עובד ע\"ז חשש על הבהמות שהיה מגולגל בהם איזה נפשות שלא לשולחם לו פן יקריבם לע\"ז ונמצא נאבדים ומה עשה וילן שם בלילה הוא ויקח מן הבא בידו עזים מאתים וכו' כלומר הניח הבחירה ביד הבהמות שהבאות בידו מאליהם שלח לעשו וזהו מן הבא בידו משם דכל בהמה שיש בקרבה איזה נפש מגולגלת אם רוצים לשולחה לדבר הרשות מפצרת שלא לילך כי הנפש המגולגלת בקרבה מכריחם שלא תלך ולכן יעקב אע\"ה לא הפציר ליקח בהמה בעל כרחה לשלוח משום חשש זו אלא ויקח מן הבא בידו מאליו עזים מאתים ותישים עשרים וכו' ופרש הכתו' הטעם משום שהיה מנחה לעשו אחיו שהיה עובד ע\"ז ובחיבור על הפרשיות אשר לי הארכתי בזה. ומטעם זה מכל לומר שזהו היה ענין השני שעירים של יום הכפורים שהיו על פי הגורל איזה להשם ואיזה לעזאזל וכו' דמה צורך היה מגורל יחלקו השנים כפי ראות עיני הכהן איזה לה' וכו' אלא שהיה חשש אם היה מגולגל בהם איזה נפש ואם ילך לעזאזל תאבד לכן צוה הקב\"ה שיתחלקו בגורל ועל איזה מהם שיש בו נפש מגולגלת יעשה שיפול עליו הגורל לה' כדי שיתתקן ואין לומר אפשר שבשני השעירים יהיה נפש מגולגלת בכל אחד ואחד הולך לאיבוד דע שהקב\"ה דחושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח מגלגל שלא יעלה על ידם השני שעירים מהנפשות מגלגלי' או שניהם פנוים מנפש אדם בקרב' או אחד מעובר מנפש אדם והאחד לא. גם זהו הטעם פרו של אליהו שתקע רגליו בקרקע שלא לילך לע\"ז שהיה נפש מגולגל בקרבו כנודע ולכן היה מכריחו הנפש שבקרבו מלילך פן יאבד עד שדבר לו אליהו באזנו שאדרבא מתקנת בזה משום שכשם שמתקדש שם שמים על ידי חברו כ�� על ידו כארז\"ל דכך אמר ליה. וכפי זה מתיישב המאמר הנזכר דקשה איך יתכן שדבר אליהו באזן הפר ונתפייס וכי הפר בעל דברים דשומע ומבין אלא שדבר עם הנפש שמגולגלת בקרבה המכריחו שלא חסך וכיון שכן דבר עם נפש אדם דשומע ומבין. והנה כיון דמלבד מה שצריך לכוון השוחט כנזכר צריך גם כן האוכל בשר לכוון בברכתו לאכול לתקן איזה ניצוץ שבה. ובא רמז אזהרה זו לשוחט ולאוכל הבשר בפרשת ראה דכתיב רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר וכתיב שם כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכל בשר בכל אות נפשך תאכל בשר שהנה בפסוק ראשון הזכיר זביחה תזבח ואכלת בשר ובפסוק שני אינו מזכיר זביחה רק אכילה בלבד לרמוז לזובח שהוא השוחט בכל אות נפשך תזבח בכוונה לתקן איזה נפש אם נתגלגל בבהמה שזהו עצמו בכל אות נפשך שאם ח\"ו התגלגל בבהמה על איזה עון שיהיה השוחט מוכן לתקנ' בשחיטתו ויכוון שאתה מתאוה שימצא לנפשך שוחט ראוי והגון לתקנה גם אתה עשה כך ובפסוק שני שלא הזכיר זביחה רומז על האוכל הבשר שיכוון בברכתו לתקן איזה ניצוץ אם יש בה ולזה אמר בכל אות נפשך תאכל בשר כשם שאתה מתאוה בנפשך שאם תתגלגל בבהמה שהאוכל מבשרה יכוין באכילת בשרה לתקן גם אתה עשה כך ע\"ד ואהבת לרעך כמוך וזה יהיה טעם צווי הקרבנות כדי שיתתקנו כל נצוצות של המגוגלים בבהמות וזהו אדם כי יקריב מכם כלומר מכם ממש מקרבי' כנז\"ל וזהו תקריבו את קרבנכם דהל\"ל מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו ודי דאומרו את קרבנכם אך למותר אלא כיון לומר אלו שאתם מקריבים מן הבהמה זה קרבנכם ממש כלומר קרבו מכם מנפשותכם המגולגלות בהן ובמדרש תלפיות אשר לי כתבתי טעמים הרבה על ענין הקרבן. וזהו טעם הבעל תשובה שלא יאכל בשר עד תשלום תשובתו לבד שבתות וימים טובים משום שכיון שהוא עדיין אינו מתוקן מעונות שבידו אין כח לתקן לאחרים אך בשבתות וימים טובים שמתלוה עמו קדושת הימים ובפרט בשבתות שנוסף לו קדושת נשמה יתירה יאכל בשר כי בכח התשובה יאכל לתקן. והו הרומז פסוק בפרשת ויקרא אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו על פתח אהל מועד יקריב אותו לרצונו לפני ה' כלומר יקריב הקרבן לרצונו לפני ה' כשם שרצונו שאם יתגלגל בבהמה השוחט אותה יכוון לתקנה ולהקריב אותה לפני ה' כך הוא יקריב אותה בכוונה שאם יש איזה מגלגל בבהמה זו שיקריב לני ה' ורמז ג\"כ בפרשת אמור באומרו וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו הכוונה לרצונכם שימצא מתקן אם יתגלגל נפשותכם בבהמה ג\"כ אתם תזבחו בזו הכוונה לתקן איזה נפש אם יש בבהמה שמביאים אתם לזבוח לפני. וצריך השוחט שיזהר במאד מאד שלא יניח הסכנים בלילה תחת מראשותיו פן הרגל לימודו ביום יבא לעשות בלילה לשוכבים אצלו ח\"ו ושמעתי שאירע מעשה. גם צריך השוחט שיזהר אחר שמשלים לשחוט שיחליף מלבושו ולא יתפלל בהם גם שלא ימאס בעיני הבריות ובפרט בעיני אשתו ויקל בכבודו ומביאו זה לבעוט במצות ולבזותה בעיניו ח\"ו שהרי הכהנים בשעת הקרבן מלבושיהם אדומים וקצרים כדי שלא יטנפו בדם בשעת שחיטה ואם יפול טפת דם בלבוש שלא יראה הכתם כיון שהם אדומים וזרועם מגולים כדי שלא יטנף הבגד בהכניס זרועו בתוך הבהמה וכ\"ז לנוי המעשה וגם כדי שלא יראה המצוה בזויה גם אם יחשוב השוחט בשעה ששוחט שור וכשב או עז שאם נעשים בו כן על קידוש השם היה מקבל נחשב לו מחשבה למעשה דמחשבה טובה הקב\"ה מצרפה למעשה וכמה מועיל מחשבה זו לתקון אם יש נצוץ של קדושה מגולגל באותה בהמה להעלותה מיד למדרגת אדם כמו שהיה מקום שנכנס כאן. גם כיון שהשוחט הוא ממזל מאדים יתן הודאה לקב\"ה בכל יום שמתחיל לשחוט שנפל בחלק ישראל להציל מהיות שופך דמים כחיוב מזלו להרוג נפש וניצל בהיות שופך דם בהמה חיה ועוף ועושה מצוה וגם מקבל שכר ע\"ז ויתנהג עצמו ברחמנות בכל דבר יותר מכל אדם כדי לגבור על מזלו המחייבו להיות אכזר ובהיות נוהג ברחמנות אין יכולי' לומר עליו טוב שבטבחים שותפו של עמלק כדפירשו חז\"ל מה עמלק אכזר אף זה אכזר שהטוביות המורה באומנות הוא האכזריות ולכן כל כך שהוא טוב וזריז לשחוט מורה כאכזרי כעמלק אך כיון שמרגיל עצמו במדת הרחמנות גם כשישחוט יהיה כמרחם באופן שלא יהיה מקום לדמותו לעמלק. ואם נתנבלה איזה בהמה על ידו ידאג ויצטער מאד בינו לבין עצמו שמא איזה עון שבידו גרם לזה ואפשר שהיה בבהמה איזה נפש מגולגלת וקלקלה בידו וכמה צער מגיע לאותו נפש שהרגיש וסבל צער השחיטה בלי תקון ואדרבא איבוד לה וצער אין כמוהו לכן ראוי לו שיצטער הרבה כשיוצא תקלה מתחת ידו מהטעם האמור ויפשפש במעשיו ויתפלל לפני הקב\"ה על צער הנפש ההיא אם היה בבהמה זו שקלקלה גם יתפלל בלבו שלא תפול מבשרה ביד א\"ה שיאכלו אותה אלא ביד ישראל דוקא כדי שאם יש בה ניצוץ קדושה שיתתקן על ידי הברכה באוכלם אותה דעיקר תיקונה עם הברכה שמברכים להקב\"ה באוכלם אותה ובפרט אם האוכלים תלמידי חכמים וירא שמים או בסעודת מצוה כסעודת ברית מילה וכדומה וכבר הזכרתי בפרקים דלעיל מעשה שהביא בעל ספר החרידים ז\"ל צודק לענין זה תראהו משם ויראה השחוט בעיני שכלו איך מחויב בכל הכונות ותפלות אלו דאם לא כן נעשה שותפו של סמאל הרשע שהוא המוציא נפשות האדם והוא מוציא נפש של הבהמה וסמאל טוב ממנו משום דסמאל גורם לפעמים שבראות אדם שהגיע עת פקודתו מתודה להקב\"ה אעפ\"י שהוא מנגדו שלא יתודה מיהו אם לא שמע לעצתו קנה עולמו על ידו מה שאין כן השוחט שאם אינו ירא שמים ואין בו שום אחד מהתנאים הנזכר גורם בודאי באיבוד כמה נפשות מגולגלות בבהמה חיה ועוף ונחשב לו כאילו הורג נפש כנזכר לעיל מספר הקנה אך בהיות מכוון בכל הנזכר לא נקרא מוציא נפשות כי אם מתקן נפשות ומכניס' למקומ' וכמה מעלת השוחט שהוא ירא אלהים וסר מרע שמאכיל לישראל דבר טהרה המזכך הנשמה ומשמחה בשבתות וימים טובים באוכלם בשר כי אין שמחה אלא בבשר ויין כנודע וזכות הרבים לוי בו והדבר בהפכו ח\"ו. הבט וראה כמה מהרעה גורם השוחט שאין יראת אלהים נגד עיניו ופגום באחד מחמשה דברים שהיה חלדה דרסה הגרמה עיקור. כתב בספר הקנה שהיה במספר קטן עולה סמאל והכונה הפוגם בשהיה גורם התגברות כח לסמאל חלדה במ\"ק עם המלה עולה קטב מרירי שהפוגם בחלדה גורם שישלוט קטב מרירי בעולם דרסה במ\"ק כזה דר\"ס עולה י\"ב וה' של דרסה מתחלף בצ' שהיא במ\"ק ט' תן ט' על י\"ב הם כ\"א וארבע אותיות של דרסה עולה כ\"א גימטריא עוזא שר מנגד על ישראל הפגום בדרסה נותן כח לשר זה הגרמה במספר שוה עם המלה גי' חמור קליפה קשה הפגום בהגרמ' משליטה בעולם עיקור עם המלה במספר קטן עולה עזאל והם חמש' מדרגות כחות הטומאה המנגדות לשכינה הפוגם בחמשה דברים נותן בהם כח ח\"ו וגם שולטים על הנפשות המגולגלות בבהמה חיה ועוף ומאבדים אותה ובספר צפנת פענח מכתיב' יד כתב שהיה במ\"ק עם ארבע אותיותיו עולה קצף דרסה במ\"ק עולה י\"ז ועם ארבע אותיות עולה כ\"א כמספר חרון במ\"ק עולה י\"ז ועם ארבע אותיות עולה כ\"א כמספר חרון במ\"ק עיקור במ\"ק עולה חמה הגרמה במ��פר קטן עולה אף כזה האל\"ף מתחלה בתי\"ו שתי\"ו במספר קטן ד' והפ' מתחלף בו הרי עשרה ושני אותיות של אף עצמן עולה ט' תן ט' על יו\"ד הרי י\"ט הגרמה במספר קטן עולה י\"ט חלדה במ\"ק עולה משחית ראה החירוב היוצא מהפוגם בחמשה דברים אלו לעולם ולנפש המגולגלת בבהמה שהרי המשחית שמתחזק בפגם השהיה משהה ומעכב שבא לעולם והנפש שמגולגל' בבהמה המשחית של הפגום בחלדה מחליד הפשע הנפש' כהררי חשך ואפל' משחית שמתחזק מהפוג' מהגרמת שהוא אף מכרי' השפע מן הקדש' לסטר' אוחרא המשחי' שמתחזק מהפוג' בעיקור שהוא חמה מעק' ותולש השפע משורשו שבקדושה וכן עושים בנפשות המגולגלות בבהמה כמדובר אם כן ראה גם ראה בנזק הגורם הפוגם בענין השחיטה וישמעו השוחטים והבודקים ויחרדו ויאחז להם אימה ופחד ויקנו ענו' ויראת ה' באופן שהחוטאים גורמים לתת כח לכחו' הטומא' המנגדות לשכינה וזהו דקאמר משה להקב\"ה בפרש' שלח לך על פסוק מבלתי יכול' כו' אל הארץ אשר נטבע להם וישחט' במדב' ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר ה' ארך אפים ורב חסד נשא עון ופשע וכו' סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה ונקדים לדקדק לבא לענין מהו דנקט לשון שחיט' וישחט' במדבר ולא קאמר וימיתם ועוד מאי מלת ועת' גם להבין אומרו כאשר דברת לאמר ורש\"י ז\"ל פירש שהדבור הוא שה' ארך אפים לצדיקים ולרשעים גם להבין אומרו ה' ארך אפים. אמנם בהיות שכשישראל חטאים מתגבר סמאל הרשע השוחט בסכין פגום כנודע והמתים על ידו נקראים נבלה כארז\"ל בזוהר וכו' לזה אמר משה רבע\"ה להקב\"ה מוכרח למחול לשם משום שיאמרו יושב הארץ מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה על הארץ גבר סמאל וישחט' סמאל במדבר ובפרט היות המדבר מקום שליטת החצונים שימצאו מקום לסייע לדבורם מבלתי יכולת ה' ח\"ו שהרי כשנכנסו במדבר גבר סמאל וישחטם כמנהגו ואומנותו לשחוט הבריות. ועתה יגדל נא כח ה' אין ועתה אלא תשובה כארז\"ל כלומר על ידי תשובה שעשו ישראל שכבר נתחרטו ממה שעשו יגדל נא כח ה' ואל תשיבני ריקם רבון העולמים מהתעניות וסיגופים עשו לקבל משום שאתה דברת לאמר כלומר כבר דברת לי שהתשובה היא בדברים שנא' קחו עמכם דברים ושובו אל ה' כי הכל גלה הקב\"ה למשה כנודע וזהו כאשר דברת לאמר ויכולים לומר שגם כוון לומר בזה כאשר דברת לי שהתשובה בדברים אף שעתיד נביא אחד לאמר אותה מ\"מ גליתה לי ג\"כ שהתשובה בדברים אלו שייכות לרשעים דלצדיקים מה צורך מה א\"כ אם לא תכפר להם נמצא שעל מגן נקראת ארץ אפיים ורב חד וכו' לכן סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך ומה גם שכבר נשאת לעם הה ממצרים ועד הנה ואין אלא כי אם שנהגת עמהם במדותך אלו בחסד ובאריכות אפים וכו' ואם כן גם עתה נהוג עמהם כן ואל תמית אותם על חטא' פן יאמרו מבלתי יכולת ה' ח\"ו וגבר כח סמאל וישחטם כדפרשי' והקב\"ה יזכה אותנו לעובדו ולדובקה בו ולהצילנו ממיתת סמאל השוחט בסכין פגום ולהאריך ימינו בטוב ושנותינו בנעמים כדי לקיים כל מצות שבתורה אנס\"ו."
+            ],
+            [
+                "<b>י</b>תרחק <b>ה</b>מחלוקת <b>ו</b>יתקרב <b>ה</b>שלום לפי שהשלו' מהמדות השורשיות להשגת כל השלמיות כי היא יסוד ועיקר הכל לקיום כל הבריאה עד שבא מלת שלו' במספר אותיות ארבע בשם ארבע אותיות שהוא שורש כל השמות הקדושים לרמוז דכשם דשם הוי\"ה ממנו היו כל ההוי\"ות כך השלום ממנו נמשכי' כל השלמיות וכל הקייומים ולכן שמו של הקב\"ה שלום ולא מצא הקדוש ברוך הוא כי מחזיק טובה לישראל אלא השלום לפי שהשלום כולל כל הטובות בעולם.",
+                "<b>ראה</b> גדולת השלום באותיות שנתנו לו ארבע אותיות והן שי\"ן למ\"ד וי\"ו מ\"ם סתומה והכל מורים לסודות עליונים ואני אפשר שמץ מנהו כי כונתי להודיע לבני ישראל מעלת השלום השין מרובה בראשי' יותר מכל כ\"ב אותיות שבכל אות יש לה ראש אחד או שנים ובשין תלת ראשין המורי' למקומות עליונים כנודע ליודעי חן.",
+                "<b>גם</b> ניתן לו אות למד מגדל הפורח באויר מרים ראש למעלה מכל האותיות והיא דמות הרמת דגל לרמוז שהשלום מגדל ועוז והמחזיק בו מרים דגל ושולט על הכל.",
+                "<b>גם</b> נתן לו אות וי\"ו והיא נכלל בשמו של הוי\"ה והיא עץ החיים לומר המחזיק בשלום חיים יוסיפו לו מעביר עון וכסה פשעיו של אדם ומניחן לאורך ימים כמאמר רבותינו ז\"ל על פסוק חבור עצבים אפרים הנח לו אפילו ישראל עובדים ע\"ז ח\"ו כביכול אינו יכול עמהם אם הם בשלום אבל חלק לבם עתה יאשמו הרי שהשלום מניחם בחיי' גם ניתן בו אות מם סתומה שלמרב' המשרה לומר שהמשרה והגדולה והמעלה ניתן לאוהב שלום ראה גם ראה מעלת השלום שאפילו עשו הרשע שכתוב בו ואת עשו שנאתי רמז שלום בשמו כי עשו במספר שלום לרמוז על מעלת השלום שאפי' למי ששונא השם חץ שיעשה עמו שלום. וזהו כוונת מאמר רז\"ל אין שלום אמר ה' לרשעים מכאן שהקב\"ה אוהב את הרשעי' ע\"כ כפי דרכינו דשלום עולה מספר עשו לרמוז על מה דפרישית נמצא דבאומרו אין שלום אמר ה' לרשעים מכאן משלום הנזכר דוק בו ותשכח שהקב\"ה אוהב את הרשעים מדרמז שלום בשם עשו הרשע לומר שאם יעשה שלום עמו יאהבנו הפך מ\"ש ואת עשו שנאתי וא\"כ אל יתיאשו הרשעים מן הרחמים אף על פי שכתוב אין שלום אמר ה' לרשעים עי\"ל שרמז שלום בשמו של עשו אולי עם זה יוכלו ישראל לעמוד בצלו שלא ישלטו עליהם לכלותם עי\"ל לרמוז שעל ידו באים ישראל לעשות שלום עם בוראם משום כשאין הקול קול יעקב ידי עשו שולטים ובזה עושים תשוב העי\"ל לרמוז שאין האור ניכר אלא מתוך החשך אין מעלת השלום שהם ישראל ניכר בעולם אלא ע\"י מעשיו המכוערים של עשו א\"נ בא לרמוז שאם אין יצר הרע אין שכר ועונש לכן בשורש טומאה שהוא עשו דשרו סמאל הרשע המנגד לעובדי השם רמז שלום א\"נ בא להודיעך דמלכותו יתברך בכל משלה והוא הנותן חיות לחצוניי' בסוד ואתה מחיה את כלם ובהפסיק השפע מהם כלם כלים ונאבדים כרגע דאין בהם שום כח כי הבל המה לכן שלום שהוא שמו של הקב\"ה רמזו בעשו ראש הקליפה אי נמי שם עשו דרשו רז\"ל שאמר הקב\"ה הוא שוא שבראי בעולמי לכן רמז שלום בשם עשו להעיד עליו שאע\"פ שאין קיום בעולם בלחי השלום עכ\"ז בפני עשו היה השלום שוא לכן רמז שלום בשם עשו שדרש שמו הא שוא כמדובר א\"נ לרמוז שאין דבר של טומאה בעולם שאין בו ניצוץ של קדושה להחיותו וגם בדבר של קדושה צריך צד יצה\"ר כגון בענין תשמיש המטה שצריך לעורר התאוה באופן דזה בלא זה א\"א לכן רמז שלום שהו' מצד יצה\"ט בשם עשו שהוא יצה\"ר א\"נ רמז שלום בשמו לרמוז על הצדיקים שהיו עתידין ממנו כמו אנטינינוס ור' מאיר וכדומ'. ראה מעלת השלום יש באותיות שלום מלת שלו מלשון שול תשלו לה מן הצבתים לרמוז שהשלום מכסה על כל טעות ושגגה גם שלום אותיות מושל לומר שכל הרודף שלום הוא המושל על כל והם אותיות משלו לומר הבט לשעבר וראה בעיניך שהרודפים אחר השלום משלו בעולם כמשה ואהרן קרח ועדתו שנתרחקו ממנו והחזיקו במחלוקת נאבדו מן העולם גם בשלום יש אותיות משל לרמוז שכדי שיחזיק האדם במד' השלום יעשה כל דברים שבעולם שהם משול ובזה לא יקפיד על שום דבר שבעולם כיון שמהביל הדברי' גם אותיות שלום לשום לומר לאדם שאינו מספיק להיות לו שלו' עם כל אדם אלא יהיה עומד בפרץ לשום שלום בין אדם לחבירו בין איש לאשתו גם מה שרמז אותיות שלו בשלום כמדובר שהוא לשון של תשלו וכו' לומר שפעמים ישנה אדם מלדבר אמת כדי לשים שלום כארז\"ל משנין מפני השלום. ראה כח השלום אפי' הרשעי' צריכים לו שאם אין שלום בין הגנבים לא יצליחו וכן בין הרצחנים שאם אחר יחלוק וילשין עליהם אין יכולים להוציא כוונתם לפועל וכן בכל חוברי חבר לעשות איזה דבר.",
+                "<b>ראה</b> במעלות השלום במדרש פ' נשא דף רמ\"ה וישם לך שלום זה מלכות בית דוד שנקרא שלום שנאמר למרבה המשרה ולשלום אין קץ התורה נקרא שלום ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום גדול השלום שהקב\"ה שינה בדבר מפני השלום גדול השלום ששינה המלאך שדבר עם מנוח מפני השלום שלאשה אמר הנה את עקרה ולא ילדת ולא ספר דבר למנוח גדול השלום שהשם שנכתב בקדושה אמר הקב\"ה ימחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו רבי אליעזר אומר גדול השלום שלא נטעו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום רבי שמעון בן חלפתא אומר גדול השלום שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום שנאמר ה' יברך את עמו בשלום ברכת כהנים מסיים בשלום לומר שאין הברכות מועילות כלום אלא אם כן שלום עמהם רבי אלעזר הקפר אומר גדול שלום שאין חותם כל תפלה אלא שלום גדול שלום שניתן לענוים שנאמר וענוים ירשו ארץ ויתענגו ברוב שלום גדול שלום שהוא שקול כנגד הכל אנו אומרים עושה שלום ובורא את הכל רבי אלעזר בנו של רבי אלעזר הקפר אומר שאפילו ישראל עובדים ע\"ז ושלום ביניהם כביכול אמר הקב\"ה אין השטן נוגע ביניהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו גדול שלום שאפילו המתים צריכין שלום שנאמר ואתה תבא אל אבותיך בשלום ואומר בשלום תמות גדול השלום שניתן לעושה תשובה שנאמר בורא ניב שפתים שלום שלום ר' מאיר אומר גדול השלום שלא ברא הקדוש ב\"ה מדה יפה מן השלום שניתנה לצדיקים בשעה שנפטר מן העולם שלשה כתות של מלאכים מקדימין לו אחת אומרת יבא שלום וכו' גדול השלום שמנעו מן הרשעים כשמת הרשע ג' כתות יוצאים הראשונה אומרת אין שלום וכולי גדול השלום שניתן לאוהבי תורה שנאמר שלום רב לאוהבי תורתך גדול השלום שניתן ללומדי תורה שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך גדול השלום שניתן לעושה צדקה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום גדול השלום ששמו של הקב\"ה קרוי שלום שנא' ויקרא לו ה' שלום גדול השלום ששרים עליונים צריכין שלום שנאמר עושה שלום במרומיו הקב\"ה כשהולך לשלום יוצא באוכלסין הפך מלך בשר ודם וכשהוא הולך למלחמה אינו הולך אלא יחיד שנאמר ה' איש מלחמה. חביב הוא השלום שכל מעשים וזכיות שעשה אברהם אבינו ע\"ה לא נתן שכרו אלא שלום שנאמר ואתה תבא אל אבותיך בשלום וכן את מוצא ביעקב אבינו שביקש מן המקום שלום שנאמר ושבתי בשלום וכן אתה מוצא באהרן שלא נשתבח לפני המקום אלא בשלום שנאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום וכן את מוצא בפנחס שניתן שכרו שלום שנאמר הנני נותן לו את בריתי שלום ולא נמשלה התורה אלא בשלום שנא' וכל נתיבותיה שלום ואין הקב\"ה מנחם את ירושלים אלא בשלום שנאמר וישב עמי בנוה שלום וכן לא פרע מעמון ומואב אלא שמנע מהם שלום שנאמר לא תדרוש שלומם וכן ישראל מתברכים בכל יום בשלום שנאמר וישם לך שלום ע\"כ. ובמדרש ריש פרשת פנחס גדול השלום וכו' אם בא אדם מן הדרך שואים אותו שלום וכן שחרית שואלין אותו שלום ובאמש כך שואלין בשלום שמע ישרא�� חותמין פורס סוכת שלום על עמו התפלה חותמין בשלום וכו'. עוד דברים מפוזרים ברז\"ל בענין השלום בכל מקום שהשלום מצוי שם יראת שמים מצויה גם השבטים שינו מפני השלום אביך צוה לפני מותו ולא מצינו שצוה אלא שינו מפני השלום גם שואלים בשלום כל אדם מפני דרכי שלום אמרו רז\"ל הוי מקדי' בשלו' כל אדם גם מצינו בדוד שהיה רודף אחר השלו' עם שאול שנאמ' אני שלו' וכי אדבר המה למלחמה כתיב בקש שלום ורודפהו בקש אותו עם אוהבך ורדפהו עם שונאיך בקש שלו' במקומך ורדפהו במקומות אחרים בקשהו היום ורודפהו למחר <small>(בקשהו ביום ורודפהו בלילה בקשהו בעשירות' ורודפו בעניות' בקשהו בשמחתך ורודפהו בעציבות' בקשהו בהיותך עסוק ורודפהו בהיותך פנוי בקשהו בבחירותך ורודפהו בזקנותך בקשהו בבריאותך ורודפהו בחוליך בקשהו עם אוהבך ורודפהו עם שונאך בקשהו בישוב ורודפהו בדרך ובמדבר ובים בקשהו בחול ורודפהו בבת וי\"ט בקשהו בכל שעה ורודפהו בכל רגע בקשהו בעשירים ורודפהו בעניי' בקשהו בקרובים ורודפהו ברחוקים)</small> ואיזהו רדיפת שלום אמרו רז\"ל זה המדבר שלום בשעת המחלוקת ומבטל כבודו מפני רבים כדרך שעה משה רבינו ע\"ה ויקם משה וילך אל דתן ואבירם כו' והמבטל עסקיו ומטיל שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו ובין רב לתלמידו. עוד אמרו על ענין השלום קידוש היום ונר ביתו נר ביתו עדיף משום שלום הבית עוד אמרו דברים מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואח\"כ לוי וכן מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ועוד אמר באגדה ט\"ו שמות חיבבן הקב\"ה ואלו הם כהנים לוים וישראלים סנהדרין והבכורות ותרומה המשכן והקרבנות ושמן המשחה ארץ ישראל ירושלים בית המקדש מלכות בית דוד כסף וזהב כהנים וכהנו לי הלוים ולקחת את הלוים לי וכו' ומכלם לא כפל אלא השלום שנאמר או יחזק במעוזי יעשה שלום שלום יעשה לי גדול כח השלום אפילו עליונים צריכים לו שנאמר המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו גם אמרו הרקיע מים שנאמר המקרה במים עליותיו והכוכבים של אש שנאמר הללוהו כל כוכבי אור והן מרתחין את הרקיע ואין מכבין אותם ועוד אמרו גבריאל כלו אש מיכאל כלו שלג ועומדים זה אצל זה ואין מזיקים זה לזה עוד אמרו אין א' מהמזלות עולה לפניו אלא לאחריו כזה שעולה הסולם לאחריו שיהא כל מזל ומזל אומר אני עולה ראשון ומתוך כך אין אחד מתקנא על חבירו ויש ביניהם שלום וכן צוה הקב\"ה על קרבן שלמים כדי שיתנו שלום בין ישראל לאביהם שבשמי'. ראה עד היכן הגיע מעלת השלום מעובדא דרבי מאיר שעה שירקדו <small>(נ\"ל דגרסינן שירוקו בפניו וכן הוא בויקרא רבה פ' ט' שר\"מ נתן רשות לאשה אחת לרוק ז' פעמים בפניו כדי לעשות שלום בין איש לאשתו עיין שם)</small> בפניו כדי לשים שלום בין איש לאשתו וכמו שארז\"ל ואפשר שהולידו בן או בת עם אותו שלום ונתפשט מהם זרע רב וכמה זרעא מעליא והשלום גרם ראה בעיניך איך השלום קיום כל הבריאה הנה כל יחוד הוא שלום וכל פירוד הוא מחלוקת וכיון שכן קיר אבנים גדולות בעומדת ביחוד מתקיים הבנין ויש עוד שבונין בתים לישוב העולם ומגדלים והיכלות למושב המלכים ואם דרך משל אבן מקיר יצעק לבקש הפירוד באומרו למה אני תחת חברי ולא עליו יהרסה בנין ויפול ויתבטל הישוב ואם האילן שטמון בארץ שורשו יפריד היחוד מהארץ להתגבר עליה להראות שרשיו עליה ולא תחתיה בל יעשה פרי וכן כל צמח האדמה ונמצא מתבטל כל מזון העולם ואם אברי האדם העומדים ביחוד זה תחת זה אם יבקשו לבקש פירוד להתגבר זה על זה לא יחיה גבר אלא ימות מיד ויתבטל מין האדם מן העולם ואם אשה אשר היא תחת בעלה תפריד היחוד והשלום להתגבר עליו וכי יש עוד קיום ביניהם הלא חרוב יחרב הבית ואם המים אשר מתחת לארץ ירצו להתגבר ולעלות עליה וכי לא ישטוף העולם וכן כל הדברים ונמצא שביטול השלום מסבת בקשת הפירוד גורם חירוב לכל הבריאה. ראה מעלת השלום שנכלל בו כל המדות הטובות שהרי האוהב שלום מעביר על מדותיו ואינו מקפיד עם שום אדם אפי' הרע לו מאד כדי שלא לבא לידי מחלוקת וידוע שהמעביר על מדותיו מעבירין לו על פשעיו ונמצא תמיד חביב בעיני המקום כיון שאין בו עון שכבר העבירו אותם מעליו והשלום גורם. גם הקנאה מדה פחותה היא באה מגריעות הנפש שאם הוא מקנא ביופיו של אדם או בגבורתו או בעשרו אינו חפץ במה שגזר עליו הקב\"ה והמקנא חומס נפשו כי הוא מתאבל תמיד ושכלו מתחסר מרוב קנאה הטמונה בו ואין לבו פנוי ללמוד ולהתפלל בכוונה ולעשות מעשים טובים ולכן חכמי ישראל היו מתפללים לא תהיה קנאתנו על שום אדם ולא קנאת אחרים עלינו עיין בר\"ח באורך בגנות הקנאה ומי שהוא אוהב שלום מבטל ממנו הקנאה והתאוה והכבוד דכיון שבכל אות נפשו אוהב שלום אינו מקנא ואינו מתאוה דבר שאינו שלו ואינו רודף אחר הכבוד שהם דברים מבטלים השלום ומביאים המחלוקת לכן מי שאוהב שלום מתרחק משלש אלה כבורח מן הארי ומן הנחש וכן מתרחק מכל מדות המגונות הגורמים הרחקת השלום ומשתרש בכל מדה טובה ונאה כי היא סבה לקרב השלום עם כל אדם ומה גם שהלשון הרע והכעס שהם שני זנבות האודים שורש לכל עבירות הנודע מרז\"ל מרוחק מהם כמסוף העול' ועד סוף כי לשון הרע הורג את הנפש והכעס כאלו עובד ע\"ז וגורם חירוף וגידוף לכל אדם ואם אדם אוהב שלום איך ידבר לשון הרע ויכאום על שום אדם שהוא דבר הפך השלום וסימן לאוהב שלום מדבר בשבח כל אדם ודן לכל אדם לכף זכות ומעביר על מדותיו ופניו צוחקות תמיד ומשמח בחלקו כדי שלא להתקוטט עם שום אדם להרבות הון לו. וכיון שמשתרש האדם בשלום עם כל אדם זהו מביאו להיות בשלום עם קונו שלא לחטוא לפניו להכעיסו כי השלום יטהו לדרך זה באומרו מה ראיתה לבקש שלום האדם ולא שלום מי שברא אותך ובזה מבקש מחילה על מה שעבר ואינו חוט' עוד לעתיד ובפרט בראות בעיני שכלו שאם אינו בשלום עם הקדוש ברוך הוא אין לו שלום עם נפש שלו כי הנפש החוטאת היא תמות ונמצא דכיון שאינו בשלום עם הקדוש ברוך הוא וחוטא לו חולק עם נפשו באופן שהשלום מביאו להשלים נפשו כי הוא שורש להסתעף עמו כל חמדת המדות הטובות דוק ותשכח כלל וכלל ופרט בכל מדה טובה ותמצא אותם בשלום. ותראה אותיות שלום הוא שילום כלומ' שילום מעשים יש להקדוש ברוך הוא לשלם לאדם מסבת השלום כי בעבור השלום עושה האדם מעשים טובים כמדובר ועל הקדוש ברוך הוא לשלם והוא רמז נכון.",
+                "<b>ראה</b> מעלת השלום שכל המלאכות הנעשין תחת השמים לקיום האדם והעולם הם על ידיהיחוד שהוא השלום כיצד כל מאכל וכל מלאכה נעשה על ידי להתחבר השתי ידים זה לזה ובזה נעשית כל דבר שאם לא יהיו הידים בשלום ויפול בהם המחלוקת לבל יתקרב זו לזו אלא יהיו נפרדות לעולם יפול הכליון באדם ובעולם כי איך יתקן כל מלאכה מאכילה ובנין וכל מלאכות אחרות הרי כי כל הקיום תלוי על השלום ובין בין שהרגים הם הפך הידים שהמלאכה שלהן הוא על ידי פירוד לפי שאין אדם הולך אלא אם כן יפריד רגליו זו מזו שאם יחברם יחד לא יוכל להלוך כתיב בהן רגליה יורדות מות הזכיר מות בהן כיון שנופל הפירוד בהן למלאכתן לרמוז לאדם שהשלם חיים והפירוד מות והוא רמז נכון להוכיח שהפירוד והמחלוקת הוא מות וממילא שהשלום הוא חיים. ראה גדולה מזו שאדם מיוסד מארבע יסודות אש ומים ורוח ועפר ואם הם בשלום יחד כשבת אחי' גם יחד יחייה האדם אך אם יחלוק יסוד אחד להתגבר על חבירו יבא רע לאדם שאם יתגבר יסוד האש יתגבר באדם החום טבעי והיא הקדחת המכלה את הגוף ואם יתגבר יסוד העפר יטמטם וכן כל יסוד בהתגברותו בגוף באדם עושה רושם בגוף לרעה לא כן בהיותם שוין בשלום ואם הם מתפרדים זה מזה מיד ימות האדם הרי משל נאה נראית לעין שהפירוד מות והשלום חיים. ראה ישראל כשהיו בשלום עם בורא' היו נטועים על אדמתם שקטים ושאננים אין שטן ואין פגע רע ונפל המחלוקת על ידי העבירות גלו מארצם אשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר למות למות הרי השלום חיים והמחלוקת מות. ראה קרח ועדתו כשהיו בשלום עם משה רבע\"ה היו חיים רצו לחלו' גרמו להם המות ותדע כמה קשה המחלוקת לפני הקב\"ה דבמעשה העגל שהיו בשלום לא נפסק המן עד שהקריבו ממנה לפני העגל ובמחלקתו של קרח לא ירד באותו יום כארז\"ל ראה כמה אהוב השלום לפני הקב\"ה וכמה שנאוי המחלוקת. גם ארז\"ל בששת ימי בראשית נאמר בהם כי טוב לבד ביום שנתפלגו המים שלא נאמר כי טוב לפי שכל דבר מחלוקת שנאוי לפני המקום. ראה שמחלוקת מטריח גופו של אדם מכאיבו מצערו וכיון שכועס נכבדים עליו אבריו ועז פניו ישונה וחולאי' באי' עליו כנודע דלמפורסמות אינן צריכות ראיה אם העומד בשלום דבורו בנחת מעשיו בהשקט שמח וטוב לב פניו מאירות קל המרוצה ישן בבטחה חייו חיים ערבים ומתוקים עובד לבוראו דאין לו מניעה מלעובדו. ראה אותיות שלום הם ארבע לומר שגורם השלום קייום בדעתו של אדם להשכיל במושכלות בשם הוי\"ה שהם ארבע אותיות שבהן נברא כל הנבראים והשלום ג\"כ קייום ד' פינות העול' וקייום ארבע היסודות אש ומים ורוח ועפר שלא יפול בהם הפירוד כנזכר וגורם שלא נאמר עליו ועל ארבע לא אשיבנו כי מי שהוא מודבק בשלום שהן ארבע אותיות מעביר על מדותיו מפני השלום וכל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו ונמצא שלעולם אין בידו עון כדי לבא לכלל ועל ארבעה לא אשיבנו תדע מעלת השלום שהרי היהלום היא אבן יקרה חשובה מכל אבנים טובות ומרגליות כנודע ואין ברזל ולא שום דבר שולט בו לשוברו כי אם מיניה וביה ביהלום אחר מתקנין אותו ולהעיד על מעלתו יש בשמו שלש אותיות של שלום שם לום ואם היו בשמו כל אותיות של שלום היה מתעלה בכפלי כפלים אעפ\"י שהיהלום מורה בשמו מלכות שיש בו אותיות הלום ואין הלום אלא מלכות כארז\"ל עכ\"ז לא נתעלה ביותר מציאותו ובגודל סגולתו כי אם בהיות בו אותיות של שלום והו' רמז נכון על מעלת השלום ואין דבר יכול לשוברו כענין השלום שבכל מקום שיש שלום אין שבירה ואין שום רע יכול לשלוט. גם שלום בר\"ת שלם למקום ומנוקה ממום כי האוהב שלו' הוא עם בוראו משום שמקיים כל התורה כולה שתלויה על ואהבת לרעך כמוך כארז\"ל לפי שהאוהב שלום אוהב לחבירו כמהו שנמצא שהוא שלם עם בוראו וגם מנוקה מכל מום ואעפ\"י שיהיה בעל מום חביב הוא בעיני כלום אין מי שיזכר מומו כאילו אינו גם ר\"ת של שלום שונא לחולקים ומנוקה מחטא גם שלום בר\"ת שמירה לעולם ומרפה מכותיו שהשלו' קיים העול' ושמירתו ומרפה מכותיו גם שלום ר\"ל שלוה לחיים ומנוחת מתים שהחיים יושבים בהשקט ושלוה על ידי השלום וגם עמו נותנין מנוחה למתי' שיוצאים לקראתו כת של מלאכים במאמר יבא שלום כנודע מרז\"ל גם ר\"ת שומר לחיי' ומחייה מתים שהשלום שומר את החיים מכל נזק ובתחית המתים כדי שיקומו משים הקב\"ה שלם בארבע יסודות שבאדם מחייה אותם גם ר\"ת שלום לשמים וחביב מהבריות שמי שהוא אוהב שלום טוב לשמים וטוב לבריות. בא וראה מעלת גדולת השלום שבגאולה אשר אנו מקוים המעל' שישיגו החיי' הי' השלום שיתרב' בין החיות המזיקות ובין האדם והחיות ובהמות שאינן מזיקות כדכתיב בישעיה סי' י\"א וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נהג בם ופרה ודוב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהם ואריה כבק' יאכל תבן ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים וכיון שבא לידן יש לדקדק מה שייכות יש עם האמור אומרו כי מלאה הארץ דעה את ה' וכו' אלא בהיות אמת שכל מזיק בין מבעלי חיים המדברים בין מבעלי חיים בלתי מדברים הוא מחוסר דעת שאין הדעת סובל להזיק דבר שברא הקב\"ה דאב א' לכלם אך לעתיד יתרבה הדעת בכל הבריא' ויבינו מעצמם כי הוא מהדופי והזרות להזיק וזהו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי ולמה משום שמלאה הארץ דעה וכו' והדעת יכריח' שלא להזיק שעד עתה בהיות העול' מקולקל בעון אדה\"ר צנורי הדעת סתומים והבריו' מחוסרי דעת אמנם לעתיד שיתקן מה שחטא יזדכך האויר כל הבריות יקנו חכמה ודעת ויראו שאין ראוי להזיק כי אם שיתרבה השלום בעולם כלו ומה שאמר בכל הר קדשי לתלות הכבוד לירושלים וכן בכל העולם ומה גם שאז יתקדש כל העולם ויקרא הר הקדש שאז הקב\"ה מעביר כלולים מן הארץ כל העולם מתקדש. והראב\"ע ז\"ל פירש בענין לא ירעו ולא ישחיתו קרוב לה שפירשתי וז\"ל לא ירעו ולא ישחיתו הפתן והצפעוני כאילו כל ארץ ישראל לאה דעת ה' כי ידוע הוא כי ידוע השם לא ישחית לעולם רק יבנה ויתכן ע\"כ הכלל העולה לענייננו דלעתי' המעלה היא שיתרבה השלום ודברי המתרגם על פסוק וגר זאב עם כבש כו' ביומוהי דמשיחא דישראל יסגי שלמא בארעא וידור דיבא עם אמרא וכו' וכן תראה דכתיב שלום רב דכל מי שיש בו דעת הדעת מכריחו לאהוב שלום כדפי' ואומרו שלום רב ר\"ל מלבד דשומעי' חרפתם ואינן משיבים בעבור אהבת השלום אלא שמבקשים שלום עם אותם שחרפו אותם ולדרוש בשלומם ולבקש הנאתם כאלו היו אוהבים מעולם וזהו שלום רב והוא בעבור שהם אוהבי תורתך שכתוב בה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום כלומר בכ נתיבה ואופן שיהיה צריך לאהוב השלו' וכתיב והאמת והשלום אהבו הלא תראה הנשמה אצולה מתחת כסא כבוד והיא צד אלהיות כארז\"ל מה הקב\"ה רואה ואינה נראה כך הנשמ' רואה ואינו נראה מה קב\"ה מלא כל העולם כך הנשמה מלא כל הגוף ועכ\"ז שוכנ' עם הגוף הנגוף ומתאוה ישיבתה עמו בגזרת הבורא שישכון בתוכו לאהבת השלום ק\"ו בן בנו של קו אדם גדול שירדוף אחר השלום להתדבק עם פחות ממנו ולדרוש בשלומו מפני אהבת השלום גדולה מזו כביכול הקב\"ה משרה שכינתו בתחתונים חומר עכור ומשם ילמוד אדם להשפיל עצמו מפני השלום וכמה מחכמי התלמוד שהיו שולחים להם שלמא מרקיע' מהם בכל ע\"ש לע\"ש ומהם בכל יום כארז\"ל ואע\"פ שיצדק האדם בכל המצו' אם צדקת מה תתן לו ועם כ\"ז גדול השלום שהגדול שולח שלום לקטן כ\"ש וק\"ו אדם למין האדם כמותו ואעפ\"י שיהיה קטן ממנו כלל העולה שאין דבר שיעמוד לעכב בשלום. ובמדר' סוף פ' שופטים א\"ת קב\"ה למשה שילחם עם סיחון שנא' ויתגר בו מלחמה והוא לא עשה כן אלא ואשלח מלאכים וכו' א\"ל הקב\"ה כך אמרתי להלחם עמו ואתה פתחת בשלום חייך שאני מקיים גזרתך כל מלחמה שיהיו הולכים לא יהיו פותחין אלא בשלום שנא' כי תקרב אל עיר וכו' ומי קיים הפרשה זאת יהושע בן נון כשבא ליכנס לארץ שלח ג' גזרות מי שמבקש ילך ילך לו מי שמבקש לעשות שלום יעשה כל מי שמבקש לעשות מלחמה יעשה וכו' עוד שם הנני נוטה אליה כנהר שלום אמר דוד מבקש הייתי לשמוע מהו שיחתו של הקב\"ה על ישראל ושמעתי שהיה עסוק בשלומם שנאמר אשמעה מה ידבר ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ושאר עניני השלום הנז' שם הרי הם נזכרי' לעי' עוד לרז\"ל גדול שלום שלא התחיל קב\"ה לבראת דבר בעולמו אלא בדבר שהוא שלום ואיזה זה האור שנ' ויאמר אלהים יהי אור ומנין שהוא שלום שנאמר יוצר אור ובורא חשך עושה שלום עוד אמו גדול השלום מן הברכה ומן השמירה שהרי בברכת כהנים אחר שאמר יברכך וישמרך אמר וישם לך שלום עוד אמרו גדול שלום שהוא קודם לשבחו של הקב\"ה שכן מצינו כשב' יתרו אצל משה רבע\"ה לא פתח לו ביצאת מצרים ולא בקריעת ים סוף ולא בעשרת הדברות אלא בשלום שנא' וישאלו איש לרעהו לשלום עוד אמרו גדול השלום שבו נתבשר דוד שנא' ורוח לבשה את עמשאי ראש השלישי' עוד אמרו גדול השלום שאפילו עשה כמה מצות ולא עשה שלו' אין בידו כלום שכן מצינו ביהושע עקר ע\"ז מישראל ולפי שלא עלה בידו שלום כאלו לא עשה כלום עוד אמרו ראה כמה כח השלום כשפרע הקב\"ה לעמון ומואב מנע מהם השלו' שנ' לא תדרוש שלומם וחייבים אנו לדרוש את שלום ירושלם בית קדשנו ותפארתנו שנ' ודרשו את שלם העיר וכשיבא מלך המשיח יהיה בשלום שנאמר כי בשמח' תצאו ובשלום תובלון וכתב ושמתי פקודת' שלום וברכת הארץ בשלום שנ' כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה א\"י מתרוממ' בשלום שנ' השם גבולך שלום ובזכו' שלום הקב\"ה מכין כסאו של דוד שנ' יפרח בימיו צדיק ורב שלום וכן בשלום מכין כסאו וכסא זרעו אחריו עוד אמרו על ענין השלום כתיב באהרן ויבכו את אהרן שלשי' יום כל בית ישראל אפי' נשים אפי' קטנים כו' תנא פ' אלף בחורים קרואים בשם אהרן יצאו אחר מטתו מאן דהוה בעי לגרשה והדר ואיעברה עבור אהרן שהי' משים שלום ביניהם עוד אמרו כל הרגיל לתת שלום לחבירו ויום א' לא נתן עובר משום בקש שלום כו' ואם נתן לו שלום ולא החזיר לו שלום נקר' גזלן כו' מרגלא בפומ' דאביי לעולם יהא אדם ערום בירא' מענה רך משיב חימה ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו אפילו אם גוי בשוק אמרו עליו על ריב\"ז שלא הקדימו אדם שלום בעולם ואפילו גוי בשוק עוד אמרו במס' גטין כמה דברים מפני דרכי שלום בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום מצודות חיה ועופות ודגים <small>(שאין להם תוך דלקני לי' כליו יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום ולא נפיק בדייני)</small> יש בהם גזל מפני דרכי שלום ור\"י אומר גזל גמור <small>(ונפיק בדיינים)</small> עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום אשה משאלת לחברתה החשודה על השביעי' <small>(שחשודה לשמור פירות שביעית ולהצניעם מזמן הביעור ואילך)</small> נפה וכברה וכו' עוד דברים אחרים מענין השלום וכבר נזכר לעיל ע\"כ לרז\"ל מענין השלום.",
+                "<b>ונראה</b> רמז הרודף אחר השלום קונה כתב שם טוב שהרי אותיות שלום שם לו לרמוז מי שאוהב שלום שומעו הולך מסוף העולם ועד סופו וכתב בעל מנורת המאור דף ק\"א ע\"ד כל הרוצה לרדוף אחר השלום צריך לו להרחיק עצמו מכל הדברים המסבבים קטטה ומריב' שהיא הפך השלום והסבה הרעועה מכל' היא הכעס כי כל אדם שמושל עליו כעסו לא יהא לול שלום לא מלמעלה ולא מלמטה לפי שברו' כעסו יחטא לשמים וגם יריב עם בני אדם הרגילים עמו וכן הזהירו רז\"ל על הכעס כל הכועס כל מיני גיהנם שולטי' בו ולא עוד אלא שהתחתוניות שולטים בו גם אמרו כל הכועס משכח תלמודו ומוסיף טפשות רב נחמן בר יצחק אמר כל הכועס בידוע שעונותיו מרובין מזכיותיו עוד אמרו כל הקורע כי בחמו כאלו עובד ע\"ז עוד אמרו לא תכעוס ולא תחטא הכלל העולה המדה המשובחת לכל משכיל ובה יהיה לו שלום בעה\"ז ובעה\"ב שלא יכעיס ויסבול עלבונו ויעביר על מדותיו וימחול למי שפשע בו ובזה ימחלו עונותיו מן השמים כנז\"ל אם תרצה עוד לידע בכח השלום ראה בגנות המחלוקת והגזרות המשונות המגיעות לבעלי המחלוקת ומשם תלמוד דבר בהפכו הרי קרח על שהחזיק במחלוקת מת הוא ועדתו במיתה משונה שבלעם הארץ מיתה שעדיין לא היה לעולמים ונפסק המן באותו יום וגם תינוקת שאין בהם חטא ועון מתו וגם אפילו מחט שלו נבלע בארץ וכמה זמנים האריכו בגיהנם כדאמרינן בבבא בתרא גבי ההוא טייעא דאחזי לרבה בר בר חנא בלועי קרח ושמע שהיו אומרי' משה ותורתו אמת וכו' ואעפ\"י דמשפט רשעים בגיהנם י\"ב חדש הם האריכו שם זמן עד שבאת חנה והתפלל עליהם כארז\"ל כו' אם כן ראה כמה קשה המחלוקת ושנאוי ומשוקץ לפני המקו' ובהפך ענין השלום כי כפי גודל עונש המחלוקת כך גודל שכר השלו' ויותר משום דגדולה מדה טובה ממדת פורענות. ואל יקל בעיניך אפילו מחלוק קטן משום שהשטן מצוי שם להגדילו לבעור כאש ולאכול מנפש ועד בשר כדאמרינן בדיני ממונות אמר רב הונא האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא כיון דרוח וכו' <small>(כשהנהר גדול פעמים יצא לשדות שעל אגפיו ואם אינו סותמו מיד הלך ומרחיב ואינו יכול לסותמו)</small> ובמס' גטין פרק הנזקין הנהו בי תרי דאיגרי בהו שטן כל בי שימשי הוו קא מינצי בהדי הדדי איקלע ר' מאיר להתם עכבינהו תלתא בי שמשי עד דעבד להו שלמא שמעי' דקאמר ווי דאפקיה ר' מאיר לההוא גברא מביתיה ע\"כ פירוש שמעיה לשטן דקאמר ווי דאפקיה מביתיה ראה בעיניך שהמחלוקת מתגדל עד שהשטן עושה חזקה שם עד שמגדילו להרוג נפש לכן אין להקל אפילו על מחלוקת קל וצריך לבטלו מיד ולשים שלום במקומו. ולמה לא יהיה לאדם שלום עם כל אדם מי שעתיד להיות לו שלום בקב'עם אבני השדה ולמה לא יתחבר אדם עם חבירו באהב' מי שעתיד להתחבר פניו בקרקע למה לא ידבר דברי שלום דברים מתוקים לחיך מי שעתיד במותו ידבק לשונו לחכו ולמה לא יבקש שלום מי שעתיד לבקש מיד מלאך להניחו ואינו רוצה למה לא ירדוף אחר השלום מי שעתיד לרודפו רמה ותולעה ולמה לא יחבוק אדם לחבירו להראות אהבת שלום מי שעתיד לחבוק עפר ולמה לא ילבין פניו לחבירו להראות פנים צוחקות מי שעתיד להראות ליבון עצמותיו בקבר כשיתעכל הבשר מעליהם ולמה לא יאהוב גדול וקטן מי שילך למקום שקטן וגדול שם הוא ולמהלא ידבר רכות מי שאין מלה בלשונו במותו ולמה יגביר בקול כעסו על חבירו מי שאין יכולת לו להרים קול ביום הדין ולמה בכעסו יכה חבירו מי שעתיד לקבל מכות של מה\"מ ואין מציל ולמה יהיה שונא לחבירו מי שעתיד לשנוא כל חמדות שבעולם במותו ולמה יתנקם מחבירו מי שעתיד לעשות בו נקמות במשפטי גיהנם ולמה יבזה את חבירו מי שעתיד לקבל בזיונות על עונותיו ולמה יקום להרים יד בכעסו מי שעתיד להיות מוטל בלי קימה למה לא ירחם מי שעתיד לבקש רחמים בעת יציאת נשמתו ולמה ירדוף לאחרים מי שעתיד לאחרים מי שעתיד להיות נרדף ממלאכי חבל' למה יחרוק שן לאחרי' מי שיחרוק שיניו מצער המיתה למה ירמוז עיניו בחמה על חבירו מי שעתיד לראות מלאך המות מלא עינים ולמה יחרף בכעס מי שעתיד לשמוע חירופו על חטאיו ועונותיו ופשעיו מפי הדנין אותו עליהן ולמה יתחזק בכעסו גבר ימות ויחלש ולמה ילבין פניו בכעס מי שפניו מוריקות מטפה שמטיל מה\"מ למה ישמח המנצח חבירו מי שאינו יכול לנצח ביום דינו ולמה יברח אדם מהציל נפש כיון שאין יכול להציל נפשו ממות ולמה לא יכאיב וידאג מי שבשרו עליו יכאב למה לא יתאבל באבלו של חבירו מי שנפשו עליו תאבל למה לא יכס' ערום מי שמכסהו תולעה מה לא יתחבר עם חבירו בעת צרה מי שעתיד להיות בדד על הר גבוה בקבר למה לא ירחם עניים ואביוני' חממם בימי החורף מי שעתיד להיות לחורב ביום וכו' ולמה לא יאכיל מי שיהיה מאכל לתולע' ולמה יבעט ברגלו בכעסו דרך בזיון מי שרגליו בכבל בקבר למה יקלל מי שהיה מקולל במותו באין שלום אמר ה' לרשעים ולמה יהיה זדוני מי שעתיד לעבור עליו מים הזדונים למה ישתה יין ללוק עם חבירו בשכרותו מי שעתי' לשתות כוס התרעלה ביום צאת נפשו מגופו לכן יברח אדם מהכעס שהוא שורש המחלוקת וידבק בשלום שמו של קב\"ה נקרא שלום וכסא דוד יכון בשלום וירושלים יתבשר בשלוה כנ\"ל ובזה יהיה שלם לני הקב\"ה שלם בגופו שלם בנפשו ובזה נפשו תהיה צרורה בצרור החיים שהלא תראה שלם באותיות שלום וישאר ו' שהיא עץ חיים לומר על ידי השלום תהיה שלם ותתדבק בעץ החחים שהיא הויו. ולסיים עוד בענין השלום ולפרסם מעלת גדולת תפארתו וכח פעולתו הנה מפרש כוונת רז\"ל תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח שהוא בן עה\"ב שנאמר הליכות עולם לו א\"ת הליכו' אלא הלכות דיש להבין איך בעבור שיקרא אדם הלכות הוא מובטח לעה\"ב ועוד אם הכוונה לומ' הלכות עולם לו למה כתיב הליכות להבין זאת נקדים במעלת שלום אמר ר\"א אר\"ח ת\"ח מרבים שלום בעולם שנ' וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך א\"ת בניך אלא בוניך דיש לדקדק דהל\"ל ת\"ח מרבים שלום מאי בעולם בודאי אם מרבים שלום הוא בעולם ולא חוץ מן העולם עוד להבין איך הוא הענין שמרבים ועוד צריכא למימר שהם המרבים השלום והטוב בעולם אמנם כתב האר\"י זל\"ה שע\"י הפלפול בהרמת קול שעושים החכמי' משברים הקליפות כי האויר מלא קליפות הוא ומשתברים מקולות הפלפול ומזדככין האויר לפי שהקליפות הן במסך מבדיל בינינו לשמים ע\"כ והנה אעפ\"י שלעיני הרואים נראה כמחזיקי' במחלוק' בהיותם נלחמים זה עם זה בהלכה דע\"כ נקראו בעלי תריסין כנודע לכן לשלול בזה בא לומר שאדרבה מחלוקת זה אינו אלא שלום וזה ת\"ח מרבים שלום בעולם דייק' לפי שהעולם מלא קליפות מפסיקים לירד השפע ובקול פלפולם משברים אותם ונמצא שמרבים שלום בעולם שנא' וכל בניך למודי ה' כלומר כשהם למודי ה' שלומדים ומפלפלים לשם שמים אז יש כח לשבר קליפות האויר בפלפולם ואז ורב שלום בניך שנחשב כאלו בונים אויר חדש זך ונקי מה שאין כח לבנות זה אם מפלפלי' שלא לשמה שנא' אל תקרי בניך אלא בוניך כלומר א\"ת בניך בלבד אלא קרא ג\"כ בוניך והכונה בניך הם בוניך האויר הזך לשבר הקליפות להעבר' השפע ולעשות מעבר לעלות הנשמה אל מקומה באופן שלא יעכבו אותה הקליפות ובזה נבא לענין תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עה\"ב משום שע\"י פלפול ההלכות משבר הקליפות המעכבו מלעלות הנשמה לעולם הבא ובהיות שונה הלכות בכל יום משברם ובזה מובטח לו שהוא בן עולם הבא שמיד הנשמה הולכת שם דאין מעכב שנא' הליכות עולם לו כלומר על ידי ההלכות דמשבר הקליפות כמדובר עושה הליכות לעלות לעולם הבא וזהו הליכות עולם ל�� אל תקרי הליכות אלא הלכות כלומר א\"ת הליכות בלבד אלא קרא ג\"כ הלכות והכונה על ידי ההלכות משבר הקליפות ומזכך האויר ועושה הליכות באופן שיעלה הנשמה למעלה בלי עכוב כמדובר ומי גורם כל זה השלום של ת\"ח דהיינו מחלוקת של שלום מה שעושים בפלפולם בהלכה לשמה ה' יברך את עמו בשלום בילא\"ו.\n"
+            ],
+            [
+                "<b>י</b>תחרד <b>ה</b>משכיל <b>ו</b>יתפחד <b>ה</b>מבין בנושאו עיניו בעוד נשמתו בו לרום השמים ובראותו ימה וקדמה נגבה וצפונה בשיעור הרחקתם שיעור ת\"ק שנה מן ד' קצותיו מקומות אשר עתידה לחזור ולזוב מכאן ולכאן הנפש החוטאת כעוף הפורח ולטרוח לעלות לרום שמיא ואינה יכולה בדורכם אותה מלמעלה להכביד כנפיה להפילה ארצה ואם היא נפש שכבדו עונותיה עליה דוחפים אותה בכף הקלע כזורק אבן לארבע פינות העולם ומתהומא דארעא עד רום רקיע ולהניחה ליפול באין סומך ואין תומך הולכת נעה ונדה בתוך החשך וממשמשת באפלה צלמות ולא סדרים לא זו בלבד יראה המשכיל כי אם יוסיף לראות בחיים חייתו בבהמות יער וחיות השדה גם בעוף השמים טהורים גם טמאים ובכל השרץ השורץ הארץ גופות אשר עתידה נפשו להתגלגל בתוכ' אם יחטא ואשם ותמות בחטא וידמ' בחייו במחשבתו וברעיונו כאילו עתה הוא מגולגל בתוכם ומה צער ודאגה יכול להגיע לו בהתהפך מצורת אדם לצורת הולך על ארבע או לדמות שקץ מרבה רגלים המתגלגל עצמות בטיט ורפש ובכל צואה יתגלע וירתח ויזדעז' וישוב לאחריו גם ישא עינו אל ההרים וגבעות ואבני השדה ולאבן מקיר ויחשוב אם ישקעו נפשו בהן על חטאתי' ויהי לאבן ותסמר שערת בשרו בחשבו בצער הגדול הזה המגיע לנפשו גם יסתכל בימים ונהרות באורת ומעיינות אם יתגלגל נפשו בהם להיותה נחנקת תמיד ולהיות שטופה בקלחות ובשקתות המים בלי מנוח ומרגוע רגע ויחרדו אבריך גם תאחז בשרך פלצות בראותך שוח' עמוק' וביב ורפש וטיט בחושבך אם יטבעו נפשך שם אם יחייבוה חטאתיה כמה מהקלון והבזיון והחרפה מגיע לה וכמה ירגיש מהצער גם בראותך אנשים מופים בשבט ברזל ובמכות משונות גם אם תהיה נפשך בצער זה התוכל לסבול ובחושבך כל זה בחיך יתפרדו כל עצמותיך ותחזור לאחריך ולא תחטא כי כל אלו מאורעות המגיעות לנפש החטאת במותה בחטאה בלי תשובה. ואתה בן אדם למה לא תחוס עיניך על נפשך הרכה והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ כי בת מלך היא לתתה בידך לגדופים לעשות בה נקמות כי מה תענה לאביה שבשמים כשיבקשנה ממך עוד מי לך פה להשיב ומצח להרים ראש וקודם לבא לזה למה לא תחשב כי אין אתה והכל אתה הנך אין אם תמות בחטאות ואשמות והכל אתה אם תמות בתשובה בנפש טהורה מנוחה מכל מום זכה וברא. וכיון שהיכולת בידך בן אדם להציל מצרת נפשך למה תתרשל ליכנס בהיכל מלך ולהתעדן עצמך בגן אלהים ולהיות מושל במלאכים אשר הם ישרתוך בהמליכך יוצרך להיות מלך בש\"י עולמות שנא' להנחיל אוהבי יש ובש\"ס עוד עולמות במתנה שנא' שם עולם אתן לו כדאיתא באותיות רבי עקיבא ולאיש אשר אלה לו למה לא ינו' ולא ישן כי אם לרוץ בכל כחו ולעשות לו אבר כיונה לעוף ולשכון אל המנוחה ואל הנחלה ולא להתאוות בישיבת דירה חשוכה ומסיבה טמאה רבת המהומה היא ישיבת העולם הה בלי תשובה למה בן אדם לא יעלה על רוחך דכל המאבד עצמו לדעת אין מקום לחוס ולרחם עליו ואתה מאבד עצמך בידיך ביודעך דרך אשר בו תוכל ברוח להציל ממות נפשך ומכל מאורע רע אשר יוכל לה להגיע ואתה מתרשל ואם תאמר הדרך קשה לא כן כי אם דרך מישור שלא יתנגפו בו רגליך בלכתך בתוכו דרך ישכון אור בלי פוק' ומכשול דרך שאין בו שטן ופגע רע דרך אשר הנכנס בתוכו מוצא עצמו באבר כנשרים לעוף ולשכון במקו' אשר אין מלאך ושרף יכול להגיע שם תח כסא אדון נשמות ה' צבאות שמו הוא דרך התשובה שנברא ליסוד עולם דרך סגוליי' להפך לאדם בריה חדשה אף לזקן ושבע ימים יתהפכו כנולד דרך תמן שובעא תמן ריוח הרבה ברגע א' דהשב העונות נעשים זכיות. גם יחשוב אדם בינו לבין עצמו ויאמר אם איני עוסק במצות בוראי בכל אשר צוני לשמור ולעשות שעל מנת כן בראני יצרני ועשאני נמצא שאני בעולם כדבר המותר אבן נגף צור מכשול מצר מקום דוחק מושב קוץ מכאיב מצער אחרים מזיק הרבים מעפש אויר מטמא מקום מטריח עולם כובד אבן נטל חול מכשול לעוברים ושבים קיר נטוי בנין רעוע דבר מאוס טמא הלב חסר דעת משחית ומחבל הכל מאבד הון מונע שפע עוצר מטר מיבש צמחים מונע טוב סותם דעות מסית מדיח מחרף מגדף מואס חיים גורם מיתות מוסיף פשעים גורם חולאים ממית ילדים מקצץ בחורים מהפתם מונע כבוד גורם כל רע מבזה כל מקלל חנם משטין חולק משלח מדנים בין אחים וכיון שבהיותי מונע עצמי מלעבוד לקוני אני מותר בעולם כדבר מכשול מכונה בכל רע ופגע הלא טוב לי לאחוז בכנפי המצות ולהתחזק עצמי בהן להחליף שמותי אלו הטמאים בשמות קדושים וכנויים טהורים בהיותי אז לעולם צורך ממני היותם מושפעים בצדקותי יקראו אותי אבן יקרה צור מעוז מרחיב מקום מכין מושב אב מרפא משמח אחרים מטיב לרבים מזכך אויר מטהר מקום עושה חסד לעולם נחמד בעיני כל אדם מדריך לכל עובר ושב קיר עומד בנין חזק דבר תאוה טהור לב מלא דעת מתקן כל מרויח הון גורם שפע מוריד מטר מצמיח צמחים גורם טוב מפקח דעות מקרב ליראה מיעץ לטובה בוחר חיים גורם חיות מרבה זכיות מרפא חולי' מגדל ילדים מכניס חתן לחופה נותן כבוד גורם כל טוב מכבד לכל מברך תמיד מליץ טוב משים שלום צדיק חסיד טהור ישר נאמן טוב לשמים טוב לבריות מגן עולם דגל העדה חומה נשגבה מגדל עוז מעמיד ומקיים עולם. ואיך ולמה אני אובד שמות וכנויים הקדושים אלו ממני בעבור לשמוע עצת יצרי השונא אותי ומבקש להמיתני היהיה כפרה על כל עונותיה ימצא מלאך מליץ אחד מיני אלף שיוכל להליץ טוב בעדי בעת שידין קוני לנפשי אם ימצא מנחם ומרחם אותי במשפטי גיהנם כי כלם יענו פה אחד טול מה שבחרת ושב במה שחמדת וסבול חטאתיך אשר אהבת ועצת שונאך אשר שמעת לכן טוב לי לבעוט בכל דבר שיצרי מיעצני ואעפ\"י שיראו עצות מתוקים כדבש הן אליה וקוץ בה וראוי להרחיקם ואין לי עוד כי אם להתדבק בכל לבבי ובכל נפשי בקוני לעובדו תמיד כל ימי חיי זה יחשב אדם בינו לבין עצמו ומעולם לא יבא חטא על ידו דבא לטהר מסייעין אותו מן השמים ובפרט בראות האדם שכל דרכי היצר הרע מרמה ותחבולי הוא שהרי מתחדש עליו בכל יום מעט מעט כדי להתגבר עליו אחר כך ללוכדו ברשתו להפילו לבאר שחת ומשם יבין המשכיל כי שונא הוא לו אעפ\"י שנראה לו כאוהב דאם לא כן למה לי לבא עמו בערמה שלא להראות פעולותיו מיד כי אם מעט מעט כדאמרינן במסכת סוכה פרק ה' אמר רבי יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום ויום שנאמר וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום עד כאן. ופירש רש\"י ז\"ל כל היום רק רע מתוספת דיש לדקדק שמן הפסוק נראה בהפך דרק הוא מיעוט ומשמע דבכל יום מתמעט הרע שהוא היצר הרע ואף שכפי פשוטו י\"ל שהכונה היא שבכל יום מתחדש מעט עד שמתגבר אחר כך על האדם וזה רק רע כל היום כלומר מעט מעט בכל יום ויום אמנם עוד לאלוה מלין.",
+                "<b>והכונה </b>שבכל יום ויום מתחדש יצרו על האדם עד שידמה לו שכל מה שעושה מהעבירות הוא רק רע כל היום מיעוט רע לפי שכל כך שאדם יותר רשע כל עבירה חמורה נראה בעינו דבר קל לעשותם כדכתיב כשחוק לכסיל עשות זימה שאפילו הזימה שהוא דבר חמור נראה לרשע כשחוק מסיבת שקלה היא בעיניו מחמת ההרגל ושיעור הפסוק וכל יצר כלומר כל מי שהוא יצר שדבק עמו מחשבת לבו הוא רק רע כל היום שכל מה שהולך ועושה בכל יום הוא רק מיעוט רע אעפ\"י שיהיה דבר חמור וזו אינו אלא כי אם שנתחדש עליו תמיד עד שנתגבר ולכך דומ' לא הרע שעושה דבר מועט וקל אע\"פ שהוא חמור ודוק.",
+                "<b>עוד שם</b> אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש וכו' ואלמלא הקב\"ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר ה' לא יעזבנו בידו תנא דבי רבי ישמאל בני אם פגע בך מנוול זה מושכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח שנאמר אבנים שחקו מים עכ\"ל נראה שבא רבי שמעון בן לקיש להזהיר לאדם שאל יבטח ביצרו מה שמראה לו שמבקש אהבתו כי שקר הוא כי דרכו לפתות לאדם בדרך אהבה ואחוה כי אין לו מקום לפתותו מיד בחזקה בעבירה מפורסמת פן יבעוט בו ולא ישמע עוד בקולו כי עדיין אין לו עליו חזקה אלא תחלה מתחל עמו להראות לו דרך היתר בכל מעשיו עד שמתחזק בו וכיון שעושה בו חזקה אז מתגבר עליו ומכריחו לעבירות גדולות ומפורסמות ומבקש להמיתו אם לא ישמע לו ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו כשאינו חפץ לשומעו לא היה יכול לפי שהיה יכול להמיתו אם לא ישמע לו היוצא מכאן שאל יתפתה אדם מיצרו אפילו בדבר קל באומרו בחמורות איני שומע דכיון שמתחזק בו מביאו עד שערי מות להכריחו לחמורות כמדובר.",
+                "<b>וכוונת</b> תנא דבי רבי ישמאל לומר שאל ישלם אדם ליצרו רעה תחת רעה אלא טובה תחת רעה שאף על פי שהוא מבקש להמיתו אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש לתקנו וזהו אם אבן הוא נמוח שנמוח טומאתו מעליו ויתקרב אל הקודש לעבוד לבוראו ולקבל שכר כדכתיב ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע כלומ' צריך אדם שיהפך יצרו הרע לטוב ויעבוד לבוראו. או יהיה כוונת המאמר לומר מה שחשב לעשות בך היצר הרע עשה לו אתה אם פגע בך מנוול זה דע שהוא להמיתך בא כמדובר לכן התגבר עליו ומשכהו לבית המדרש ושם תמיתהו בכח התורה אם אבן הוא נמוח וכלה ונאבד ובחבור אחר פרשתי פנים הרבה בכוונת מאמר זה.",
+                "<b>צא</b> וראה חסדו יתברך עם האדם ויכסך בושה לחטוא לו דאמרינן בפסיקתא טוב וישר ה' אמר רבי פנחס למה טוב מפני שהוא ישר ולמה הוא ישר מפני שהוא טוב על כן יורה חטאים בדרך שהוא מורה לחטאים דרך שיעשו תשובה עכ\"ל.",
+                "<b>הלא</b> כמו זר נחשב שואל על הקדוש ברוך הוא למה הוא טוב ולמה הוא ישר דכיון שהוא מקור הרחמים הוא טוב מכיון שהוא אל אמונה ואין עול הוא ישר כדכתיב אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא עוד להבין איך בעבור אומרו שהוא טוב בעבור היות ישר נמשך מזה לשאול ולמה הוא ישר.",
+                "<b>אמנם</b> בהיות שהתורה והחכמה והנבואה מחייבים שנפש החוטאת היא תמות וקשה לקבלו בתשוב' לבד הקדוש ברוך הוא שעושה טוב זה עם האדם שיעשה תשובה ויתקבל לזה שואל למה הוא טוב לקבל האדם בתשובה שהדין נותן כיון שחוטא ימות מיד ומתרץ מפני שהוא ישר וכיון שהוא ישר צריך לעשות היושר לקבלו בתשוב' משום שהוא גורם כביכול לאדם לחטוא בהיות שברא יצר הרע דכתיב ואשר הרעותי כביכול אומר הרעותי שבראתי יצ�� הרע כמו שאמרו רבותינו ז\"ל וכיון שכן היושר הוא לקבלו בתשובה ועכשיו שואל ולמה הוא ישר כלומר אעיקרא דדינא פירכא ולמה ברא יצר הרע שגורם שחוטא האדם וצריך להיות ישר לקבלו בתשובה וזהו ולמה הוא ישר שטוב שלא יברא יצר הרע כדי שהוצרך להיות ישר עם החוטא לקבלו בתשובה ותיר' מפני שהוא טוב ומדת הטוב להטיב לכן ברא יצר הרע כדי שיהיה האדם בעל בחירה ורצון להרבות לו שכר ולהטיב עמו בעול' הזה ובעול' הבא. ובראות השתדלותו יתברך להטיב עמו איך נשאר לו פנים לחטוא לפניו ואם חטא איך אינו שב מיד ברבוי התחנה ובפרט בראות שכולם מחייבים לו מיתה והקב\"ה מחייבו חיים כדי שישוב ויקבל שכר. ודע שתחלואי הנפש הם כחולי הגוף שמחולקים לכתות והכת הגרועה מכולם מי ששוקע בעבירות עד שמשתרש בהן ונעשין לו טבע מוטבע וחושב כי זה כל האדם ושעל זה נברא לעשות מה שלבו חפץ ונמשך בזה עד יום מותו והכת הטובה מי שמכיר מיד רוע מעשיו ומבקש מיד רפואה שהיא התשובה וכמו שכתב הרמב\"ם ז\"ל בהלכות תשובה שחולי הנפש כחולי הגוף עיין שם. ובעל מנורת המאור כתב עוד באורך בדף צ' ע\"ג וז\"ל כאשר מי שהוא חולה מחולי הגוף אם לא ירגיש מחליו ולא ירצה לבקש רפואה וימשך אחר הנאותיו שיטבע בגופו החולי עד שימות בסבתו בלי ספק כן יארע לחולה מחלי הנפש יש בני אדם שלא ירגישו מחולי' וידמו שהם בריאי' ואינם מבחינים בין טוב לרע ועל אלו נאמר דרך רשעים באפלה לא ידעו במה יכשלו ואמר יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות ויש מי שירגיש בחוליו ובהיותו שקוע בתאות לא שם לבו לרפואה אלא לרוות צמאו ועל זה נאמר כי בשרירות לבי אלך וגם כמו שחולי הגופות ידמו למתוק שהוא מר ולמר שהוא מתוק וימאסו המאכל והמשתה ששומר הבריאות ויתאו לתאוות שמסבבות החולאים כך חולי הנפש ירצו במה שהוא רע ומואסים בטוב לנפש ובוחרים ברע ועל כיוצא בהם נאמר הוי לאומרים לרע טוב ולטוב רע וגם מי שמרגיש בחולי גופו ומתחרט מהדרך ההי' אשר בה נולד החולי בגופו וחפץ לרפאתו על כל פנים יבקש רופא לתת לו עצה בדבר ויברח מכל הדברים שיאמר לו כי בסבתם אירעו בגופו המקרים החדשים אשר שנו את מזגו ממה שהיה בבריאותו כך מי שהלך בדרך לא טובה ואח\"כ הרגיש בחולי נפשו ומתחרט על עונותיו יבקש רפואה לחוליו וילך אצל החכמים שהם רופאי הנפש ויתנו לו עצה בדבר נמצא שהחרטה אשר באה אל לבו מהדרך הרע אשר היה הולך והכיר רוע מעשיו וניחם מהם זה סיבת לו דבר התשובה וכמו שהיא בחלי הגוף שמי שהרגיש בשגיאה קטנה או במע' בשנוי מזגו ושב מיד מאותו הדרך שירפא מיד לפי שעדיין לא נטבע בגופו החולי כן מי שהרגיל ללכת בדרך ישרה ובא לידו חטא בשוגג או לתיאבון והרגיש בו מיד ונתחרט ממנו קלה בעיניו התשובה ולחזר ללכת בדרך טובה לפי שלא הורגל כל כך בתשובה וכן יארע לתלמיד חכם כדגרסי' בפרק מי שמתו (ברכות דף י\"ט) תנא דבי רבי ישמעאל אם ראית ת\"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה שמא סלקא דעתך אלא אימא ודאי עשה תשובה ע\"כ. ויש לדקדק במאמר זה דלמה הזכיר יום ולילה דהל\"ל אם ראית ת\"ח שעשה עבירה אל תהרהר אחריו וכו' אמנם נראה שבהיות שיש כיתה גרועה שנטבעים כל ימיו בעונות עד שימות בהן בסוברו שעל זה נברא מסבת שנשתרשו העבירו' בטבעו אך הנרגש מהעביר' אחר שעשאה ומתחרט מיד ואף כשעושה אותו מבקש אופנים שלא ירגישו בו בני אדם מזה יש תקוה שישוב ולא יחטא עוד בהיות דמה שחטא לא היה דרך בעיטה וכו' ונתן סימן בעל המאמר הזה ואמר אם ראית ת\"�� שעש עבירה בילה בהיות שבחר לעשותם בלילה כדי שלא יראו אותו בודאי שלא חטא דרך בעטה לומר דלית דין ולית דיין ח\"ו אלא שתקפו יצרו ולא יכול ובחר הרע במעוטו לחטוא בלילה שלא יכירו בו ויהיה חילו שמים ח\"ו לת\"ח כזה אל תהרהר אחריו שמא ביום עשה תשובה שבודאי מיד בלילה אחר שעשה העבירה עשה תשובה ולא המתין עד היום ואמר שמא סלקא דעתך אלא אימא ודאי עשה תשובה מיד בלילה ולא המתין לעשותה עד היום ובחבור אחר פרשתי מעין זה ושענין התשובה חק כענין פרה אדומה. ובענין ת\"ח החוטא דע באמת שכל מי שהוא ת\"ח כראוי וירא שמים אין חטא בא על ידו ואם אירא שחוטא באופן שלא יהיה חילול השם כלל כיצד הולך במקום אחר שאין מכירים אותו כארז\"ל או חוטא באופן שלא ירגישו בו אך החלול השם יוצא מאותם שכפי האמת אינן תלמידי חכמים ומרוב גאותם מחזיקים עצמן כתלמידי חכמי' גודלי' ומכרחים לרבים להחזיקם כת\"ח עד שמשתרש בלבם שהם ת\"ח גדולים ויודעי' כל התורה וכיון שכפי האמת אינן חכמים וכל מעשיהם טעיות ושבושים עושם דברים שלא כהוגן וכל פשע ועברה והוא חילול השם גדול באומרם העולם ראו שת\"ח החוטאים ומלמדים מהם לחטוא וגורמים בחירוב עולם ואין עון זהתלוי כי אם על אותה המחניף לאלו לפרסמ' לת\"ח ולכבדם כשיעור הכבוד שראוי לעשות לת\"ח גדולים יודעים התורה מאל\"ף ועד תי\"ו אלא צריך לכבד לכל אחד כפי שיעור כבוד השייך לו ובזה כשיחטא זה ת\"ח שאינו גדול בתורה אין חילול השם בדבר באומרם חוסר ידיעתו גר' לו שאם היה גדול בתורה בודאי שלא היה חוטא ובזה מתגדל כח התורה ומעלת תפארתה בהכירם קדושת התורה שהגדול בה משמרתו מלחטוא. והנני מעמיד לפניך שבעה מעלות בענין התשובה זו למעלה מזו לקוטות מספר מנורות המאור כתבם בארוכה והנני מעמידם בקצור נמרץ. המעלה הראשונה גדולה מכום היא התשובה שנעשים תכף למשובה והיא מקובלת מיד ועל זה אומרו בפרק חלק ובפרק אין עומדין במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמרים יכולים לעמוד. המעלה ב' מי שהוטבע בחטא ימים רבים או שנים אבל שב בימי בחרותו בעודנו בתוקפו וגבורתו ונתחרט מאותו הדרך הרע וכובש יצרו ועשה תשובה גמור' עליו נאמר וזכור את בוראך במי בחורותיך ר\"ל בעוד שאתה בתוקפ' ורשאי לעשות העבירה כבראשונה ואינך עוזבה מסבת מונע אלא ביראת חטא ועל זה אמרו רז\"ל מחוז רב יהודה תשובה מעליא באותו פרק באותה אשה באותו מקום. המעלה ג' שעדין הוא בימי בחרותו אבל אינה מזדמנת לפניו העבירה כבראשונ או הוא בוש מבני אדם לרדוף אחר יצרו כבתחלה וסר מדרך מעט ועליו נאמר והסירותי דמיו ושיקוציו מבין שיניו וגם עליו נאמר אשרי איש ירא את ה' ודרשו רז\"ל אשרי מי שעושה תשובה בעודו איש. המעלה ד' השב מאימת צרות או מאימת מוכיחין או מאימת גזירה כמו שמצינו אנשי נינוה שאע\"פ שלא עוררו לבם לתשובה עד שהוכיחם יונה נינוה נהפכת ולכן שבו עכ\"ז נתקבלת תשובת' ועל דא אמרינן בתעניות לא שקולא תענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים גורמים. המעלה ה' המתחרט מחטאתיו מאחר שבאו צרות רבות עליו ושב בתשובה אעפ\"י שאינה מועילה בין איש לחבירו תשובה כזאת כמו שאמר יפתח מדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם הקב\"ה ברוב חסדו על ברואיו מקבלתה כדכתיב בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה ושבת עד ה' אלהיך ועל זה אמרו במשנה תשובה ומעשים טובים כתרים בפני הפרענות. המעלה ו' הוא בימי זקנותו כשאינו יכול ללכת בדרכי העברות מפני חלישות' אעפ\"י כן אם נתחרט על מה שעשה בבחורתו מקבלת תשובתו ועל זה נאמר תשב אנוש עד דכא ר\"ל עד הזמן שאדם נדכא ונחלש ואעפ\"י כן הוא אומר ששובו בני אדם ועל זה אמרו רז\"ל אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שום רשע. המעלה ז' היא הפחותה שבכלם מי שלא נתחרט כל ימיו ועמד בפשעו אשר בו מת בראות כי קרוב עתו למות שב ועל זה אמרו במס' אבות ושוב יום אחד לפני מיתתך. ואעפ\"י שהתשובות האלו הם חלקות מקבלות הן לכל אחד ואחד כפי מעלתו בקדימ' ואיחור אבל העומד ברשעתו אפי' ביום המיתה ונפטר בלי תשובה זהו אפיקורו' גמור שאינו מאמין ביום הדין ומשחית גופו ונפשו ונדון בגיהנם לדורי דורות הקב\"ה יצילנו מרעות נפסדות וישים חלקנו עם אוהבי שמו הולכים בדרך אמת לעובדו בלבב שלם מיום בואנו לעולם עד יום צאת ממנו לזכות לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו אמן ואמן. בילא\"ו.",
+                "(והנני כותב לך בפרק שאח\"ז מעלת העובד השם ומקיים מצות ותראה כי האדם אפס ואין כשאין עובד לקונו ושהוא עיקר הבריא והכל בידו בעבדו למקום)."
+            ],
+            [
+                "<b>י</b>תגדל <b>ה</b>בורא <b>ו</b>יתקדש <b>ה</b>יוצר את האדם והמשילו על כל מה שברא עליונים ותחתונים כל שתה תחת רגליו בהיותו דבוק עמו עוסק בתורתו ומקיים מצותיו בכל לבבו ובכל נפשו אז קונה בעצמו שמות קדושים ואלה שמות שנקרא בהן ומהם שראוי שיקרא בהם כפי פעולותיו וכפי מעשיו אור נערב בונה עולם גדולה דיין דעת צלול הוד והדר זקנה חכמה חיים טהרה יושר כבד לוחם מקדש מכריח מלאכים מבטל גזרות מהפך גזרה מעמיד עולם ממית ומחיה מוכיח מלך מושל מכתיר תורה משמח עליונים מציל נפשות מעורר נרדמים מטהר טמאים מדריך שבים מנור' טהורה ממשיך שפע מעל דלת בפני פורענות ספר תורה סופר סומך עולם מלא עזרה בצרה פודה נפשות צדקה קדושה רצון שמירה תמימות אלה שמות הצדיק והנני מפרש בס\"ד טעם כל שם ושם כדי להודיע מעלת הצדיק אולי כשמוע השומע עד היכן כחו מגעת יכנע לבבו הערל לבלתי שמוע לו כדי שלא לאבד מעלות אשר נזכיר ומשם יבין המבין ג\"כ דבר בהפכו מהדופי והגריעות והקלון והפחיתות והבזיון והביוש והחרפה המגיע למי שהוא משולל משמו' אלו הטהורים ונתחיל בס\"ד לפרש נקרא אור נערב ע\"ש שהעוסק בתורה שנק' אור דכתיב כי נר מצוה ותורה אור נותן הקב\"ה בעיניו מאור הנערב הגנוזה מששת ימי בראשית כמ\"ש הרב בעל ע\"ש מס' שערי אורה שמאותו אור מאיר הקב\"ה בעיני לומדי תורה שע\"י כך מרגילו בה ובזה כשיוציא לעתיד חמה מנרתק' דהיינו אור הגנוז לא יזוק מאותו אור כיון שכבר הורגל ובזה מתעדן עמה לא כן הרשעים שנדונין בה כיון שלא הורגלו בה ניזוקין מרוב האור ע\"ש באורך ועל זה נק' הצדיק אור נערב שבעיניו מאי' אור הנערב ולכן משה רבע\"ה אדון התורה נקר' טוב ע\"ש וירא אלהים את האור כי טוב שבעבורו נברא האור כמו שהוכיח רז\"ל מג\"ש דטוב טוב ועל שעמו הי' מאור הגנוז קרן עור פיו עד שויראו מגשת אליו.",
+                "<b>נקרא</b> בונה עולם ע\"ש שארז\"ל וכל בניך למודי ה' א\"ת בניך אלא בוניך לפי שהוא גורם בקיום עולם וקיומו בעוסקו בתור' שנא' אם לא בריתי כו' ודור המבול שהיו רשעים גרמו בהריסת בנין העולם נמצא שהצדיק מעמיד בנינו ולזה נקרא בונה עולם כי הוא בונה הולך ובונה בכל זמן שהוא חי על פני האדמה בונהו בכל יום בפעולותיו וקיום המצות חמורות וקלות האדמה בונהו בכל ים בפעולותיו וקיום המצות חמורות וקלות וכמ\"ש בספר יש נוחלין דף כ\"ב ע\"א האדם בכל פרטי פעולותיו ובדבורו ובמחשבותיו הוא סולם מוצב ארצה וראשו מג��ע השמימה ע\"כ מי שנגע יראת אלהים בלבו יהיו הדברים האלו חקוקים בלבו בפחד ובמורא ויזהר וישמור מאד לנפשו שלא להקל ראשו על שום ענין הן צווי הן אזהרה אף על מה שהזהירו ממנו וצוו עליו חז\"ל אפילו קטנה שבקטנו' ואל ישים לבו לקלות המעשה ומהירות הדבור והפעולה ההפוכ' כמו רגע ונעשת בשעה קלה כי אם קטן הוא בעיניו הנה הוא ירום ונשא וגבוה מאד בדמותו ובו תלוים עולמות אין מספר ובשעה אחת קטנה קונה ובונה עולמות או מחריבם ח\"ו וכבר הזהורונו על זה רז\"ל אשר היו נהירין להו שבילי דשמיא כשבילי דמתא אמרו הוי זהיר במצוה קלה כבחמור עכ\"ל ע\"ש באורך כללו של דבר שהצדיק בונה עולמות וע\"ז נק' בונה עולם נקרא גדולה ע\"ש שנותן גדולה לאחרים כדרז\"ל קרב לגבי דהינא ואידהן <small>(מי שמקרב עצמו למשוח בשמן יהא ג\"כ נמשחי כלומר מי שמקרב עצמו לצדיק ילמוד מעשים טובי' ממנו)</small> נקרא דיין לפי שהקב\"ה הוא דיין אמת וכשהדיין עושה הדין כאן למטה אין קב\"ה דן מעלה כארז\"ל במד' פ' שופטים אמר ר' אלעזר במקום שיש דין אין דין ובמקום שאין דין יש דין ומהו כן כשנעש' הדין למטה אין הדין נעש' למעלה וכשאין הדין נעשה למטה הדין נעש' למעלה ועוד ארז\"ל כד איכא דיינא בארעא אין מוסרין דין לעמים וכו' והטעם משום דכשנעשה הדין למטה אין משגיחין עליו מלמעלה לשומעו שכבר הניח דיין בארעא לדונו ונמצא שעל מגן מוסרו למעלה באופן שהקב\"ה שם לצדיק דיינא בארעא במקומו לדון כביכול וע\"ז נקרא הצדיק דיין נקרא דעת צלול על שהצדיק מבין בסתרי התורה רזין עליונים אשר אל דעות רמז בה והוא בדעתו הצלול מורה מקום אשר בו הסוד הנעלם ומגלה אותו גם בדעת מבין ויודע מה שיש ממעל לרקיע מענין ההיכלות והטובות הגנוזות לצדיקים ומענין המלאכי' שרפים ואופנים על מה עומדים ומה עושים ושיעור קומתם ומספר כנפיהם וגדולה מזו יודעים בשיעור קומה שעל זה שואל קב\"ה לאדם ידעת בשיעור קומ' עיין במדרש משלי הענין באורך באופן שהצדי' בדעתו הצלול משיג בנעלמות כמדובר ועל זה נקרא דעת צלול נקרא הוד והדר ע\"ש שהוא הודו והדרו של עול' וכדרז\"ל ויצא יעקב בזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה זיוה וכו' וכל משפחה ומשפח' שיש בה צדיק מתעטרת כי זיו הדרו נטוי עליה עד סוף כל הדורול וחוט של חסד משוך על הצדיק ונושא חן בעיני כל רואיו מסבת הזיו וההוד וההדר שמרחפת על פניו אע\"פ שיהיה בעל מום החוט של חן וחסד שעליו מכסהו ומהדרו האדם היותר יפה שבעולם כי לאכי השם מלווין לו וע\"ז נקרא הוד והדר נק' זקנה לפי שהזקנ' תלויה בו ואן הוא תלוי בזקנה כארז\"ל זקן זה קנה חכמ' וכיון שכן והוא נער נקרא זקן נמצא שהוא עושה הזקנה ותלויה בו שבידו להיות זקן באיזה זמן שירצה ועוד שעל ידי התורה יודע מה שהיה מיום שנברא העולם ועד סופו כזקן מלא ימים שיודע מה שראה באורך זמנו ולכן נקרא זקנה שיותר יש לו מעלה מן הזקן שאע\"פ שראה הרבה אינו יכול לראות ולספר כי אם כשיעור חייו בלבד לא ממה שהיה קודם וממה שיהיה אחריו ותלמיד חכם יודע משנברא העולם ועד סופו ונמצא שהוא עצמו הזקנה ולכן נקרא זקנה. נקרא חכמה על שם שחכמת התורה רשומה בלבו לפרש אותה בשבעים פנים אשר ניתנה בלבד שהוא קב\"ה מקור החכמה מכיר בה לא מלאך ולא שרף כדכתיב ונעלמה מכל חי ומעוף השמים נסתרה ודרשו רז\"ל ונעלמה מכל חי אלו החיות ומעוף השמים נסתרה אלו המלאכים והצדיק נמסרו לו כל סתריה ונגלו לו סודותיה כהקב\"ה שהוא מקור החכמה ולכן נקרא חכמה. וכדרז\"ל בריש ילקוט משלי החכמה היכן מצויה ר' אליעזר ור' יהושע חד אמר בראש כו' וחד אמר בלב אל תקרי למד אלא לב מבין דעת לפי שהחכמה נתונה בלב וחוזר באותיות עכ\"ל והוא מאמר תמוה אך כונתו זאת שהאומר שהחכמה בלב מביא ראיה לדבריו בראות שלמד ר\"ת לב מבין דעת הרי בלב נתונה חכמה כדאי' באותיות ר\"ע באות ל' א\"ת למד אלא לב מבין דעת וזהו וחוזר באותיות כלומר חוזר באותיות למד שר\"ח לב מבין דעת באופן שהחכמה צפונה בלב הצדיק כי לרשע אין בו לא דעת ולא תבונה שאם היה בו חכמה היה בוחר בטוב ומואס ברע כצדיק לכן נק' חכמה וז\"ש איוב ועמכם תמות חכמה לפי שהוא בעל החכמה ומוליכה עמו נקרא חיים דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה והחיים מסורים בידו שאם לא ירצה למות לא ימות לעולם כארז\"ל במדרש אין הצדיק מת עד שישאל המית' בפיו באופן שאם לא יזכיר המיתה לא ימות לעולם וגם אם לא פסיק גירסא מפיו לא ימות וכדרז\"ל גבי דוד המלך ע\"ה וגבי רבה בר נחמני דכל זמן שלא היו פוסקים תורה מפיהם לא היה יכל מלאך המות להתקרב אליהם נקרא טהרה על שם שהצדיק מעביר גלולים מן הארץ גם מורה לעם בין הטהור ובין הטמא כיצד ובין דם לדם וענין טומאה וטהרה ושיעור מקוה המטהר ונמצא הוא עצמו הטהרה שמטהר לאחרים וע\"ז נקרא טהרה נקרא יושר על שם כי משבר מתלעות עול להציל עשוק מיד עושקו ומורה היושר לכל אדם שאעפ\"י שכל דרך איש ישר בעיניו הוא מוכיח לכל אדם בראיות מופתיות שטועה הוא במה שחושב שהוא יושר ומסלקו מטעותו ומורה לו יושר של אמת וכדברי התנא שהעוסק בתורה נקרא צדיק חסיד ישר ונאמן וע\"ז נקרא יושר שהיושר אתו וממנו נובע ללמוד לכל אדם נקרא כבוד ע\"ש כבוד חכמים ינחלו שהכבוד נחלה לחכמים והוא שלהם ומי יוכל לשלוט בכבוד כי אינו שלהם אך הצדיק נותן מכבודו מתנה שמכבד לכל אדם וכדברי תנא איזהו מכובד המכבד את הבריות דהל\"ל איזהו מכבד המכבד את הבריות אלא כיון למ\"ש שהכבוד נחלה לצדיק והיא שלו שאינו מקבלו מאחר וכיון שכן לעולם הוא מכובד ולזה אמר איזהו מכובד כי הוא מכובד מעצמו בלי שיקבל כבוד מאחרים אלא משפיע מכבודו ומכבד לכל אדם נקרא לוחם ע\"ש שהוא לוחם תמיד יום וליל' במלחמת' של תורה וע\"ז נקראים החכמים בעלי תריסין וגם ע\"י שלוחם הצדיק במלחמת' של תורה לוחם מלחמות ישראל לפי שבעוסקו בתורה גורם שלא יפלו ישראל במלחמה דזכותו מגן עליהם וכדרז\"ל בפ' הנזקין גבי ר' צדוק שהתענה מ' שנה וכל אותו זמן לא יכול האויב לשלוט בהם באופן שהוא הלוחם בעדם ומצילם ע\"כ ראוי שיקרא לוחם נקרא מקדש ע\"ש שכל שכל מה שיש במקדש יש באדם כאשר האריכו מרז\"ל לפרש פרט ופרט איך כל כלי המקדש רמוזים באברי האדם עיין בספרי קדשם כי איני יכול להאריך הכלל העולה שנשמה הקדושה שבאדם אשר משכנה בלב היא דוגמת השכינה השוכנת בבית קדש הקדשים נמצא שהצדיק שנשמתו טהורה הוא דוגמת המקדש ושכינ' בקדש קדשים גם הצדיק מרכבה לשכינה כמקדש עצמו שהוא מרכבה לה ועליו שוכנת ועושהו מרכבתו גם נקרא מקדש ע\"ש שמכפר על דורו כמקדש שהוא במקום קרבן המכפ' על האדם שהרי כשהדור חייב לוקח צדיק ומכפר. נקרא מכריח מלאכים ע\"ש שהיכולת בידו להכריחם ע\"י שמות הקדש לעשות שליחותו כנודע ולפעמים מושלחים הם מן השמים למלאות רצון הצדיק כמו מלאכים שבאו לאברהם ואותם ששלחם יעקב שנאמר וישלח יעקב מלאכים ומלאך של מנוח וכדומה וכיון שמוכנעים לעבודת הצדיק יש לאל ידם להכריחם וע\"ש נקרא הצדיק מכריח מלאכים נקרא מבטל גזרות ע\"ש שכל גזרות קשות מבטלם בתפלתו כדמצינו בעגל שנתחייבו כליה ומשה רבינו ע\"ה בטלה בתפלתו וכן בכל דור ודור צדיקי' שבהם מתפללי' על כל צרה ומבטלים אותה ולזה א\"צ עוד ראיה דלמפורסמות א\"צ ראיה. נקרא מהפך גזרה שאם גזר הקב\"ה מיתה לאדם מהפך הגזרה ממיתה לחיים כעובדא דרשב\"י כשהיה במערה ובא מה\"מ בשליחותו של מקום לקחת נשמתו של ר' יצחק ולא הניחו רשב\"י וחזר עוד המה\"מ ולא הניחו עד שאמר הקב\"ה מה אעשה שאני גוזר והצדיק מהפך שנא' צדיק מושל יראת אלהים ולכן נקרא הצדיק מהפך גזרה נקרא מעמיד עולם לפי שעל ג' דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום וגם על ג' דברים העולם קיים על התורה ועל העבודה ועל ג\"ח הדין והאמת והשלום מקיימו הצדיק וכן הוא שעוסק בתור' ובעבוד' שהם קרבנות שקורא בענין ונחשב למעש' כאז\"ל כל העוסק בתורה עולה כאלו הקריב עולה וכן עוסק תמיד בג\"ח נמצא הצדיק מעמיד ומקיים העולם וע\"כ נק' מעמיד עולם נקרא ממית ומחיה ע\"ש שממית ומחיה בדינו כסנהדרין שהיו גוזרין מיתה למי שחייב מיתה וחיים למי שראוי שיחיה גם יש כח ביד הצדיק להמית ולהחיות כר' יוחנן שנתן עיניו ברב כהנא והמיתו ואח\"כ הלך והחיה אותו ויש בירושלמי שהחיה אותו והלך לביתו וכן בכמה דוכתי' מהתלמוד נתן עיניו בו והרגו וגם ר' חייא החיה אותו עבד שהרג אנטונינוס כדאיתא במסכת ע\"ז הרי הצדיק ממית ומחיה ולכן נקרא ממית ומחיה נקרא מוכיח ע\"ש שהוא דוקא יכול להוכיח משום שדבריו נשמעים לפי שהוא מנוקה מכל חטא וכשאומר טול קיסם מבין שיניך אינן יכולים לומר טול קורה מבין עיניך מה שאין כן שום אדם שאינו צדיק שאין להוכיח לפי שאין דבריו נשמעים באומרם לו טול קורה מבין עיניך.",
+                "<b>נקרא</b> מלך דכתיב בי מלכים ימלוכו וכדרז\"ל מאן מלכי רבנן ע\"ש שהוא גוזר ואחרים עושים גם אפי' מלך אינו שולט על צדיק שאם גוזר עליו לעבור על דת נהרג ואין מקבל מאמרו עליו וכמו שאמרו חנניה מישאל ועזריה לנבוכדנצר למסים וארנוניות מלך אתה עלינו אבל לעבוד ע\"א את וכלב שוין כארז\"ל וקב\"ה הציל' ולא יכול ליגע בהם עוד ועל כן נקרא הצדיק מלך כי מולך ביצרו הוא וע\"י כך מולך כמלך שמלך גוזר לעבור ע\"א והוא מבטל מאמרו נקרא מושל ע\"ש צדיק מושל יראת אלהי' והוא בעבור שמושל ביצרו להתגבר עליו שלא לשמוע לו לכן נקרא הצדיק מושל. נקרא מעטיר תורה על שם שהצדיק משים כתר לתורה בהיותו מפרש דברים הסתומים מלתא בטעמא ואופן עשיי' מצותיה כיצד וזהו כתר לתורה שמתחבבת בעיניהם ביודעם דברים כי נעמו ושדרכיה צדק ומשפט ומשרים וזהו שארז\"ל כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העול' כלומר שמפרש דבריה ואופן מצותיה משום שיגיע לו כבוד או פניה אחרת נעקר מן העולם קודם זמנו כמאמר התנא ודאשתמש בתגא חלף כלומר קודם זמנו שלא יגיע לזקנה אלא תקבריה אמיה מדה כנגד מדה הוא לא נתן כתר לתורה לא יתעטר בזקנה דכתיב עטרת תפארת שיבה לפי שהמפרש טעמי התורה משום פניה שמגיע לו נמצא שלא עשה לכבוד התורה להעטירה כי אם לכבודו לקנות כתר לעצמו לכן לא יזכה לזקנה שהיא כתר כמדובר נקרא משמח עליונים על שם שדרשו רז\"ל במדרש פרשת נח מאי נח נח אלא נייחא לעליונים נייחא לתחתונים לפי שהעליונים מושפעים מתורתו של צדיק וכדרז\"ל גבי ירבעם שהיה רוצה הקדוש ב\"ה לסלקו מן העולם קודם שיחמיץ ולא הניחו מלאכי השרת על שהיו שמחים מהשפעת תורתו עיין שם במקומו באורך ועל כן נקרא משמח עליונים. נקרא מציל נפשות על שם שהצדיק על ידי תורתו וכשרון מעשיו ותיקוניו מונע לבא בעולם דבר וחרב ורעב וכל מיני רעות המכלים העולם נמצא שמציל נפשות ממות וע\"כ נקרא מציל נפשות. נקרא מעורר נרדמים ע\"ש שדורש ברבים ומודיעם שכרם של מצות ועונש' של עבירות ושומעים העם ומתעוררים אל התשובה כדי שלא לאבד שכר וגם מיראת עונשי משפטי גיהנם ואעפ\"י שלשעה עושים מיראה או לקבל שכר אחר כך יעשה מאהבה שמתוך שלא לשמה בא לשמה נקרא מדריך שבים על שם שהצדיק יורה חטאים בדרך שבראות אדם חוטא שב בתשובה כדי שיועיל תשובתו מלמדו את התשובה השייכה לכל עון ועון ומנין התעניות וענין הסגופים השייכים למה שחטא ומה יעשה וכיצד יעשה וכמה זמן ימשך ועל ידי כך נקראת תשובה שלמה שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם במחיצתם ועל כן נקרא מדריך שבים נקרא ממשיך שפע על שם מה שכתבו המקובלים ז\"ל הביא דבריהם בעל שיח יצחק שהקב\"ה נותן לכל שואל מה ששואל כי שומע תפלת כל פה הוא ומיד השפע יורד מלמעלה לבא כאן לעולם הזה אך דרך ביאתו כאן עובר לבית דין שהוא מצד צפון ורואים אם ראוי השואל לזה מניחים לעבור השפע ואם לאו מעכבים אותו שם למתנות לצדיקים לעתיד לבא אבל אם יש צדיק בעולם אעפ\"י שאין השואל ראוי מניחין לעבור השפע לירד בעבור הצדיק ע\"כ למקובלים ז\"ל ועיין שם יותר בארוכה ובזה פירש הוא ז\"ל דזהו כוונת פסוק מה רב טובך אשר צפנת ליראך פעל לחוסים בך נגד בני אדם ירצה מה רב וגדול טובך אשר צפנת מצד צפון ליראך ופעלת אותו טוב למתנות להם דהיינו אותו שפע שהיה נגד בני אדם שלא היה ראוי שירד להם ונתעכב שם ע\"כ ובזה נתבא' אצלי משנה הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נידון והכל לפי רוב המעשה שהכונה הכל צפוי מל' צפון בבית דין של מעלה מהשפע המעוכב שם כמדובר ופעמים והרשות נתונה שירד השפע אעפ\"י שאין השואל ראוי משום שבטוב העולם נידון כלומר בעבור הטוב העולם נידון וכיון שיש טוב וישר בעולם בשבילו מורידין השפע אבל כשאין טוב בעולם הכל ששואל נותנין לו מהשפע כשיעור רוב המעשה שעשה אם מעט ואם הרבה והשאר גונזים אותו למעלה לצדיקים כמדבר העולה מזה שהצדיק גורם להמשיך מלמעלה שפע לכל שואל ואעפ\"י שאינו ראוי ולכן נקרא הצדיק ממשיך שפע וכן בלעם אע\"פ שהיה רשע הושפע בעבור ישראל שנא' וירא את ישראל ותהי עליו רוח אלהים נקרא נועל דלת בפני הפורענות על שם שמונע ונועל ביסוריו ששואל שלא יבא פורענות בעולם כדרז\"ל כל אותם שנים שהיה רבינו הקדוש באותם יסורין לא מת אדם קודם זמנו ולא הפילה אשה ולא הוצרכו עלמא למטרא דקשה יומא דמטרא כו' ועכ\"ז כדעקר אדם סוגלא עמישרא היה הגומא מליא מיא וכו' הרי שהצדיק נועל בפני הפורענות שלא יבא ועל כן נקרא נועל דלת בפני הפורענות. נקרא ספר תורה על שם שכל אותיות התורה שהן כ\"ב אותיות רמוזות ורשומות בגוף האדם כגון התפשטות הזרועות וי\"ו והראש צורת יו\"ד ושאר הגוף צורת יו\"ד גם כן הרי אל\"ף שהיא וי\"ו ושני יודי\"ן האחד מעלה ואחד פשוטה קצת כצורת שאר הגוף גם אדם מעומד וראשו כפוף קצת צורת זי\"ן ואם עומד בלי כפוף הראש צורת וי\"ו שתי זרועות למעלה והראש צורת שי\"ן אדם יושב כפוף צורת יו\"ד אדם יושב על הכסא ורגליו ירדו הוא צורת ל' וכן תמצא רמוז בו כל אותיות אלפא ביתא כאשר מבוארים אצלי ולא כתבתי לך כי אם ארבעה או חמשה אותיות אלו בלבד משום שאלו קל להבין שהם נראים לעין נמצא שהוא מלא אותיות כספר תורה וגם רמוזים בו שמות הקדושים כמו שהן מבוארים בחכמי הקבלה כספר תורה שהוא מלא שמות הקדש כי כל התור' כול' שמותיו של הקב\"ה היא וגם הצדיק מפרש דברי הספר הסתום ולכן צרך כבדו כספר תורה וכדרז\"ל הנהו בבלאו טפשאי דקיימי קמי ספר תורה ולא קיימי קמי תלמיד חכם משום שצריך לעמוד בפני ת\"ח כלפני הספר תורה ואם תדקדק הוא יותר מספר תורה שס\"ת עצמו אינו מפרש דבריו שאינו מדבר והת\"ח מפרש דבריו שהיא תורה שבעל פה ולכן נקרא הצדיק ספר תורה. ונקרא סופר על שם שארז\"ל הראשונים נקראו סופרים שהיו סופרים כל אותיו' שבתורה שהיו אמרים וי\"ו דגחון חציין של אותיות של ספר תורה דרש דרש חצי של תיבות והתגלת של פסוקים יכרסמנו חזיר מיער עי\"ן דיער חציין של תהלים באותיות והוא רחום יכפר עון חציין דפסוקים (מ\"ס קדושין פ\"א) גם הוא סופר ומונה עיבורי' של חדש ושנה ותקופות ומולדות ודורש חשבונות וגימטריאות לתורה ועל כן נקרא הצדיק סופר. נקרא סומך על שם שסומכים וסובלים בעבורו כל איש צעור ודאוג ובעל חולי ויסורין שבראותם לצדיק סובל חולים וכל מיני יסורין ושותק ומקבל בשמחה ואינו בועט גם הן נוטלים ממנו סמך לתמוך עצמם ומקבלים בשמחה ונוטלים נחמה לעצמם ואינו בועטים כרבי יוחנן דהוה ליה בנים ומתו והיה מנחם לכלם דין גרמא דעשיראה ביר ונמצא הצדיק סומך לאחרים ולכן נקרא סומך. נקרא עולם מלא על שם שכל הריאה בשביל צדיק אחד ואין שאר מלאוי העולם אלא ללוותו שלא יהא יחידי בעולם כארז\"ל כי זה כל האדם ולא נבראו אלו כי אם ללוותו שלא יהא יחידי בעולם כארז\"ל כי זה כל האדם ולא נבראו אלו כי אם ללוות לה ונמצא שהוא גורם במלאוי העולם ולזה נקרא עולם מלא וגם נקרא כך לפי שהצדיק משמח בחלקו ודומה בעיניו תמיד שעולם מלא בחלקו וגם נקרא עולם מלא לפי שמונע הפורעניות לבא בעולם ואינן מתמעטים ועולם מלא בעבורו ולכך נקרא עולם מלא נקרא עזרה בצרה על שם כשיש איזה צרה ממלך ושלטון הצדיק הולך לפניהם ומפייס ומבטל הגזרה והוא מסיבה דטבע הצדיק להטיב עם כל העולם בין ישראל בין גוי כמדתו יתברך ובזה יתגלגל הדבר שאותו הגוי שהטיב עמו עול' למדרגת מלך או שלטון ואם גזר גזרה כיון שהטיב עמו יכול לפייס ועיין כמה מעשיו' מאלו במדרש קהלת דחד גוי עלה מן הים ערום שנשברה ספינתו וחלה מיהודים שמצא שם שירחמו עליו ולא רצו ובא רבי יהושע והוליכו לביתו והלבישו והאכילו ונת' לו כמה זהובים ושלחו לאחר ימים מלך וגזר כליה על אותו מקום שלחו לר\"י בממון הרבה לפייס כיון שהכירו המלך מחל בשבילו ובטל הגזרה ונתן לו הון רב ושלחו לשלום עיין שם עוד באופן שהצדיק עזרה בצרה הוא ועל כן נקרא כך גם הוא עזרה בצרה כשבא צרה על הציבור ח\"ו על היותם בלתי הגונים הצדיק נתפס בעולם והם נצולים ונמצא שהוא עזרה לעת צרה וגם באים אצלו בעת צרה שיעזר' בתפלה והקב\"ה עושה בזכותו ומצילם מכל צרה נקרא פודה נפשות על שם על ידי תיקוניו וכוונתיו פודה נצוצות מקדושה הטבועים בעמקי הקליפות כנודע גם יכולת בידו לפדות נפשות מגיהנם כרבי שאמר לאלישע אחר אם יגאלך טוב שהוא הקב\"ה יגאל ואם לא ג\\וגאלתיך אנכי חיה ה' שכבי עד הבוקר ואמר רבי מאיר אני נכנס להוציאו מגיהנם ונראה אם שומר הפתח יכול לעמוד בפני גם הצדיק במותו עובר דרך גיהנם ונאחזים בשוליו מהנשמות של רשעים שכבר הותקנו ופודה אותן משם ומוליכן אתו בגן עדן ועל כן נקרא פודה נפשות. נקרא צדקה על שם שהוא עצמו הצדקה כארז\"ל בהלל שבא לפניו עני בן טובים שהיה למוד לרכוב סוס ועבד לרוץ לפניו פעם אחד לא מצא ורץ הוא בעצמו נמצא שהוא עצמו צדקה נקרא קדושה לפי שהתורה נקרא מים והוא תמיד בתוכה ודבוק בהקב\"ה תמיד שנקרא מקוה שנא' מקוה ישראל ה' ודרשו רז\"ל מה מקוה מטהר את הטמאים כך הקב\"ה מטהר את ישראל וזהו דוקא כשהם דבוקים בו ובתורתו ולכן הצדיק שדבוק עמו ובתורתו אין טומאה חל עליו והוא מטהר אחרים ומקדש' כי גזע קדוה הוא לכן נקרא הצדיק קדושה כי הוא הקדושה עצמה נקרא רצון על שם שתמיד בלי הפסק רגע רוצה לעבוד לבוראו ולקיים מצות ולהטיב עם כולם עד שמרגיל בזה באופן שאינו מפסיק רגע מלרצות ונעשה כאילו הוא עצמו הרצון וכלן נקר' רצון נקרא שמיר' על שם שיכולים העולם למסור ביד הצדיק נשים לשמור כי יכול לעמוד ביצרו ולהתגבר עליו על ידי עשרת מיני' אופני הצלה מיצרו כעובד' דרב עמרם חסיד' באותם שבויות שמסרו בביתו לזומר' וכשראה שגבר יצרו עליו קרא נורא בי עמר' וכו' עד שיצא יצרו ממנו כלהבת אש כארז\"ל הרי שיש בידו אופנים להנצל מיצרו אף שיתגבר עליו נקרא תמימות על שם שמרגיל עצמו בתמימות כל כך עם הקב\"ה שלא להרהר אחריו עד שבא לכלל כאלו הוא עצמו התמימות על דרך שאמר דוד המלך ע\"ה ואהיה תמים עמו ואשתמר' מעוני לא אמר תם אלא תמים להראות תכלית התמימות כי הוא התמימות עצמו ובזה ואשתמר' מעוני שבעשות עצמי מקור התמימות אין עון וחטא יכול לבא על ידי לעולם לכן הצדיק כיון שעושה עצמו כאלו הוא עצמו התמימות נקרא אלהים על דרך שאמר הקדוש ברוך הוא למשה ראה נתתיך אלהים לפרעה וכמו שנאמר אני אמרתי אלהים אתם אלא שגרם חטא אדם הראשון מה שגר' אך הצדיק שמשתדל בתורתו ובמעשיו לתקן עון אדה\"ר ראוי שיקרא אלהי' ובדין הוא שיטול זה השם לפי שהצדיק עושה פעולותיו שלהקב\"ה כארז\"ל מה הקב\"ה פוקד עקרות כך אליהו ואלישע מה קב\"ה מחיה מתים כך אליהו ואלישע מה הקהב\"ה עוצר גשמי' כך אליה ומה הקב\"ה מוריד גשמי' כך שמואל עיין בדרז\"ל באורך באופן שפעולותיו יתברך עושה הצדיק ולכן נקרא אלהים. הרי לך שמות אלו שראוי שיקרא בהן הצדיק כפי פעולותיו ומעשיו הטובים אע\"פ שהיינו יכולים לכנות לו שמות אחרים כי למעשיו ופעולותיו הטובות אין מספר וכן שמותיו כתבתי שמות אלו בלבד על דרך אלפא ביתא לפקוח עין הקורא מעלת הצדיק ושמותיו כפי פעולותיו כביכול כבוראו ששמותיו כפי פעולותיו כנודע ומשם ילמוד האדם לקרות לצדיק שמות אין מספר כפי המדה טובה שנוהג בה וכן תראה בזוהר שקורא לתלמידי חכמים מלא עיינין על שם שהם מלאים עינים לפרש סודי התורה כגון ענין בלק ואתונו של בלעם וכדומה שנראין ספורים ח\"ו והת\"ח מפרש הסודות הגנוזים וסתומים שם עיין בארוכה הרי קורא לצדיק כפי פעולתו וכן ברז\"ל בכמה דוכתי ת\"ח נקראו בנאים דכתיב וכל בניך למודי ה' אל תקרי בניך אלא בוניך וכן רבים שקורא אותו על שם פעולתו. והדבר בהפכו הרשע יש לו שמות אין מספר כפי פעולותיו ומעשיו הרעים רשע משחית מחבל רוצח משוקץ מתועב וכאלה משמותיו אין חקר לכן הודעתיך בשם של צדיק ושל רשע כדי שתראה מעלת הצדיק וגודל שמותיו הקדושים וגנות הרשע ושמותיו המכוערים והטמאים שעל ידי שיודע האדם אלו הענינים מתעורר אל התשובה לקנות לו שמות קדושים המעידין עליו ביום הדין על המעלת הטובים. ואפשר שעל ענין זה אמרו רז\"ל דשואלים לאדם במותו מה שמו שהכוונה לומר השם שקנה כפי פעולתו הטובה שעשה ומה שם הראשון שמזכי' נודע אם צדיק ואם רשע לפי הרש' מוכרח לומר משחית או מחבל וכדומה והצדיק יאמר שמו מתקן הכל או מדריך הרבים וכו' ובשם הראשון שיזכיר נכרי' שאר מעשיו וד��ין אותו הן לרע הן לטוב בילא\"ו."
+            ],
+            [
+                "<b>י</b>תפתחו <b>ה</b>אזנים <b>ו</b>יתפקח <b>ה</b>עינים לשמוע ולראות הדברים אשר אני מיחד בפרק זה והם ענינים נפרדים כוללים הרבה דברים מועלים לנשמה ולגוף כאשר עיני הרואה יראה משרים ובפרט דברים לתיקון המתים לפדות נפש' מעונשי משפטי גיהנם והם לקוטים בדרך קצרה ובלשון צח מספר יש נוחלי' ומספרים אחרים יען יקרא הקורא ויזדעזעו אבריו שלא לחטוא ואם חטא יתחרט ויתקן איתא במדרש רות הנעלם מעשה ברשע שהיו דנין אותו ביסורין ובגיהנם ביותר על רוב פשעיו שעשה והניח בן רשע כמותו וחכם אחד הכניסו בבית המדרש ולמדו תורה ואותו מת נתגלה לההוא חכם בחלום ואמר לו מן היום שידע בני פסוק אחד הקילו לי מדיני כיון שקרא ק\"ש הסירו וסלקו דיני מעלי בין ביום בין בלילה פעם אחת כי דנין את הרשעים בגיהנם ז' פעמים בכל יום דהיינו שלשה פעמים ביום וד' פעמים בלילה וכיון שזכה לקרות תלמוד אצל המלמד הסירו מעלי כל דין מכל וכל וכאשר נתחכם וקראו אותו רבי נתנו והתקינו לי כסא בין הצדיקים בג\"ע ובכל יום ויום שמחדש שום חדוש בתורה מעטרין אותי בעטרות גדולות וחשובות מאד של הצדיקים אשרי חלקו של המניח בן בעה\"ז ועוסק בתורה. כתב בס' חסידים שאין התפלה והצדקה מועלת כשאדם עושה בשביל נפש רשע ע\"כ י\"ל שלא אמרו כן אלא לגבי איש זר אשר לא מזרעו הוא אבל בן העושה בשביל אביו כיון דכרעא דאבוה הוא בודאי יועיל וכ\"ש אם צוה לו אביו שיעשה בעדו תפלה וצדקה אחר מותו שיועיל לו יותר ויותר ועושה נחת רוח לאביו המת ומקיים בזה כבוד אב ואם ובפרט אם תוך שבעה והשלשים יום שמדת הדין מתוחה על נפש המת אם ירבה בלימוד ותפלות וצדקות על נפש אביו ואמו יש כח להתירם מהיסורין והמשפטים של גיהנם וכרחם אב על בנים ירחם הבן על נשמ' אביו ואמו לגמול להם חסד של אמת גם יכול אדם להקל דין ועונש מחבירו בעה\"ב כשהוא מקבל עליו יסורין בשביל המת ומתפלל בשבילו ומבקש מדיין אמת שופט צדק ית' שכנגד היסורין שהיא מקבל על עצמו יקל מעליו הפורענות והיסורין שמקבל עליו החי אפי' מעט נחשבים לשם הרבה ומנכין מנפש המת הרבה מן הפורענות וק\"ו בן בנו של ק\"ו הבן שהוא כרעא דאבוה כשעושה זה לאביו ולאמו ומקיים בזה כבוד אב ואם כמדובר וכמ\"ש בזהור שלאחר מותם מחויב הבן לקיי' כבוד אב ואם יותר ובודאי אין כבוד בעולם כזה וכן כשעושה זה התלמיד לרבו שמחויב בכבודו יותר מכבוד אביו וראוי ונכון לעשות לו כן ולא יהיה כפוי טובה מאחר שרבו מביאו לעולם הבא ישלם לו שכרו משלם להצילו מדינ' של גיהנ' ולהביא גם כן לעולם הבא מדה כנגד מדה. ענין חיוב התוכחה הוא שמה שהוא דרבנן או אינו כתוב בהדיא בתורה וגלוי וידוע לנו בבירור שלא יקבל השומע אז אל תוכח לץ ואמרינן מוטב שיהיו שוגגין ואל יהו מזידין אבל דבר שהוא מפורש בתורה בהדיא צריך להוכיח על פניהם אפילו מאה פעמים ולביישם ולהלבינם עד שישובו מדרכ' הרעה או עד הכא' בענין הקדיש והקדושה איתא ברוקח בשם המדר' כשישראל עונין אמן יש\"ר אומר הקב\"ה מתי קבץ את שארית ישראל מבין האומות ואיתא בשיבולי הלקט בשם מדרש אומר הקב\"ה בשעה שאומרים בני קק\"ק אני מזכיר גלותם וממהר גאולתם ובמס' ברכות אמרו אמר הקב\"ה כל המתפלל עם הצבור מעל' אני עליו כאלו פדאני לי ולבני מבין האומות ונראה שהטעם הוא משום שהמתפלל עם הצבור משלים למנין עשרה אם אינו וגם אם יש עשרה גורם ברבוי העונין אמן יש\"ר וקדושה וממהר הגאולה כנזכר בענין שלא יאמר האדם היודע ברכותיו בלי כונה ומי שאינו בקי בכוונות יכוין שמברך לבוראו שבראו ואל יברך בפיו מצות אנשים מלומדת ולבו בל עמו וכתב בספר החסידים אל יברך אדם כאדם העושה דבר כמנהג ומוציא דבריו מפיו בלי הגיון הלב ועל דבר זה חרה אף ה' בעמו ושלח עבדו ישעיה ואמר יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה אמר הקב\"ה לישעיה ישעיה ראה היאך מעשה בני שאינן אלא לפנים ומחזיקים בו כאדם הנוהג ומחזיק מנהג אבותיו ולא בלב שלם הם מנקים ידיהם ומברכים על נטילת ידים ובוצעין ומברכים ברכת המוציא שותין ומברכים כמו שהדבר שגור' בפיהם אך בעת שמברכין אינן מכוונים לברכני ועל כן חרה אף ה' בעמו ונשבע בשמו הגדול לאבד חכמת החכמים היודעים ומברכין אותו במנהג ולא בכוונה. בענין כשאדם רוצה לבקש מקב\"ה איזה שאלה יתקן תחלה דברים המעכבים שאלתו ובקשתו כדי שלא יהא תפלתו פלסתר כי בודאי אין סכל וטפש בעולם שיעלה על דעתו שהשם ית' יעשה שאלת המבקש כשיש בידו מכשול ועודו מחזיק בטומאתו והיינו בדברים המונעים והמעכבים עכ\"פ שאלו ותפלתו כי הוא בעצמו מונע אותה ממנו ודוחה אותה בשתי ידים הא למה זה דומה למי שמבקש מהמלך דבר ומביא עמו מקטרגי' המעכבים ומונעי' את שאלתו על כל פנים הנה בודאי שאלתו תשוב ריקם מן הדבר הזה ובודאי אין זו נק' בקשת ותפל' אלא חוכא ואטלולא ומעוררת ח\"ו מד\"ה עליו מלמעל' וכן כל דבר מצוה שבעולם אל יעשה אותה האדם בפתע פתאום בלי קדימת ציור ומחשבה שכלית רק קודם עשותו יעכב וישתה מעט כדי שיתיישב בלבו להרהר לעשות מצוה לש\"ש כגון אם מניח ציצית או תפילין או עושה סוכה ואוכל מצה או שאר כל דבר מצוה לא די לו שיהא סור מרע לבד שיהא דעתו פנויה ממחשבות רעות ומהרהור עסקיו רק צריך לעשות טוב לבנו' בניני המצוה על יסודות הקדושה דהיינו שמקודם יכין מחשבתו ויהרהר בלבו לעשות המצוה לקיים מצות בוראו שציונו בכך כדי לעשות לפניו נחת רוח בהיות מכוין בעת עשייתה שעושה לש\"ש גם כל דבר מצוה שעושה האדם באיזה אבר מאבריו כגון קשר תפילין וציצית בידיו יכוון לנקות ולטהר חטא ופגם שעשה בידים גם יכוין להוסיף גבורה וכח בקדושה עליונה המכוונת כנגד הידים וכן בכל מצוה ומצוה ומצאתי בכתבי הקדש מקדושים אשר בארץ הקדושה המה בענין כשאדם כותב מצוה יאמר יר\"מ ה' או\"א שיהא חשוב ומקובל לפניך כתיבת מצוה זו שהיא כך וכך כאלו קיימתי אותה כהלכתה בכל תנאיה ופרטותיה ויהא מתוקן אותו האבר מרמ\"ח אברים שמרומז מצוה זו מרמ\"ח מ\"ע עליו כדי שאזכה לעלות למעלה למקום שמצוה זו מרמזת שם בעולם העליון ולחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ע\"כ ואם כן לאו ק\"ו הוא כשמקיים המצוה בפועל ומכוין אף אם לא ידע פרטי סודתיה בודאי נטהרו ונתקדשו אבריו ונעשו מרכבה לקדושה העליונה כמ\"ש האבות הן הן המרכבה אך ורק בתנאי זה אם מקודם לכן תקן חטא האברים וחזר בתשובה שלמה כהוגן וכראוי. יש שמוחקין ו' של ולעלמי כדי לכוון החשבון ואין צורך כי מצאנו מלת שמיה חסר יוד בדניאל סימן ב' על כן יש לומר ולעלמי בוי\"ו כי הלשון יותר נכון ומבורר וכן מצאנו בתרגו' אונקל' לעלם ולעלמי עלמיא. כתב רבינו בחיי ז\"ל שקבלה ביד החכמים כי כל האומר פרשת המן בכל יום שלא יבא לידי חסרון מזונות ומצאתי בדברי מקובלים שסגולת פ' המן לאומרה שנים מקרא ואחד תרגום ואם בא לידי מדה זו שנחסר מזונו הוא לשלימות טובתו כי בעולם החסר נחסר לחמו ומזונתו והנה שכרו אתו ולפניו פעולתו אשר עין לא ראתה אלהים זולתו והנה צריכים אנחנו להרחיב קצת מאמרינו ולפרש דבורנו בזה ונאמר כי הנה בכל הצווים ובכל עניינים שבדבריהם ז\"ל שמתן שכרן כתוב בצדן שמי שיעשה כך שכרו בעה\"ז כך וכך או יזכה לזה ולזה והנה אנחנו רואים שבהרבה פעמים אף שמקיימים אותו הענין והצווי אשר פירשו שכרו ומהדרין מן המהדרין עם כ\"ז אינו מקבל אותו השכר המפורש בהדיא על אותו הענן ואעידה לי ב' עדים נאמנים את ר' יהודה בר אילעי ור' יהושע בן חנניה לדמיון שאר הדברים שכיוצא בהם אמרו בגמר' כל הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה והנה החסידים אנשי מעשה דורו של ר\"י בר אילעי לא היה להם בגד ללבוש רק טלית א' שיה הששה ת\"ח מתכסי' בה ועוסקי' בתורה וגם אמרו כל הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה הרי ר' יהושע ב\"ח אשרי יולדתו אמר עליו ר\"ג מכותל ביתך ניכר שפחמי אתה שדירתו היתה שחור' ולא נאוה גם בענין הרעה ארז\"ל כל העושה כך יענש כך וכך כגון המזלזל בנטילת ידים בא לידי עניות וכאלה רבות ואנו רואים הרבה פעמי' אדם עובר ואינו נענש. אמנם אל תתמה על החפץ וכלל הענין הוא שהחכמים הודיעו ופירשו לנו שהמקיים זה הצווי או זה המעשה הטוב שהדין הראוי והשכר הפסוק לזה הוא כך וכך ר\"ל שהם הודיעו ופירשו לנו שכאשר יעבור האדם על זה הענין שזה דינו הראוי לו והשייך לזה לא זולת זה אכן הוא טוב לפני השם יתברך לענוש אותו באותו העונש המפורש ושקליה למטרפסי בהאי עלמא ולפעמים אין עונש לו בעולם הזה ולפתח חטאת רובץ ויענש לעולם הבא כנגד העונש השייך לאותה עבירה בעולם הזה. והדיין אמת שופט צדק יתעלה דינו החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח הוא יודע המשפט על צד היותר טוב וישר לאדם לתת לה האיש העובר עונשו הפסוק בעולם הזה או יבא לידי סכנה הנזכרת בזה בעולם הזה ולאיש אחר העובר נותן לו כנגד אותו העונש או כנגד אותה הסכנה הראוי לו לבא בעולם הזה נותן עונשו בעולם הבא ואך שלום יהיה בימיו. וכן לענין השכר המפורש לפעמים הוא טוב בעיניו לתת לו אותו השכר הפסוק בעולם הזה ולקבל עולמו בחייו. ולפעמים הוא טוב בעיניו יתברך לתת לו כנגד אותו השכר הראוי לבא לו בעולם הזה נותן לו בעולם הבא והשם הטוב לכל ורחמיו על כל מעשיו הוא יתברך יודע לאיזה סיבה הוא טוב לאדם אחד ליתן שכרו בעול' הזה ולא לעכבנו ולאדם אחר הוא יותר טוב שלא ליתן שכרו בעולם הה ואפשר שהוא כענין שאמר שלמה המלך ע\"ה רש ועושר אל תתן לי פן אשבע ולחשתי ואמרתי מי ה' וכו' ולכן למי שיודע שיחטיא בהונו ובממונו מונע ממנו הטוב לטוב לו ולפעמים קצת בני אדם הם להפך שעניות מעביר אותו על דעת קונו ומתרעם כלפי מעלה על דוחקו ושלו תחבירו ולאיש כזה מטיב עמו בה העולם כדי שיקנה עולם הבא על כן הבוחן לבות וכליות אלהים צדיק הוא יודע דרכי המשפט וכל כוונתו להנאתו ולטובתו של אדם כמו שאמר הכתוב צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. גם קרוב אלינו הדבר מאד בתשובת שאלתינו זו שמי שמקיים איזה דבר שחכמים פירשו שכרו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו ובעל הגמול יתברך בודאי ישלם לו בעולם הזה אותו השכר מה שמפורש אך אמנם אם יבא איזה בעל דין לחלוק ויעכב בדבר שומעין לו דהיינו שמא יגרום החטא כארז\"ל גבי יעקב אע\"ה שנתיירא אחר שהובטח שמא יגרום החטא וכענין שאמר הכתוב עונותיכם הטו אלה וחטאתכם מנעו הטוב מכם וכן לענין העונשים והסכנות שהזכירו רז\"ל על פרטי עבירות ודאי מדת דינו חרוץ שאותו העונש או הסכנה יחול על ראש העובר כאשר יעבור אכן לפעמים יש לאדם מליצי יושר ופרקליטין טובים ואיזה זכות שתולה קללתו ויש זכות שתולה שנה ויש שתי שנים כדאמרינן בסוטה. ולפעמים יש לו זכות שמכפרים מחצה וגורמים שאינו נידון באותו העונש עצמו רק ממנו ולמטה וכן יש זכיות שמבטלין לגמרי אותה הסכנה או אותו העונש מהחוטא הנה זאת חקרנוה כן היא שמענה ואתה דע לך שהם דברים אמתיים והכרחיים לידע ומהם אל יהא לבך נוטה. בענין הקרבנות אמרו כל מי שעוסק בפרשיות הקרבנות כראוי הנה הוא כאלו עוסק בכל יום בבנין בית המקדש וג\"כ כאלו בנה מזבח ומקריב עליו ממש הקרבנות והקב\"ה מוחל לו כל עונותיו וגם ינצל מכל הפגעים גם הוא סיבה לקיום עולם התחתון ולקיום עולם העליון וזוכה עוד לדברים הרבה הנזכרים במאמר הזוהר. דבר מסוגל לשמירת אות ברית קודש ששכרו מדת השלום הוא הצדיק הנקרא חי עלמין כתב בספר כנפי יונה כדי שלא יראה קרי יאמר הפסוק ויאמר ה' אל השטן י\"ח פעמים שיש בו חי תיבות ויאמר שלשה פעמים ביושר גד גדוד וכו' וג' פעמים להפך הרי חי חי הוא יודוך כי ג' פעמים ששה תיבות בגימ' ח\"י ויאמר שיר למעלות ויכוין בראשי ה' תיבות הבאים אחר ה' אזכרות שבאותו המזמור עם נקודות האותיות אותן עצמם של ר\"ת והוא שם קדוש עשצ\"יי בגימ' ציצית שיש בכחול הגין על האדם שלא תשלוט בו וכן בגימ' פת שכן טיפי הזרע נמשלים לפרורי לחם כדאית בר\"מ עכ\"ל וזה יאמר לאחר שקרא ק\"ש על מטתו ויזהר מאד שלא ידבר שום דבר ולא יהרהר שום הרהור רע. אתם בני אם המכשלה של רע לבטלה בידכם ואפי' באונס גמור תזהרו לטהר אתכם במי מקוה כדין וכדת בלי עכוב וח\"ו שתקילו בזה כלל ואין זה דומה לזיוג איש ואשתו כי בעונות זה הזיוג הוא עם לילית המרשעת ושאר כחות הטומאה והיא דבקה באישה החוטא ומוכנת ליפרע ממנו לעה\"ב רחמנא ליצלן ממנה ומכיוצא בה על כן כל מה דאפשר להקדים ליתן ריוח בין הדבקים הללו דבקי מיתה ולדחות מעליו הרוחות רעות והטומאות הרי זה זריז ונשכר וטוב לו בזה העולם ובעה\"ב וגם הלא ידעת כי האדם כצל עוף הפורח היו' כאן ומחר בקבר פן ח\"ו ימות וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא כי מי נדה לא זורק עליו טמא הוא ויתלוו ויתחברו עמו הטומאות כי מצא מין את מינו וינערו הרשעים אותו מן העולם הבא ע\"כ הקדימו עצמכם לכפרה ולטהרה מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה. האיש הירא ונחרד לדבר ה' יזכור לאחריתו ואל ימתין עד שיחלה רק יהא לזכרון תמיד לנגד עיניו שלא ידע האדם את עתו ואין בטוח ברגעו ושעתו וכמשמעו כדגי' הנאחזי' במצודה רעה והועלו בחכה פתאום כרגע אחד כן בפתע פתאום בא עת פקודתם ותתהפך כחומר חותם כי איך ידע האדם את שנגזר עליו מהדיין אמת שופט צדק על כל רע בין בעיר בין בשדה בעניינים שהזכירו רז\"ל בתפלת הימים האדירים וכאשר שמענו וראינו דשכיחי מיתות משונות פתאומית בהרבה והרבה מבני אדם או יחלה פתע פתאום ויכבד עליו חוליו ואז בעת ההיא כאשר יראה חוליו ומיתתו קרובה לבא הכסיל יהא חובק ידיו ויאכל את בשרו על אשר לא תיקן את מעשיו וכל עניניו וודויו ותשובתו על צד היותר טוב קודם שיבא ימי הרעה ואלו היה נותן בעת ההיא את כל הון ביתו לקנות לו חיי שעה מעט אך אם יום או יומים יעמוד ויקום וילך בבריאות ובשלוה כדי שיוכל לתקן כל עניניו וכל מעשיו בוז יבוזו לו ואוי לו לגוף הנגוף בעת ההיא שהוא מוטל כאבן דומם ואוי לה לאותה הנשמה שאין לה כח ויכולת לתקן מעשיה בטוב בעת ההיא ותהא עונותיה על שכמה ובעל כרחה תצטרך לילך לבית עולמה ליתן חשבונה לפני מל�� מלכי המלכים הקב\"ה ע\"ז ידוו כל הדווים ויבכו כל הבוכי' ע\"כ כל אדם זאת ישיב אל לבו מקודם בכל יום ובכל שעה ואתם חכם הרואה מקודם את הנולד אחר כך ביום הרעה שבפתי פתאום יהא מוטל כאבן דומם וככלי שאין חפץ בו לכן יודה לה' חסדו בכל יום ובכל שעה בבריאותו שיש כח ויכול' בידו תקן בתיקון כל מעשיו ווידויו ותשובתו על צד היותר טוב ויפה גם יסדר צוואתו לבני ביתו ולזולתם וכל הענינים שבעולם ועל כן החכם הרואה את הנולד יזהר בתשובתו השלמה ובווידויו בכל לילה קודם שילך לישן דבההיא שעתא פריש על עלמא אילנא דמותא ואל יסמוך על זה שיעשה כן תכף תמיד כשיעלה למטה כי שמא תכבד עליו חוליו בפתע פתאום וכעת שהוא נתן בקולרה דמלכא עילאה הוא טרוד מאד בטרדיו יסוריו וגם מכאוביו נגדו תמיד ולא יהא יוכל לתקן כל מעשיו וכל עניניו בטוב וגם לא יוכל לכוון בתשובתו בוידוי. ועוד אינו דומ' השב בתשוב' מתוך הדוחק והכרח שא\"א בענין אחר בראותו שאין לו חיי שעה כי בא יוו ונשפו ממנו פורח לשב בתוקפו וגבורתו בהלו נרו עלי ראשו ושמשו עליו זורח והוא ודאי כרחוק מערב ממזרח ע\"כ בעודו בתוקפו ובגבורתו יהיה תמיד נגד פניו יום מותו ובכל עת יהיו בגדיו לבנים ושכב בשלמתו. אנכי מצוה אתכם שתפשפשו מעשיכם כתוב בזוהר פ' קרח דף פ\"ה בכל ליחלה ולילה עד שלא ישכב ולא ישן צריך ב\"א לעשות חשבון ממעשיו שעשה כל אותו היום וישוב מהם לבקש עליהם רחמים ע\"כ והנה אל יהא דבר זה קל ורחוק בעיני בני אדם לומר מה פשעי ומה חטאתי כהיום הזה הרצוח וגנוב ונאוף ונשבע לשקר כי יצרו של אדם מתחדש ומתגבר עליו תמיד בלכ יום ובכל עת ובכל שעה וכל מיני תחבולות וערמומיות אחת לאחת ומבקש להפילו וצודה את נפשו לקחת ולהורידו לבאר שחת וכדגי' הנאחזי' במצודה רעה בו יוקשים בני אדם כי יפול עליהם פתאום על כן אם יפשפש בפרט כל מעשיו שעשה כל היום בלי ספק שימצא עון אשר חטא או בגוף או בממון או בדבור או במחשבה או במעשה או בינו ובין המקום או בינו לבין הבריות או בהתרשלות עסק התורה שהיא כנגד כלם וכארז\"ל כשם ששכר ת\"ת גדול מכל המצות כן עונש המבטלה גדול מכל העבירות או לא קיים המצוה בדיניהן ובדקדוקיהן כי רבים הם ולפחות עון עקביו יסובוהו דהיינו עבירות שאדם דש בעקביו וכאין נגדו שהן רבו כמו רבו שמא עבר על א' מהם כמו שיה מתיירא מזה דוד הע\"ה חסיד שבחסידים כמ\"ש עון עקבי יסובני. הנכנס אצל חולה צריך לןהזהירו ולהזכירו שיפשפש במעשיו ויחזור מהן ויתודה עליהם ויבקש מחילה לכל מי שחטא לו וגם הוא ימחול לכל מי שחט' עמו יעשה חשבונותיו אם חייב ממון לשום אדם לצוות שיפרעו לו אם אין לו לשעה לשלם ואל יתרשל מכל זה פן פתע תאום יכבד עליו חוליו ולא יוכל לדבר וימות בחטאיו וירד לבאר שחת לכן תכף יתעורר לכל הנזכר. בענין ברכת הלבנה כתב המקובל הגדל ר' טודרוס הלוי ז\"ל בספר אוצר הכבוד וז\"ל ושמעתי אומרים על מורי דודי ר' מאיר הלוי שהיה מזהיר אזהרות רבות שלא להסתכל בלבנה כמו שהזהירו רז\"ל שלא להסתכל בקשת ואשריו ואשרי חלקו שזכה לתורה התמימה ולחכמה נימה ונעלמה והאריך בסוד הענין וכתבתי זה לאפוקי ממנהג רוב העולם שמסתכלים בה כשמברכין אותה כמעט כל משך אמירת כל הברכה והשייך לזה שיאן להסתכל בה כי אם כמו לגבי הקשת דהיינו כשרוצה לברך יראה אותה ואח\"כ יעלים עיניו ממנה. אחת מהצוואות של הגאון ר' שעפטל זצ\"ל לנותיו וכלותיו למען השם שלא לשכב שום תינוק במטה שלכם קודם שיהיה ב' שנים ובשעת ההריון תמיד תתפללו שיהיו להן בנים ירא השם ות\"ח וישתדלו בהדלקת נר שבת ויהיה כוונתם לש\"ש וידעתם כי השלום אהליכם. בענין לקנות אדם לו חבר לכל דבר אל תרפו ידיכם מלבקש רעים ואהובי' אנשי חיל וירא אלהים ואל תאבדם כי טובים השנים כי אי אפשר בלא חבר ואוהב שיתקן לו ענינו בעצתו שאף המשכיל שבמשכילים צריך לעצול זולתו ודרך צחות אני אומר כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגע עצמו. ואמר החכם אדם בלא חבר כשמאל בלא ימין וכן אמרו רז\"ל חברותא או מיתותא ואמרו עוד רז\"ל בספרי על פסוק כי טובים השנים מן האחד מכאן אמרו יקנה אדם חבר לעצמו להיות קורא עמו ואוכל עמו ומגלה לו סתריו וע\"כ אמרו רז\"ל הרבה תורה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי. ונשמרת' מכל דבר רע ר\"ל חבר רע כסיל או כעסן פן תבואו על ידו לידי כלימה ח\"ו כי מי שיושב בין החכמים מכובד ומי שיושב בין הנבזים נבזה ואמר החכם אין ראוי למשכיל להתחבר לאדם עד שיבחן אותו אם הוא ראוי לחברה אם לא ואמר עוד ההבחנה הוא שתכעיסהו בתחלה ואם יודה לך על האמת בעת כעסו התחבר לו ואם לאו עזוב אותו. כתוב בספר החנוך פלוסוף אחד צוה לבנו לפני מותו ויאמר לו בני כמה אהובים קנית בחייך א\"ל קניתי אוהבים עד מאה אמר יה בני אמרו הפלוסופים אל תאהב ואל תהלל האוהב קודם שתנסהו ותחנהו ותדע באמת אם אוהב כי אני שנולדתי לפניך לא קניתי בכל חיי כי אם חצי אוהב ואתה איך קנית מאה ועתה לך ובחנם אם תמצא מכולם אחד סוף דבר בחנם ואין גם אחד שעמד בנסיון עד ששב אל אביו ויאמר לו אבי קרה לי כאשר אמר הפלוסוף רבים אהובים במספר ולעת הצורך הם מעטים ע\"כ אמר החכם סודך אסורייך ואם תגלהו אתה אסירו. עוד אמר אל תגל' לאוהבך מה שתסתיר משונאך אם לא בחנתו פעמים רבות להיות אוהב נאמן פן יהפוך להיות שונאך ויגלה סודך אל תשנאו רעיכם בלבבכם אם נאמר לכם עליה' לשון הרע או אבק לשון הרע רק אתם בעצמכם תווכחו עמהם התוכחת מגולה ואהבה אל תעברו על דעת חבריכם רק תמיד תבטלו רצונכם מפני רצונם כמו שאמר רבי יוסף מעולם לא עברתי על דעת חברי שמעו מסור ועצה לכל מי שנותן לכם עצה טובה ואל בינתכם אל תשענו דכתיב ותשועה ברוב יועץ פירוש ברוב פעמים ולא ברוב יועצים.",
+                "<b>אזהרת</b> ראיית הנולד תראו טרם היותו בראשיתו תראו מה אחריתו אל תבהלו מעשיכם וקודם עשייתכם שום מעשה הן קטן הן גדול התיעצו הטיב אם הוא ראוי לעשות אם לאו ועל זה ארז\"ל איזהו חכם הראוה את הנולד כי כל העושה בחפזון כוזב החכם יהיה או סכל יהיה אותו העושה וכבר שמעתי הדרשנים מליצים על זה הענין פסוק אני אמרתי בחפזי כל אדם כוזב ר\"ל שכל דבר הנאמר ממני בחפזון ובתמהון הלב במהירות הלב והעיון הנה אני וכל אדם העושה זה הענין יהיה כוזב ולשון כוזב האמור כאן הוא מלשון היו תהיה כמו אכזב אש' לא יכזבו ממיו ואמר עוד על זה כי אקח מועד אני משרים אשפוט ולאו דוקא משפט אלא הוא הדין לכל הדברים אשר יעשה אותם האדם יקח זמן ועת לכל חפץ. ואל יעשה האדם דברי' מבוהלים ודחופים בחפזון מכל קדימה מלאכת מחשבת והתבוננות תכלית המעשים ההם וכשהאדם עושה מעשיו בנחת וחושב מחשבות טרם היותו הוא קיים וטוב ויפה וסימן לדבר בשובה ונחת תושעון וכן ארז\"ל מתון מתן ת' זוז שויא ואמר החכם מי שירוץ יכשל מי שימהר ילבט וכל המרבה לחשוב ימלט ואמר עוד על תבקש במהירות המעשה כי בני אדם ישאלו איך תיקן אותו ואל ישאלו בכמה ימים תיקן אותו וכן אל תשיבו דבר הן במילי דעלמא הן במילי דשמיא רק אחר שמיעה והבנה היטב. ק��לה ישינה היא אם חפץ אדם לעשות איזה מעשה שיראה לו שיהיה רוח מקצת הבריות נוחה מזה וקצת אינם נוחים מזה רק חפצים שלא יעשה המעשה ההוא מכדי שקולי' הם דעות בני אדם בזה רוצה ואינו רוצה טוב לו לאדם להיות בשב ואל תעשה כי שב ואל תעשה בכמה מקומות עדיף ענין הבטחון הש\"י מטריף כל חוסיו ורחמיו על כל מעשיו אל תהיו הומים לאסוף ממון בתחבולות רק שישו ושמחו במה שחננכם הש\"י אם מעט ואם הרבה ואם יהיו מזונותיכם מצומצמים אמרו בלבבכם דיינו ברוח אפילו והקב\"ה מצרף העני בכור העוני כדי להטיבו באחריתו וכי ירחיב השם את גבולכם ויתן לכם עושר ונכסים וכבוד אל ירום לבבכם מאחיכם כי לא תדעו מה יולד יום כי הוא גלגל החוזר בעולם ואפילו בטוחים הייתם שימשוך לכם העושר והכבוד כל ימיכם מה בכן כי לא לעולם חוסן כי אם שנים רבים יחיה האדם ואילו חיה אלף שנים פעמים אחר שיש מספר לשנים יכלה המספר וסופו כלא היה אף כי ימי אדם כצל עובר וכעוף הפורח אם כן למה יתגאה אדם להבל דמה עפר מן האדמה ונחנו מה כי אין עסקנו ומאוויינו בתורת ה' תמימה על כן ביום טובה היו בטוב וביום רעה ראה ר\"ל אפילו ביום שמחתיכם ובמועדיכם בטוב לבבכם ביין תראו ביום רעה שאפשר לבא כמו רגע ח\"ו ותשימו על לבבכ' חרדת המות ומאורעות העולם ומכשוליו למען תזכרו ועשיתם את כל מצות ה' ולא תחטאו כמו שארז\"ל זכור את יום המיתה ולא תחטא ואמרו בלבבכם ביום שמחתכם כי כל העולם ומלואו וכל עושרו וכל מלכותו ואפילו עלה אדם מלכותו של שלמה הע\"ה הכל הבל גמור הוא זולת עבודת הש\"י אמר הפילוסוף אין דבר מועיל לאדם כמו שלא יבטח בטובת עולם הזה ולא יאמין בו ותתנו מלחמכם לדל בכל עת ביום שמחתכם ובמועדיכם וביום התענית גם כן אמרו חכמי המוסר אהוב את השמא ושנא מה בכך ר\"ל כל דבור וכל מעשה שאדם עושה בינו לבין עצמו בין בינו לבין חבריו יתעור' עצמו ויחשוב בלבו בשעת מעשה או גם אחרי כן תכף ומיד שמא יש בזה המעשה או בזה הדבור או בזה הענין מכשול עון אשר חטא ויצדד עצמו מיד לצד חובה ואל יהיה הכל כמישור לפניו ודרך אויל ישר בעינו לומר מה בכך ויהיה הענין קל בעיניו ובעצם וראשונה יתעורר בדבריו וידקדק אחר מעשיו ודבריו אם אין בהם אחת מאלו ראשי העבירות שהם בעונות שכיחי ושכיחי לרוב בקרב הארץ דהיינו גאוה כעס לשון הרע ליצנות שפת שקר שהם דגלי ורגלי המרכבה הטמא' ילאה הפה לספר בחומר חטאת' ובעול' פגם על כן לא יהא כסוס כפר' אין הבין שלא ידע במה יכשל רק ידקד' אחריהן ודבר זה ירגילוהו להיות סור מרע ובורח מן העבירה ואף אם הוא דבר שבקדושה שמא לא עשה הענין כהוגן ככל משפטו וככל חקתו והנה עינינו רואו' שהרבה והרבה מבני אדם עושים איזה מצוה בכללה אבל אין מדקדקים כלל לעשותה ככל דינה ומשפטיה כמו שפרשו חכמים הקדושים ע\"ה. כל מה שהנשמה יותר פנימיות ועליונות חטאו עושה רושם ביותר למעלה ושגגתו עולה זדון על כן החכם החסיד צריך פשפוש יותר במעשיו שלא ימצא אחריו מאומה ואם פשפש ולא מצא יתלה ויסתפק בעצמו פן ואולי הוא מתרשל באהבת וביראת אל כל היום בעניני דחסידותא כמו שהזכירו רז\"ל בהגדותיהם הנאהבים ומוסרם הנעימים וכאשר האריכו גם בשאר ספרי דחסידי ושמא כדבעי למעבד לא עבד כי בודאי מי יכול לילך מחיל אל חיל בתורה ובחסידות עד אשר יגיע למדרגת החסידים הגמורים והוא מתעצל ואינו עושה כן לא יצא ידי חובתו וחייב בדינו שמים כמו שאמרו רז\"ל בהדיא חייב אדם לומר אימתי יגיעו מעשי למעשה אברהם יצחק ויעקב וב��יקרא רבה אמר ריש לקיש משל לעירוני פירוש בן עיר שאינו ממשפח' המלכים שיה נשוי בת מלכים אף על פי שמאכילה כל מעדני עולם אינו יוצא ידי חובתו למה לפי שהיא בת מלכים כך כל מה שיפעול האדם עם נפשו אינו יוצא ידי חובתו לפי שהיא מלמעלה ע\"כ ולזה אמרו בהספינה שכל אחד ואחד מהצדיקים נכוה מחופתו של חבירו שהיא גדולה מחופתו ואומרים אוי לאותה בושה וכו'.",
+                "<b>ומכאן</b> תשובה לכת המדברים והמצפצפים שאין אנו מחוייבים ליזהר מהענינים שלא לעשות או מעניני' לשמור ולעשות ולקיים כי אם אותן הדברים הכתובים בתלמוד באזהרה גמורה אבל הדברים והעניינים הכתובים בתלמוד שלא באזהרת גמורה וכן העניינים הכתובים בזוהר או בשאר ספרי דחסידי בודאי המקיימן קדוש יאמר לו אבל מי שאינו רוצה בקיומן אין בזה עון אשר חטא ואין עליו עונש. והנה לא הטיבו את אשר דברו כי מאמרים הנזכרים הם מתנגדים להם ואף שפטור מדין אדם חייב בדיני שמים ועתיד ליתן את הדין על אשר לא שמר ועשה את הדבר ועשה חת רוח ליוצרו יתברך במה שיהא יכולת בידו לעשות טוב. ורבותינו הקדושים והנמשכים אחריהם ע\"ה לכך לא הטילו חיובם ועונשם על כל קהל עדת ישראל כקטן כגדול לפי שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בו ולא העמידו דבריהם חיובם על כל ישראל אבל במי שיש יכולת לעמוד בהיכל המלך ה' צבאות ולקיים כל הכתוב בספר הזוהר ובשאר ספרי דחסידי הקולר תלוי בצוארו לעשות ולקיים ואי אפשר לו לפרוק עול מעל צוארו כמו שהזכיר ז\"ל במאמרי הזוה' על כן טהור ידים יוסיף אומץ. ומעתה יגדל נא הכח בדרכי השם ומעלה למעלה להעלות תמיד נר אלהים נשמתו טרם יכבה ויסור הצל כי בפתע פתאום בינו לבין המות ומשאול לא ינצל ואם העצל יתעצל איך יתנצל ויצל עצמו כשילך לבית עולמו בקום אלהים למשפט אתו עמו כי גדול יום ה' ונורא מאד מי יכילנו ומי יקום לפני זעמו והנה על פי הדברים האלה שזכרנו למעלה אם יפשפש האדם בפרטי כל מעשיו ובמדותיו ובפעולותיו שפעל ועשה כל היום וידקדק אחר כל דבריו ויבדוק בחורים ובסדקים ובכל המקומות שדרך להשתמש שם החומץ ובליעל אין ספק שיראה וימצא בגבולו השאור שבעיסה והמעכב וסימניך דאורייתא ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא ואחר הבדיקה מיד בלילה יבטלנו ויבערנו ולהשם יתברך אשר לכבודו ברא והמציא כל נמצא והוא חוקר הכל ושוקל ובוחן כליות ולב חוקר אנחנו מחלים שיתן בלבנו אהבתו ויראתו כל הימים באמת ובתמים בענין דלא ניעול קמי נכלמים ונהיה מהמוצאים חן בעיניו ומרואי פניו. בענין דברים שצריך האדם לשמור מהם כדי להיות בריא לעבוד לבוראו בהיות דחמירא סכנתא מאיכורא אפילו ספק סכנה ירחיק עצמו אל ירחץ אדם ידיו שחרית במים מגולים ק\"ו בהדחת הפה שלא יהיו המים מגולים כ\"ש מגולים כל הלילה אמרו רז\"ל ארבע דברים העושה אותם דמו בראשו וחד מנהון המכבה את הנר בפיו וכן הוא בכל בו ויקנח אדם ידו בין דגים לבשר אל ישתה אדם שום משקה שהיה מגולה אפילו ביום כתוב בסמ\"ק סי' תע\"א וז\"ל כל זיעת האדם סם המות חוץ מזיעת הפנים ולא יתן תבשיל תחת המטה אעפ\"י שהוא עוסק בסעוד הואפילו מכוסה בכלי ברזל משום רוח רעה שורה עליו ולא יאכל שום קלוף ובצל קלו ובוצה קלופה שעבר עליהם הלילה ויש בני אדם שאינן אוכלים שומים קלופים שחוקים בשבת שחרית מטעם זה ויש שאינם חוששים מאחר שלחם מעורב בתוכם ויש שמשימין קליפ' השומין לתוכה עכ\"ל. בענין שתיית יין ד' דברים צוה אליהו ז\"ל לרבי יהודא וחד מנהון לא תשתכר ולא תחטא וכו' ועלינו לקיים צוואת אליהו ז\"ל וירחיק האדם מאד מאד מן השכרות כי מתוך כך בא אדם לידי בזיון כי אין משוקץ ומתועב יותר ממנו וכל הועלם מגנין אותו כי לפעמים יעשה אדם דבר או ידבר דבר בשכרותו אם יתן לו איש הון רב לא יעשה אותו דבר ולא ידבר כזה כשאינו שכור וכל העבירות החמורות הן בעיניו ומישור והוא חוטא בבלי דעת והם לריק כחו וממונו וזמנו ומפסיד השכל גם תפילתו תועבה ובהיות שבכמה מקומות בתלמוד ובמדרשים האריכו רז\"ל בגנות השכרות והרעות הגורם לנפשו ולגופו משום כך איני מאריך לך להסי' למי שנלקה בצרעת זו נאמר שאחר שיעבר היין מעליו ישים בדעתו הדברים שעשה ומה שדבר ויראה בשקוץ המעשים ובמיאוס הדברי' שעשה ושדבר ואולי עם זה יתרחק מן השכרות כדי שלא לשוב ליכשל באותם המאוסים שעכשו שהוא בדעתו אינו מאמין דכך עשה וכך דבר שנשפך דמו לשומ' ומואס בחייו בזוכרו ובוחר מחנק נפשו כי הוא מתבייש ומתכלם להביט בפני אותה אנשים שנמצאו בעת שנשתכר ועשה מה שעשה ודבר מה שדבר. ולפחות יועיל שאם יחזור לשתות יזכור מהדופי קצת וישב בדד וידום ולא ידבר טועה ולא יעשה מעשים מכוערים יראה האדם מה היין גורם שהרי חטאו במדין בפעור ובזנות בעבור היין כנודע מרז\"ל ונתגלגל הדבר של זמרי עם כזבי ונפלו מהם כ\"ד אלף לכן יעזוב השיכו' דרכו וישוב אל ה' וישתה מיינה של תורה דכתיב לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי ויבא יין זה ויכפר על חמת' תנינם יינם ובא לציון גואל ויתקיים מקר' שכתוב יטפו ההרים עסיס שהשותהו יתחכם לתורה ולהבין במושכלות רמות ונעלמות מרזי התורה וסודותיה. הרי כללתי בפרק זה של ארבעים דברים רמים ונעלמים גלוים לכל קורא מספר יש נוחלין מועילים לגוף ולנשמה ובתוספת שלי באיזה דברים ואעפ\"י שיש רמז מכל פרט ופרט בפרקים דלעיל ממ\"ש כאן אך כיון שבאים כאן בשינוי לשון ויותר מפורש יערב לקורא וירשמו הדברים בלבו לקיים אותם כי כל כוונתי בחיבור זה לעשות אופנים לייסר את עצמי ולכל בן גילי וכיון שכן כל מה שיכולתי לעשות שירשמו הדברים בלב הקורא עשיתי והשם יעזרני להוציא כוונתי לפועל אנס\"ו וכן בפרשת מטות שכפל הדברים איש כי ידור נדר דה\"לל איש כי ידדור לה' וכן ואשה כי תדור נדר וכן ואסרה אשר אסרה דהל\"ל ואשר אסרה על נפשה וכן וכל איסר אשר אסרה וגם ואם היו תהיה לאיש ולא קאמר ואם תהיה לאיש כפל בדברים ללמד שאין דברים נרשמים אל הדעת כי אם על ידי לחזור עליהם פעמים הרבה."
+            ],
+            [
+                "<b>י</b>\"י <b>ה</b>גדול <b>ו</b>הנורא <b>ה</b>מהולל בכל צבא המרום במרו' ובפי עמו ישראל ובפרט בפי לומדי תורתו אשר מכירים באמצעות התורה גדולתו והוד מלכותו ויודעים לכוין הדברים לפורשם בכח כוונתם ועל זה שואל הקב\"ה לאדם אם יודע שיעור קומה שלו וכאלה הדברים עיין במדרש משלי. ובמדרש שוחר טוב א\"ר ישמעאל בא וראה כמה כחו של יום הדין שעתיד הקב\"ה לדון את העולם בעמק יהושפט וכיון שת\"ח באים לפניו אומר להם כלום עסקת בתורה אל הן אמר ליה הקב\"ה הואיל שהודית אמור לפני מה שקרית ומה ששנית מכאן אמרו כל מה שקרא האדם יהא תפוס בידו מה ששנה יהא תפוס בידו שלא השיגהו כלימה ליום הדין היה רבי ישמעאל אומר אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה וכו' בא מי שיש בידו מקרא ולא יש בידו משנה קב\"ה הופך פניו ממנו ומצירי גיהנם גוברים עליו כזאבי ערב והם נוטלים ומשליכים אותו לגיהנם בא מי שיש בידו שני סדרם או ג' אומר לו הקב\"ה בני כל ההלכות למה לא שנית אם אומר להם הניחוהו מ��טב ואם לאו עושים לו כדינו של ראשון בא מי שיש בידו הלכות א\"ל תורת כהנים למה לא שנית בא מי שיש בידו ת\"כ הקב\"ה א\"ל בני למה לא למדת הגדה ולא שנית שבשעה שהחכם יושב ודורש אני מוחל עונותיהם של ישראל ולא עוד אלא בשעה שהם עונים אמן יהא שמיה רבא אפי' אם נחתם גזר דינם אני מוחל להם ומכפר עונותיהם בא מי שיש בידו הגדה הקב\"ה א\"ל בני גמרא למה לא למדת שכל הנחלי' הולכים אל הים והים אינו מלא ואי זה גמרא בא מי שיש בידו גמרא קב\"ה א\"ל בני הואיל ונתעסקת בגמרא צפית במרכבה צפית בגאותי שאין לי הנאה בעולמי אלא בשעה שת\"ח יושבים והוגים המון התלמוד וכי לא זהו הודי זהו גדולתי זהו סוד יופיי שבני מכירים את גדולתי מכאן היה רבי ישמעאל אומר אשרי ת\"ח שמשמר תלמודו בידו כדי שיהיה לו פתחון פה להשיב להקב\"ה ליום הדין ע\"כ. הרי שת\"ח שע\"י התורה יכולים להכיר ולידע בגדולתו של הקב\"ה ובהסוד יופיו כביכול יכולי' להלל לשבח ולזמר לקב\"ה כראוי בהיותם יודעים בשמות הקודש ויכולים לכוין הדברים אל שורשם ומקודם מה שאין כן שאר העם שאין יודעים מכל זה ואע\"פ שכל שירות ותשבחו' של כל ישראל עולים ונעשים עטרה בראש מלכא כנודע ואף שאינן מכוונים הדברים לשרשם דע שעולים בהצטרפות השירות והתשבחו' שאומרי' היודעים לכוין כי דברי היודעים לכוין הדברים אל שורשם נעשים ככנפים לשאת דברי השבח של שאר המון העם ולעלותם למעלה שיעשו עטרה כמדובר ובדברי היודע לכוין משתעשע קב\"ה ובהצטרפות' נעשים כלם עטרה וערבה לה לכן כדי שכל התפלות וההילולים והשירות והתשבחות של כל ישראל יעלו לרצון לפני ה' בין מאותם היודעים לכוין הדברים לשורשם בין מאותם שאינן יודעים וכן כל תורה ומצוה שיעשה מי שאינו יודע לכוין בסודות השייך בתפלותיו ולימודיו ויחשב כאלו מכוין בסודות השייכים לאותם התפלות והלימודים שמתפלל ושילמוד בכל ימי חייו יאמר בכל יום התפלה מה שהביא הרב בעל ס' כבוד חכמים ז\"ל דף כ\"ט ע\"א וז\"ל התפלה. רבש\"ע את יודע כי בשר אנחנו ואין בנו ולא בשום בריה כח להשיג ולכוין מעלתך וגדולתך כמו שנאמר גדול אדונינו ורב כח ולגדולתו אין חקר גם אם היינו יודעים צירוף שמותיך הקדושים וכוונת כל תפלה ותפלה לפי זמנה וכוונת כל ברכה וברכה שבתוך כל תפלה ותפלה וכוונ' ת\"ח כל לימוד ולימוד בפני עצמו וכוונת מעשה המצוה כל מצוה ומצוה בפני עצמה ובכל הזיווגים ויחודי מדות הקדושות העליונות הראוים לבא על ידיהם וכ\"ש כי בשר אנחנו ולא בינת אדם בנו ואין אנו יודעים הכוונת האלה לכן יהי רצון מלפניך יאו\"א שיהא חשוב ומרוצה לפניך תפלת שחרית ומוסף ומנחה ונעילה ומעריב שאתפלל לפניך היום ובכל לימוד תורה שאלמוד היום וכל מעשה המצות שאעשה היום כאלו אתכוין בכל צרופי שמות הקדושים העולים מתוכם ובכל היחודים וזיווגי מדות הקדושות העליונות הראויות לבא על ידיהם ותצרף מחשבתי הטובה דרך כלל למעשה פרטיות לכל תפלה ותפלה שאתפלל היום ובכל למוד ולמוד שאלמוד היום ולכל מצוה ומצוה שאעשה היום ויעלו לפניך להיות עטרה לראשך עם שאר תפלות ולמוד תורה ומעש' המצות של בניך היודעים והמבינים כל כוונות שמותיך הקדושים הראוים לכל תפלה ותפלה ולכל למוד למוד ולכל מצוה ומצוה המעלים יחוד וזיווג מדות העליונות וקדושה מעלה ומעלה בכל העולמות אמן. ובאומרו תפלה זו אף מי שאינו יודע בכוונת יחשב לו כאו מכוין הדברים לשורשם.",
+                "<b>אמנם</b> במאמר הנזכר ראוי לשים לב כי כפי פשוטו לא שביק חיי לשום בריה כי לכאורה אין איש אפי מגדולי הדור ובפרט מדורות הללו שאנו בגלות המר הזה שיוכל להשיג כל אלו הדברים והלא אין הקב\"ה בא בטרונ' עם בריותיו ומה גם כיון שגלו ישראל אין לך בטול תורה גדול מזה כארז\"ל במסכת חגיגה וא\"כ איך שואל קב\"ה לאדם ביום הדין על כל חלקי התורה אם למד ובפרט במעשה מרכבה ובדברי' יותר עמוקים מזה כנזכר במדרש משלי תראהו משם כי כל השומע מאמרים אלו ורואה בעצמו שהוא משולל מכל זה מתייאש מן החיים בראות עצמו מוכן ומזומן למשפטי גיהנם ואפשר ח\"ו יבא לידי בעיטה לומר כאשר אבדתי אבדתי ויעשה כל מה שלבו חפץ בעבירות ועוד שאם דברי מאמר זה הם דברים כפשוטן נמצא סותר מאמר רז\"ל שאמרו אחד המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים שנראה שבמיעוט שלמד האדם אע\"פ שלא השיג כל הנזכר במאמר כיון שלומד לשם שמים זוכה לעולם הבא ועוד מאמר אחר סותר זה דאמרו במדרש רבה יש מה שזוכה למקרא ויש מי שזוכה למשנה ויש לתלמוד ויש זוכה לכל כפי מה שנחלק לנפשו על הר סיני ועוד אמרו במשנה לפום צערא אגרא שנראה שתלוי השכר כפי מה שמצטער האדם בלימודו אעפ\"י שלא ישיג בכל חלקי התורה מקרא ומשנה הלכות וכו' ומעשה מרכבה וכו' והוא הפך הנ' במאמר זה ששואל הקב\"ה לאדם על הכל. על כן נראה דמוכרחים אנו לומר שכל אחד ואחד מישראל קבל חלקו מסיני יש מי שקבל מקרא לבד ויש משנה ויש תלמוד וכו' ויש מעשה מרכבה ויש כולם כמדובר מהמדרש יש מי שזכה למקרא וכולי ועל כל החלקים אלו אמרו רז\"ל אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים כולם שוין לטובה בהיות שכל אחד ואחד עסק בחלק השיעור שנתנו לו וכפי שיעור הצער שעבר עליו להשיג החלק שנתנו לו בסיני כך שכרו ועל זה אמרו לפוס צערא אגרא ובהתקיי' האדם החלק שנתנו לו בסיני זוכה לעולם הבא. וכל השאלות ששואל הקב\"ה לאדם ליום הדין אם יש בידו מקרא ומשנה כו' עד מעשה מרכבה והתרשלותו גרם שלא השיג כי אם מקרא בלבד או משנה בלבד או שניהם השיג ולא השאר. וכן מי שנתנו מסיני מקרא ומשנה ותוסר אחד מהם ראוי לעונש אך אם נתנו לאדם מקרא בלבד או משנה בלבד בהיות שלם בה קנה מקומו בגן עדן עמה באופן שכל השאלות עד מעשה מרכבה הם למי שנתנו לו בסיני חלק בהן ובמה יבחן זה שיש אדם שאפילו שיעסוק כל ימיו בתלמוד אינו מבין וחפצו ורצונו אינו כי אם במקרא או משנה או אגדה וכדומה או בהפך בודאי שעל הפרט שחושק ללמוד ומבין בו וזהו החלק שנתנו לו בסיני ואדם שמבין בכל פרט ופרט אם יאמרו לו ודאי שבכל חלקי התורה נתנו לו בסיני ובהיות עוזבם ואינו עוסק בכלם מעותד לעונש.",
+                "<b>ומדוייק</b> כל זה מדברי המחמר עצמו באומרו שאומר הקב\"ה הואיל והודית שעוסקת בתורה אמור לפני מה שקרית ומה ששנית וכו' דיש לדקדק דלמה לא אמר דרך כלל אמור לפני כל מה שלמדת דמשמע כל החיוב המוטל עליו עד מעשה מרכבה אלא שמפרש ואומר מה שקרית ומה ששנית אלא לרמוז שאין החיוב שוה לכל אדם יש מי שחייב לתת דין וחשבון אם קרא או שנה בלבד ויש מי שחייב על הכל.",
+                "<b>וכן</b> תדקדק דקאמר מכאן אמרו כל מה שקרא האדם יהא תפוס בידו ומה ששנה יהא תפוס בידו וכולי דהיה לו לכלול ולומר כל מה שקרא ושנה יהא תפוס בידוד אלא שרצה לרמוז שאם לא השיג דעתו כי אם מקרא בלבד יהא תפוס בידו כי זה חלקו מסיני ועמו יזכה לעולם הבא ואם לא השיג דעתו כי אם למשנה בלבד יהא תפוס בידו כי זה חלקו לזכות בו לעולם הבא ולכך חילק החלוקות כי כל אחת סוג בפני עצמו ודו\"ק.",
+                "<b>גדולה</b> מ��ו דקאמר בא מי שיש בידו מקרא ולא משנה הקב\"ה הופך פניו ממנו ומצירי גיהנם נוטלים אותו ומשליכי' אותו לגיהנם בא מי שיש בידו שני סדרים או ג' הקב\"ה אומר לו בני כל ההלכות למה לא שנית אם אמר להם הניחוהו מוטב ואם לאו עושים לו כדינו של ראשון כו' דקשה דלמה ממתינין מצירי גיהנם לשמוע אם אומר להם הניחוהו או לא דכיון שלא למד כי אם מקרא משנה ולא הלכות עד מעשה מרכבה ראוי שיקחו אותו כאשר עשו לראשון שחיסר משנה ונטלוהו. אלא ע\"כ לומר שאין חיוב כלם שוין כמדובר ולכן בכל פרט ופרט ממתינין מצירי גיהנם לראות מה רומז להם הקב\"ה שהוא ית' בלבד היודע מה חלק נתן לו בסיני וכיון שכן כיון שלמה מקרא ומשנה אפי' שחוסר כל השאר לא איכפת ולכן אינן יכולים לנוטלו בגיהנם ומה שהפך הקב\"ה מאותו שקרא מקרא ולא משנה אין זו ראיה לשני לנוטלו דשאני הראשון קבל מסיני מקרא ומשנה וחיסר משנה ולכך הפך פניו ממנו אבל השני כיון שקרא מקרא ומשנה אף שלא למד גמרא לא בשביל זה חייב גיהנם דאפשר דזו בלבד קבל מסיני ודוק ואפשר שעל כוונה זו ארז\"ל אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ שנא' כי אם כבתורת ה' חפצו כלומר אם חפץ לבו במקר' ומבין בה מה שאין כן שאר פרטי התורה ילמד מקרא שלבו חפץ שבודאי זו קבל מסיני וכן אם לבו חפץ במשנה ולא בגמרא וכן בכולם עוד ראיה ממי שעוסק בפרקמטיא ומחזיק ידי לומדי תורה חולק עמהם לעה\"ב כענין זבולן ויששכר כארז\"ל הרי זוכה לעה\"ב אע\"פ שאין בידו גמרא וכ\"ש מעשה המרכבה כי אם בכוונתו בלבד כמדובר וא\"ת ולמה בסיני נותנין לא' חלק במקר' ולאחד במשנ' ולא' בתלמוד ולא' בכולם לפי שכל א' קבל כפי שורש נשמתו לשעה ואח\"כ ע\"י גילגולים זוכין לה בכל כי בכל גלגול וגלגול מקיים פרט א' עד שלומד הכל עד מעשה מרכבה דכפי עילוי שורש נשמתו שקונה עם מה שלמד בגלגול ראשון מתנים לו בגלגול שני וכן בכולם ועוד כי אין לנו צורך להבין דעתו יתברך כי נורא הוא והוא היודע למה לזה חלק לו המקרא ולזה במשנה ולזה בכולם. אך הכלל העולה מכל זה שלא בעבור שלא השיג דעתו של אדם בגמרא או מעשה מרכבה זוכה למקרא או למשנה וכו' ועוסק בה תדיר כל ימיו יורש ח\"ו גיהנם על שאין בידו גמרא או קבלה כי כל דברי המאמר הנזכר מדבר על מי שביטל מלעסוק מה שחלקו לו בסיני כמו שהוכחתי מדברי המאמר עצמו ומה גם שכל מי שיאמר התפלה שהזכרתי לעיל בכל יום ויום נמצא שיש לו חלק עם אותם שעסקו בכל עד שבאו למעשה מרכבה ולהבין גדולתו ית' וכיוון שמותיו הקדושים כיון שמצטרף עמהם כנז' בתפלה אף שבא לידע בכוונת השמות ולא ידע מהם על שלא עסק בהם נחשב בהצטרפותו עם היודעים בה כאלו כיוון בהם ובפרט כי כל ישראל נפש א' הם כרז\"ל על ויהי כל נפש יוצא ירך יעקב שבעים נפש דאינו אומר ע' נפשות ותמצא להרב בעל ס' כבוד חכמי' דף י\"ג שדבר בישוב מאמר זה ואם תלמוד דרך רהיטא תחשוב שהכל אחד אך כשתתיישב דעתך בלימודך תראה כמה הפרש יש מפירש לפירוש ושניהם כא' טובים. הנה המוסר היוצא מזה יחשוב אדם בדעתו שאם נותן לו שכלו להבין במקרא או במשנה ואינו עוסק בהן תדיר ומוציא זמנו בעוסק חכמות חצוניות כמה בושת וכלימה מגיע לו ליום הדין והנורא בראות בעיניו שבדבר שאינו קשה כגון מקרא או הגדה היה יכול לקנות עולמו ולא עסק בהם ונמסר ביד מלאכים אכזרים מצירי גיהנם וישך בשרו בשיניו ולא יוכל לתקן ובפרט בבא נגד עיניו החכמות החצוניות שעסק בהן והוציא בהן כל ימיו ואין לו תועלת עכשיו מהם להגין עליו אדרבא הן לו לשוד ושבר להע��ישו עליהן. גם איך יכול שום חכם שבעולם אעפ\"י שיהיה עמוק עמוק בתלמוד להקל בעיניו למי שיידע מקרא או משנה בלבד או הגדה ועוסק בה תמיד באהבה וביראה דאפשר לזה נתנו בסיני זו בלבד ובעסק זה קונה עולמו ויורש ג\"ע והוא בעל תלמוד מלא הלכות אפשר שבסיני נתנו לו חלק גם במעשה מרכבה וכיון דלא עסק בה יורד לגיהנם על שלא עסק בה כנזכר במאמר וא\"כ מה מועיל לו חכמתו כיון שיענש שם ורואה בעיניו למי שלמד מקרא מקבל שכר ואפש' שעל זה אמר התנא אל תהי בז לכל אדם וכו' ואפי' יהיה האדם שלם בכל פרטי התורה אין לו מקום להקל בעיניו ליודע פחות ממנו משום שזה קונה עולמו על ידי המקרא או הגדה שעוסק בה על עוסקו בחלקו מה שנתנו מסיני כמוהו שעוסק בעמוקו' שנתנו לו מסיני שיקנ' בו עולמו שנמצ' דשניה' שוין בקניי' עול' הבא זה בחלקו שקבל מסיני וזה בחלקו מה שקיבל מסיני ואפש' לפר' עם זה המשנ' על שלשה דברי' העול' עומד על התור' ועל העבוד' ועל גמילות חסדים כו' שהכונה לומר על ג' דברים הועלם עומד על התורה שהיא המקרא דסתם תורה היא תורה שבכתב ועל העבודה לרמוז על מעשה מרכבה שהוא דבר קשה להשיגה ועבודה קשה היא לאדם לעומק השגתה (עיין בילקוט חדש שהביא מהזוהר דדרש עבודה על ענין התורה בערך תורה סימן נ\"ו) ועל גמילות חסדים הרומז על ההגה שנלמד מום ההגדות כח הג\"ח מסיפורי המעשיות הבאים בתוכם כנודע ואדם מתוך שעוסק בהן לומד לעשות ג\"ח ובא לנו התנא לרמוז דכיון שמסיני נחלק לכל א' חלקו לזה מקרא ולזה מעשה מרכבה ולזה הגדה שלשתם גורמים בקיום העולם ואין להקל במי שיודע פחות מחבירו דכלם שוין כיון שכל א' מחזיק לקיים חלקו מקיימים העולם. וע\"ז יובן פ' על מה אבדה הארץ על עוזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם דיש להבין מאי לפניהם אלא כיון שהדור היה חייב טעו מאד בשיקול דעתם וכל ההמון בראותם שהיו בעלי מקרא ומהם בעלי משנה או בעלי הגדה ולא השיגו יותר בעמוקות כמעשה מרכבה וכדומה אמרו כיון שלא השגנו בעמוקות ולאדם שואלים ביום הדין על זה ובהיות חזר מזה ענוש יענה א\"כ מה מועיל מקרא ואגדה שבידנו ובעטו בכל ועשו כל מה שלבם חפץ ונסתתמו עיני שכלם מלהבין שכל אח' קונה עולמו בהיות עוסק בחלקו שקבל מסיני מקרא או משנה לכן בא הקב\"ה והודיעו טעותם שאבדה הארץ על עוזבם את תורתי אשר נתתי לפניה שעזבו מה שנתתי לפני כל אחד ואחד כפי הראוי מצד נשמתו מקרא או משנה. וזהו ג\"כ כוונת פ' אשרי האיש וכו' כי אם בתור' ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה דקשה הל\"ל ובה יהגה מאי ובתורתו אלא הכונה אשרי מי שבתורת ה' חפצו שחפץ בה מצד אהבו בה ובתורתו שנתנו לו בסיני דהיינו חלק תורתו מקרא או משנה וכו' יהנה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים וכו' אשר פריו יתן בעתו בועלם הזה ועלהו לא יבול לעולם הבא ביום הדין שכל הבל פיו שהוציא בעסק חלקו ושעסק בה לא יבול. לא כן הרשעים דסוברים כיון שלא השגנו בעמוקות אין לנו תקומה ובועטים בכל והם כמוץ וכו' וזהו כוונת אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו כלומר תלמודו שקבל בסיני מקרא או משנה וכולי. ובזוהר פרשת בראשית כשהאדם מחדש בדברי תורה כהוגן נעשים שמים חדשים וארץ חדשה אבל כשמחדש ואינו יודע על בוריו נעשה רקיע של שוא דק' דמה יכול לעשות כשאינו יודע על בוריו דמה בידו כיון דחוסר דעתו גרמה לו וכיון שכן למה נעשים רקיע של שוא. אלא כיון שזה כבר חידש כהוגן מורה שחלקו לו בסיני חלק יחד' וכיון שכן כשאינו מחדש על בוריו הוא גורם על שאינו עוסק כראוי לעסוק דאם היה עוסק כראוי היה מחדש על בוריו כיון שמסיני נתנו לו שיחדש כמדובר ונא מזיד הוא ועל זה נעשין רקיעים של שוא להענישו על פועל שפעל. ונבין בזה מאמר הביאו הי\"ח בערך מיתה סי' ע\"ז א\"ר יהושע ב\"ל בג' מקומות שמענו שהאדם משמיע תלמודו סמוך למיתתו הא' סוף דבר הכל נשמע.",
+                "<b>השני</b> להודיעך קושט דברי אמת השלישי צלמות ולא סדרים ע\"כ דראוי לשים לב לדעת על מה משמיע אדם תורתו סמוך למיתה ויש לומר דכיון שואלים לאדם ביום הדין אם עסק במקרא ובמשנה כו' עד מעשה מרכבה וזהו דוקא למי שחלקו לו בסיני שיהיה לו חלק בכל כדפרשית ולכן כל אחד משמיע תלמודו כלומר שיעור תלמודו שנתנו לו בסיני מקרא או משנה או הגדה לסתום פי המקטרגים שלא יתעוררו עליו כי אין ידו בכל חלקי התורה לכן מודיע ומכריז זה חלקי שנתנו לי בסיני ועסקתי בו וכאלו אומר ובעבור שלא נתנו לי חלק בנסתרות לא עסקתי בהן כי לא השיג דעתי להן. עוד נראה תשובה כוללת במאמר אשר בתחילת הפרק שאף שנאמר שכל אדם חייב בעסק מקרא משנה הלכות הגדות מעשה מרכבה לא יפול השאלה ביום הדין כי אם על מי שהיה לו פנאי לעסוק ונתרשל לא עסק דכיון שנתן לו הקדוש ב\"ה הבנה למה לא עסק בכל וראוי לעונש כי לא חש על כבוד קונו לידע גדולתו אבל למי שתכפוהו הצרות והדאגות והחסרונות והחולאים או שלא היה לו מי שילמדנו אין מקום לשאול לו צפית במרכבה כי אונס הוא וזוכה לעה\"ב עם המקרא או הגדה בלבד שעסק בה לש\"ש אך שיצטער כל ימיו איך לע עזרו הזמן לעסוק בכל זה ומחשבה טובה הקב\"ה מצרפה למעשה ובזה המיעוט שלמד לש\"ש כדאמרינן אחד המרבה ואחד הממעיט זוכה לעה\"ב אע\"פ שלא יעסק בעמוקות הם מעשה המרכב' וסודי התורה וראיה מבעל תשובה שהוא גדל מצדיק גמור שעסק בכל התורה ואע\"פ שהבעל תשובה לא עסק בתורה אפי' במקרא וכ\"ש במעשה מרכבה ועם כ\"ז זוכה מיד לעה\"ב וכדרז\"ל גבי אלעזר בן דורדיא שיצאת בת קול ואמרה ר' אלעזר בן דורדיא מזורק לחיי עולם הבא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת וכו' ולא עוד שקראו אותו רבי ע\"כ. הרי רבי אלעזר בן דורדיא שמת מתוך תשובתו ואף עלפי שלא היה בידו תורה ומעה מרכבה וזכה לעולם הבא מיד והוא בעבור שבתשובתו נתחרט על מה שלא עשה רצון קונו לעסוק בתורתו ולהכיר גדולתו והמחשבה נחשב לו למעשה. עוד ראיה לזה דאיתא בילקוט סי' ס\"ה א\"ר אלעזר אמרו ישראל לפני הקב\"ה אנו רוצים ליגע בתורה יומם ולילה אבל אין לנו פנאי אמר להם הקב\"ה קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאלו אתם יגיעי' יומם ולילה ומייתי רבי יוחנן ראיה והיו לאות על ידיך וכו' למען תהיה תורת ה' בפיך א\"ר יהושע בן לוי לר' אלעזר תינח ביום בלילה דליכא תפילין מאי איכא למימר אלא מה אתם מקיימים ובתורתו יהגה יומם ולילה זה ק\"ש שאדם קורא שחרית וערבית מעלין עליו כאלו יגע בתורה יומם ולילה ע\"כ הרי בהדיא שאמרו ישראל אין לנו פני לעסוק בתורה ונתן להם שיקיימו מצות תפילין ויחשב להם כאו יגיעין בכל התורה והלא אין משיגים עמוקות ומעשה מרכבה בקיום מצוה זו ועכ\"ז זוכים לעה\"ב על המחשבה טובה שרוצים ליגע בתורה אלא שאין להם פנאי. גם כל אדם שאין לו פנאי לעסוק בעמוקות מסבת אונס כמדובר בודאי שזוכה לעולם הבא במה שקרא מקרא או משנה בלבד לשם שמים ובמחשבתו הטוב' שמתאוה לעסוק ואין פגע רע ולבו פנוי מכל טרדה ועמל לזה שואלים לו כל הנז' במאמ' דכיון שנתן לו הכנה למה לא השיג כל זה האמור דזהו גדולתו יתברך. ומדוייק זה מן המאמר דקאמר כיון שת\"ח באים לפני�� אומר להם כלו עסקת בתורה כו' דקשה דכין דקאמר שת\"ח באים לפניו שנכנס בלשון רבם הל\"ל בלשון רבים ויוצא בל' יחיד לרמוז למה שפירשנו דהן אמת שכל תלמידי חכמים נכנסים לפניו אבל השאלה נופל על אחד המיוחד שהיה לו השקט ושלוה לעסוק בכל חלקי התורה ולזה דוקא שואל הקב\"ה ואומר לו הואיל שהודית אמור לפני מה שקרית כלומר על התלמידי חכמים שבאו לפני ולא הודו מסבת שלא היה להם פני לעסוק בכל חלקי התורה איני שואל דאנוסי' הם אבל אתה אחד המיוחד שנתתי לך פנאי אמרו לפני מה שקרית. גם נלמד מהמאמר הנכבד הזה כביכול כמה מצטער הקב\"ה בצער האדם שהרי כשבא לפניו מי שיש בידו מקרא ולא משנה הקב\"ה הופך פניו ממנו ומצירי גיהנם מתגברים בו וכו' ונוטלים אותו ומשליכים אותו לגיהנם שענין הפכת הפני' ממנו כאב שרואה בצרת בנו ידידו והופך פניו כדי שלא לראות בצערו כי מצטער מאוד לראותו גם הקב\"ה הופך מפניו כדי שלא לראות איך מצירי גיהנם נוטלים אותו לגיהנם וכביכול אינו מצילו משום שכך מחייב שורת הדין למוסרו ביד' כדי שיתמרקו בגיהנ' וכן תראה חמלתו ית' על האדם שעל כל דבר ששואל ממנו אומר לו בני בני שהרי אומר לו בני כל ההלכות למה לא שנית וכו' כמצטער על בנו איך לא עשה החיוב המוטל עליו וגרם לו רעה. ומצאתי סיוע לדברי ממה שפירשו המפרשים ז\"ל בפרשת וילך על פסוק ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה וכו' כביכול מסתיר פניו מתוך חיבתו עם ישראל כדי שלא לראות בצערם הבא עליהם על כל הרעה אשר עשה. וכפי הדרך השני הה שפירשנו במאמר דכיון שחפצו ורצונו של אדם לידע כל התורה כולה אלא שאין לו פנאי או שיאן לו מי שילמדנו ונחשב לו כאלו למד הכל ועל זה אינו נופל השאלה למה לא צפית במרכב' למה לא צפית בגאותי וכו' לפי שהמחשבה נחשב לו למעשה נוכיח הענין מפסו' לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בוך מעי יובן עם מה שפיר' חז\"ל על פ' כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה שהכוונה כיון שאין פנאי לאדם ללמוד מסבת איז' אונס אך חפצו ורצונו ללמוד נחשב לו המחשבה כאלו ובתורתו יהג' יומם ולילה דמחשב' טובה הקב\"ה מצרפה למעשה וזה עצמו אומר כאן כיון שלעשות רצונך ה' חפצתי נחשב חפצי ורצוני למעשה כאלו ותורתך בתוך מעי ממשה כאלו עסקי ולמדתי כל התורה כולה וזהו גם כן כוונת פסוק במזמור ה' כי אתה תברך צדיק ה' כצנה רצון תעטרנו ירצ' כיון שהצדיק כל רצונו וכל חפצו לעבוד להקדוש ברוך הוא כראוי לעובדו אמר דוד כי אתה תברך צדיק ה' ומה היא הברכה דכצנה רצון תעטרנו כלומר הרצון תעטרנו כלומר הרצון שיש בו תעטרנו שיחשב למעש' באופן שעם הרצון שיש בצדיק מעטרו הקדוש ברך הוא כשם שמעטרו כשעושה מעשה ממש בהיות שהרצון שלו לעובדו וללמוד כל תורתו מחשב לו למעשה. ויש פסוקים הרבה מובנים מאליהם בהקדמה זו ולכך לא הארכי משום שכוונתי אל המוסר בלבד. לכן צריך כל אדם בכל עניניו ועסקיו שיחשוב תמיד שכל מה שעושה הוא לשם יחוד קודש אבריך הוא ושכינתי' ולעשות מצוה אולי יהיה לו פנאי על ידי ענין או עסק שעוסק לעבוד לבוראו כראוי לעובדו ולעסוק בכל חלקי תורתו מקרא ומשנה וגמרא וכו' מעשה מרכבה וכדומה ובזה יחשב לו למעשה אם לא היה לו פנאי וינצל מיום הדין שלא ישאלו ממנה למה לא עסקת בכך וכך וגם כל החושב תמיד שאם היה לו פנאי לעסוק בכל התורה היה עוסק מרויח עוד שאינו חוטא דכיון שהוא עסוק במחשבה זו בלי הפסק אין לו זמן לחשוב במחשבות חצוניו' ומה גם שמחשבו' הקדושות דומים לחוץ את המחשבו�� החצוניות דכיון שבא לטהר מסייעין אותו והסיוע על שני נים הוא א' שמסייעי' אותו שיוכל לנצח יצרו לגרש מדעתו המחשבות זרות בכח המחשבו' הקדושות שניה שמסייעין אותו להוציא מחשבו בפועל לתת לו פנאי והכנה שיוכל לעבוד לבוראו כרצונו וחפצו ולעסוק בתורתו להשיג להכיר לבוראו על דרך שאמר דהמע\"ה לשלמה בנו דע את אלהי אביך ועבדהו שהכונ' שיעסוק להכיר אלהותו גם בדרך חקיר' כדי שביודעו כחו וגדולתו ומוכרח שמבלעדיו אין אלהים מתדבק עמו בכל לבבו ובכל נפשו ואז אין שום מנגד יכול להפך את דעתו כי זו היא המעלה של מי שמכיר לו ית' דרך חקירה כנודע ובהיות שיש סבה אח' טורדו לאדם מהשגת השלימות כאשר ראיתי בעיני והיא הקפד' האדם על שיחת אנשים הדוברי' עליו בשעת מריבה וקטטה ומצטער ודואג מאותו דברו ימים ולילות עד שעוז פניו ישונה ולבו בל עמו לעסוק בתורה ובמצות וכל זה שטות מבואר משום שאם היה מי שחרפו אוהבו היה לו לחשוב בטובות שעשה מקוד' ובהצלות שהצילו מכמה פגעים רעים בזמן שהיה אוהבו וגרם שהוא חי היום על פני האדמ' ויותר טוב שנמצא חי בעולם ומחורף עתה מלהיות מת אע\"פ שלא היה שומע חירוף זה שהרי בהיותו חי מצפה שיחזור לו לאוהב ויבקש ממנו מחילה ואף שלא יחזור הרי הוא בחיים לקיים תורה ומצות ולהעמיד בנים ובנות ואם מי שחירפו הוא זר יש לו לחשוב שאין חירופו תמידי אלא באותה שעה היה ויפרדו איש מעל אחיו כל איש אל מקומו יבא ואיך בעבור חירוף שעה יטרד לבו מהשגה השלימות שהוא לקנות חיים שאין להן קץ ותכלית שהן חיי עה\"ב כי אין החירוף נצחיי כדי שיצטער ממנו. ועוד ישים נגד עיניו כי היום או למחר שניהם אינם בעולם כי הילודי' למות וא\"כ מה מקום יש להצטער מגדופי בני אדם. והחכ' השלם כמהר\"ר ידידיה אבולפ\"יא נרו סמך כ\"ז במה שאמר דהמע\"ה במזמור ק\"ב במ\"ש כל היום חרפוני אובי מהוללי בי נשבעו כי אפר כלח' אכלתי ושקוי בבכי מסכתי מפני זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני ימי בצל נטוי ואני כעשב איבש ואתה ה' לעולם תשב וזכרך לדר ודור שהכונה שאמר דוד כל היום היו מחרפי' האויבים והוללים עד שנשבעו לחרפני בראותם אותי כי אפר כלחם אכלתי כו' מפני זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני על עון בת שבע ולא הייתי שם על לבי שום דבר ממה שמחרפי' אותי מב' סבו' א' כי אמרתי ימי חצל נטוי ואני כעשב איבש כלומר שימי כצל נטוי והיום ומחר אני מת וכן מחרפי וכיון שכן מה מקום יש להקפיד על חירופם של אויבי שני' ואתה ה' דוק' נצחית לעולם תשב זכרך לדור ודור מה שאין כן האדם שאין נצחיות לא בו ולא בדבריו וכיון שכן אין להקפיד מחירופי בני אדם כי אין חירופו תמידי ונצחיי עוד יחשוב אדם בעצמו כי לא בעבור שחירפו חבירו חיסר לו אבר מגופו כי באבריו שהיה לו קודם שחירפו הוא אח' שחירפו ועוד כדי שלא להקפיד על מה שמחרפו חבירו יקפיד על מה שמחרף הוא נשמתו באיזה נבלות שדבר או איזה דברים בטלים ובמה שמתבטל מעסק התורה בהצטע' מדברי החירוף ועוד כדי שלא להקפיד ממה שחירפו חבירו יקפיד מתוכחות על עון שמוכיח התור' ואומרת לעוברים רצונו יתב' עם נבל ולא חכם בנים לא אמן בם וכו' וכן הנביא כי בית מרי המה וכאלה רבות. ויקפיד מכל זה ויתקן מעשיו וישתדל בקיום תורה ומצות ואפשר שע\"ז כיון דהמע\"ה במזמור מ\"ד באומרו תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותנו תשימנו משל בגוים מנוד ראש בלאומים כל היום כלמתי נגדי ובשת פני כסתני מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומחנק' כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שחרנו בבריתך לא נסוג אחור לבנו ותט אשרנו מני ארחיך כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות אם שחכנו שם אלקינו ונפרוש כפינו לאל זר הלא אלקים יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות לב כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה הנה אומרים ישראל להקב\"ה ראה דבקותנו ואהבתנו עמך אע\"פ שתשימנו חרפה לשכנינו וכו' ותשימנו משל בגוים וכל היום כלימתי נגדי מקול מחרף ומגדל שמחרפי' אותי תמיד כל זה באתנו כלומר עד כלל זה באתנו שיחרפוני וגדפוני כל היום ועם כל זה לא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך כטבע האדם דבשומעו מחרפי' אותו דואג ומצטער וטורד עצמו מלעובדך ולהשיג שלימותו אני בטלתי הטבע ולא עשיתי כך כי לא נסוג אחור לבנו ותט אשרנו מני ארחיך אעפ\"י כי דכיתנו במקום תנים כי התנים מדכים אותו ע\"י לחש דברים ולנו דכיתנו בדברים של חירוף וגידוף במקום תנים נכנסו במקום וסוג התנים ותכס עלינו בצלמות כל מר כל כך לא הקפדנו להצטער עצמנו נגד אהבתך כדי שלא יפול בה בטול שהיו כל המחרפים נגדנו כאלו כסה עלינו בצלמות ולא ראינו אותם מחרפים לנו ואדם שאינו רואה המחרף לו אע\"פ ששומע קול חרוף אינו מתבייש ואינו מקפיד ע\"ד סומא אין לו בושת כדי שיפעול דאגה בעצמו לבטלו המשגת השלימות וראיה וכי אם שכחנו שם אלקינו וכו' כדי לומר שנצטערנו מדברי החירוף לבעוט בך ח\"ו ואם תאמר לא מאהבת להקב\"ה זה כי אם בעבור שלא מצאת יד באומות העולם המחרפיך שיקבלוך אצלם כי כונם לאבדך מן העולם ולא יזכר שם ישראל עוד לזה אמר אלקים יחקו' זאת כי הוא יודע תעלומות לב ואם כן יודע שעל אהבתי עמו לא השגחתי לדברי מחרפי אותי ולמנוע עצמי מהשגת השלימו' כמדובר ועוד ראיה כי עליך הורגנו כל היום והוא מודעא רבה אהבתנו עמך וגם נחשבנו כצאן טבחה מה הטבח הזה שוחט כמה בהמות היו' וחשב מספר שישחוט מחר גם אנחנו עליך הורגנו היום מיד אויביך ונחשבנו העתידי' להרוג למח' כצאן הזה כמדובר ועכ\"ז לא שכחנוך אם כן עורה למה תישן ה' למה פניך תסתיר וכו' כי שחה לעפר נפשנו וכיון שבאנו לירידה תחתונה שמלבד גופינו גם נפשנו שחה לארץ קומ' עזרתה לנו כי אח' ירידה עליה ובפרט ירידה כזו אין כמוה וזה שאני אומר לך רבש\"ע ופדנו לא למעני אני אומר כך כי אם למען שמך שלא יתחלל משום שבראותם אומות העולם המחרפנו גודל שפלותנו ואין תשובה גדולה כשפלות שנחשב כאלו מקריב כל הקרבנות כדרז\"ל על פסוק זבח אלקים רוח נשברה וכו' אין תולין הגלות על עונותינו באומרם כי אין ויאמרו מבלתי יכולת ה' ח\"ו לכן עשה למען שמך שלא יתחלל גם כיונו לומר ועשה למען שמך כל מר עשה למען שמך שהוא חסר לגאלנו כדי שישלים. והחכם השלם כמה\"ר יוסף גאון פי' בפ' כי דכיתנו במקום תנים כו' כלו' דכיתנו במקום שהיו תנינים להמיתנו בנשיכתם ואם תאמר ותקדים למים ותנצל כארזל אם אדם קודם למים מת הנחש לזה אמר ותכס עלינו בצלמות כלו' זה אינו משום שתכס בצלמות כדי שלא יראנו מקום המים להקדים להן. גם יחשוב האדם בשומעו קול המחרפו שאינו מלאך או שרף כדי שיקפיד ממנו אלא הוא גוף נגוף מלא אספסוף שנאוי ומשוקץ לפני הקב\"ה כיון שמבזה חבירו והוא אהוב ונחמד בפני קונו בהיות נרדף שומע חרפתו ואינו משיב. גם יחשוב כי המחרפו הו' מתוך כעס וכרגע יעבור כעסו ומתחרט על מה שחירפ' וא\"כ למה לך להאריך זמן בצער ובדאגה על שחירפך ומי שחירפך בשמחה אע\"פ שחטא ואתה שלא חטאת למה תצטער להיות חוטא כמוהו כיון שהצער והדאגה מונע עצמך מן השגת השלימות כמדובר. ואין לאדם לעשות עיקר מדברים ��צוניים ולא לנטות בהן אז לבד מדברים הנוגעי' למקום שיעשה מהן עיקר שלא לחללם ולקיים אותם על דרך איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו כלומר אסר איסר לקדש עצמו לעלות נפשו למדרגת רוח ומרוח לנשמה וזהו על נפשו לעלות נפשו בזה דוקא יעשה עיקר מהדברים ולא יחל דברו ככל היוצ' מפיו יעשה אבל בדברי חול אם נשבע להרע ימיר ויחל דברו והקדוש ב\"ה ישים חלקנו עם אותם המדברים שיחה של קדושה להשגת שלימות נפשם אמן ואמן נס\"ו. וסמך פ' נדרים לפ' מסעי לרמוז שיסע אדם עצמו מלנדור ויקיים הדברים בלי נדר כדכתיב ואם תחדל לנדו' ולא יהיה בך חטא באופן שכל מה שיוכל אד' למעט בדבורו ימעט."
+            ],
+            [
+                "<b>י</b>ודע <b>ה</b>מחשבות <b>ו</b>בוחן <b>ה</b>לבבות יפרע מן האיש המוצי' זמנו להבל וריק כי בעת שהוא פנוי מעסקו במקום שילך לעסוק בתורה במה שיודע או להלוך לבית המדרש לשמוע דברי חכמים וחידותם כדי ללמד דעת וירא ה' מוציא זמנו לבטלה בשחוק האיסקא\"ק והבא למחות בידו משיב לו שכוונתו הוא לחדד השכל והאמת הוא שמאס בתורת ה' ובדרכיה ולא חפץ לבו ומשום זה בוחר בשחוק מעסק התורה בעבור שלא יחזיקוהו רשע שמגיע לו נזק משיב שכוונתו לחדד שכלו ואינו יודע שבתשובה זו מעיד על עצמו שהתורה היקרה בזויה בעיניו ח\"ו כהיות בדעתו שהשחוק מחדד שכלו יותר מהתורה שכתוב בה תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' מחכימת פתי וגו' ואם כוונתו כפי האמת לחדד דעתו היה לו לעסוק בתורה כי אין חכמה בחכמת התורה ואין חידוד גדול ממנה כי מפי עליון מקור החכמה נאמרו דבריה ויושר אמריה אם כן מוכרח שכופר בתורה בלבו ובמי שנתנה שהו הקב\"ה מלא כל הארץ כבודו שםא מודה על זה איך שוחק לפניו היאמן שהיודע שעומד בפני המלך עושה בפניו דברים של היתול כדי לחייב ראשו למלך. ועוד דהשקר מבואר במה שמשיב שמשחק כדי לחדד שכלו שאין אנו רואים שאחר שחידד שכלו הולך ועוסק בתורה להבין בה בחידוד האיסקא\"ק כ\"א בכל עת או יום שהוא פנוי מעסקיו עוסק בשחו' אוי לו ואוי לנפשו שדומה בדעתו שמרמה לקונו הזאת ישיב כשמביאים אותו לדין לפני בוראו שחקתי באיסקא\"ק כדי לחדד עמו שכלי להבין תורתך ולא ידחפו אותו מרום רקיע עד תהומא דארעא כזורק אבן מרגמה. וכתב בספר כבוד חכמים מרבינו יונה ז\"ל שכתב בשער היראה דברים דומים לזה על המוציא זמנו בדברי בטלה שהוא ככופר בעיקר שאינו מאמין שמלא כל הארץ כבודו כי המאמין שעומד לפני קב\"ה לא יעש' לפניו דבר נגד רצונו וקשה בעיני דבר זה יותר מכל העבירות כי שאר עבירות אם יחטא פתאום ויצרו הטענו שלא שם יראת השם כנגדו אין עונשו גדול כ\"כ אבל זה שבזדון נפשו יושב שעה אחד או שנים ולפעמים כל היום לא יזכור השם בלבו לפני מי עומד ומשחק עומד ומכעיס ולא אבוש מגדולתו ולא אפחד מדינו והו' עובר על מ\"ש השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך וא\"ת שזוכר את השם ואעפ\"כ עומד ומשח' הרי זה במזיד מבזה את השם ואת תורתו שאו' בלבו אין הקב\"ה מעניש למי שאינו עוזה רצונו והוא כופר בדברי חכמים והוא צדוקי והוא דומה לאותם שהיו עובדים ע\"ז נסתר ואמרו עזב אלקים את הארץ ואין רואה אותם ואלו עובדים ע\"ז בגלוי ואין מוחה אותם ע\"כ. ויש רעה חולה גדולה מזו שבשבתות וי\"ט שלא נתנו לישראל כי אם לעסוק בתורה ולקדש נפשם ויהי לעת ערב והנה בהלה מקצת אנשים אח' שמתפללים מנחה חטופה יושבי' בפתח חצריהם א' מזה ואחד מזה אחר אחד בתוך ומתחילים להכאיב הנשמ' יתירה קודם לכתב בדברי שחוק וחלקלקות ובדברי ביטול בכל מה שאפשר ולא זו בלבד אלא שכל העובר ביניהם צדיק הולך בתומו מרבים לדבר עליו ומטילים מום בקדשים כי ברוב דברים לא יחדל פשע ועוברים על לשון הרע ואם אשה היא העוברת לא יחסר ההסתכלות בה ועוברים על מה שאמרו ז\"ל דאסור להסתכל באשה וקרוב הדבר שבאים לידי הרהור ורואים קרי בלילה. ואם אשה רעה היא העוברת אפשר תתן נפשה לחשוק באחד מהם ותבא למאוס בבעלה והקולר תלוי על צוארם וכמה רעות נולדות מישיבות אלו מלבד הבטל' עד שמביאים הנשמה יתירה ובורחת מהם ונשבעת שלא לשוב להם עוד בשבת אחר אם כה יעשו כי במקום אשר היה ראוי ללוותה בעסק התורה אז בדברי יהידות ומוסר לפנש ובשמחה של מצוה בסעודה שלישית במאכלים ערבים ומשקים מתוקים לשם קב\"ה ושכינתי' לקיי' וקראת לשבת עונג כדי שתלך במ\"ש שמחה לספר ולהעיד עליהם למעלה מענין שמירת השבת מלווין אותה במאכלים המרים מדברי בטלה והיתול ושתוק אוי למי שעושה כן ואוי למי שיכול למחות ואינו מוחה ומעיד אני על שמים וארץ שכל פתח שהורגלו בה הישיבה כל שבת אחר המנחה חורבה ושממה נפל בה ובאו בעליהם לידי עניות ולא השאירו לעולליה' כלום ואני ברבים דרשתי על ענין זה ועשה רושם לשעה וצריך כל חכם שדבריו נשמעי' לשקוד על הדבר הרע הזה לבטלו ושכרו כפול ומכופל מן השמים כי לכל העם בשגגה בראותם שאין מוחה בידם וכדי למנוע החולי הזה שימנעו ישיבה זו צריך להודיע להם הרעה המגיע להם מישיב' זו שגורמי' מיתה לעצמם שאפשר עוברת אשה ביניהם בתחלת נדותה והרג נופל בהם ואם בסוף נדותה מחלוקת גדול נופל ביניהם כארז\"ל ומלבד העונש המעותד להם לעולם הבא בעוברם דברי חכמים שאמרו שלא יעבור איש בין שתי נשים ולא יניחו אשה שתעבו' בין שני אנשים. גם ראיתי להודיע בעונש של אותו בעלי בתים שבורחים מלהשכיר בית לת\"ל באומרם אין יכולת בידו לשלם שכירות הבית שבהיות ת\"ח איני יכול להוציא בדינא ודיינא ומה מידו אקח בביתו אין לחם ואין שמלה ואם אדבר עמו קשות עוד מעט וסקלוני והמינות של בעל הבית זה מפורסם מכמה פנים חדא שכ\"כ התור' בזויה בעיניו שחושב בדעתו בעבור שזה ת\"ח אין הקב\"ה משגיח עליו כמוהו שאם היה מודה שאדרב' השגחתו ית' עליו תמיד כדכתיב הנה עין ה' אל יראיו וכתי' עיני ה' אל צדיקי' וכתיב כי לא יעזוב את חסידיו וכתיב טרף נתן ליראיו. וכאלה רבות. ממה מתיירא שלא ישיג ידו לשלם שכירותו כאשר נתן לו השגת יד בעושר ובבתים.",
+                "<b>ועוד</b> שבעל הבית זה חושד בכשרים הוא והחושד בכשרים לוקה בגופו שהרי חושד לת\"ח כאלם וגזלן כעובר על דת שהרי פריעת בעל חוב מצוה ובהיות כן הת\"ח מצמצם במאכלו או מוכר כסותו כדי לשלם לקיים פריעת בעל חוב שהוא מצוה והוא חושדו בהפך ועוד דזה בעל הבית מעיד בעצמו שכחו ועוצם ידו עשה לו חילו וממונו שאם מודה שהוא מהקב\"ה מי שנתן לו יתן גם כן לת\"ח ומה בורח מלהשכיר לו ביתו ועוד הרי הוא בכלל ארור שמסיר הבטחתו מן הקב\"ה ושם בשר זרועו באומרו זה יכול לשלם וזה אינו יכול ולמ' לא יחשוב שאפשר שלעם הארץ כמותו שמשכיר ביתו יחזור עליו הגלגל לעניות ולא יוכל לשלם לו ובהיות אינו חושב על זה מעיד עליו דסובר אין משגיח ח\"ו וביד האדם העושר והיכולת ואוי לו מעלבונה של תורה והתורה צועקת עליו לפני הקב\"ה כי הרחיקה משכונתו כמי שמרחיק משכן רעח\"ו. ועונשו מפורש שקנאת השם יעשה זאת שיחזור הגלגל עליו לרעה וחורב בסוף יחרב ביתו וימכו' כל אשר לו ויבקש מקום ישיבה ואין ע\"ד על מה אבדה הארץ על עוזבם את תור��י והתלמיד ח' עלה יעלה ויקנה שדות ויבנה בתים ומושב לעניים ויבא זה להתחנן לו לתת לו שכונה עמו וירחיקהו ממנו בדין לקיים הרחק משכן רע וילך נע ונד באפס מקום ואין איש מאסף אותו הביתה כאשר עשה כן יעשה לו כי כל מדותיו של הקב\"ה מדה כנגד מדה ובהיות ת\"ח מרחם וחונן אף למי שעשה עמו רעה בסוף יחמול עליו לתת לו מושב יען יכיר שבידו ית' היכולת והוא משפיל ומרים ומידו הכל ואם לא יבא ולא יהיה הדבר הזה אלא שימות בעל הבית הזה בישובו בעבור מה שהוא יתברך יודע אדרבא לרע לו להענישו במשפטי גיהנם כי קשה הוא כפלי כפלים מהעונשים של עולם זה ובעבור כי כבדה חטאתו הניחו לשלם לו אחר מותו ולת\"ח להרבות שכרו. גם יש בעל הבית משכיר ביתו לת\"ח באומרו ת\"ח יודעים מתוך הספרים מהמאורעות שעברו בעולם מענין מלכים ומלחמות ודברים הדומים לאלו ובלילי טבת הארוכות מתחבר עמו יחד עם שאר השכנים חוזר חלילה לילה בבית אחד אנשים ונשים וטף והוא יספר לנו סיפורים ונעבור זמן בזה עד חצי הלילה עד שיבא שינה לעינינו ותנומה לעפעפנו ונלך אז לישן וערבה שינתינו ועל דעת זה מקבל התלמיד א' בשכונתו בסבר פנים טובות וישמח בבואו וכרואו בתוך זמן זה שכוונת הת\"ח להתחזק בתור' ולהרבות למודו בלילי טבת הארוכות מיד צועק מר על הטעות שעשה להשכיר לו בית ועושה אופנים בדברי הכעסו' לגרשו עד שבורח מעצמו אוי לו ואוי לנפשו של בעל הבית זה כי מה יענה ומה ישיב ביום בא לדין לפני בוראו וכי ישיב גרשתיהו משכונתי על שלא ביטל למודו לספר לי ספורים חצוניים לעובר זמן היספיק גיהנם של אש ללבנו ושל שלג לטהרו ודע שכתבתי כל זה בהיות מעשה ממש שראו עיני כל זה ואמרתי להעלותו על הספר בדיו שאם יזכני השם להדפיס בעבור רחמיו שיקראו בו הבעלי בתים או ישמעו ויקחו מוסר. ובפרט אותם המרחקים תלמידי חכמים משכונתם יען שלא יכיר במעשיהם המכוערים והרעים וימחה בידם ואם לא יקבלו יגלו חרפתם בקהל במקום שאדרבה היה להם לבקש ת\"ח בשכונתם להאיר עיניהם בדרכי השם ולהביאם לכלל אדם כדי שישמחו בסופם. ורמז לדבר שאל ימנע בעל הבית מלהשכיר בית לת\"ח בעבור שאינו מספר לו ספורי הבלי העולם בלילה ולא בעבור שיכיר במעשיו הרעים ולא משום אבדת השכירות כמו שהוא סבור. אמרה תורה ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ודרשו רז\"ל את לרבות ת\"ח צריך שתאהוב אותו בכל לבבך בשני יצריך שאף שיצרך תאב בסיפורו העולם. בטל רצונך. וגם בכל נפשך הקרב ת\"ח בשכונתך כדי שאדרבא יכיר בכתמי נפשך ויתקן עצמך ובכל מאדך בכל ממונך ואל תחוש לאבידת ממון היינו שכירות הבית וכו' שכל זה הוא פתוי היצה\"ר להכניסך במשפטי גיהנם וכמו שאמר שלמה הע\"ה במשלי סי' ה' ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך כלומר שאדם במותו מצטער מהרימה בעוד בשרו קיים כארז\"ל על פסוק אך בשרו עליו יכאב ואח\"כ ינוח אך דע שכל המתפתה מיצרו אח' כלות בשרו מעליו בקבר מוכן למשפטים אחרי' וזהו אומרו ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך כלומר אחר שתסלק הבשר מעליך ונהמת מצער משפטים אחרים הבאים עליך באחרית כשיכלה הבשר כמדובר. ואתה בעל הבית איך עולה על דעתך שהת\"ח יכול להוציא זמן הלילות בספורי ההבל עמך מאחר שאם יש לך איזה חשבון מענין סחורתך אתה מתבודד באות' לילה לעשות חשבון מדוייק כדי שלא להפסיד דבר מסחורתך ולמה לא תלמוד ממך לת\"ח שצריך להתבודד עצמו ימים ולילות להבין במושכלי התורה ושלא לאבד רגע בהבלי העולם וכיון שכתב האר\"י זלה\"ה בתנאי השגת הח��מה שצריך למעט דבורו ולשתוק בכל מה שיוכל כדי שלא להוציא שיחה בטלה כארז\"ל סייג לחכמה שתיקה גם תנאי בדבר תורה שלא תבינהו תבכה עליו כל מה שתוכל. גם עליית הנשמה בלילה לעולם העליון ולא תשוט בהבלי עולם תלוי שתישן בבכיה גם צריך טבול בכל עת הצורך כדי שיהי' מוכן להבין סודי התורה גם צריך שיהיה עמל בתורה פרד\"ס שנ' או יחזק במעוזי ואל יחשוב שיגלו לו רזי תורה בהיותו רק דכתיב יהיב חכמה לחכימין ע\"כ. ולמי שכל החיובים האלו עליו יוכל להוציא רגע מזמנו לבטלה ובפרט בלילה שאין רינה של תורה אלא בלילה כארז\"ל. ובפרט מי שרואה חכמת ר' עקיבא שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים עד שכמעט תשש כחו של משה רבע\"ה כדרז\"ל וכן אחז\"ל שלא נגלה למשה מה שנגלה לר\"ע ובראות האדם כך איך ינוח רגע מעסק התורה אולי יוכל להשיג ממנה מעט מזעיר. אך ענין המאמר תמוה מאוד שר\"ע היה יודע מה שלא השיג משה רבע\"ה ופי' בס' נגיד ומצוה וז\"ל כי ודאי משה רבע\"ה ידע כל מה שעתיד להתחדש בעולם בכל התורה אך היה יודע הסודות ההם בעל פה אמנם הרבה מהם לא היה יודע לדורשם ולהוציאם מהכתוב ע\"כ וכתב ה' צמח ז\"ל וגם זה תימא ונראה לי כי לא היה יודע לדורשם למיעוט' בחינת המקבלים שלא היה להם כח להבין הסוד אם היה מרבע\"ה רוצה לגלותו להם לא היו מבינים אותו כי אפילו יהושע שהיה משרתו הוצרך משה למסור לו התורה כמו שפי' הרב זלה\"ה על משה קבל תורה מסני ומסרה ליהושע כי בכח המוסר שהוא משה היה יכולת ביהושע מה שאין כן שהוא קבל תורה מסיני הוא בכחו קבלה בלא מסיר' וזהו יהושע שנשאר במקום משה כל שכן שאר חכמים. או נחזור למעלה שמשה רבינו לא היה יודע לדורשם ולהוציאם עד שבאו חכמים והיו דורשין בכל דור ודור וכן הענין ברבי עקיבא שאותם תלי תלים של הלכות היה דורשם על קוצי התורה י\"ל צמח על קוצי אותיות של תורה והיה אומר קוץ זה רומז לזה וזה לזה ואמנם ענין זה לא נגלה למשה אך הסוד עצמו ודאי שנגלה לו. צמח נ\"ל שמשה מלגאו שהוא בחינה יסוד דאבא המכוסה ויעקב הוא מלבר ממה שנגלה מיסוד דאבא לחוץ מן החזה דזעיר כנז' בדברי הרב זלה\"ה ולכן משה כל הדברים שהיה יודע שהוא מלגאו אבל ר\"ע שהיה מבחינת יעקב כנזכר בהרב ז\"ל והוא מלבר ולכן היו יכולים להבין דבריו שהיו בפי' והיה יודע לפרש כפי בחינת כח המקבלים שג\"כ חכמים היו דורשים לכל דור ודור כנ\"ל וכן בתחלה היה המשנה והתורה היו מבינים אותה ואח\"כ נתמעטו הדורות והוצרכו לעשות פירוש לדור הבא ואח\"כ בא רש\"י ז\"ל ועשה פירוש בתלמוד ובאו תוספת ואח\"כ רב אלפס ואח\"כ הרמב\"ם וכן על דרך זה כדי שיבינו כל הבאים אחריה מקוצר דעתינו בעונותנו הרבים עכ\"ל. ולעד\"ן לי עם מה שאמרו רז\"ל על פ' ויתן אל משה ככלותו מלמד שהיה מרע\"ה לומד התור' ושוכח עד שנתנה לו במתנה שנאמר ויתן אל משה ע\"כ באופן שע\"י שהקב\"ה נתן לו התורה במתנה נעשה בעל התורה והבין כל מה שעתיד ולהתחדש בתורה אך ר\"ע אעפ\"י שלא ניתן לו במתנה מרוב חכמתו וטורחו ועמלו נגלו לו כל מה שידע מרע\"ה על ידי המתנה וזהו שאמרו מה שלא נגלו למשה נגלו לר\"ע כלומר מה שלא נגלו למשה על ידי עמל וטורח כי אם על ידי מתנה נגלה לר\"ע בלי מתנה כי אם על ידי טורחו ועמלו ולכך תשש כחו של משה כשראה לר\"ע על שהשיג הוא בטורחו כל מה שהשיג הוא על ידי המתנה וכו' וקרוב לזה י\"ל עוד שאינו מתמיה על כל מה שהיג מרע\"ה הכל משום שקבל מפי של הקב\"ה ואע\"פ שכללים מסר לו הקב\"ה כארז\"ל ויתן אל משה ככלותו כללים מסר לו וכו' ומשה היה מבין בכל��ים ודורש מיהו בהיות שקבל הכללים פה אל פה מהקב\"ה היה לו בנקל להבין מתוכם כל מה שעתיד להתחדש בעולם מה שאין כן ר' עקיבא שקבל מרבו בשר ודם ונתחכם בטורחו ועמלו להשיג כל מה שהשיג מרע\"ה שקבל מפיו של הקב\"ה שהדבר קרוב להבין ונמצא שנגלה לר' עקיבא מה שלא נגלה למשה שלמשה נגלה בעבור ששמע מפי הגבורה ולר' עקיבא נגלה אע\"פ שלא שמע מפי הגבורה ודוק. עוד נראה מעין מה שפי' הרב צמח ז\"ל כנ\"ל ידוע שגרים הם בחינת התגין ולכן ר' עקיבא כיון שהיה מגריס היה דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים כי השגתו שם היה הרבה מאד ולכן היה יכול לפרסם ולהמתיק הדברים להבינם לאחרים מה שאין כן מרע\"ה שאף על פי שהיה יודע כל רמז וסוד שבכל קוץ וקוץ לא היה יכול לגלותם ולפרסמם כר' עקביא דשורשו שם וזהו נגלה לר' עקיבא מה שלא נגלה למשה כלו' משה היה יודע אבל לא היה יכול לגלות כר' עקיבא והוא על דרך מי שבאה נשמתו בזה העולם לתלמוד ולא להגדה אע\"פ שיודע הגדה אינו יכול לפרסמ' באופן שיהי' ערבה לשומעיה' כל כך כמי שבא נשמתו להגדה שלו ניתן לשון למודים לפרשה ולהבינ' לאחרים והדבר בהפכו משום שבכל הדברים על מה שהאדם בא בזה העולם ניתן לו מן השמים אימון דברים שיכונו הדברים בפיו מה שאין כן מי שלא בא על אותו דבר. גם ר' עקיבא שבא מהתגין נתגלה לו לשון לימודים שיוכל לגלותם לחוץ במתק לשונו מה שאין כן משה רבע\"ה שאע\"פ שיודע סודם לא ניןלו לגלותם כמו שניתן לר' עקיבא כמדובר. ונחזור לענין מאותם המרחקים ת\"ח משכונתם על שאינן מוציאים הלילות עמהם בסיפורי שיחה בטלה במקום אשר ראוי לבקש ת\"ח בשכר ללמוד עמו כל הלילות תורה ודרך ארץ ושיורה להם איזה דרך ישכון אור כדי לזכות באור החיים לעולם שכלו טוב לעולם שכלו ארוך בהיות שכל אדם ביום הולך אחר צרכיו ועסקיו אשר עליהם יחיה החיים הזמניים ומתוך כך אין לו פנאי לעסוק בדברי תורה כראוי ובלילה הוא שעת הכושר ללמוד וללמד בקביעות כמו שכתב בטור י\"ד סי' רמ\"ו ז\"ל אע\"פ שמצוה ללמוד ביום ובלילה אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה לפי' מי שירצה לזכות לכתר תורה יזהר בכל לילותיו שלא יאבד א' מהן בשינה ובאכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן אלא בדברי חכמים ותלמוד תורה ואמרו רז\"ל אין רינה של תורה אלא בלילה וכו' אשר אני מבין בזה מאמר מחודש מצאתיהו בס' ברית אברהם בדף ה' ע\"ב הביאו ממדר' וזה לשונו תכלית הימי' הלילות תכלי' הלילו' שבתות תכלית שבתות ראש חדש תכלית ראש חדש המועדים תכלית המועדים ראש השנה תכלית ראש השנה יום כפורים תכלית יום כפורים תשובה תכלית תשובה עולם הבא עכ\"ל ונר' בכוונת מאמר זה שבא להליץ בעד כל אשר ישראל יכנה שכל ימי חייו מוציא זמנו לחשוב בהקב\"ה כי בהיות האדם כל היום טרוד במזונותיו מצפה בתכלית הימים שהם כילות הוא פנוי מעסקיו כדי ללמוד וללמד בהן ותכלית הלילות מצפה לשבתות להתלבש בנשמה יתירה לזכות עמה להבין ולהשכיל בתורה ממה שלא יכול להבין בלילות בימי החול ובפרט שלא ניתנו שבתות לישראל אלא לעסוק בתורה והטעם שבהן זוכה לנשמה יתירה ונתוסף לו חכמה ותכלית שבתות ראש חדש כלומר אחר השבתות חושב בראש חדש לקדש הלבנה ולזכות להקביל פני שכינה ותכלית ראש חדש מועדים להכיר בהם הנסים שעשה הקב\"ה עם ישראל אשר בהם פירסם אלהותו בעולם וכח גברותיו ושאין אלוה מבלעדו ועל ידי כך מקדש נפשו ומתדבק עצמו בהקדוש ברך הוא יותר ויותר ותכלי' מועדים מצפה ראש השנה שהוא יום הדין לחשוב בו לקנות מורא כדי שלא יכשל לעבור פי ה' ��כל אשר צוהו ותכלית ראש השנה כדי לבא ליום הכיפורים שיתכפר עליו להיות מנוקה מכל חטא ותכלית יום כפורים תשובה שכיון שמצפה יום הכפורים כדי שיתכפר עליו זהו מביאו לתכלית התשובה שימצא תמיד שלם לפני בוראו ותכלית תשובה עולם הבא ירצה וכוונתו בתשובתו לזכות לעול' הבא באופן שכל ימי חייו יוצאים במחשבת הקודש ובהיות שזה המאמר הקדוש מעיד על כל איש ישראל שכל זמנו מוציא באלו המחשבות הטהורות נמצא המוציא את זמנו לריק כגון שמוציא לילותיו בשיחה בטלה מעיד בעצמו דלאו ישראל הוא לכן כל איש ישראל אשר בשם ישראל יכנה אל יוציא זמנו להבל וריק להרבות בדברי חול כי אינו יוצא מכל זה כי אם חולאים רעים לנפשו ולהכין כלי מות בידיו להרוג את נפשו במיתות משונות במשפטי גיהנם לתת חרב בידם של מלאכי חבלה לעשות בה כרצונם ואם עבר אדם והוציא זמנו להבל יתיעץ בנפשו ויראה כי לא עלה בידו שום תועלת באותו זמן כי אם תחלואי מות ויחזור בינו לבין קונו כי ידו פשוטה לקבל שבים. כדי שיוכל להכנע לבבו הערל יבקר חולים ויעמוד על המתים בשעת מיתתם ואז יכיר כי הכל הבל כמו שכתב בעל ברית אברהם דף י\"ב ע\"ב משם רבינו תם שיתעסק אדם בצרכי עניים וחולים ויקבור מתים וילך לקברות המתים בכל שבוע ויעמיד לבדו שם ויזכור לנפשו את המעמד ההוא ובזה לא יחטא כמו שהיה עושה איש א' שהיה בתכלית הרשע והפריצות והיו מכפרים תועבותיו למלך ויען איש אחד מהם ויאמר אדוני המלך כי עתה הפליג לעשות מאשר עשה בימיו ואני מעיד בפניך כי שמעתי אותו בחצי הלילה הולך לקברות לגנוב תכריכי המתים כי ביתי בקיר החומה ויצו המלך לשני נאמנים לחקור בדבר והלכו אחריו בלילה עד אשר ראהו כי נכנס לקבר אחד והוציא שלשלת של ברזל וקשר אותו על צוארו והיה מושך אותו בידו בחוזקה והיה אומר אוי לך הגוף נגוף וגויה עניה ונשמה שממה יחידה וגלמודה ושכל סכל ואנוש ענוש ואדם מאדמה מה תקותך ומה תהיה תשובתך ביום שכבך במקום הזה מדוע התמכרת וזדת ובמעמד הזה לא חשבת ועל מי בטחת איה עוזריך ואיה אוהביך ונאמניך ואיה איפה הם מכיריך יקומו אם יושיעוך בעת רעתך אשר עשית ואתה תשא אתה זרעתה ואתה תקצור אתה מאסת ואתה תהיה נמאס הכנע נפש אולת דע יסודך והכר בוראך ראי ביתך גוש ורימה יכניעוך ותולעים יחלקוך ורשפי אש שלהב' יאכלוך ומה תעשי בבואך במקום הזה בית חשך וצלמת אנה תברח ואנה תמלט זה ביתך וזה מעוניך לבי ראה ביתך צר ואפל ואין נוגה לו מאוריו דואבי וכוכביו נדענים פה תהיה כאלו לא היית ותמיד כאלו לא היית די לך מכל אשר עשית וושב לאלהיך זכור המעמד הזה דאלו היית יכול להמלט ממנו היית ראוי לעשות רצונך וגם אני אודך כי תושיע לך ימינך אבל אחר שסופך למעמד הזה ופה תשכבי למעצבה דע כי אין לעמלך תרופה כי אם תשובה וכאשר נשמע הדבר למלך תמה ונפלא על תשובתו ונכנע המלך ממעשיו הרעים הוא ורבים מפריצי עמו עכ\"ל אשר על כן האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב בעולם הזה ובעולם הבא אל יוציא זמנו לבטלה שהבטלה מביאו לחשוב בכל עבירה אך יהיה כל מחשבות לבו בהקב\"ה בישיבתו ובלכתו בשכבו ובקומו וירויח עם זה שאינו חוטא ועוסק בתורה ובמצות ולפחות אם לא יוכל לעשות במעשה מרויח דמחשבה טובה יחשב לו למעשה וקונה עם זה רפואת לנפשו ולגופו וחיים ארוכים בב' עולמים חיים מתוקים ועריבים בועלם הזה וחיים בכל מיני עידונין בעולם הבא כי העובד אלקים אף שקשה לו בתחלה מפני חמת המציד יצרו הרע המנגדו וממרר חייו כדי למונעו מעבודת הקודש אמנם במסור את עצמו לעבוד לאלקיו יצרו מסור בידו ומשם ואילך חייו חיים מתוקים וערבים הפך ההולך אחרי יצרו הרע שנופת צופים בתחלתו ואחריתו מר כלענה וחד כחרב פפיות השם יזכנו לעובדו בלב שלם ולקיים תורתו ומצותיו אנו וצאצאנו וצאצי צאצאנו כל ימי חיינו מעתה ועל עולם אמן נס\"ו.",
+                "<b>וכיון</b> שהזרנו בפרק זה ענין תשובה נזכיר גם כן סדר ודוי מספר צדה לדרך וז\"ל תפלה לעני כי יעטוף כעבד אל אדוניו צופה. ה' שפתי תפתח ואתה תהיה לי לפה. ה' בוקר תשמע קולי בוקר אערוך לך ואצפה. אל זחלתי ואירא כי טמנתי עוני בחובי ולבי חלל בקרבי. יראה ורעד יבא בי. כי זממו חטאי ואשמי עמי. בילי וביומי בשכבי ובקומי. לחמו בלחמי הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי. ואיך אבא אל שער המלך בלבוש כלימה וחרפה ובושה ומה יזכה ילוד אשה. כציץ נובל כצל עובר כאלון וכאלה. זבח שלמים אשמיו אשם גזלות שם מעילה אורחא רחוקא זוודין קלילא. ובמה יתרצה אל אדוניו. ושמים לא זכו בעיניו. וככבי לכת שבעה ומה יעשו יסודות ארבע. אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה. קצר ימים ושבע רוגז להבל דמה. מחובר מרבע אבות נזיקין נחשב במה. כל המחובר לטמא טמא. ואיך כמוני תולעת ולא איש אל בית המלך לבא יאבה. בן סורר ומורה זולל וסובא. ואירא כי ערום אנכי ואחבא. ולא נותרה בי נשמה. והשם סגר את רחמה. בעבור הרעימה כי יגורתי מפני האף והחימה ואפיל על פני ודום ואשמע קול באזני. דממה דבר בי ומלתו על לשוני. אולי יראה ה' בעוניי. ויאמר לי מה לך נרדם קום קרא אל אלקיך. ואומר אם נא מצאתי חן בעיניך. אל נא תעבור מעל עבדך. לבך לשמים ולארץ עיניך. ותתחלחל להתודות ולהזכיר עוניך. אולי ישא פניך. וכשמעי אחזתני פחד ורעדה. וחרדתי חרדה. צירים אחזוני כצירי יולדה. זעם וצרה צרורה. רעמה שמה ושערוריה אוי לי אם אומרה אוי לי אם לא אומרה. שנסתי מתני. ואעש כאשר צוני לשוני. עט סופר מהיר להגיד עוני. בטרם אלך ואינני. ואקוד ואשתחוה לאל נורא ואיום. אולי יחנן ואמצא פדיום. את חטאי אני מזכיר היום. אבל אמרתי מי הוא זה ואי זה הוא ומה שמו. אשר נטפה מן הים כל ימי צבאו לילו ויומו. רואה את מומו כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמי עכ\"ל. אלהי ואלהי אבותי תבא לפניך תפלתי. ואל תתעלם מתחנתי. שאין אני עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך ה' אלהי ואלהי אבוי צדיק אני ולא חטאתי. אבל עוני אני מכיר. ואת חטאי אני מזכיר. והנני מתודה לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי בכפיפת ראש בכרפיפה קומה בנמיכת רוח בחלישת חיל בשבירת לב בקידה. בבריכה בכריעה בהשתחויה באימה ביראה ברעדה. בפחד בחלחלה ביליל בגינוח בקינה ונהי בנאקה בצעקה בבכי. ובדמע על החטאות ועל העונות ועל הפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפני ה' אלהי בסתר ובמחזה כתובים משני עבריהם מזה ומזה. לא ראי זה כראי זה.",
+                "(לשון צדה לדרך)",
+                "את אשר אהבת שנאתי. ואת אשר אמרת המרתי:",
+                "את אשר בחרת ברחתי. ואת אשר בנית הרסתי:",
+                "את אשר געלת לבשתי. ואת אשר גזרת הפרתי:",
+                "את אשר דברת עברתי. ואת אשר דבקת הפרדתי:",
+                "את אשר הורית המרתי. ואת אשר החמרת הקלתי:",
+                "את אשר זכית חייבתי. ואת אשר זכרת שכחתי:",
+                "את אשר טהרת טמאתי. ואת אשר טמאת טהרתי:",
+                "את אשר ישרת עקשתי. ואת אשר יספת גרעתי:",
+                "את אשר כבדת בזיתי. ואת אשר כתבת מחקתי:",
+                "את אשר למדת שכחתי. ואת אשר לעגת שבחתי:",
+                "את אשר מאסת בחרתי. ואת אשר מחצת חתלתי:",
+                "את אשר נטעת עקרתי. ואת אשר נתצת בניתי:",
+                "את אשר סגרת פתחתי. ואת אשר סמכת הפלתי:",
+                "את אשר עזרת החליתי. ואת אשר עטרת גליתי:",
+                "את אשר פסלת הכשרתי. ואת אשר פגלת אכלתי:",
+                "את אשר צדקת סלפתי. ואת אשר צפנת חשפתי:",
+                "את אשר קדשת חללתי. ואת אשר קרבת רחקתי:",
+                "את אשר רחקת קרבתי. ואת אשר רצית מאסתי:",
+                "את אשר שכנת געלתי. ואת אשר שקצת חבבתי:",
+                "את אשר תקנת העותי. ואת אשר תעבת השחתי:",
+                "עד כאן לשונו.",
+                "<b>על</b> כן בושתי ונכלמתי ונאלמתי מרוב חטאתי ונפעמתי ונפלתי. מרוב עונותי כי רבות אנחותי. צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי ואת הרע בעיניו עשיתי. כמעט בכל רע הייתי ולעמורה דמיתי. ועתה אל נא כפר זדוני וסלחת לעוני כי רב הוא. אנא ה' אלהי שמע את תפלת עבדך ואת תחנוניו וקבל את תשובתי ותחני ובקשתי ויהיו לפני כסא כבודך מליצי יושר למליץ בעדי לפניך ולהכניס תפלתי באזניך ואם בעונותי אין מליץ בעדי ואין מלמד עלי זכות תתור נא לי מתחת כסא כבודך ולא אשוב ריקם מלפניך כי אתה שומע תפלה. ותמיד ירגיל עצמו בתפלה זו להזהיר ולהזכיר עצמו על דבר התשובה ויאמר ג\"כ. אנא ה' אלהי ואלהי אבותי משם נא איזה זכיות אם עשיתי לפני כסא כבודך ויהיו נגדך תמיד והתועלת שנולד מהם בעולמך בין בעה\"ז בין בעה\"ב הם יהיו תמיד לפניך מליצים בעדי ויהיו כמסך מבדיל וכמו חומת נחושת ולסתום מלעבור משטין שיבא לפניך עלי כי אני בתשובה חפצתי. ובך תמיד חשבתי. ובקיום מצותיך חשקתי. ואע\"פ שמקודם לפניך חטאתי הנה עתה נתחרטית ובלבי גמרתי ואמרתי ומאוס מאסתי בכל מה שהרשעתי ואצלך ברחתי. ובצל רחמך חסיתי כי ידעתי כי אל חפץ חסד אתה יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגאלי. ויבטח אדם בשם ה' וישען באלהיו ואל יתייאש מן הרחמים וישים נגד עיניו כל המסעות שנסעו אבותינו במדבר ובכמה מהם הכעיסו לבוראם ועכ\"ז חזר וריחם עליהם כן נוהג עם איש חוטא."
+            ],
+            [
+                "<b>י</b>וצר <b>ה</b>אדם <b>ו</b>חונן <b>ה</b>דעת אשר חנני לכתוב בפרק הקודם לזה מענין הדבור שלהשגת החכמה צריך האדם למעט בדבורו וישתוק בכל מה שיוכל כדי שלא להוציא שיחה בטילה כמו שאמרו חז\"ל סייג לחכמה שתיקה ומה גם דברוב דברים לא יחדל פשע אכתוב בפרק זה עד כמה מגיע המדבר דברים בטלי' ובפרט דברי נבלות כאשר ראיתי חולה רעה ורבה היא על בני אדם אשר המה מוציאים זרע לבטלה במה שמנבלים פיהם בדברי תפלות ולא שמו יראת אלהים נגדם רק כדי שישחקו השומעים וכן עושים השומעים יפטירו בשפה יניעו ראשם פיהם מלא שחוק עיניהם יזלו מים מרוב השמחה אשר שמעו מהלץ ובלתי ספק כשם שנפרעי' מן האומר ומדבר דברים כאלו כך נפרעי' מהשומעים ומהמשחקים שאלולי המה לא ידבר הלץ רק יהי' ככלב אלם שלא ידע לנבוח ועל השוחקים נאמר טוב כעס משחוק ולשמחה כזו מה זו ולמה זה וכדי שתדעו עד כמה תכבד העבודה הזרה הזאת אכתוב מה ששמעתי מר' ומורי שכל הדברים שאדם מדבר הם כמוסי' בלב ומיד כשעולה ברצונו של אדם לדבר מיד נאצלת הדבור מהלב וזהו בחינת עולם האצילות והוא בחי' יו\"ד של שם הוי\"ה וכשמגיע הדבור לחזה הוא בחינת עולם הבריאה והוא כנגד ה' שבהוי\"ה וכשעולה הדבור בגרון הוא בחינת עולם היצירה והוא כנגד ו' של שם הוי\"ה וכשמגיע הדבור לפה ומוציא לחוץ הוא בחינ' עולם העשיה והוא כנגד ה' אחרונה שבשם הוי\"ה ע\"כ הרי באדם רמוזים עולמות ��בי\"ע ובכל דבור ודבור שמוציא מפיו מהו' שם הוי\"ה ראה מכאן עד כמה מגיע עונש המנבל פיו ומדבר דברים בטלי' שמצרף השם הקדוש באותו דבור הטמא שמוציא מפיו. ונראה דלכן אמרו רז\"ל כל המנבל את פיו מעמיקים לו גיהנם כו' ניתן לו העונש החמור הזה משום שהוא חמור ממעשה לפי שבכל דבור ודבור של נבלות צרף השם עמו כביכול. ונראה דזהו יהיה הסוד מה שאסרו חכמים ז\"ל לדבר בבית הכסא לפי שבכל דבור ודבור שמדבר רושם שם הוי\"ה כמדובר ואיך יוכל לדבר במקום מטונף. וגם זהו תרעומת הנביא באומרו הוגעתם ה' בדבריכם כלומר בדברים הבטלים והמטונפים הוגעתם הוי\"ה דייקא משום שבכל דבור שיוצא מן הפה עושה שם הוי\"ה. ובזה מתיישב קושית הרמב\"ן וכל המפרשים זל\"ה דלמה החמירה תורה במקלל אביו שהוא בסקילה חמורה מבמכה אביו שהוא בחנק שהוא קלה שאדרבא המכה נראה שעשה עבירה חמורה יותר ורבו התשובות על זה תבקשם ותמצאם בספרי המפרשים ז\"ל אמנם כפי הקדמתנו זו התשובה מבוארת שהמקלל לא חס על כבוד השם לפי שעם הדבור שהוציא מפיו לקלל צירף שם הוי\"ה עמו ולכן מיתתו חמורה שנמצא חטא עם השם ועם אביו מה שאין כן המכה שאינו מצרף השם בהכאה. וזהו טעם מאמר רז\"ל ד' כתות אינן רואים פני שכינה כת שקרנים וכת חנפים וכל לצים וכת מספרי לשון הרע. דק' יש עבירות יותר חמורות מאלו ולא אמרו עליהן שאינן מקבלים פני שכינה העושה אותן אלא הוא אשר דברנו שעם כל דבור ודבור שאדם מדבק מצורף עמו שם הוי\"ה ואלו ד' כתות הם חוטאים בדבור שהשקר והחנופה והליצנות ולשון הרע תלוים בדבור. ועם זה יבא על נכון מאמר חז\"ל כל הנותן לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו מתברך בי\"א ברכות דכמו זר נחשב שיותר שכר יהיה למפייס שיפטר ממנו וריקה נפשו מהנותן לו שממלא בטנו אלא כיון שהמפייסו עם כל דבור ודבור מדברי הפיוס מצרף עמו שם הוי\"ה ההוי\"ה עצמה נותן לעני יותר חיזוק מהמאכילו עגלים מפוטמים כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם יוצא פי ה' דייקא עם מה שמוציא הוי\"ה בכל דבור ודבור שמדבר כמדובר. ומה טוב ומה נעים כפי הקדמה זו דרז\"ל באומרם אין דברי תורה מתקיימי' אלא במי שמוציאם בפה דכתיב כי חיים הם למוצאיהם וכו' שהנה כיון שבהוציא תלמוד בפה עושה עם כל דבור ודבור שם הוי\"ה ושם הוי\"ה בעצמו מעמיד את למודו בלבו שלא ישכח כי אין לפניו שכחה ואיך יפול שכחה בדבור שעמו נתהוה שם הוי\"ה. וחוץ מזה פי החכם השלם כה\"ר ידידי' אבולפייא נר\"ו שהטעם שהמוציא דברי תורה בפיו אינו שוכח כתבו מקובלים ז\"ל דשכחה בחינת קטנות בבחינת שם אלקים שהוא בחינת קטנות והוא בגרון. אך זכירה היא בחינת גדלות בשם הוי\"ה שהיא בחינת גדלות ולכן בעוד שאין אדם מוציא הדברים מן השפה ולחוץ שעדיין בגרון הם בחינת אלהים שהוא בגרון והוא בחינת קטנות בבחינת השכחה שהיא בחינת קטנות לכן שולט בו השכח' מה שאין כן כשמוציא הדברים בפיו שאז משלים ה' אחרונה שבשם הוי\"ה כפי הקדמתנו והוי\"ה בחינת גדלות כזכירה שהיא בחינת גדלות לכן שולט הזכירה בו ונכון. ומה נעמו דברי הנביא בזה באומרו קחו עמכם דברים וכו' דאיך יתכן דבאומרו האדם חטאתי עויתי פשעתי יתכפ' לו מה שעשה דמה פועלי' אלו דברים לכפר על כל עונותיו אלא כיון שהחוטא לא שם שם הוי\"ה נגד עיניו ועל ידי כך חטא לכן באמרו דברי הוידוי בכל דבור ודבור עושה שם הוי\"ה ונמצא מתקן מה שעיות שלא שם הוי\"ה נגד עיניו ועשה כאלו כביכול אינו שם לראותו ובדברי הוידוי מקרבו אצלו בפיו ובלבבו כמדובר ואין תיקון גדול מזה. וזה הטעם שבכל הדברים צריך מחשבה דבור ומעשה כנודע דקשה כיון שיש מעשה שהוא תכלית הכל מה צורך אל הדבור אלא כיון שבכל דבור ודבור עושה שם הוי\"ה כמדובר א\"כ אם זה חסר מה מועיל המחשבה והמעשה שהרי שם הוי\"ה שמהוה עם הדבור מעמיד ומקיים המחשבה והמעשה כי הוא שורש וקיום הכל. כלל העולה מזה שהמדבר דברים בטלים ובפרט דברי נבלות כביכול מכניס הקדושה בתוך הטומאה דשם הוי\"ה מצרפו עם אותו דבור של בטלה. והנה בהיות דק' דברים גורמים לאדם רבוי הדברים והם הקנאה והתאוה והכבוד ואמרו רז\"ל דג' אלו מוציאים האדם מן העולם ונראה שהוא מטעם דק' אלו גורמים לאדם להרבות הדברים הבטלים מי שיש בו מדת הקינאה תמיד לא פסיק לשון הרע מפיו כדי להשפיל בעיניו הכל כל מי שהוא גדול ממנו בחכמה או עושר או כבוד או איזה מדה טובה וכל זה מסבת הקנאה גם התאוה כדי שיוכל להשיג תאותו מוכרח להרבות בדברים לאלפים ולרבבות עם כל אדם אולי יחנן בעיניהם להשיג על ידם תאות לבו וכן הכבוד הרודף אחריו מוציא זמנו שלא לדבר בשבח שום אדם בעולם כדי שימצא הוא גדול מכלם ויתרבה כבודו בהיות הוא יחיד בחכמה ובמנין וטועה הוא בזה שאם כל העולם כפי דעתו מחוסרי החכמה והמדות והוא השלם בלבד אם כן למי יראה שלימותו ורוב חכמתו ונמצא אז דומה למי שנמצא בין הסוסים ומתיפה עצמו ביניהם דאין שטות גדול מזה ואין הכרזה גדולה מזו שמכריז הוא בעצמו על מעוט שכלו ועל זה נאמר התנ' איזהו מכוב' המכבד את הבריות דכיון שמכבדם ומגדלם נמצא כשמכבדים אותו נקרא מכובד משום שמקבל כבוד מאנשי הכבוד והמעלה מה שאין כן המשפיל והמבזה לכל אדם אם יכבדוהו אינו מכובד כיון שבא לו הכבוד משפלים רקים ופוחזים ומחוסרי הדעת כאשר הוא העיד עליהם ובשומו בעל הרודף אחר הכבוד אלה הדברים נגד עיניו יקח מוסר לנפשו מלרדוף אחר הכבוד וימנע עצמו מלהרבות בדברים לבקשתו ועל זה אמרו רז\"ל כל ההולך אחר הכבוד הכבוד בורחת ממנו וכל הבורח מן הכבוד והכבוד רודף אחריו וכו' והטעם דכיון שרודף אחר הכבוד מרבה לדבר בדופי כל אדם ושאין בעול' כמותו אם כן כשיקבל כבוד מהם אינו כבוד לפי שהכבוד הוא שיכבדוהו אנשים גדולים ושלימים ולא רקים ופוחזים ונמצא שממנו ומסבתו של דבר בשבח שום אדם ברח ממנו הכבוד שאף שיכבדוהו אינו כבוד כמדובר. גם ישים נגד עיניו כל המשפיל ומבזה למי שהוא קטן ממנו בחכמה ובמנין אלה הדברים ויאמר למה אני מבזה ומשפיל לקטן ממני בחכמה כיון שאין רצוני שיבזה וישפיל אותי מי שיודע יותר מחכמתי. ובהיות שאדם משתנה מחבירו בידיעה ובקול ובמראה ובקומה למה יוציא אדם להבל זמנו בדברי חלקלקות להחטיא את עצמו לתת מהדופי בידיעת חבירו או בקולו או במראהו ובקומתו דבר שיכולת ביד אחרים לעשות כמותו ולדבר בדופי שבו במה שנשתה מהם בידיעה אז קול וקומה וכו' ולמה במקום שיתן הודאה ליוצרו על כחו הגדול לברוא צורות אלפים ולרבבות ואין צורה דומה לחברתה ולכל צורה וצורה חכמה ודעת ומראה וקומה בפני עצמה מוציא לריק זמנו לדבר בדופי המשונים ממנו. גם על זו אדרבא צריך להודות שיש בעולם בני אדם פחותי' בערך חכמתו שעם זה יוכר גדולת שכלו ובינתו שעם כלם יהיו שוין בדעת ובחכמה עם מי יוכל להתפאר בגודל השכלתו.",
+                "<b>ובמה</b> יוכר בין חכם לטיפש כדי לברך ברוך שחלק מחכמתו אם כן השפל בערכו נמצא מגדלו על דרך אין האור ניכר אלא מתוך החושך. ובהיות כך למה יבזה החכם לקטון בערך חכמו כיון שעל י��ו יוכר מעלת רוממות מעלת בינתו כל זה ישים הרודף אחר הכבוד נגד עיניו ויסתום פיו מלדבר בדופי שום אדם. ",
+                "<b>והרודף</b> אחר הקינאה והתאוה ישים בלבו ויחזק את הדבר בנפשו דכשם שאינו תחת האפשר שיתוש יחרוש יחד עם השור. ושזבוב ימלוך על אנשים. ונמלה שילחם עם אריה. והפיל דעייל בקופא דמחטא. ואדם בלי ראש שיבין וישכיל. כך אי אפשר שישיג האדם דבר שאינו ברצונו יתברך שישיגהו ובהיות כך למה יטרח האדם להוציא להבל זמנו לרדוף להשיג מה שלא נגזר עליו להשיג כי כל ימיו יכלו בעמל וטורח ועצבו' ולא ישיגהו שמחה כל ימיו ויהיה מבוטל מעבודת בוראו משום שאינו יכול לבא לתכלית כוונתו להשיג אותו אף שיטרוח עד יום מותו הלא טוב לו לשמוח בחלקו ואם עליו נגזר טוב יבא מעצמו ואם נמצא שמח במצבו ועבד לבוראו בכל כוונתו ויישב דעתו. וכל מי שטורח למצוא דבר שלא נגזר עליו מן השמים דומה לתינוק שרוא' צלו בכותל ודומה בדעתו שאם ישלח בו יד יתפשהו ושולח ידו בכל ובידו אין וחוז' לתפוס עד כמה פעמים אולי יוכל להחזיק בצל כי אין דעתו משיג שיכלה הזמן ולא יעלה בידו מאומה ועוד כראות האדם שטרח על דבר אחד להשגיו ולא עלה בידו למה יחזור עליה עוד ביום שאחריו שהגיע לו תשות כח מיום הקודם דכל יום ויום שעובר על האדם נכנס למיתה והשיגתו אפיסת הכחות שהנה ראוי לדון בדעתו כיון שטרחתי על זה ולא מצאתי גזרה מן השמים היא ולמה זה אני מוציא בהבל ימי ושנותי באנחה טוב לי לשמוח בחלקי ובזה יבלו בטוב ימי ושנותי בנעימים. ומהתורה תלמוד שלא להפציר על דבר כאשר יסר משה רבע\"ה לישראל בפרשת אלה הדברים ע\"ז שחרה אף ה' עליהם בענין שליחות המרגלים שאחר שנגזר עליהם שלא יראו את הארץ זולת כלב בן יפונה ויהושע בן וכו' אמר ותענוה אמרו אלי חטאנו לה' אנחנו נעלה ונלחמנו וכו' ויאמר ' לא תעלו ולא תלחמו וכו' ולא שמעו עלי ויצא האמרי וירדפם וכו' הרי שאון ותרפים הפצר לכן אל יפציר אדם על דבר להשיגו פן יאבד מה שבידו והדבר שמבקש לא יבא ולא יהיה הלא טוב לאדם לשמוח בחלקו ולעבוד לבוראו כמדובר וישיג הטוב בעולם שכולו טוב."
+            ],
+            [
+                "<b>י</b>ודע <b>ה</b>לבבות <b>ו</b>מבין <b>ה</b>נסתרות יעיד עלי שכל כוונתי לזכות הרבים ולהשיב רבים מעון לכן כיון שפרק הקודם לזה דברתי בענין ברית הלשון כי המדבר דברים בטלים הוא כזרע לבטלה אכתוב בפ' זה בענין תיקון זרע לבטלה ממש שמצאתי בספר עבודת בורא והיא תקון ע\"י תפלה ואע\"פ דבפרקים דלעיל כתבתי תקון על זה חזרתי לכתוב התקון הזה כדי שיבחר האדם מה שאוכל לעשות ואולי יועיל גם כן תפלה זו לתקון דברים בטלים שגם הם כזרע לבטלה כמדובר. וז\"ל הספר תפלה נאה מתוקן ומקובל לתקון קרי ולהוציא זרע לבטלה הועתק מכ\"י של הרב החסיד כמה\"ר מענדל פארכוס זצלה\"ל וזה סידורה. ישב על הארץ כמנודה ויקבל עליו נזיפה ויאמר'. הריני יושב לקבל נזיפה וניסוי שנתחייבתי מפי ב\"ד של מעלה על כמה חטאות ועונות ופשעים שחטאתי ושעוותי ושפשעתי לפניך אנכי נפוץ נבזה הרבתי אשמה אשמתי בתורתך בגדתי ביראתך פגמתי בספירותך השלכתי פגם בקדשיך והמי היוצאים לבית המלך הולכתים לבית הכסא מקום הטינופת אשת זנונים אהבתי הרסתי מזבחך חללתי בריתך בהנשאי הערלה על ברית הקודש פגמתי בכל כ\"ב אותיותיך והגברתי החצוניים. והנה אם נתחייבתי נידוי ונזיפה מפי בית דינך הצדק או מפי הקב\"ה או מפי שהכונה הרי ישבתי בדד וקבלתי עי הדין ואני מתודה ודוי ומתחרט ובוכה על עונותי חטאתי וישר העותי ולא אשוב בדרך הזה עוד התר התר יוצא בראשית סלח סלח אביר יעקב מחול מחול קדוש ישראל כי אדירי מלכים אתה וסייעני להיות מהשבים בכל לב אשר לחטאתם לא תזכור עוד. ואחר כך יאמר בכוונה גדולה א\"מרתי \"שמרה ד\"רכי \"מחטוא' ב\" לשוני ויכוון בר\"ת של זה הפסוק שעולה שני פעמים כד כד שהם שני חסדים המגולים מת\"ת דזעיר וסופפי תיבות גימ' ל\"ו הם ל\"ו אותיות פשוט ומילוי ומילוי דמילוי ככזה ידוד יו\"ד ק\"ה ו\"ו ק\"ה יו\"ד וא\"ו דל\"ת ק\"ה ק\"ה וא\"ו וא\"ו ק\"ה ק\"ה אחר כן יכוין אמרת\"י גימט' ט' פעמים אדני\" אשמר\"ה גימטריא לף לפי לפי יוד\"ד לפי יו\"ד אמא. ומלוי הוי\"ה של שם ע\"ב מזדווגא עמו כזה ו\"די\"יו דאבא דרכ\"י יכוין יוצא הטיפה דרכי בגימטר' יו\"ד ק\"י וי\"ו ק\"י יו\"ד ק\"א וא\"ו ק\"א יו\"ד ק\"י וא\"ו ק\"י יו\"ד ק\"ה ו\"ו ק\"ה מחטו\"א עם הכולל גימט' אדני\" בלשונ\"י גימט' א\"ף ק\"ה יו\"ד ק\"ה אל\"ף ק\"ה יו\"ד ק\"ה אל אדנ\"ה ובזה יתוקן פגם הקרי על ידי שם זה קגלם הוא באת\"בש דרכי והנקוד בר\"ת הפסוק דהיינו קמ\"ץ סגו\"ל שב\"א ציר\"י (ואם יכול ללמוד בתקונים מ\"ח מ\"ט מה טוב ומה נעים) ואחר כך יאמר אנא ה' חטאתי כזאת וכזאת עשיתי מים היותי על האדמה עד היום הזה והיום נשאתי את לבי ונדבה רוחי אותי לשוב אליך בכל לבבי ובכל נפשי ובכל מאודי להיות מודה ועוזב ולהשליך מעלי כל פשעי ולעשות לי לב חדש ורוח חדשה להיות זהיר וזריז ביראתך אתה ידוד אלהי הפותח יד בתשובה ומסייע לב אדם לטהר פתח את ידיך וקבלני בתשובה שלימה לפניך ועזרני נגד השטן הנלחם בתחבולות עלי ומבקש נפשי להמיתני געור בו לבלי יעמוד על ימיני לשטני ועשה למען שמך הקדוש שלא יתחלל ח\"ו על ידי ושמור תורתך תמיד לעולם ועד והסר לב האבן מקרבי ותן בקרבי לב בשר ורוח חדשה אנא יהו\"ה אלהי שמע את תפלת עבדך ואל תחנוניו ואל יעכב שום חטא ועון לתפלתי ותשובתי ויעמיד לפני כסא כבודך מליץ יושר להמליץ בעדי ולהכניס את תפלתי ותשובתי לפניך ואם בחטאי הרבים והעצומים אין מליץ יושר להמליץ בעדי חתור לי חתירה מתחת כסא כבודך וקבלני בתשובה שלימה לפניך ושמע את תפלתי כי אל שומע תפלת כל פה ברוך אתה ידו\"ה שומע תפלה עכ\"ל (שלשה שמות של שם הוי\"ה ב\"ה הנז' בתפלה זו הם בנקוד צירי). ואני אומר לתקון קרי וזרע לבטלה אם ת\"ח הוא ירבה בתורה ויטריח מוחו לחדש חדושים בתורה תמיד תמורת מה שטרח מחשבתו לחשוב מחשבות זרות לעקור הזרע מן המוחין ולהוציאו חוצה ונעה רוצח בניו בידיו חוץ מהפגמים אחרים שעשה לכן לבנות מה שהרס יטריח מחשבתו שהיא במקום המוחין לחשוב מחשבות לחדש חידושי התורה שנקראי' בנים ובונה בהם שמים חדשים שמים מחודשים ועל ידי כך הוא מחליש ומהתך צד הקליפה אשר נתעבה בחטאתו אשר חטא בהוצאת זרע לבטלה. ומחיה בניו אשר המית בזר מעשהו משום דחדושי התורה שמחדש בה נקראים בני הנפש ונעשים נשמה להחיות כל אותם בניו שהמית בידיו ובלבד שכל מה שמחדש יהיה לש\"ש ובכונה לתקן מה שעוות וגם יזהר עצמו מדברים בטלים שהם כזרע לבטלה כנודע ומעוררים העון שהוא בסוג שלו וידאג תמיד על מה שעשה וי בכה ויתחנן לפני בוראו להעביר על עונו. וסימן זה יהיה בידך אשר קבלתי אותו מפי סופרים ומפי ספרים שהעוה תשובה על עונו כל זמן שהעון יעלה על זכרונו ומרקד לפניו בידוע שעדיין לא נמחל וירבה בתשובה אך כיון שנשכח ממנו ואינו עולה בזכרונו ידע באמת שכבר נמחל לו שנתקבל תשובתו ועשה הקב\"ה שישכח לבשר לו שנתקבל תשובתו ע\"כ. ולכן כל המחדש בתורה לתקן מה שעוות כמדובר יהיה הסימן הזה בידו ואם עדיין עונו מרקד נגד עיניו ירבה לחדש חדושים בתורה עד שיבשרו לו מן שמים הסימן כמדובר ונראה שהכל תלוי כפי חוזק חשקת תשובתו ודבקותו בהקב\"ה שימחו לו וכפי הצער והדאגה שלוקה בנפשו והטורח אשר טורח לחדש חדושי התורה נכנס קצת במדרגת רוחניות ובזה בא לשכח הגופניות הגמור והמטונף ממעשהו זר והוא הסימן הנזכר ואז בודאי נמחל עונו ועליו נאמר לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלקים את מעשיך ומצאתי סיוע לדברי בירושלמי סוף מס' ר\"ה דקאמר אמר קב\"ה כיון שקבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מימיכם ועיין בתקונים תקון כ\"ב גם ס\"ה ע\"א ועיין לעיל סו' פרק כ\"ב. ואל תק' מדוד דקאמר וחטאתי נגדי תמיד שדוד כתב חטאו בכותלי ביתו לראותו ולזכור ממנו תמיד כמ\"ש בס' החסידים דעל זה נא' וחטאתי נגדי תמיד ע\"כ ומדאצטריך לכותבו לזוכרו מכלל שנשכח ממנו אלא מתוך חסידות התמיד להיות דואג כל ימיו אע\"פ שנמחל כתבו לזכור. ואם יהיה החוטא בעון זה עם הארץ יטריח ויזיע לרדוף אחר המצות וירבה בג\"ח בכל לבבו ובכל נפשו ויפנה כל מחשבתו תמיד לחשוב מתי יבא מצוה לידי ואקיימנה וישתדל בכל כחו להדריך בניו לתורה וישמש ת\"ח כדי שיוכלו לחדש בתורה ומה טוב ומה נעים אם מוציא מכיסו להחזיק ביד לומדי תורה ולעשות כזבולן ויששכר אם יש יכולת בידו ואם אין ידו משגת לזה יחזיק כפי השגת ידו ואחד המרבה ואח' הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. והנה ע\"י כך מרבה בבני הנפש ונעשים נשמות להחיות הבנים אשר המית ומחליש ומהתך כח הסטרא אחרא כמדובר לעיל וסר עונו וחטאתו יכופר וקצת מזה כתבתי בפרקים דלעיל אך באופן אחר תבקשהו ותמצאהו. ות\"ח וכ\"ש הע\"ה כדי שלא יבא ליכשל במכשול הזה עוד יחשוב תמיד שהוא כאין והעדר טוב ממציאותו שהוא הבריה שפלה שבכל הנבראים שבעולם ויזכור כי הוא נסתעף מטפה סרוח' ואיך עבר במקום הטינופת ואיך הוא בעל ליחות ובעל מכאובות וכיעורי הונאת הצואה היוצא מגופו מלא טינוף צואת האף צואת האזן ואח\"כ יזכור בצוא' חטאיו ועונותיו ופשעיו אשר אין די להרחיק ממנו כמלא עיניו כדין צואה סרוחה אלא ראוי להרחיק ממנו מלא הארץ ויזכור במיעוט ידיעתו בעומק התורה ובסודיה א\"כ במה הוא נחשב הלא הנפל טוב ממנו ונוח לו שלא נברא משנברא. כ\"כ החסיד בעל לוחות הברית ז\"ל בשער האותיות. והאלהי כמהור\"ר משה קורדובירו ז\"ל כתב יעשה אדם תחבושת מג' סמני' כדי להשפיל עצמו שלא לחטוא א' שירגיל עצמו להיות בורח מן הכבוד כל מה שיכול שאם יתנהג שיכבדוהו בני אדם יתלמד בהם על צד הגאוה ויתרצה הטבע תמיד בכך ובקושי יוכל להרפא ב' שירגיל למחשבתו לראות בבזיונו ויאמר אם היות שבני אדם אינם יודעים גריעותי מה לי בזה וכי אני איני מכיר בעצמי שאני נבזה בכך וכך אם בהעדר הידיעה וחולשת היכול' ובזיון המאכל והפרש היוצא ממנו וכיוצא בזה עד שיהיה נבזה בעיניו נמאס ג' שיחשוב על עונותיו תמיד וירצה בטהרה ותוכחת ויסורין ויאמר מה הם היסורין היותר טובים שבעולם שלא יטרדוני מעבודת השי\"ת ין חביב בכולם מאלו שיחרפוהו ויבזוהו ויגדפוהו שהרי לא ימנע ממנו כחו ואינו בחולאים ולא ימנע אכילתו ומלבושיו ולא ימנעו חייו וחיי בניו ביתה א\"כ ממש יחפוץ בהם ויאמר מה להתענו' ולהסתגף גופי בשקים ומלקיו' המחלשים כחי מעבודת הבורא ואני לוקח אותם בידי יותר טוב אסתגף בבזיון בני אדם וחרפתם ולא יסיר כחי ולא יחלוש ובזה כשיבאו העלבונות עליו ישמח בהם ואדרבא יחפוץ בהם ויעשה משלש סמנים אלו תחבושת ללבו ויתלמד בהם כל ימיו עכ\"ל.",
+                "<b>והנני</b> מציג לפניך תפלה לקבלת מלכות עול מלכות שמים שטוב לאומרה בכל יום ובפרט הבעל תשובה הביאו בעל ס' עבודת בורא וז\"ל. הנני מוכן ומזומן לקבל עלי אמונת אלהי עולם אשר טמיר ונעלם מעין כל חי מרוב קדושתו. והנני מאמין באמונה שלימה שהבורא ברוך הוא יחיד ומיוחד ואין יחידות כמוהו בשום פני' ברוך הוא שאין בלתו יחיד אלהי הוא היודע דעת ומחשבות יצוריו נשמותיהן הוא האציל יחידי וברא ויצר ועשה כל העולמות ואין שני לו היה הוה ויהיה תקיף ובעל היכולות ומבלעדו אין אלהים הוא הבורא נשמים ושמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה וכל אשר תחתיה הימים וכל אשר בהם ברא לויתן עם כל התנינים הקטנים עם הגדולים וכל שרץ השורץ ורומש בתוך המים גבול שם לים שלא יעברו גליו. ברא הארץ וכל אשר עליה וכל אשר תחתיה ברא אדם ובהמה חיות השדה וחיתו יער כל צפור וכל כנף וכל אשר תעוף וכל השרץ השורץ ורומש על הארץ ברא הרים וגבעות ברא דומם צומח חי מדבר וכולם זן ומפרנס אות' מבצי כנים ועד קרני ראמים וכולם ברא לכבודו ברא כמה ארצות הנעלמים מבני אדם ובהם כמה מיני בריאות וכלם ברא בחכמה ובדעת והכל לכבודו. ברא כמה רוחות וכחות בין השמים והארץ שם עבים רכובו ומהלך על כנפי רוח. ברא שמים ושמי השמים וכל צבאם. ברא עולם הגלגלים ועולם התחתון כנגד עולם הגלגלים כטיפת חרדל וכל גלגל לפני חבירו הגבוה ממנו כטיפת חרדל. ברא עולם המלאכים אלף אלפי אלפים ורבוא רבבות עד אין מספר לגדוד מעלה. וכולם ברא לכבודו להללו ולספר הודו ועולם הגלגלים כנגד עולם המלאכי' כטיפת חרדל. וכל מלאך לפני חבירו הגבוה ממנו כטיפ' חרדל ומלאך הגבוה שבגבוהים לפני כסא כבודו כאפס וכאין נחשב וכסא כבודו לפניו כמו כן ברוך הוא. והוא ברוך הוא אין לו דמות הגוף ואינו גוף לא נערוך אליו קדושתו. ראשון לכל ראשית אחרון בלי תכלית עילת כל העילות סיבת כל הסיבות שליט בעליונים ובתחתו' היה הוה ויהיה תקיף ובעל היכולות בעלמא דין ובעלמא דאתי אין קדוש כה' ואין צור כאלהינו כי מי אלוה מבלעדי ה' ומי צור זולתו אלהינו (ויאמר מיד ז' פעמים ה' הוא אלהים) ויכוין נגד ז' ספירות גדולה גבורה ת\"ח נצח הוד יסוד מלכות ואח\"כ יאמר בדעת ובתבונה ובחכמה בראת עולמך אתה הוא ה' אלהים לבדך (ויכוין על ג' ספירות בינה חכמה כתר כי ר\"ת של אתה הוא ה' האלהים אהיה שהוא כתר ואח\"כ יאמר הוא אלהי וכו' יכוין שהוא מחבר האהל להיות אחד) הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים הוא אשר ברא שדין ולילין ורוחין וזיקין וכל כת דלהון ומציל בני אדם מהם שלא יזיקו אותם כאמור יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש ונאמר לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכך הוא אשר ברא מידי יום ביומו אלף אלפי אלפים ורבוא רבבות מלאכי השרת ומעביר אותם בנהר דנור כאמור חדשים לבקרים רבה אמונתיך. הוא שעתיד להחיות המתים ברוב חסדו ברוך עדי עד שם תהלתו בו אני מאמין ועליו השלכתי יהבי ואליו נשאתי את נפשי ורוחי ונשמתי. והנני מקבל עלי עול מלכותו ועול מצותיו לעבדו בכל לבבי ובכל נפשי ובכל מאודי ע\"כ. אשרי להם ואשרי נשמתם מי שאומר כל זה בכל יום בכונה נכונה ועליהן אתמר זכאין חולקיהון דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי ע\"כ.",
+                "<b>וכדי</b> שיכנס האדם בעול מלכות שמים ראיתי לכתוב שלשה דברים המביאות לאדם לכל עון ופשע כדי שיסור מהן ויהיה נקי מכל חטא הביאם הרב בעל עוללות אפרים ז\"ל וז\"ל סיבה ראשונה ששוקע אדם עצמו בעבירות מצד קלות החטא בעיניו ודש אותם בעקב ועובר עליו בכל יום כגון רכילות ולשון הרע שבועת שוא שחוק קלות ראש שפת שקר לשון רמיה וכאלה הם רבים שונין ומשלשין בהם עד שנעשה להם כהיתר גמור והן ראשי עבירות.",
+                "<b>סיבה</b> שניה היא שכל אדם חכם בעיניו ובזה כל דרכיו ישרים בפניו ואומר יהודי אני ואני יודע תהלות לאל יתברך מה לעשות ומה להניח ואף שמראה מ\"ט פנים טהור על השרץ שבידו המטמאה ובסיבה זו אינו שומע לקול מוסר לעולם ואינו בא לידי חרטה ותשובה לעולם.",
+                "<b>הסיבה</b> השלישית היא בהיות האדם רודף אחר הנאות חמדת הבלי העולם באכילה ושתיה ומלבוש עושר ונכסים וכבוד.",
+                "<b>אלו</b> ג' דברים המכים את האדם בסנורים וטח עיניהם מראות מה תהא באחריתו ועל חושבו כי לעולם חוסן עכ\"ל. ונראה לי המחבר שכדי יוכל האדם לעזוב המדות האלו ישים נגד עיניו ג' דברים אחד על מה שעבר מלשון הרע דבר ושחוק וקלות ראש וכדומה הזיק לאחרים ועלה בידו און כי לא הרויח בזה לא ממון ולא כבוד כי אם בזיון הגוף ואיבוד הנפש. ב' בהוה שמתגאה בשכלו והוא חכם בעינו יחשוב שכל הכבוד המגיע לו מזה וכל התענוג שמגיע לו בעשותו כל מה שלבו חפץ באומרו חכם אני ויודע אני שדרכי ישרים וטובים כלם כהרף עין כי הכבוד והתענוג המגיע לו מזה הוא כהרף עין כי הכל עובר כנודע. ג' יחשוב שהעתיד עדיין וא\"כ מה לו לסגף עצמו להנאות חמדת העולם שאינן בידו ומשתדל להשיגם כי כל דבר העתיד לבא ההשתדלות להשגתו תם לריק כחו וקודם בואו לידו אפשר ימות בלא עתו ונמצא הוציא בהבל זמנו על דרך אל תצר ליום מחר וכו' לכן אין טוב לכל אדם כי אם לחשוב תמיד בקיום המצות לומר מתי יבא לידי ואקיימנה אם באים לידו אשריו שמשלים נשמתו ואם אין באים לידו גם הוא אשריו דמחשבה טובה הקב\"ה מצרפה למעשה ונמצא הוא רחוק מההפסד וקרוב לשכר. וישליך יהבו על הקב\"ה שהוא יזמין פרנסתו אך שירבה בתפלה ותחנונים לפני המקום שיעשה בקשתו כי לנו גדול כמשה רבע\"ה וכדי שימלא הקב\"ה רצונו ליכנס לארץ והרבה בתחנונים לפני המקום כדכתיב ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר ואמרו רז\"ל מנין ואתחנן התפלל משה להקב\"ה ובא התשובה לו רב לך וכי חז\"ל רבנות יש לך אם לא תכנס עיין בספריהם הקדושים גם יתפלל האדם לבוראו על בקשתו ואם לא ישיבהו ידע שהוא לטובתו ואם ישבהו למלא את שאלתו מה טוב ומה נעים."
+            ],
+            [
+                "<b>י</b>וצר <b>ה</b>דם <b>ו</b>מקבל <b>ה</b>שבים נתן לנו תורה ומצות לקדש את נפשנו ולזכותנו לעולם הבא שמדתו להטיב לבריותיו ולבלתי ידח ממנו נידח אשר על כן כדי שיהיה האדם אהוב למקום אכתוב בפ' זה כ\"ב דברים שיזהר בהם כדי שיזכה בטוב הצפון לצדיקים הביאם הרב בעל ספר עבודת הבורא. א' בשחרית כשילך לבית הכנסת יאמר הריני הולך לבית הכנסת לשם יחוד קודש' ב\"ה ושכינתי' בדחילו ורחימו בשביל כל ישראל ליחד שני אותיות ראשונות של שם הוי\"ה עם ו\"ה ביחודא שלים ולהקים השכינה מעפרא ולייחדא עם קודש' ב\"ה בדרועא ימינא והריני מוכן ומזומן לקיים מצות ואהבת לרעך כמוך שכל תרי\"ג מצות תלוים בה ומיד יאמר שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. ובמנחה יאמר כנזכר רק שיאמר ליחדא שכינתא עם קודשא ב\"ה בדרוע שמאליה בשם כל ישראל. ב' צריך ליזהר שלא יזרוק שום ברכה מפיו בלי כוונ' ועליהם נאמר' ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו. ג' יהא זהיר מאד שלא יאמר הברכות והזמירות במהירו' ובהלעטה שעל זה אמרו בתקונים הבשר עודנו בין שיניהם וכו' וידקדק לומר כל תיבה ותיבה כתקונה וכן כל נקודה ונקודה. ד' לא יתפלל מיד כשיכנס לבית הכנסת אלא צריך לשהות מעט כדי שיתיישב על לבו לפני מי עומד ולפני מי הוא מתפלל ויזכור גדולתו ורוממותו של הקב\"ה. ה'. לא ידבר שום ש'יחת חולין אפילו קודם התפלה או לאחר התפלה. ו' יהא זהיר מאד שלא ירוק בבית הכנסת כלל רק עם יזדמן לו בהכרח איזהו ליחה שצריך לרוק יריק בתוך מטלית אחד או בתוך כסות ועל ידי זה ינצל מדין הרוק בפני חבירו ונמאס בה. ז' לא יכניס אצבעו בתוך האוזן או בתוך החוטם כי צריך נטילה כמבואר בש\"ע סי' ד'. ח' יהא נזהר שלא יתפלל על פה אלא אם כן באותם מקומות שצריך לסגור עיניו ויועיל מאד לכוונה. ט' התפלה יהיה הכל בשמחה גדולה ולא בעצבות כלל רק בעת שיזכור עונותיו אז יבכה על העבירות שבידו ויקח הדמעות מה שירדו מעיניו וישים אותם על מצחו ויאמר יכבה דמעותי את חרון אפו ויכוין ששערי דמעות שהם נצח והוד לא ננעלו. י' לא יתפלל בקול רם ואפי' בפסוקי דזמרה ובתפלה מיושב רק בהכנעה גדולה ובנחת ובנעימה כדי שירא' הכנעתו לפניו ברוך הוא. י\"א ילך במרוצ' לב\"ה ויאמר בבית אלהים נהלך ברגש ועיין לקמן בסמוך בסוד ברגש ויבדוק מנעליו שלא יהא שו' טינוף ח\"ו וע\"ז נאמר שמור רגלך באשר תלך אל בית אלהים. י\"ג יזהר להקדי' לבית הכנסת כדי שיתפלל עם הצבור ולא ידלג בפסוקי דזמרה כפי דעת הש\"ע בסי' נ\"ב כי הרב המגיד ובעל תולעת יעקב קוראין תגר על זה וכותבים כאילו הוא קוצץ בנטיעות ח\"ו ומהפך הצנורות ומחריב העולמו' ח\"ו וכל המשכים לבית הכנסת זוכה לרוח טהרה י\"ד צריך לקבוע לו מקום מיוחד בב\"ה שיהיה לו לישב עליו וצריך ליזהר שלא יהא עניו ביותר שלא יבחר מקום שפל ביותר כי ענוה ביותר גם זה גאוה רק מקום ממוצע לא גבוה יותר מדאי ולא נמוך יותר מדאי. ט\"ו יכוין להיות בכלל צדי\"ק ולכן יענה כל יום צ' פעמים אמן ד' פעמים קדוש י' קדשים ק' ברכות ואז נקרא צדיק ובשבת ישלים ק' ברכות בפירות. י\"ו כשמתפלל י\"ח יסגיר את עיניו ויהיה תמיד במחשבתו כאילו אש גדול ונורא לפניו ואם ירא' לתוכו מיד ישרוף לו האש ויחבק ידיו זה על גב זה ימינא בשמאלא ושמאלא בימינ' כדי למתק הדין שהוא השמאל י\"ז צריך ליזהר שלא יוציא שני הגודלים לחוץ רק יהיו תמיד נכללים הגודל ימינו בידו של שמאל וגודל של שמאל בידו של ימינו. י\"ח ליתן צדקה קודם שיתפלל וצריך לומר אני בצדק אחזה פניך. ובש\"ע של האר\"י ז\"ל כתוב וז\"ל בהלכות צדקה מורי ז\"ל היה נוהג לתת צדקה כשהיה אומר ואתה מושל בכל כי בכל הוא היחוד הנקרא כל והוא הנותן צדקה אל השכינה ואל זה ראוי לכוין. גם יכוין במלת בכל שרומז לשכינה הנקרא בכל בסוד בת היתה לו לאברהם אבינו ובכל שמה והוא שם ב\"ן העולה בכ\"ל וצריך ליתן אותה מעומד ע\"ש. י\"ט צריך לכוין כשעונה אמן כמו שאחז\"ל גדול העונה אמן יותר מן המברך והדבר ידוע שאמן כולל ב' שמות יהו\"ה אדנ\"ו שעולה כמנין אמן אבל העיקר שצריך לכוין כפי ענין הברכה לפעמים הוא מכוין בענית אמן שעונה כאלו הוא מעיד עדות שכן הוא הדברים מה שאנו מספרים שבחו של קב\"ה ולפעמים יכוין שהוא כמו תפלה ר\"ל אמן כי יעשה האל ברך הוא כמו שאמר ירמיה הנביא ועכ\"פ לא יענה אמן יתומה וחטופה כמבואר בגמ'.. ך' ראיתי רוב העלם אינה נזהרים מה שעונין הברכה של נטילת ידים אחר ברכת החזן בב\"ה אף שאומרים אותה בביתו בשעת נט\"י והדבר מבואר בש\"ע ��י' מ\"ז שלא יאמר אותה ברכה כפל אם אמרה בביתו אכן בעמק הברכה מביא שהש\"ץ שרי ליה לומר כפל הברכה ויכוין בזה להוציא למי שאינו בקי ואינו מבין. כ\"א כתב בש\"ע של האר\"י ז\"ל צריך שיהיה עוסק בתורה מעוטף בטלית ותפילין ולא יסיח דעתו מן התפילין רק בעת שיעסיק בתורה שאז אין בו משום הסיח הדעת. כ\"ב ועסק התור' צריך שיהא עמל פרד\"ס ר\"ת שלא פשט רמז דרוש סוד.",
+                "<b>אמר</b> המחבר ואם אין אדם יכול לקיים כל זה משום איזה סיבה יקיים מה שיכול לקיים ואפי' אחת ואל יאמר כיון שאיני יכול לקיים כולם בשלימות מה הוא מעלה ומוריד בקיום קצתם. משל לאדם שהיה בכיסו כ\"ב דינרים וניקב הכיס ונפלו כולם ולא נשאר כי אם דינר אחד וכי בשביל שנפלו כולם על שלא נזהר לשומרם ישליך האחד שנשאר אלא מה שיש בידו לשמור ישמור. ועוד שאפשר שעל אותה מצוה שיכול לקיים בא לזה העולם להשלים חקו מגלגול ראשון ונמצא שאם יבטל קיומה גורם עצמו גלגול אחר לכן כל מה שיכול האדם לקיים יקיים ואל יאמר כיון שאיני יכול לקיים כולם איני מקיים אפילו קצתם וכ\"ש א' או ב' דזהו פתוי היצה\"ר לטורדו מן העולם ולגרום לו גלגול אחר כמדובר שהרי מספיק קיום מצוה או גדר או סייג א' להשלים נפשו של אדם ולהצילו מדינה של גיהנם וכמאמר השלם בגמר' ע\"פ ופערה פיה לבלי חק למי שלא קיים אפי' חק א' הרי חק א' מצילו מגיהנם. משל למלך ששלח לא' למלחמה וצוה לו לעשות מאה צווים בענין המלחמה ולא היה בדעתו של מלך שיקיים כי אם צווי אחת מהמאה צווים שצוה לו אך צוה לו מאה אולי ממאה יקיים א' ונמצא משלים רצונו בקיום אחת מהם אעפ\"י שעבר על השאר וכיון שעם האחד השלים כוונת המלך מוכן ומזומן לקבל שכר מאתו. ג\"כ המלך שהוא הקב\"ה שולח לנשמה בזה העולם להלחם במלחמת יצר הרע וצוה לקיים במלחמה זו תרי\"ג מצות שבכללם רמ\"ח של עשה והרב' בהן מטעם שאם לא יוכל לקיים זו יקיים זו וכמו שפירשו חז\"ל על משנה ר' חנניא בן עקשיא אומר רצה קב\"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות וכו' כלומר כדי שיזכו כולם הרבה במצות שעם זה מקיים כל א' המצוה שיוכל לקיים משא\"כ אם לא היה מרבה מצות כי אם היה מצוה כמנין ז' מצות בני נח מי שלא היה יכול בקיום השבעה הי' יוצא ריקם מן הועלם לכן הרבה להם תורה ומצות שכל א' יקיים אותה שיוכל ונמצא בין כל ישראל מקיימין כלם שנא' ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר וא\"כ כפי זה איך יאמר אדם כיון שאיני יכול לקיים כלם איני מקיים אפי' אחד אלא יקיים מה שיכול ויזכה לעה\"ב אך בתנאי שיהיה לבו דבוק בהקב\"ה ובשומרי מצותיו ויתאוה תמיד להשיג ליכולת קיום כל המצות.",
+                "<b>ועתה</b> בן אדם שנתרשלת בחורתך בעסק תורה ומצות ועתה בזקנותך מתחרט על שעבר ואין בכוחך לקיים עכשיו כי אפס כח המשיג שמע בקולי איעצך ויהי אלהים עמך התורה על שעבר והזהר מכל חטא והדבק נפשך בשומרי תורה ומצות להסתופף בצלם ולשמוע מפיהם תמיד ושים דעתך ותאותך בלי הפסק במיום התורה והמצות אע\"פ שאינך יכול לעשות ומחשבה טובה הקב\"ה יצרפנה למעשה ונמצא במותו יצא מן העולם טעון ממצו' ויזכה לחזות בנועם ה' על דרך יש קונה עולמו בשעה א'. לכן מי שתקפו יצרו ונתרשל בבחרותו בקיום המצות אל יאמר בזקנותו חלילה וכשאר אבדתי אבדתי ואלך ואעשה מה שלבי חפץ כי בידו לתקן כדפרישית וזוכה לחלקו בגן עדן כי יוצר האדם חפץ בתשובת השבים על איזה אופן שיוכלו לשוב ואדם יכול לשוב בהיות מתאוה בקיום התורה והמצות כדפרישית ויחשב למעשה על דרך שאמרה תורה והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם כו' ואהבך וברכך והרבך כו' שהכונה עקב השמיעה את המשפטים שיחשב כאלו ושמרתם ועשיתם אותם בפועל וע\"י כך ואהבת וברכך. משל לאדם שאכל כל ימיו עגלים מפוטמים וכל מיני תענוגי' שבעולם רק מאכל אחד מיוחד לאכילת המלך לא השתדל לאכול ממנו וכשקפץ עליו הזקנה ואין כל כי אפס כסף ובא לכלל עד ככר לחם ובזוכרו מהאכלים שאכל בבחרותו ולא היה מתאוה להם משום שכבר אכך מהם הרבה פעמי' וטעם טעמם אך כשהי' עולה על זכרונו המאכל המיוחד למלך שהיה יכול' בידו אז להשתדל ולהשיג לאוכלו ולא אכלו מתחזק עליו תאותו ומתרב' עליו התאוה יום יום עד שמרוב התאוה ועוז פניו ישונה ושומן בשרו שהרבה עם אותם המאכלים נתק ונצטמק עד שלא ישאר כי אם גויתו עור וגידים ועצמות בלבד ויוקטן שיעור קומתו ונהפך לשיעור קטן ושנולד דמי כתותי מכתת שיעורו. והנה בבא אדם זה למצב זו הרי נחשב כאילו לא אכל מימיו וכאילו מאכלו פת חרבה מים במשורה. והנמשל האדם שכל ימיו הלך אחר תאות יצרו ואכל והתענג מכל מיני תענוגים אך לא טרח לאכול מאכל א' מיוחד עולה על שלחן המלך שהיא תורה והמצות וכשבא לימי הזקנה חפץ לשוב בתשובה אך אין בידו ובכחו לעשות ישיבה ללמוד תורה ולא לרדוף אחר מצות מחמת אפיסת כחותיו בהיות שמצטער בנפשו מרוב תאותו על עסק התור' באומרו מי יוכל לעסוק בה ומרוב התאוה מהתך בשר גופו שהרבה בתענוגיו נמצא מקטין גופו כנולד דמי וחשוב לפני המקום כתינוק המתאוה נפשו הטהורה להתגדל וללמוד תורה ולקיים מצות ומת קודם שנתגדל שקב\"ה חושב לו למעשה מחשבתו הטהורה גם זה כיון שתאותו הקטין גופו ומתאוה בעסק התורה אף ע\"פ שלא עסק ומת נחשב כתינוק המת כדפרישית. לכן אל יתיאש שום אדם מן הרחמים אפי' השבים לעת זקנותם כי לכל יש תקנה כנ\"ל עד שהגדילו רז\"ל לומר עד דכדוכה של מות קב\"ה מקבל השבי'. וכדי שתבין בשכלך הדבר אייחד לך פרק א' ממעלת יצירת האדם עד היכן מגיע שרמוזים בצורת תבנית איברי גופו עליונים ותחתונים ולאיש אשר אלה לו מוכרח שהקב\"ה מבקש ומגלגל גלגולים לבקש הצלתו לבל ישחית צלם דמו' תבניתו בגיהנם בנהרי נחלי המתהפכים לזפת וגפרית ולכן אפילו במחשבה אם השב האדם בתשובה בעת דכדוכה של מות מקבלו דכביכול מצטער איך נשחת צורה זו ביסורי גיהנם אך האומר אחטא ואשוב בדכדוכה של מות תשובתו אינה מקובל' על דרך אחטא ואשוב כו' כי כל מה שאמרנו הוא דוקא במי שאירע שחטא מחמת תוקף יצרו אך לא לעשות הדבר בקום עשה לחטוא שאז אין לו תשובה כמדובר והשם ישים חלקנו עם עושי רצונו ועם השבים בתשובה בעודם איש אעפ\"י שהתשובה מועלת בכל זמן אמנם לא ראי זה כראי זה."
+            ],
+            [
+                "<b>י</b>שמע <b>ה</b>אדם <b>ו</b>ישכיל <b>ה</b>מבין מעלת האדם וחשיבותו אשר בצלם דמות תבניתו כלל בו היוצר עליונים ותחתונים כמ\"ש בס\"ד ובהיות כן איך ימלא לבו של אדם לחטוא לפני בוראו ולגרום חירוב בבריאה שלימה וכיון שכתבתי בפ' קודם לזה שאל יתיאש אדם מן הרחמים אעפ\"י שהרבה לחטוא כדי להחזיק לבו אל התשובה עשיתי פרק זה סניף לפרק הקודם שיראה מעלתו וחשיבותו לפני הבורא אשר צייר בו כל הבריאה וכיון שכן מבקש שיתחיל אדם בתשובה כחודה של מחט ולפתוח לו פתח כפתחו של אולם יהיה התשובה באיזה זמן שיהיה. ונתחיל בציור האדם כתב בס' אורחת חיים דף רי\"ב ע\"א וכמו שאדם דומה מעט מזער לאלהים כן בנין גופו דומה לכל העולם. עשה לו גולגולת הראש כמו רקיע השמים שעל הרקיע הה. עשה ��ו תקרה העליונה של פה הנטועות בה שינים והמתלעות כדמות הרקיע הזה שעלינו. וכמו שמבדיל הרקיע הזה שעלינו בין מים העליונים למים התחתונים ג\"כ תקרה העליונה של פה מבדיל בין הליחה של פה ובין הליחה שבקרו' העליון. וכמו שהאלהים שוכן שכינתו הקדושה בשמים העליונים שקיה על המים דכתיב המקרה במים עליותיו וכן הכין את רוח נשמת חיים והדעת והבינה בקרם המוח של ראש הנקרם על המוח על הליחה וראה והבין האמת כי אם יקרע קרו' המוח או ינקב מיד ימות האדם על אשר בו מכין רוח חיים. וכמו ששיכן האל יתברך שכינתו הקדושה במערב כן שיכן את המוח אחרי הראש על האזנים ושיכון את רוח חיים על המוח. וכמו שמתקיים העולם ומתנהג בכח אל אחד כך מתנהג כל הגוף בכח רוח חיים א' שנתן לו האל יתברך ומתקיים בו להיות בריא ומקוים עד בא קיצו ואם יתערב בגופו מאומה רוח רע אחרת לא יתקיים להיות כבתחלה. וכמו שנתן ברקיע השמים שני מאורות וחמשה כוכבים כן ברא בראש האדם שבעה שימושים שתי עינים ושני אזנים ושני נחיריים והפה. העין הימנית דומה לחמה והשמאלית דומה למאדים. האף הימני דומה לכוכב והשמאלית דומה לנוגה. הפה והלשון והשפתים דומה לצדק. וכמו שנעשה אויר בין רקיע ובין הארץ כן נעשה בגוף האדם החזה והגויה. וכמו שמשיב הרוח באויר חללו של עול' כן תצא נשמת רוח חיים מן הריא' שבחזה ובגויה הוא חללו של גוף. וכמו שרקע הארץ על המים כן קרם ומתח קרום הבשר שעל הכבד ועל הבטן ועל המעיים ועל הטחול הוא הבשר שבין הריאה ועל הכבד ועל הטחול והמעיים והבטן. וכמו שעשה האל יתברך עופות ודגים וחיות ובהמות תמימים ורחמנים מלעשוק זה לזה. ויש שהם אכזרים וטורפים ובולעי' זה לזה כן עשה וגם בני אדם הטובים נדמו לעופות ולבהמו' הטובים שנאמ' יונתי תמתי ונאמר ואתם צאני צאן מרעיתי ובני אדם הרעים נדמו לחיות רעות לאריה דכתיב דמיונו כאריה יכסוף יטרוף. יש דומים לדובים וזאבים שנאמר כזאבי ערב. בעולם יש אילנות ועשבים ופירות טובות יש שיש להם ריח טוב ופירות טובים לתחייה ולרפואה ויש עשבים ושרשים ופירות להמית כעשבי סמי המות וכקוץ ודרדר הטובים נדמו לטובים כדכתיב כתפוח בעצי היער כשושנה בין החוחים. והרעים נדמו לרעים כדכתיב ובליעל כקוץ מונד כולהם. וכמו שעשה מתחת לארץ תהומות וטיט ורפש כן עשה לאדם הקר העליון והמעיים שמקבלים המאכל והמשתה. וכמו ששורצים על הרפש ומן המים והטיט שרצים ורמשים למיניהם כן נשרצים במעי האדם מרפש השמרים של המאכל ומשתה שרצים ורמשים תולעים ארוכים וקצרים גדולים וקטנים. וכמו שעשה מקוה ימים בעולם כן עשה מי רגלים הוא הנבל הוא השלפוחית. וכמו שעשה אדני הארץ למטה כן עשה יסוד כן בנין הגוף את עצמות העצה מזה ומזה ושתי ירכיים. וכמו שעשה אבנים מפולמות המשוקעים בתהום אשר מביניהם המים יוצאים כן עשה שתי כליות לצאת ולעבור מביניהם מתוך גידיהם את מי הרגלים הוא השתן אל השלפוחית וגם לחלוח הזרע עובר ויוצא מביניהם על בצי הערוה. וכמו שהתהום קורא אל הצתהו' כדכתיב תהום אל תהו' קורא כך קורא קרב עליון אל אצטומכאו אל המעיי' להקבילם שאר המאכל והמשתה והמעיים קורא אל גידי הכליות שהם כצינורים להקבילם המים מי הרגלים הם המתמצין ונפרדים מן המאכל המעיים ללכת אל השלפוחית וצנורי הכליות קוראין אל השלפוחית להקבילם המים ההם להוליכם להקוותם בתוך השלפוחית שהוא דומה לתחתון שהוא תחתון לכל התהומות. ועוד אותם מעי קורא אל מעי האיצטומכא לקבל אליו הצואה והגל��. וכמו שעה האלהים נהרות להשקות העולם כן עשה בגוף האדם ורידין הן גידי אדם המושכים את הדם להשקות את כל הגוף. וכמו שיש בעול' מים צלולים ועכורים מתוקים ומלחים ומרים כך באדם מעיניו יוצאים מים מלוחים מנחיריו יוצאים מים קרים ומגרונו מים חמין ומפיו מים מתוקים ומאזניו מים מרים ומי השתן הם מרים וסרוחים בעולם יש רוחות קרים וחמין כן באדם כשפותח פיו ונופח אז הרוח חם וכשסוגר פיו ונופח אז הרוח קר. רעמים בעולם קול באדם. ברקים בעולם ברקי' באדם פניו מאירים כברק. מזלות בעולם והחוזים בככבים יודעים מהן עתידות כך יש אותות באדם כשיש שחין לאדם <small>(נ\"ל שנ\"ל כשיש אדם בלא שחין ובלא כנים ובלא פרעושים כי כשאין לאדם אחד מאלו הדברי יכולים הבקיאי' בזאת החכמה לראות בסימני הגוף ובשירטוטי העתידות של אותו האדם אבל כשיש א' מאלו הם משנים הסימנים)</small> בלא שחין ובלא כנים ובלא פרעוש בזה יודעים הבקיאין בחכמה זאת עתידות וכן בשרטוטי האדם ובתואר פניו יודעים עתידות והחכמה הזאת היתה ביד חכמים הקדמונים אבל מן האחרונים נשתכחה וכן יכולין החכמים לידע עתידות מן האילנות והעשבים וזהו מה שארו על ר' יוחנן בן זכאי שהיה יודע שיחת דקלים פי' היה בקי לראות בתנועת הדקלים ומזה היה יודע עתידות. וכאשר יוצאים מצד דרום והוא צד ימין של עולם החום בטללי ברכה וגשמי ברכה כן יצא בצד ימינו של אדם החום מן המרה התלויה בכבד וכן יוצא לחלות הדם מן הכבד שבצד ימין האדם וכמו שיצא הרע לעולם מצד צפון בעולם כן יצא הקור מצד שמאל האדם מן הטחול ומן המרה השחורה השוכנת בטחול בתוכו. וכמו שיצא הרעה לעולם מצפון כן יצא כל חולי רע וקשה מן המרה השחורה השוכנת בטחול מצד השמאל. וכמו שבצד צפון של עולם מדור כל המזיקין והזיקין והזועות והרוחות והברקים ורעמים מצויים כך הוא מקור המרה השחורה בטחול בצד שמאל שממנה תולדות כל חולי רע וקשה כמו השחפת רביעית <small>(נ\"ל דג' וקדחת רביעית)</small> וכל מיני שיגעון והפחד והרעד של אברים. וכמו שעולים הנשיאים שהן כעשן מן הארץ ומעלים המים מן התהומות אל אויר הרקיע להמטיר על הארץ כן עולה עשן קרב העליון ומעלה לחלוח אל הפה ואל הראש ומן אותו הלחלוח העולה מן הקרב יזלו הדמעות וריר הנחירים ורוק הפה. וכמו שברא בעולם הרים כן ברא בגוף האדם שכמי הכתפים וקשרי הזרועות והארכובות על ברכים מקשרי הקרסולי' ושאר הקשרים של כל האברים וכמו שברא בעולם אבנים וצורים שים כן ברא באדם השינים והמלתעות שהם קשים מברזל ומכל עצם. וכמו שברא בעולם אילנות קשים ורכים כן ברא באדם עצמות קשים ורכים. וכמו שברא בעולם ארץ עבה וקשה ליחה ורכה כן ברא באדם הבשר כנגד הארץ הרכה והעור כנגד הארץ הקשה. וכמו שהאילנות והעשבים העושים פרי לזרע ויש שאינן עושים פרי וזרע כך יש בני אדם שמולידין ויש שאינן מולידין. וכמו שמצמיח עשבים מן הארץ כך מצמיח האדם שער הראש והזקן. וכמו ששרצים חיות ורמש ביער ובארץ כך שורצים בראשו של אדם ובשערו וכמו שברא האלהים בעולם התלי <small>(פי' הם שתי הנקודות המחוברות הגלגלים הנקראות ראש תלי וזנבו הא' שבמערב נקרא ראש ושבמזרח זנב ויש מהתוכנים קראוהו תנין לפי שהוא בצורתו שבאמצע הוא רחב והלך וחסר אל שתי הקצוות ועליו הכתוב אמר ברוח שמים שפרה חוללה ידו נח בריח)</small> ונטהו ברקיע ממזרח ועד מערב מקצה אל קצה והכוכבים והמזלות וכל דבר שבעולם אדוקים בו כך ברא בגוף האדם את הכל המוח הלבן אשר בתוך חולית השדרה והוא נטוי מ��צה מוח הראש ועד עצם העצה ושנים עשר הנתחים והצלעים וכל אברי הגוף אדוקים בו מפה ומפה כמו שיש בשנה שס\"ה ימים כך יש באדם שס\"ה גידים סוף דבר מעשה בראשית ומעשה מרכבה הכל רמוז באדם מעט מזער והיודע סוד הדבר יבין נפלאות השם יתעל על כן נקרא האדם עולם קטן ובעבור אשר גוף האדם הוא מצוייר דוגמת עולם העליון ועולם התחתון לכן ניתצן בו הנפש שהוא דומה מעט מזער. וע\"כ אמר וכשם שנפש ממלא כל הגוף ומכלה את הגוף ואינו אוכלת וסובל' את הגוף והיא יחידה בגוף והיא טהורה ורואה ואינה נראה ואינה ישנה כך הקב\"ה ממלא עולמו ומכלה את הכל שנאמר המה יאבדו ואתה תעמוד והקב\"ה אין לפניו שינה שנא' הנה לא ינום ולא ישן והוא יחיד וגבור וטהור והוא רואה הכל ואין מי שרואהו לכן תבא הנפש שיש בה כל המדות הללו ותשתבח לקב\"ה שיש בו כל המדות הללו הנפש יושבת וחושבת מי בראה ואז היא לובשת ענוה ויראת השם יתברך לכן צריך האדם לראות את עצמו להבין ענינו איך שרשו וגזעו ואיך נוצר מטינוף זרע ואח\"כ חתיכת בשר ונפוח בו רוח עליונים מרוקם בעצמות וגידים דם ומוח ולבוש עור ובשר ונוצר וקלסתר פנים ורימת אפים ואיך נקובים נחיריו לפנים ולגרון ולנשימה ולהריח ואזניו לשמוע וחורי עינים לראות ובתוך העין יש כמה צבעים וריסי עיניו פה וגרון וחיך ולשון ושפתים לפתוח ולסגור והמלתעות הלחיים ואצל ידים ורגלים וחלל הגוף ואצבעות וקשריהם וצפרניהם ויכוין איך כל א' משונה מחברו ואיך היה אסור ט' חדשים בבטן אמו ויצא ערום עור חרש וחיגר כל אלה יחשוב ויאמ' בלבו מי פתח פיך ועיניך ואזניך ומי עשה לך כל תיקוני גופך מי השחיר שערותיך בימי בחרותך ואפי' תרחץ בכל נהר שבעולם לא היה מועיל ללבן ובימי זקנותך הוא מתלבט מאילו כאלה וכאלה תחשוב ותהיה עניו ושפל רוח וירא שמים עכ\"ל.",
+                "<b>ונראה</b> עם האמור שעליונים ותחתונים רמוזים באדם כמדובר כוונת דוד הע\"ה מה אנוש כי תזכרנו כו' ותחסרהו מעט מאלהי' וכבוד והדר תעטרהו תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו צונה ואלפים כלם וגם בהמות שדי הכוונה אמרו מלאכי השרת להקב\"ה מה אנוש בראותם שכלול בו עליונים ותחתונים מכל שיש בעולם מבהמות וחיות ועופות ואילנות ודשאים ועשבים וימים ונהרות והרים וגבעות ושהוא דמי מעט מזער לאלהים כנז' בתחלת הפרק וכו' תמהו אמרו מה אנוש מה מעלה יש לאנוש זה כי תזכרהו כו' עד שתחסרהו מעט מאלהים שעשית לו מעט מזער ממך וכבוד והדר תעטרהו בהמשיל בו עליונים תמשילהו במעשה ידיך שכל מעשיך שעשית בעולמך כללת בו כל שתה תחת רגליו צונ' ואלפים כולם וגם בהמות שדי שבהיותם רמוזים בו נמצא דשתה אותם תחת רגליו ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ בהיותך עושה באדם אשר בארץ כדוגמת עליונים ותחתונים ודמי לך ג\"כ מעט מזער וכיון שהאדם שכלול בו כל הבריאה משבח ומרומם לך נמצא אדיר שמך בכל הארץ כי כוללות כל הבריאה יחד משמחים ומשבחים ומרוממים והוא האדם אשר בארץ שבו כל הבריאה כמדובר. גם כפי האמור שאדם דומה מעט מזער מאלהים וכלול בו כל הבריאה יובן פסוק אני אמרתי אלהים אתה ובני עליון כלכם אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו כלומר אמר הקב\"ה אני אמרתי אלהים אתם שהרי נתתי בכם בחינות שתהיו דומים לי ועוד כין שכללתי בך כל הבריאה נמצא כשם שאני מקומו של עולם כך אתם בהיו' כל הבריאה כלול בכם והוא מקיימ' וכל זה שאמרתי אלהים אתם הוא בעבור שבני עליון כולכם אכן כאדם הראשון תמותון בעבור חטאו דכיון שאמרתי אלהים אתם ��דמיתי לכם אלהי היה ראוי שלא ישלוט בכם מיתה ושלא יצא זבל ממה שאתם אוכלים ושיהיה על דרך אוכלי המן שהיה נבלע באברים ולא היו צריכים לנקביהם ועל דרך כשהיה אדם הראשון בגן עדן היו מלאכי השרת צולין לו בשר ומצננין לו את היין ובודאי הגמור שהיה מאכל רוחני מובלע באברים באופן שלא היה מוציא זבל אך כיון שחטא נגזר עליו מיתה וגם לדורות לכן כאדם הראשון תמותון וכאחד השרים מיוחד שבשרים הוא סמאל הרשע שהפילו הקב\"ה לארץ כנודע תפילו שאם לא היה חטא אדם הראשון הייתם כמותי כי כך אמרתי אלהים אתם על שדמיתי אתכם לי ובכם כללתי כל הבריאה כדי שתהיו מקומו של עולם כמוני. והיוצא מזה שאדם העושה המצות ישמח בעשייתם בהיות שבקיום המצות מדמה עצמו ליוצרו ויקבל עשיית המצות במקום קבלת השכר דמה שכר גדול יש מזה שבעשייתם מדמה לבוראו כארז\"ל הקב\"ה קיים המצות תחלה כו' וזהו דרמז בתורה באומרו בפרשת ראה והברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם דהול\"ל את הברכה אם תשמעו כמו שאמר בקללה והקללה אם לא תשמעו אלא הוא אשר דברנו שהברכה והשכר היא השמיע' עצמה בעשיית המצות שיאן שכר גדול מזה שזכה לקיים המצות להיות דומה ליוצרו וכן פי' החסיד ר' יוסף יעבץ במשנה ששכר מצוה מצוה שהכונה שכר המצוה היא המצוה עצמה שזכה לקיים אותה ועשה רצונו יתברך יש שכר גודל מזה. ובאבות דרבי נתן תמצא מאמר קרוב למה שכתבתי בפרק זה שהעולם מצוייר באדם."
+            ],
+            [
+                "<b>י</b>שמח <b>ה</b>מקיים <b>ו</b>העושה <b>ה</b>מצות כמו שלל רב בעשייתה דמה שכר גדול יש תחת האפשר כי אם שזכה שנעשה המצוה על ידו שעם זה דומה ליוצרו כאשר כתבתי בשלהי פרק דלעיל ובהיות שכתבתי לעיל שאדם דומה מעט מזער לאלהים אייחד לך פרק בפני עצמו על ענין זה והוא דלמה ברא קב\"ה בריה בעולם והיא הקוף שיש לה קצת צורת אדם כנודע וכל השתדלות שלה להדמות לאדם וכל מה שרואה שהאדם עושה גם היא עושה כמוהו כי לא לחנם עשה אלהים לברוא בריה כזו כי אם שילמוד האדם על דרך מלפנו מבהמות ארץ למדנו צניעות מן הגמל והרחקת מהגזל מן הנמלה כאומרם ז\"ל והנה הלימוד מהקוף (מיימ\"ונה בלע\"ז) הוא שכשם שהקוף בעבור ראות עצמה בקצת אבריה דומה לאדם כגון אזניו ואצבעותיו וצפרניו וכולי משתדל בכל כחו להדמות לאדם בכל דרכיו ולכן כל מה שרואה שסוף סוף אינו יכול לבא לתכלית כוונתו ועולה חרס בידו עכ\"ז כל זמן שרואה מה שעושה האדם עושה כמותו באומרו אולי יעלה על ידי דבר ק\"ו בין בני של ק\"ו האדם שיש בו מעט מזער מאלהים שישתדל בכל מאמצי כחו ולהוציא כל ימיו וליליו להדמות ליוצרו בכל דרכיו על דרך והלכת בדרכיו לעשות כל מה שהוא עושה מה הוא חנון אף אתה חנון מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא צדיק אף אתה צדיק וכו' ולקיים המלו' כאשר הוא יתברך מקיי' אותם כארז\"ל אמר הקב\"ה אי איני כמלך ב\"ו שגוזר על אחרים לעשות והוא אינו עושה אני קיימתי מצות וקץ תחלה כו' <small>(כמו שאחז\"ל עד אברהם לא הי' זקנה וכתיב והוא יושב ישב כתיב בקש לעמוד אמר לו הקב\"ה שב ואני אעמוד ממילא קיים הקב\"ה תחלה מפני שיבה תקום)</small> ועוד אמרו מה הקב\"ה גומל חסדים שהכניס חוה לאדם אחר שקשטה ככלה מה הקב\"ה מלביש ערומים ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם מה הקב\"ה קובר מתים דכתיב ויקבור אותו בגי אף אתם כן וכו' וע\"י כך מדמה עצמו כמוהו וקונה מעלה לעשות כמעשיו ממש ולפעול פעולותיו כאשר הוא פועל כארז\"ל מה הקב\"ה מחיה מתים אף אליהו ואלישע החיו מתי' מה הקב\"ה פוקד עקר��ת אף אלישע כן מה קב\"ה עוצר גשמים אף אליהו כן מה הקב\"ה מוריד גשמים אף שמואל הוריד גשמים וכו' הרי פועל לעשות כל מה שהוא יתברך עושה להדמות לו לפועל כמותו ואיך לא ילמוד מן הקוף להוציא כל זמנו לראות כל מה שהוא כביכול עושה ולעשות כמוהו להדמות לו כיון שהמעשה פועל להיות מגיע למדרגתו רצוני לומר לעשות פעולותיו ק\"ו ומה הקוף משתדל לעשות כל מה שהאדם עושה אולי יכול להדמות לו ואע\"פ שרואה שס\"ס אינו יכול לבא לתכלית זה עם כ\"ז כל זמן שרואה לאדם עושה דבר עושה כמותו באומרו אולי האדם שבעשותו כמעשיו של הקב\"ה כמדובר יבא להיות כמוהו עאכ\"ו שלא יאבד רגע מימיו מעשות מעשיו והוא קיום מצותיו ולהלוך בדרכיו כמדובר. ועוד יש לאדם ליקח מוסר מהקוף שהנה בדור הפלגה נתחלקו לשלשה כתות והכת שאמרה נעלה לשמים ונשב שם נעשו קופין רוחין ולילין עיין ענין זה באורך בילקוט פ' נח. ונראה דכיון שהקופין היו מתחלה בני אדם מזה הטעם שיש להם קצת דמיון לאדם וכל מה שרואים שעושים האדם הם עושים כמוהו משום שמבקשים להדמות למה שהיו תחלה ולחזור לקדמותם ועולה חרס בידם וא\"כ למה יחטא האדם להביא עליו יסורים מכוערים ועוז פניו ישונ' באופן שמתבייש מבני אדם ומתאוה להיות כמו שהיה ואינו יכול או במות ויורד לגיהנם ונהפך פניו כשולי קדרה ותסלד בחילה ומבקש לחזור בזה העולם כמו שהיה כדי להיות מהקדושים ואינו יכול דהיום לעשותם ולא למחר לעשותם דמיון הקוף שרוצה לחזור לכמות שהיה ואינו יכול. ואתה בן אדם כיון שעיניך הרואות ענין הקוף למה לא תקח מוסר לעצמך ממנה שאדם צריך לדון הדברים בינו לבין עצמו בראות בעיניו כל מה שברא קב\"ה בעולמו ליקח מהם מוסר כדכתיב מלפנו מבהמות ארץ. וזהו דרמז בפרשת שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק כיון לומר שיתן האדם שופטים ושוטרים לעצמו וזהו תתן לך שיתן לעצמו שופטים ושוטרים שהשופטי' ושוטרים של אדם הן חכמתו ועצתו אשר נתן לו הקב\"ה בכל שעריו שישער בחכמתו כך ראוי לעשות וכך אין ראוי ובזה ושפטו את העם שהם אברי הגוף משפט צדק על דרך עיר קנטה זו הגוף ואנשים בא מעט אלו האברים כדרז\"ל וזהו תתן לך בכל שעריך כלומר בכל שיעורים שתוכל לדון בשכלך ובחכמתך וזהו לשבטיך ובזה ושפטו את העם האברים משפט צדק שלא לחטוא לבוראו בשום א' מהם אלא שיתעסקו תמיד בצדק."
+            ],
+            [
+                "<b>י</b>בינו <b>ה</b>לבבות <b>ו</b>יתעוררו <b>ה</b>רעיונות לדברי הפרק הזה אשר אני עורך לפני כל אדם יחד עשיר ואביון שבהיות שדברינו בפ' הקודם לזה שילמוד האדם מהקוף להשג' השלימות כקוף זה שמשתדל להדמות לאדם כדי להגיע למדרגת שלימות האדם כך ישתדל האדם להדמות לבוראו כאשר פירשנו באורך. נבאר כאן לימוד אחר מהתינוק לעבוד לבוראו על איזה אופן שיכול ואעפ\"י שיגיע לו מהביוש והבזיון שהרי התינוק ממלא רצונו בכל אופן שיכול אע\"פ שמתבזה עמו ואינו חושש לשום דבר נגד מלאוי תאות גופו ואף אם לפני מלכים יתייצב עושה צרכיו כבהמה ולא בוש כיון שהו תאות גופו וכן בראותו מאכל כנשר יטוש עלי אוכל נופל עליו וחוטף ואוכל ואם שינה תפול עליו במקום שיהיה על רפש וטיט משים משכבו כלל העולה כעיר פרא אדם יולד וכדרכיו נוהג ועושה בכל אשר רוצה למלא תאות גופו ויצרו ואינו מבין לאשורו. ממנו יראה כל אדם ללא תאות נפשו בעבודת הבורא לעבדו בכל לבבו ונפשו ומאודו על איה אופן שיכול ואע\"פ שיגיע לו מהביוש והבזיון מהמנגדים עלי�� אל יחוש כיון שעולה בידו מילוי תאות נפשו כתינוק זה שאינו חושש לדבר נגד מילוי רצונו ואף שהתינוק חסרון ידיעתו גורם לו זר מעשהו והאדם הגדול דעתו מעכבתו עכ\"ז נגד קיום עבודת בוראו ישים עצמו כתינוק בבי דעת וידמה עצמו כמוהו ממש. תדע שבערך האדם שהוא בר דעת התינוק כבהמה נחשב כך לפני הבורא שהוא מקור הדעת והחכמה אפי' חכם שבחכמים פחות מבהמה יחשב ובהיות כן למה יתבייש וממי יתבייש בבואו למלא נפשו כי יעקב לעבוד למי שבראו יחשוב עצמו כבהמה באותה שעה ואל יחוש לשום דבר. ובהדיא ארז\"ל במדרש והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם כו' ואהבך וברכך והרבך כו' ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך כלומר אמתי יתקיימו בך כל התנאים האלו כשתשים עצמך כבהמה הוא אשר דברנו שכדי שיוכל לעבוד למי שבראו לא יוכל כי אם כשישים עצמו כבהמה שממלא תאות גופו על איזה אופן שיכול ואין שייך בה ביוש ובזיון וכזה התינוק הנמשל בה כך אל יחוש אדם לשום ביוש וכלימה ובזיון מחירוף וגידוף נגד עבודת בוראו כבהמה וכתינוק זה כמדובר. וכדי שלא יתבייש האדם איך חוזר לאחור להיות מדמה עצמו כתינוק כיון שהוא עכשיו בגדר שלימות הדעת והמידות. ישים נגד עיניו שלמצב תינוק עתיד לחזור בזקנותו כארז\"ל על פסוק ויום המות מיום הולדו מה יום הולדה בחליטין אף יום מותו בחליטין פי' כשם כשנולד מגדילין אותו במאכלים רכי' כך חוזר בזקנותו שאינו יכול לאכול כ\"א דברים רכים כתינוק כי אז אין לו שינים כתחלת ברייתו והנה בהיות שעתיד לחזור כתינוק ממש ממה יתבייש עכשיו להדמות לתינוק דמיון בלבד לעבוד למי שבראו ולהשלים נפשו להצילה מפחדי גיהנם. ולהעלותה תחת כנפי כסא הכבוד שנשמות צדיקים הנה הנם. גם ילמוד אדם לעבוד לבוראו ואל יבטל עבודתו מפני הבושה מהנואף והגנב שהנה הנואף אם יאמר לו תשוקתו שרצונה בעבור אהבתה שישחיר פניו ויצא לחוץ לעיני כל אדם ובזה היא תתרצה לו ימהר לעשות הדבר ולא יעבור בבל תאחר למהר עשות רצונה ולא יחוש לשום בושה בעולם ולא שיקל כבודו וגם סובל הבושה והכלימה המגיע לו אם יתפשוהו שוכב עמה וכן הגנב כדי למלאת תאות יצרו אינו חושש לבושת המגיע לו כי ימצא כי הוא ביוש גדול כדכתיב כבושת גנב כי ימצא ק\"ו בן בנו של ק\"ו שלא יחוש האדם לשום בושת וכלימה מהמתלוצצים עליו בעבודת בוראו כדי למונעו ובפרט שבאמת המה יאבדו והוא יעמוד בכבוד גדול כי המצור תחלתה מר וסופה מתוק מנופת צוים וכבוד והדר תעטרהו משא\"כ העבירה תחלתה מתוק וסופה מרה כלענה ובושת וכלימה לכן ישים אדם נגד עיניו שעשיית המצות כל התחלות קשות ומיד אחר שמתחיל מסייעים לו מן השמים באופן שקל מהרה נמצאין מקויימות בידו וששון ושמחה ישיג לו והמביישים ומתלוצצים לו יסוגו אחר בבושת וכלימה ופניהם כשולי קדרה. וזהו שכתוב בפרשת כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו כיון בזה לרמוז שיתחיל הוא תחלה להלחם עם אויביו ומיד שמתחיל מסייעין לו מן השמים לבא עד תכלית כונתו לעבוד לבוראו בקיום תורתו ומצותיו וזה הוא כי תצא למלחמה על אויביך שהוא היצר הרע שאין גדול מזה ומיד ביציאתך מסייע לך הקב\"ה שנותנו ה' אלהיך בידך מוסרהו בידו לכופו ואז ושבית שביו כל העבירות שעשית מקודם בעצתו יתהפכו לזכיות כארז\"ל גדולה תשובה שעונו' נעשין לו כזכיות וזהו ושבית שביו."
+            ],
+            [
+                "<b>י</b>י <b>ה</b>אלהים <b>ו</b>אדוני <b>ה</b>אדונים בחמלתו על עמו וצאן מרעיתו חשב מחשבות לבלתי כלותם ובראותו שהרבו לפשוע לפניו הטיל כעסו על מקדשו ושילח' בגלות ושלח שכינתו עמהם ללוות' ולהגין עליהם לבל ישלוט עליהם צר ואויב לכלות אותם וקבע להם זמן עד שיתקנו מה שקלקלו לפניו ובהיות שהעולם נידון אחר רוב זכיות למה לא יחשוב כל האדם לומר כיון שברוב זכיות נקרא דור שכולו זכאי ובזה בן דוד יכול לבא איך אני חוטא שאפשר חטא זה מכריע כף העונות ונמצא אני גורם בגלות שכינה וישראל וידבר עם לבו בינו לבין עצמו ויאמר איך לא תחמול על גלות השכינה ועל חילול שמו הגדול ועל חירוף תורתו וגידוף קדושיו וחסידיו בין העמים ככלב מוסרח באומרם אליהם כל היום עם בלי תורה חסרי הדעת אוהבי שקר ורודפי כזב ואם עליכם משגיח איך אין מציל אתכם מידינו והיך אין גואל אתכם מרשותנו יש חלול השם גדול מזה ולמה לא חמול גם על חרבן ביתו ושוממות היכלו ועל צעקת ארצו שבאו עליה זרים ובעלוה. ולמה תגרום לאומה שלימה להלוך נעה ונדה בלי מלך וממלכה מעם לעם דחופה וסחופה ולמה לא תבכה על ביטול הוד הכהונה והקרבנות והלוים בשירם וישראל במעמדם ועל בטול התורה והיופי וההוד וההדר והכבוד שהושפל. ולמה בחטאתיך אתה גורם עיכוב הגאולה שעם זה המתים צועקים עליך בהיותך סבת איחור התחיה. וכל עקר ועקרה מעורר דין עיך על איחור פקידתם לפי שבביאת הגואל יתפקדו כארז\"ל על פסוק ועלהו לתרופה <small>(ודרשו חז\"ל לתרופה להתיר פה של מטה והם עקרות)</small> וכן כל אלם וחיגר וסומ' בקול מה מבקש ממך דין על איחור רפואתם שאז הקב\"ה מרפאם ואתה המעכב בעוניך. וכן כל אילן סרק צועק עליך בקול מר כי אז עתיד לתת פרי ובך תלוי המניעה ואין צריך לומר שמש וירח אשר לעתיד יתרבו באורם כדכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. ועתה בסבתך בחשך ידמו בערך האור שהעתידין לקבל ולמה לא תשים נגד עיניך קצרות חיי האדם ומיתת חתנים וכלות בחופתם אשר מאורעות אלו בימי הגלות כי אריכות ימים על האדמה כתיב כמו שאמר למען ירבו ימיכם וימי בניכ' על האדמה ולמה לא תחמול על צער ישראל לבקשת מזונותיהם הגורם להם בביטול תורה ומצות ופוסק הדבקות בהקב\"ה כי בגאולה הקב\"ה מוציא לחם מן הארץ כארז\"ל עתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות מן הארץ וכלי מילת וכן כל חמדה ואתה המונע בעונותיך הגאולה והדברים מתאחרים. ולמה לאחר נקמת חסידי עליון וכל קדושים אשר בארץ המה אשר מסרו נפשם על קידוש השי\"ת ושפכו דמם כמים ואין קובר והם צועקים על נקמת דמם תמיד לפני יוצר יצורים יומם ולילה אין הפסק על צעקתם ואין ביטול בבכיתם ומה מחילה יש לגורם מלכותו יתברך שלא יתפרסם משום שאז בגאולת ישראל והיה ה' למלך על כל הארץ וגו'. ומה תקומה יש למי שהשכינה מבקש ממנו פורקן ואין פודה אותה כי בשובו מחטאיו מקרב גאולתה והוא מרבה לחטוא להאריך גלותה. גם ארץ ושמים אשר עתידין להתחדש עומדים עליך בקללה על איחור התחדשם ומפי עוללים ויונקי' קללות בקלא דלא פסיק על מניעת חידושי תורה מפיהם שאז ומלאה הארץ דעה אל ה' כו' ולא יהיה תינוק ותנוקת שלא ידעו את הק' ובחידושי סתרי תורתו. גם הרה ויולדת יחדיו תחיל תצעק על חבליה שינוח על ראשיך על אשר אתה מעכבן בחילה ולא תחמול עליהן מנוע עצמך מלחטוא להביא הגאולה ולגרום הצלתן מרשת חבליהן. ומלאכי שלם ממרומים צועקים עליך בקל בכיה לאמר עד מתי לא תכניע יצרך למנוע מלחטוא ולעכב שלימות עולם מלא עליונים ותחתונים בחטאתיך קום קרא אל אלהיך ושוב אליו בכל לבבך ורפא ירפא מעשיך כל קוקול ידיך כל זה ידבר כל אדם אל לבו בכל יום אולי יכנע לבבו הערל בהעלות על זכרונו רעו' הגורם בחטאיו ועל הצועקים עליו שגורם בצערם ויטיב מעשיו לגרום גאולה עולם לכלם ויפצחו ברינ' כי אז ימלא פה כל עצב וכואב שחוק כי ימחה ה' דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר ויהיה עליון על כל מלכי ארץ ויתקיים בו כל הברכות הכתבות בפ' תבא אשר בכללם ברכת יקימך ה' לו לעם קדוש דקשה מאי לו אלא ר\"ל שאעפ\"י שהוא יתברך קדוש ואן למעלה מקדושתו כדכתיב כי קדוש אני ה' אלהיכם ודרשו רז\"ל קדושתי למעלה מקדושתכם עכ\"ז לרומם לישראל קא' יקימך ה' לו לעם קדוש כלומר לו ג\"כ יהיה קדושתך לפניו כדבר גדול אע\"פ שבערך קדושתו קדושתך לאין יחשב עכ\"ז יקימך ה' לו לעם קדוש שגם לו ולפניו תחשב לקדוש כמדובר. ובהיות שכתבתי בפרק זה הרעות הגור' החוט' לכל הבריאה בהיות מעכב הגאולה בחטאיו כי בזמן הגאולה יתקיימו כל הטובות והברכות והישועות והחוטא מאחרם מלבא איייחד פרק שאחר זה פרק קטן הכמות אמנם הוא רב האיכות מדבר על הטובות שמונע האדם בעצמו מעליו בהיות מאחר בחטאיו גלוי הגאולה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>י</b>שתבח <b>ה</b>בורא <b>ו</b>יתעלה <b>ה</b>יוצר אשר יצר את האדם בחכמה ובראו מן האדמה מדבר יותר שפל שהכל דשין בה ותקינו מבשר ודם דבר רך כדי שילמוד מעיקר בריאתו למאוס בגאוה ולבחור בשפלות כי הוא היסוד כדי שיוכל לעובדו הפך ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך ולכן כשנתגאו בזמן הבית גרמו חרבן שהגאות שרש לכל העונות כנודע וא\"כ אינו חוזר בנינו כ\"א בקנית מדת השפלות לתקן המעוות שמסבת הגאות נסתלקה שכינה מביניהם כרז\"ל שאו' הקב\"ה על המתגאה אין אני והוא יכולין לדור במקום א' שנא' אותו לא אוכל כו' ולכן צריך לאחוז במדת הענוה כדי שתחזור השכינה כי אינה שורה כ\"א על מאנין תבירין שנאמר את דכא ודרשו רז\"ל אני את דכא. והנה כדי שתכנס במדת העונה והשפלות ולא תתגאה בא איזה מעלה לידך שים נגד עוניך ענין הסולם שאם תטה אותה ותשפילנה תוכל לעלות בה ואם תעמידה בקומתה לא תוכל לעלות ואם תפציר לעלות תחזור לאחור ותכול ארצה ותמות כך בבא דבר של מעלה לידיך דרוך עליה והשפל אותה בעיניך ואל תתגאה בה ובזה תוכל ליכנס ולעלות באותה מעלה ותחיה ולא תמות דכיון שהמעלה דבר שפל בעיניך לא תבא להתגאות עמה ותוכל להתקיים. גם ראה ב' דברים אשר מהם תלמוד לקנות מדת השפלו' שים תמיד בין עיניך שאם תאריך זמן לעמוד על רגלך ימס לבבך כמים ותתעלף ותפול לארץ ותחלה לא כן אם תשפיל קומתך לישב או לשכב שתמצא מרגוע לנפשך ותקנה בריאות באבריך. הרי שבהתרומם עצמך לעמוד בקומה זקופ' המות מסבבך ואם תשפיל קומתך להיות יושב החיים עמך הדבר הב' אם תמצא על הארץ נופך ספיר כלום תוכל לקחתם אם לא תשפיל קומתך לתפוש בהן הרי שבהשפיל עצמך אתה זוכה להן. ",
+                "<b>ובהיות</b> שבפרקים שבתחלת הספר דברתי בהם בענין השפלות לכם סיימתי הספר בענין עצמו כדי שיהיה נעוץ תחלתו בסופו וסופו בתחלתו לפי שהשגת השלימות וקיום התורה והמצות הכל תלוי אם יאחוז האדם במדה שבה נשתבח אדון הנביאים משה רבע\"ה שנא' והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה ועל ידה יתבנה המקדש כי היא תיקון על מה שנחרב. גם למוד ענוה מהבורא מענין המקדש אשר עזב השמים ושמי השמי' ובא להשרות שכינתו עם שוכני בתי חומר ובמקום מעט הכמות בין בדי האדן והוא כדי שילמוד האדם כל כך גדול שיהיה כך ישפיל עצמו. דע מעלת השפלות עד כמה מגיע שהיא הגורמת מציאות השלום בעולם וידוע שאין מדרגה גדולה לפני המקום כשלום עד שהוא בעצמו נקרא שלום ולא מצא כלי מחזיק טובה לישראל אלא שלום והעולם יסדו על השלום שהוא אחד מרגלי העולם והגורם השלום הוא השפלות שכיון שאדם אוחז בפלך השפלות שוב אינו מקפיד בשום דבר עם חברו בעולם ובזה הכל שלום באופן שהשפלות שרש להצמיח השלום בעולם וכיון שכן וכי יש דבר גדול כשפלות והענוה כיון שהיא מדה שורשית להצמיח דבר שאין גדול ממנה בעליונים ותחתונים שהוא השלום. הנה תראה רמז על מעלת השלם עד כמה הגיע דכתוב בפ' האזינו כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו דהנה כי שם עולה במספר שע\"ו עם ארבע אותיות ושני תיבות של כולל כמספר שלום שעולה שע\"ו לרמוז כשיש שלום אז ה' אקרא אבל כשאין שלום ח\"ו בא אדם לשכח להקב\"ה שלא לקרותו כי המחלוקת מושך את הכעס המסלק מעליו השכינה וגם עוז פניו ישונה שמסתל' מעליו צלם אלהים והשכחה מצויה ומביאו לשכח אם יש אלהים שופטים בארץ. וכן תראה בפרשת וזאת הברכה כשבא מרע\"ה לברכם אער ה' מסיני בא הזכיר ענין מתן תורה שישראל קבלו התורה מכל אומה ולשון לרמוז שראוים לברכה על שקבלו התורה שנקראת שלום שנאמ' דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום וגם היו באותו מעמד בשלום בלב אחד ועל זה ראוים הם לברכה. והגאולה תלויה בשלום כארז\"ל הביאו הילקוט פ' נצבים דף תקל\"ה ע\"א דבר אחר אתם נצבים אימתי כשתהיו אגודה אחת וכו' וכן את מוצא שאין ישראל נגאלים עד שיהיו אגודה אחת שנאמר ילכו בית יהודה על בית ישראל ויבאו יחדיו מארץ צפון כו'. ובזה שכתבנו לעיל שהקב\"ה עזב השמים ושמי השמים לדור עם התחתונים והשרה שכינתו בין בדי הארון כדי שילמוד כל אדם לאחוז במדת השפלות יבא על נכון כונת מאמר חז\"ל כל מי שיש בו גאוה אומר הקב\"ה אין אני והוא יכולין לדור במקום אחד שנאמר גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל אל תקרי אותו אלא אתו ע\"כ הכונה כיון שכוונתו יתברך בהשרות את שכינתו בתחתונים כדי שילמוד האדם עמנו להשפיל את עצמו הנה כיון שלא השפיל עצמו נמצא שלא הועיל בתקנתו כלום לכן אומר שאינו יכול לדור אתו בעולם אלא צריך לסלק שכינתי למעלה כלום באתי למטה כי אם כדי שילמוד ממני שפלות וכיון שמתגאה ואינו לומד איני דר אתו דמה מועיל דירתי עמו כיון שאינו לומד. ובזה יובן מאמר רז\"ל הרבנות מקברת את בעליה וכולי הטעם הוא דכיון שהשרה שכינתו בתחתונים ללמד שפלות זה שנוהג ברבנות ואינו לומד צריך שבעבורו יסלק שכונתו בעליונים ונמצא זה מזיק לאחרים שאין להם ממי ללמוד לכן מה הקב\"ה עושה כדי להיות כאן למטה כדי שילמדו אחרים מסלק לזה מן העולם כדי להיות כאן עם התחתונים כי הוא תברך רוצה שילמדו אחרים ולא בעבור אחד שלא למד יסלק שכינתו ויאבדו אחרים לכן ממית לזה שאינו לומד ונוהג ברבנות ויושב עם התחתונים כדי שילמדו כמדובר. הנה ראה בחוש הראות איך השפלות מציל לאדם ממות נפשו שהנה רעב כי יהיה בעיר בהיותו שפל דופק בדלתי עשירים ומשפיל לפניהם ומתפרנס וחי בעולם משא\"כ מי שנוהג ברבנות שגאותו מחייבו שלא להשפיל עצמו ומת ברעב ונמצא ממית עצמו בידיו וכן מלחמה כי יבא בעיר אין תפארתם להרוג לנמוכי הרוח שמשפילים עצמם כעפר דמה גדולה קונים בהריגת פרעוש א' אלא כל מגמתם בהריגה אותם המתגאים ובוטחים בגבורתם לעמוד כנגדם הרי גאות אדם ישפלנו ויגיענו לשערי מות. וכן אין אדם דוחק ומצער אלא לגדול ממנו באומרו שאם יניחנו יתגבר עליו ומבקש המיתו נמצא הרבנות מקברת את בעליה דכיון שנוהג ברבנות מבקשים להוציאו מן העול'. הרי אפי' המלך אם ישפיל עצמו יתקיים מלכותו ואם יגאה להכביד עולו על עמו מורדים בו וראיה מרחבעם בן שלמה על שנטה לעצת הנערים להכביד בעול העם נחלק מלכותו ורמזו הקב\"ה למוד זה בסדר אותיות אלפא ביתא ך' ל' מ' סדר קריאתם הם מלת כלם ואם תקראם לאחור נקראים מלך לומר אם ישפיל המלך עצמו ויחזור לאחור מלמלא תאותו למלוך בחזק על עמו יהיה עליהם לעולם מלך ואם ירצה שיעבור גזרת עולו הלאה הרי כלם יכלה מלכותו. ילמוד אדם שפלות מאברי גופו שהראש הוא מובחר הגוף ומלך עליו כי שם מקום החכמה והדעת והעקבים הם האבר יותר שפל ובזוי מהגוף כלום יתגאה הראש עליהם שלא להשגיח עליה' להניחם להלוך על הגחלים או על הקוצים וברקנים אם כה יעשה יגיע חולי או איזה נזק בהם ונפל למשכב ונמצא גם הראש נופל עמהם אך בהשגחתו עליהם אע\"פ שהם שפלים לשומרם משוחה עמוקה ומכל נזק גם היא נשמרת כנודע. גם הבט וראה שאם כסף אז זהב שהם המתכות החשובים והמעולים תשחקם לעפר תזרע בה לא יעלה צמח ואם על עפר שמזבלין אותו בזבל שהוא הדבר יותר שפל ונמאס מזרע יעלה בו עץ פרי עושה פרי וכל מה שושן ופרח מחולפים בתארם ובריחם ובגוונם לברך עליהן לבורא הכל הרי הדבר השפל מצליח. והמעולה בהפך כדי שיראה האדם וילמוד לבחור בשפלות ולמאוס בגאות כי סוף השפלות מעלה וכבוד בעיני אלהים ואדם. וסוף הגאות שפלות ומיאוס ושפיכות דם וכן תראה הפצירה פיס (לימ\"ה בלע\"ז) משחק כל דבר קשה כברזל וכדומה וישימם לעפר דק ובספוג שהוא דבר רך אינו שולט לשוחקו וכן כל סכין חד יחתוך הכל לבד המוך שהוא רך אין שולט בו לחתכו כל זה עשה אלקים שילמוד האדם מדת השפלות כדי שיהיה קיום העולם העומד על השלום הנולד מהשפלות דכיון שאדם מחזיק עצמו שפל מתרבה השלום כי אינו מקפיד לשום דבר שבעולם ובזה אינו בא לידי קטטה ומריבה עם שום אדם בעולם. גם ילמוד האדם מהנמלה ידרוך עליה רגל אדם לא יוכל להמיתה ודקותה ושפלותה גורם שכיון שהיא מעט הכמות אין בה תפיסה שישלוט בה כף רגלו של אדם משא\"כ כל דבר שיש בו בליטה ששולט בו הדריכה ומרמסתו הלא תראה האדם ברוח פיו שאין בו ממש מכבה את הנר ומהפך אור לחשך ומונע אור מכמה אנשים המשתמשים לאורו הרי דבר שאין בו ממש שולט על דבר ממש ופועל פעולה גדולה שמונע מאנשים אורה וזהו לימוד לאדם שהשפל שנחשב לאין והדבר שאין בו ממש כל יכול. גם ראה איך המשפיל עצמו קונה חיים והדבר בהפכו שהנה מלך שנטבע בנהר בכובד מלבושי מלכותו שעליו מכסף וזהב וכל אבן יקרה אם יתגאה שלא להפשיט' ולהשליכם מעליו לשים עצמו כאחד הרקים והשפלים ערום בלי לבוש יכבדו עליו מלבושיו ויטבע בנהר ויחנק ובשים עצמו ערום שוה לאחד השפלים המבוזים יכול לשוט ולצאת ונמצא עם השפלות קונה חיים עוד ראה איך החיים קשורים וגם השפלות לפי שמי שהוא שפל מקבל תוכחה כי הגאה אינו מקבל עליו עול המוסר דאגתו גורם לו לשרש בטבעו כי אין כמוהו ואיך יתכן 'טועה הוא בשום דבר ובזה מואס כל המוכיח לו וכיון שכן מואס בחיים לפי שהחיים דבקים עם התוכחה כמ\"ש רבי' בחיי בריש פ' נצבים וז\"ל החיים דבקים עם התוכחה והמית' דבקה עם מי ששונא התוכחה החיים דבקים עם התוכחה הוא שכתוב ודרך חמס תוכחות מוסר וכתיב אורח לחיים שומר מוסר וכתוב מרפה לשון עץ חיים יאמר כי רפואת הלשון והוא התוכחה הוא עץ החיים. והמיתה דבקה במי ששונא את התוכחה הוא שכתוב מוסר רע לעוזב אורח שונא תוכחת ימות יאמר כי עוזב אורח הוא שעובר על דברי תורה לשעה אבל אינו שונא התוכחה יהיה נפשט במוסר רע ייסרנו השם יתעלה למען ישוב מדרכו הרעה אבל מי שהוא שונא התוכחה לא יספיק לו שיהיה נשפט ביסורין כי אין לו תקנה ועל כן היה נשפט במיתה אהבת התוכחה הוא אות ומופת על טוב המדות ושאתת התוכחה עדות גדולה על רוע הטבע ועל פחיתות המדות ועל זה אמר הכתוב אל תוכח לץ פלי שאנך הוכח לחכם ויאהבך. המוכיח לחברו ראוי לו שיגלה אליו מצפוני האמת ואינו ראוי להחניף לו רק שיצדיק אותו במה שראוי וירשיענו במה שראוי שהרי צדיק ורשע שני הפכים ומי שנמלט מדרך הרשע אינו נקרא צדיק עד שיתקרב למעלת הצדיק לפי שמדת הרשע בקצה הראשון ומדת הצדיק בקצה האחרון וזה הנמלט ממדת הרשע הוא באמצע ומפני זה ראוי המוכיח לגלות את הנוכח כל האמת בענינינו ובמעשיו כי היא התוכח העקרית ע\"כ. באופן כי החיים דבקים עם התוכחה והתוכחה אינה מקבלה כי אם מי שהוא שפל כמדובר הרי שהחיים שוכנת עם השפל שעל ידי כך הוא מקבל ושומע מוסר מכל המייסרו יהיה מי שיהיה ראה עד כמה מגיע מדת השפלות שעמה אדם זוכה לתורה אשר עם התורה זוכה לעה\"ב כדאמרי' בפ' א' מתעניות למה נמשלה תורה במים ביין ובחלב לומר לך מה שלשה משקים הללו אין מתקיימים כו' אלא במי שדעתו שפלה עליו. ודע וראה כיצד התורה מתקיים במי שדעתו שפלה עליו ולא במי שהוא גאה מי שדעתו שפלה אינו מתבייש לומר לא הבנתי ואז המלמדו חוזר לו למודו עד שיבינהו. גם אם רואה לקטן ממנו שיודע יותר הוא עצמו הולך אצלו ללמוד ממנו גם שפלותו גורם שיכיר שאינו יודע וחוזר תמיד ללמוד וע\"י כך התורה מתקיים בו משא\"כ מי שיש בו גאות שגאותו גורם לו להעלים מה שלא הבין וכ\"ש וק\"ו שאע\"פ שיכי' בקטן שיש בו חכמת שלמה הע\"ה אינו משפיל את עצמו להלוך אצלו וגם מעלם לא יוכל להכיר בחוסר ידיעתו כדי לבקש ללמד שגאותו מפתהו דאיך אפשר שיש בו חסרון הידיעה כיון שהוא רב בחכמה.",
+                "<b>והנני</b> מציג לפניך הדברים המתלוין עם השפלות שמביאים לאדם לעבודת בוראו הביאם בעל ספר תפוחי זהב וז\"ל דברים המקדשים לאדם ענוה שפלות הרחקת גאוה והכעס והקפדה והזהר בברכת הנהנין להזהר לקו' בחצות לילה להיות תפילין דר\"ח עליו בשעת הלימוד ועיון בהלכה בכל יום וליזהר בטבילת קרי להיות מעשרה ראשונים ואחרוני' בבית הכנס' וליזהר בטלית ותפילין מן המובחר. ולקיים עונה משבת לשבת וליזהר במים ראשונים ואחרונים כראוי. עוד כתב להשגת החכמה למעט בדבור רק דבור מצוה והפרח ולבכות על דבר תורה שאינו מבין ולהתודות בלילה מה שעשה ביום ולישן מתוך בכיה וליזהר מעצבות ובפרט בשעת התפלה והתורה רק וגילו ברעדה כתיב טהרה טבילה יראת הרוממות בגין דהוא רב ושליט וליזהר מקלות ראש וליזהר לרחוק מבשר ויין כל מה דאפשר ולקדש עצמו בשעת תשמיש ולהשלים מלת צדי\"ק בכל יום (צדי\"ק ר\"ת צ' תשעים אמנין ד' ארבע קדושות י' עשרה קדישין ק' מאה ברכות בכל יום) וליזהר מהגאוה וללמוד תורה מעוטף בטלית ותפילין עכ\"ל.",
+                "<b>עוד</b> כתב בשער היראה יום ראשון וז\"ל להסיר לבו מדת האכזריות ונקמה והכעס והקנאה שכל אלו הם מדות נמשכות מיצר הרע ששורשו שורש הדין. ואעפ\"י שמדות יצר הרע הם רבות השרשים הם שלשה הגאוה וקושי עורף והרתחת האדם לדבר קשות סימן לדבר רוח רעש אש אשר לא בהם ה' אמנם בקול דממה דקה שם נמצא המלך וכן דרך בני היכל מלכות בשר ודם להיות דבריהם בחשאי ומי שדבריו בקול נמוך הוא מדרכי הענוה ובלי ספק הוא מתדבק עם המלך עכ\"ל. הרי שאין השגת השלימות כי אם בהרחקת מהגאוה ולבחור בשפלות ואף על פי שיש דברים המתלוין עמהם אמנם דע שהשפלות הוא שרש להמשיך לכלן.",
+                "<b>אך</b> כיון שהגאות על הרוב נמשך לאדם בראות עצמו בחור בכחו ובגבורתו ובפרט אם הוא יפה עינים וטוב רואי מתגאה בכחו וביופיו ורועה רוח ורודף קדים לרדוף אחר שרירות לבו. אך כל זמן שיצר גאותו מתגבר עליו ישים נגד עיניו איזה זקן שבימיו ויסתכל בו כי עוז פניו ישונה מרבוי הקמטים וסר כחו מעליו והולך על שלש מדוכה וכפוף מרתת בלכתו כמשא בביתו אין כח בו לדבר ולא דבר רך לשבר אינו טועם מאכל ומים בוחר מות מחיים. וישים נגד עיניו כי כך עתיד להיות אם יגיע לזקנה ויכלם ויתבושש בינו לבין עצמו באומרו מי שעתיד לבא במצב זה איך הוא מתפאר בכח ויופי כי מה יענ' לכל שואל בזקנותו היכן כחך ויופיך אשר עמהן הכעסת לבוראך והתגברת על חברך והיית רע לשמים ולבריות. וגם ישים נגד עיניו שבבא למצב הזקנה זכור יזכור מכל אשר עשה בבחרותו וימאס בכל מעשיו כמדת הזקן שהוא מואס בדרכי הבחורים כנבלה מוסרחת ואז יראה בעיניו פרי מעשיו המתועבים ויכסהו בושה וכלימה בלי יוכל לתקן מה שעיות ובשומו כל זה נגד עיניו ישפיל עצמו עד עפר ואז השפלות יבאהו אל הירא' לעבוד לבוראו בכל לבבו ובכל נפשו.",
+                "<b>וכדי</b> שתראה מעלת השפלות הנני כותב לך מעלת אברהם אבינו ע\"ה מה שהגיע לו עם נמרוד הרשע מיום הולדו עד שנתפרסם בעולם ועכ\"ז לא נתגאה והשפיל עצמו עד אומרו ואנכי עפר ואפר כ\"ש כל אדם שאף עפ\"י שיחי אלף שנים ברוב גדולות לא יוכל להשיג אחד מיני אלף מה שהשיג האדם הגדול בענקים אברם הוא אברהם.",
+                "(מעשה אברהם אע\"ה ממה שאירע לו עם נמרוד)",
+                "<b>אמרו</b> שקודם שנברא אברהם היה נמרוד כופר באמונת האל יתברך והיה מתגאה בעצמו ואומר שהוא אלוה ואנשי זמנו הקדמונים היו עובדים ומשתחוים לו והיה זה המלך תוכן וחכם וראה בחכמת הכוכבים שיולד אדם א' בימיו ויעמוד כנגדו להכחישו מאמונתו ולנצחו ויחרד חרדה גדולה ומפחיו מה עשה שלח אחרי השרים והפחות שלו והגיד להם הדבר ואמר להם מה תיעצוני לעשות בזה הילד שעתיד לבא. אמרו לו העצה שאנו מסכימים על זה הוא שתבנה בית גדול ותשים שומר בפתחו ותכריז בכל מלכותך שכל הנשים שהן מעוברות שיבואו לשם ואחרי בואם יבואו גם כן החיות ויהיו אצלם לשמור עד זמן לדתם ובבוא האשה ללדת יראו אם בן הוא ישחטוהו על בטנה ואם בת היא וחיה ותתן מתנות לאמה ותלבישנה בגדי מלכות ותקרא לפניה ככה יעשה לאשה אשר תלד בת. ויהי בשמעו עצתם שמח שמחה גדולה עד מאד והכריז בכל מדינות מלכותו שיבואו כל האומנים לבנות בית גדול למלך גבהו ששים אמה ורחבו שמוני' אמה ואחר כלות לבנות הבית הכריז שיבאו כל הנשים המעוברות לבית ההוא להיות שם עד שתלדנה שם והפקיד פקידים להביאם לשם גם הפקיד על הבית שומרים לשמור את הפתח לבלתי ילכו. גם הפקיד עליהן נשים מילדות להולידן וגזר עליהן שהבן היולד ישחטו אותו על חזה אמו שיולדה והבת שילבישו את אמה בגדי שש משי ורקמה ויוציאנה משם ויעשו לה כבוד הרב' כי כן צוה המלך ויוליכוה לביתה בכבוד. אמר המגיד שנהרגו על הדבר ההוא יותר משבעים אלף זכרים וכראות מלאכי מעלה הריגת אלו הילדים אמרו לפני הקב\"ה רבש\"ה הלא ראית מה שעה הרשע הכופר נמרוד בן כנען אשר הרג כמה ילדים ושפך דמם ארצה על לא חמס בכפיהם אמר להם מלאכים קדושים ידעתי וראיתי כל לא אנום ולא אישן ורואה אני ויודע הנסתרות והנגלות אבל אתם תראו מה אעשה לרשע הכופר הזה כי אשים ידי עליו ליסרו. אמר המגיד שבזמן ההוא הלכה אם אברהם אע\"ה ולקחה איש תרח שמו ותהר ממנו ויהי כמשלש חדשים ותגדל בטנה ופניה מוריקות אמר לה תרח בעלה מה לך אשתי פניך מוריקות ובטנך גדולה אמרה לו בכל שנה ושנה אירע לי זה החולי שיאמרו לו קו\"לצני אמר לה תרח הראיני בטנך שיראה לי שאת מעוברת ואם כך הוא אין ראוי לעבור את מצות אלהינו נמרוד שם ידו על בטנה עשה לה הקב\"ה נס והלך הילד למעלה תחת החזה ופשפש בידיו ולא מצא שום דבר אמר לה צדקת מה שאמרת ולא נראה הדבר ולא נודע עד שנשלמו חדשי הילד ומרוב פחדה יצאה מן העיר והלכה דרך המדבר קרוב לנהר אחד ומצאה שם מערה גדול' ונכנסה לשם. ולמחר אחזוה חבלי יולדה ותלד בן ותראה את המערה כלה מאירה כשמש מאור פני הילד ושמחה שמחה גדולה והוא היה אברהם אע\"ה ופתחה פיה ואמרה אוי שילדתיך בזמן הזה שמלך נמרוד הרג בעבורך ע' אלף זכרים ואני אפחד עליך מאד שאם ידע בך יהרגך ועל זה יותר טוב שתמות במערה הזאת ולא יראוך עיני שחוט על החזה שלי ולקחה מלבוש אשר עליה והלבישה אותו ועזבתו במערה ואמרה יהי אלהיך עמך לא ירפך ולא יעזבך והלכה לדרכה. אמר המגיד שאברהם אע\"ה בעודו במערה ילד קטן ולא היה לו מינקת שתניקהו בכה ושמע הש\"י בכייתו באשר הוא שם ושלח לגבריאל המלך לחיות אותו ולתת לו חלב כי היה מוציא לו חלב מאצבעו הימין והוא היה יונק ממנו עד שהיה אברהם בן עשרה ימים והתחיל ללכת בארץ ויצא ממערה וילך על שפת הנהר וכשבא השמש ויצאו הככבים אמר אלו הם האלהים אח\"כ כשעלה עמוד השחר לא ראה הככבים אמר לא אעבוד את אלו כי אינם אלהים ואחר כך ראה השמש אמר זה אלי ואנוהו. וכשבא השמש אמר אין זה אלוה ראה הירח אמר זה אלי ואעבוד אותו כשהחשיך אמר אין זה אלוה יש להם מניע עודנו מדבר והנה בא המלאך גבריאל ואמר לו שלום עליך אברהם א\"ל עיך שלום א\"ל מי אתה א\"ל אני גבריאל המלאך שליח מן הקב\"ה בשעה ההיא הלך למעיין אחד שמצא שם ורחץ פניו ידיו ורגליו והתפלל שם לאל יתברך בכריעה והשתחויה. אמר המגיד אם אברהם אע\"ה זכרה אותו ובכתה בכיה גדולה ויצתה מן העיר לבקש את בנ' במער' שעזבתו שמה ולא מצאתו והרבת לבכות עוד עליו והיתה אומרת אוי לי כי ילדתיך טרף לחיות השדה לדובים או לאריות או לזאבים והיתה הולכת על שפת הנהר ומצאה את בנה ולא ידעתהו כי גדל מאד בקומה אמרה לו שלום עליך והשיב לה ועליך שלום מה את הולכת באלו המדברות אמרה לו אני יצאתי מן העיר לבקש את בני אמר לה ובנך מי הביאו הנה אמרה לו הייתי הרה מארח אישי ובזמן הלידה פחדתי על בני שהיה בבטני שלא יהרגני מלכנו נמרוד בן כנען כמו שהרג מספר ע' אלף ילדים ובאתי אל המערה אחד בזה הנהר ואחזני צירי יולדה וילדתי בן ועזבתיהו במערה והלכתי לביתי ועתה באתי לבקש ולא מצאתיו. אמר לה אברהם אלו הדברים שאמרת שעזבת ילד כמה ימים יש לו אמרה לו כמו עשרים יום אמר לה וכי יש בעולם אשה שתעזוב את בנה קטן במדבר לבדו ותבא לבקש אותו אחר עשרים יום אמרה היא אולי יחנן האל אמר לה אני בנך אברהם שבאת לזה הנהר בעבורו אמרה לו בני גדלת מאד כ\"כ והלכת על רגליך ודברת בפיך וכל זה בעשרים יום אמר לה כן שיודע לך אמי שיש בעולם אל גדול ונורא חי וקיים רואה ואינו נראה והוא בשמים מלא כל הארץ כבודו אמרה לו בני וכי יש אל אחר מבלעדי נמרוד אמר לה כן אמי אלהי השמים ואלהי הארץ ואלהי נמרוד בן כנען ועל זה תלכי לנמרוד ותודיעי אותו כזה הדבר הלכה לעיר ואמרה לאישה תרח איך מצאה בני ותרח היה שר וגדול בבית המלך נמרוד והלך לבירה מקום אשר המלך שם והשתחוה למלך ופניו ארצה ובזמן ההוא כל המשתחוה למלך לא היה מרים ראשו עד שיאמר לו תרים ראשך. א\"ל המלך הרם ראשך ושאל חפצך א\"ל יחי אדוני המלך ובאתי לבשר אותך על מה שראית בחכמת הככבים שיולד ילד במלכותך שיפסיד אמונתך והרגת בעבורו ע' אל זכרים אבשרך שהוא בני ואמו היתה הרה ולא ידעי בהריונה כי אמרה לי חולה הייתי מחולי קולצנ\"י ובקשתי בטנה ולא מצאתי שום עובר.",
+                "<b>ויהי</b> כאשר נשלמו חדשי הילד הלכה מן העיר לנהר ומצאה שם מערה ותלד שם בן ועזבה אותו לחיות השדה ואחר עשרים יום הלכה אליו ומצאתה מהלך על שפת הנהר ומדבר כאדם גדול ואומר שיש אלהים בשמים רואה ואינו נראה א' ואין שני. וכשמוע מנרוד אלו הדברים חרד חרדה גדולה עד מאד ויאמר ליועציו ושריו מה לעשות מזה הילד אמרו מלכנו ואלהינו כיצד תפחד מילד קטן ויש בכל מלכותך אלף אלפי אלפים שרים שרי אלפים ושרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות ושוטרים אין מספר הקטן שבשרים ילך ויביאנו ושימנו בבית הסוהר אמר להם הראיתם מימיכם ילד מעשרים יום הולך על רגליו ומדבר בפי' ובלשונו מבשר ואומר שיש אלוה בשמים אחד ואין שני לו והוא רואה ואינו נראה. אמר המגיד שכל השרים שהיו שמה תמהו תמיה גדולה מאלו הדברים ובין כך ובין כך בא השטן בדמות אדם לבוש משי שחור והלך והשתחוה לפני המלך נמרוד עד שאמר לו המלך הרם ראשך ושאל חפצך אמר לו מה אתה דואג וכלכם תמהים מילד אחד קטן איעצך עצה מה לעשות אמר לו המלך מה עצתך אל תפתח אוצרות כלי המלחמה ותתן לכל השרים והסגנים והפחות ולכל אנשי המלחמה ותשלחם אליו שיבא לעבוד אותך ויהיה תחת ידיך. אמר המגיד שצוה המלך לכל השרים ולכל<b> </b>אנשי המלחמה שיבואו ויקחו כלי זיין מאוצרות המלך וילכו להביא לאברהם וכראות אברהם אבינו שבאו אליו עם רב אחזהו רעדה ופחד גדול מפניהם ויצעק לאלהי השמים שיצילהו מידם כי הוא המציל עני מחזק ממנו ואתה תצילנו מהם וישמע אלהים את צעקתו וירא את דמעותיו וישלח לו את מלאך גבריאל להציל אותו מידם אמר לו המלאך מה לך אברהם ומה אתה בוכה א\"ל פחדתי מאנשים האלו הבאים עלי להרגני א\"ל לא תירא ולא תפחד כי האלהים עמך והוא יצילך מכף כל אויביך. אמר המגיד שהקב\"ה צוה לגבריאל שישים ענן וערפל בינו וביניה' בראותם הענן והחשך והערפל פחדו פחד ושבו אל נמרוד מלכם ואמרו לו נסעה ונלכה ממלכות זה וכשמוע המלך כך נתן מעות לכל שריו ועבדיו ונסעו משם למדינת בבל. ויהי אחרי נוסעם ויאמר אלהים לגבריאל לך אמור לאברהם שילך אחרי האויב נמרוד לבבל אמר לו אברהם אין לי צידה לדרך ולא סוס לרכוב עליו ולא אנשי חיל לעשות עמו מלחמה א\"ל גבריאל המלאך אין אתה צריך לשום דבר לא לצידה לדרך ולא לסוס לרכוב עליו ולא אנשי חיל לעשות עמו מלחמה ולא רכב וגם פרשים כי על כתפי תרכב ואני אשאך ואגיעך על בבל ויקם אברהם וירכב על כתפו של גבריאל כהרף עין באותה שעה מצא עצמו בשערי מדינת בבל וא\"ל המלאך יכנס למדינה ותקרא בקול גדול ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד אחר אחד ואין שני אין לו דמות הגוף ואינו גוף והוא אלהי האלהים ואלהי נמרוד ואני אברהם עבדו נאמן ביתו הלך אברהם אבינו ע\"ה וכנס בתוך המדינה והכריז בקול גדול לכל אנשי המדינה ה' הוא האלהים אחד ואין שני והוא אלהי השמים והוא אלה�� האלהים ואלהי נמרוד העידו כלם אנשים ונשים וטף על זה שהוא אמת וגם תעידו שאני אברהם עבדו נאמן ביתו. ויהי הוא הולך בשוקים וברחובות ומכריז מצא אביו ואמו וגם מצא למלאך גבריאל אמר לו המלאך אברהם תאמר לאביך ולאמך שיאמינו גם הם ויעידו בזה שאתה מכריז שה' הוא האלהים אין עוד מלבדו. ויהי כשמוע אברהם את דבר המלאך אמר לאביו ולאמו אתם עובדים לאדם כמוכם ותשתחוו אליו לדמות דמות נמרוד הלא ידעתם כי יש לו פה ולא ידבר עין ולא יראה אזן ולא ישמע ולא ילך ברגליו ולא יש בו תועלת לא לעצמו ולא לאחרים. ויהי כשמוע תרח את דבריו לקח אותו בדברים והביאו אל ביתו ויספר לו כל המאורע שביום א' הלך מהלך מ' יום וכשומעו זה הלך אצל נמרוד וא\"ל תדע אדונינו המלך הנער בני אשר היית בורח מפניו הנה בא ושאלתיו כמה זמן יש שהוא הולך בזה הדרך א\"ל אמש נסעתי משם והיום הגעתי הנה ויהי בשומעו ככה ויחרד חרדה גדולה עד מאד ויאמר לפני כל השרים והיועצים והחכמים להביא לו עצה על זה הילד מה לעשות עמו ויענו לו פה אחד יחי המלך נמרוד לעולם ויצוה ויכריזו שיכריז בכל המדינה משתה ושמחה שבעת ימים וכל איש ימשח בביתו וילבש ויצא בכל מיני לבושים ומשכיות ושיהיה כל המדינה צהלה ושמחה וגם תעשה בחצר בית המלך החיצונה והפנימית ובכל מדינות מלכותך ועוצם יכולתך הגדול יבא כל אדם ויעבוד אותך ויאמר המלך לעשות כן ותנתן דת בבבל בשוקים וברחובות וילבשו כלם כלי יופי ויתקנו אותם בכל לבושי שש ומשי ורקמה וכל מיני משכיות כסף איש איש כאשר השיג ידו. ויעשן כן.",
+                "<b>ויהי</b> אחרי כן כשבת מלך נמרוד על כסא מלכותו שלח אחרי אברהם ויבא אליו ואביו תרח עמו ויעבור אברהם לפני הפחות והסגנים עד שהגיע לכסא המלך אשר הוא יושב עליו ויתפוס בכסא והניע אותו ויקרא בקול גדול כדברים האלה אי נמרוד הנגעל הכופר בעיקר וכופר באל חי וקיים ובאברהם עבדו נאמן ביתו תמיד ותאמר כמוני שה' הוא האלהים אחד ואין שני ואינו גוף והוא חי ולא ימות לא ינום ולא ישן ותעיד על עצמך ותאמין שאני אברהם והוא ברא את כל העולם כדי שיאמינו בו וישא את קולו באלו הדברים והנה הדמותם שהיו שם עומדים נפלו על פניהם וכראות המלך והשרים במפלתם וגם צעקת אברהם נפלו כלם על פניהם ארצה עם מלכם נמרוד וימס לבו ונשאר כמו שתי שעות וחצי ארצה וימס לבו בקרבו גם פרחס נשמתו ממנו ואחר שתי שעות שב רוחו ונשמתו אל גופו ויקץ משינתו ויאמר המלך הקולך זה אברהם או קול אלהיך ויאמור לו קול זה קול בריה קטנה מכל בריות שברא קב\"ה בשעה ההיא אמר המלך נמרוד באמת אלהיך אברהם אלוה גדול וחזק מלך מלכי המלכים ואמר לתרח אביו שישא את בנו ויסר מעליו וילך לעירו וילכו שניהם יחדיו. ויהי אחרי כן ויגדל אברהם עד שהיה מבן עשרים שנה ותרח אביו חלה ויאמר אל בניו הרן ואברם בחייכם בני תמכרו לי אלו השני דמותם שאין לי מעות להוצאותינו הלך חרן ומכר את הדמותם הביא מעות להוצאות אביו וילך אברהם ויקח שני הדמותם אחרי' למכרם ושם חבל על גרונם ופניהם ארצה והוא היה סוחב אותם וצעק ואומר מי הוא זה שיקנה דמות איןבו תועלת לא לעצמו ולא למי שיקנהו לעוהבדו וגם יש לו פה ולא ידבר עין ולא יראה רגלים ולא ילך אזן ולא ישמע וכשמוע אנשי המדינה את דברי אברהם תמהו עד מאד והוא הולך בא ופגע זקנ' אחת ותאמר לו בחייך אברהם תבחר לי דמות אחד טוב מאד וגדול לעבדו ולאהבו אמר לה אברהם זקנה זקנה איני יודע בהם תועלת לא בגדול ולא בקטן לא לעצמם ולא לאחרים א��ר לה והדמות הגדול אשר לקחת מאחי הרן לעבדו היכן הלך אמרה לו באו גנבים בלילה הוא וגנבו אותו בעודי בבית המרחץ אמר לה א\"כ כיצד תעבוד לדמות כי אף לעצמו לא הציל מן הגנבים כ\"ש יציל לאחרים מרעתם ולך הזקנה השוטה וכיצחד תאמרו שהדמות שעבדת שהוא אלוה אם הוא אלוה למה לא הציל את עצמו מיד הגנבים אלא שהוא דמות אין בו תועלת לא לעצמו ולא למי שיעבוד אותו אמרה לו הזקנה א\"כ אברהם כדבריך למי אעבוד אמר לה תעבודי לאלהי האלהים ואדוני האדונים בורא שמים וארץ הים וכל אשר בם והוא אלהי נמרוד ואלהי תרח ואלהי מזרח ומערב דרום ופצון ומי הוא נמרוד הכלב שיעשה עצמו אלוה לעבוד אותו. אמרה הזקנה מכאן ולהלן לא אעבוד כי אם אלהיך אלהי אברהם ואם אעבוד אותו מה תועלת יהיה לי אמר לה כל מה שגנבו ישוב לך וגם תציל נפשך מגיהנם אמרה הזקנה מה אומר כדי להציל את נפשי משחת א\"ל תאמרי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת א' ואין שני ממית ומחיה הוא חי לא יראה מות וגם אני אברהם עבדו נאמן ביתו אמרה הזקנה מכאן ולהלן אני אומרת כדבריך ואעיד על עצמי שה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואתה אברהם נביאו ואאמין בשי\"ת ובך. אמר המגיד ששבה בתשובה ונתחרטה על שעבדה את הדמות ואמרו שגם מצאה הגנבים והשיבו לה הנגיבה וגם הדמות מה עשתה זאת הזקנה לקחה אבן בידה והכתה על ראש הדמו' ואומרת אוי לך ולמי שיעבוד אותך עוד כי אין בך תועלת ולא למי שיעבוד אותך ויצאה מביתו בשוקים וברחבות והיא צועקת ואומרת מי שרוצ' להציל נפשו משחת ויצליח בכל מעשיו יעבוד לאלהי אברהם. אמר המגיד שהזקנה בכל יום היתה זועקת עד שהשיבה בתשובה אנשים ונשים הרבה שמע המלך שמועה זו שלח אחריה והביאוה לפניו אמר לה מה עשית כי שטית מאחרי עבודתי למה לא תעבידי אותי שאני אלהיך ואני יצרתיך אף תמכתיך בימיני. השיבה ואמרה אתה מן הכוזבים ואתם כופר בעיקר באל א' ואין שני ואתה אוכל מטובו ותעבוד אל אחר ותכפור בו ובתורתו ובאברהם עבדו. ויהי כשמוע המלך את דבריה צוה להרוג אותה והרגו אותה ופחד ורהב לבבו מדבריה ותמה על עצמו ולא ידע מה יעשה עם אברהם שהפסיד אמונתו כי רוב המון העם האמינו באלהי אברהם וכראות השרים שלו היגון אשר שם בלבו ובשומעם דבריו אמרו לו קום מהרה והלכת אל המקום אשר היית הולך פעמים אחרות ותכריז שכל אנשי המדינה יעשו ז' ימים משתה ויום טוב וישימו עליהם כל החפצים ובגדי משי ורקמה ואבנים טובות ואבנים יקרות שהום וישפה ודברי' אחרים וכל כלי זהב וכסף ומאכל ומשתה וכל מיני מגדים וכראות אברהם את גודל העושר ותוקף אנשי רוב המדינה ורוב עושרם יבא ליכנס תחת אמונתיך. ויהי כשמוע השמועה נמרוד שמח שמחה גדולה ויבא עצה וצוה שיכריזו אל כל אנשי המדינה ללכת אל המקום אשר היו רגילין לבא שם שנה בשנ' בגן ויביאו שם הדמות' ויעשו שם ימי משתה ושמח' ויום טוב יותר ממה שהיו רגילים מקודם. ויהי בתוך ימי המשתה ויאמר המלך לתרח אבי אברהם להביא את בנו לראות גדולתו ועושר כבוד מלכותו ורוב שריו ועבדיו ויאמר תרח לבנו בני אברהם בא עמי למועד המלך נמרוד אלהינו אמר אברהם איני יכול לצאת לשם א\"ל תרח א\"כ תשב עם הדמותם עד בואנו משם ויעש כן וילך תרח וישב אברהם עם הדמותם וגם דמות המלך היו שם וירא אברהם אשר הלך המלך אל בית הועד אשר לו ויקח בידו גרזן ובראותו דמות המלך יושבים אמר ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים וישליכם מעל כסאם ארצה ויך בהם מכה גדולה בגדול החל ובקטן כלה לזה קטע רגלו ולזה ��רת ראשו ולזה שבר עיניו ולזה שיבר את רגליו וכלם נשברים ויצא אברהם וישלמו ימי המשתה ויבא המלך אל ביתו וקודם זה כששיבר אותם שם הגרזן ביד גדול הדמות. וכראות המלך את צלמיו שבורים אמר מי היה כאן ומי הוא אשר מלאו לבו לעשות כן ויענו כל העם בוכים ויאמרו אדונינו המלך תדע לך שאברהם היה יושב אצלם ושמענו שהיה משבר להם. ויצו המלך להביא את אברהם לפניו ויביאו אותו ויאמר לו המלך ושריו למה שברת את אלהינו אמר אני לא שרתי אותם לא שבר אותם כי אם הגדול שבהם הלא תראה היות הגרזן בידו ואם לא תאמיני שאל ממנו והוא יגיד ובשומעו דבריו חרה לו עד מות ויאמר להוליכו לבית הסוהר ויצו אל שר בית הסוהר לבלתי תת לו פת לאכול ולא מים לשתות. אמר המגיד שאברהם אע\"ה בעודו בבית הסוהר נתן עיניו לשמים ויאמר ה' אלהי אתה יודע הנסתרות ואתה ידעת כי לא הגעתי עד הנה כ\"א על עבודתך והקב\"ה שמע את תפלתו ושלח לו המלאך גבריאל להושיעו מיד זה וא\"ל שלום עליך אברהם אל תירא ואל תחת כי ה' אלהיך עמך בשעת ההיא נר' לו מעין מים חיים א' ושתה מהן והביא לו המלאך כל מיני מאכל לאכול וישב עמו שם כדי ללוותו שנה תמימ'.",
+                "<b>ויהי</b> אחרי השנה ההיא באו שרי המלך ויעציו לאכול ולשתות עם המלך ויאמרו למלך לבנות לו גדר גדול ולהכריז בכל מדינתו שכל מי הוא חפץ לעבוד בעבודת הלך שיביא אל הבית הזה עצים הרבה עד שימלא כל המקום עצים פה לפה ואחר כך יבעירו העצים באש עד שתעלה השלהבת לשמים ותשליך בתוכה לאברהם ובזה יאמינו בך לעולם ולא תפסיד אמונתך. וישמח המלך על העצה הזאת יעוצה שמחה גדולה מאד ויצו לכל העם לאמר כל איש ואשה נער וזקן אשר בכל מדינות המלך יביאו עצים אל הבית הזה הגדול אשר בנה עד מלאת אותו ויעשו כן כל העם וימהרו להביא את העצים אל הבית ההוא כי נתן להם זמן עד מ' יום ובכל זאת אברהם עומד בבית הסוהר ויצו המלך לעשות כבשן גדול בתוך הבית אשר בנה וידליקו את העצים בתוכו והנה עלה השלהבת עד לשמים עד שכל העם פחדו מרוב האש ושלח אל שר בית הסוהר לאמר לו תביא לי את אויבי אברהם והשליכהו לתוך זה הכבשן של אש ויבא שר בית הסוהר לפני המלך להשתחוות לפניו ויאמר לו איך תשאל ממני אדם שזה לו עכשיו שנה תמימ' שעמד בבית הסוהר ולא הביא לו שום אדם לא לחם ולא מים ולא שום מאכל בעולם אמר לו עכ\"ז תלך בבית הסוהר ותצעק אליו אם ישיבך תביאנו ואשליכנו באש ואם מת יותר טוב ותקברו אותו ולא יזכר שמו עוד הלך שר בית הסוהר לפתח הבור ויקרא בקול גדול וחזק אברה' אתה חי או מת ויען אותו אנכי חי אמר לו מי נתן לך אכילה ושתיה עד הנה אמר לו האכילני והשקני מי שהוא יכול על כל הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים עושה נפלאות לבדו וגם הוא אלקי נמרוד ואלקי תרח אלקי כל העולם הוא זן ומפרנס לכל ראוה ואינו נראה והו' בשמים ממעל ונמצא בכל מקום ומשגיח כל הפרטים. ויהי כשמוע שר בית הסוהר את דבריו ויאמן גם הוא באלקי אברהם ויאמר אלקיך אברהם הוא האלקים ואני אעיד על זה וגם אתה עבדו ונביאו באמת ונמרוד הוא משקר ויהי באומרו כך ויגידו למלך לאמר הנה שר בית הסוהר מעיד על אלקי אברהם שהוא אמת ואברהם עבדו אמת ויתמה המלך מאד וישלח אחריו ויאמר לו מה לך שר בית הסוהר איך כפרת בי ואמרת שאלקי אברהם אמת וגם אברהם עבדו אמת. אמר לו שכן הוא האמת ואתה המלך נמרוד כופר באמת ובראות המלך את דברי שר בית הסוהר נתעצבן אל לבו מאד וימלא חמה ויצו לפגוע באיש הזה להמיתו ויצעק שר בית הסוהר בפגוע בו ויאמר ה' ��וא האלקים הוא אלקי כל העולם ואלקי נמרוד הכופר. אמר המגיד שהסייף לא היה חותך בצוארו ויותר שהיה מכה בסייף היה משבר הסייף תמה המלך ויצר להביא את אברהם ולהשליכו בתוך כבשן האש הלך א' מן השרים והביאו לניו ואמר לו המלך תשליכהו לתוך האש הגדולה ויקום להשליכו ותצא אש מן הכבשן ותשרוף אותו ויקום שר א' מלפני נמרוד להשליך אותו באש גם כן נשרף וכל מי שיהי לוקח אותו להשליכו באש היה שורפת אותו עד שמתו רבים אין חקר ואין מספר. ויבא השטן בדמות איש וישתחו לפני המלך ויאמר לו המלך מה לך תשאל ומה תרצה אמר לו איעצך עצה להשליך לאברהם בתוך כבשן האש תעשה תחבולה והבה לי עצים הרבה ומסמרות וחבלים ואני אעשה לך טראבוק\"ו שמתוך תנועתו תשליכהו בתוך כבשן האש מרחוק ולא ישרף האש לאיש ההוא וישמח המלך מאד על העצה הזו ויצו לעשות כן ויעשו הטראבו\"קו ואחר אשר השלימו לעשות נסו אותו בפני המלך שלשה פעמים עד שמרחוק השליכו בו אבנים לתוך האש והוא הנקרא טראבוק\"ו ויקחו את אברהם וקשרו זרועותיו ידיו ורגליו בקשר חזק וישימו אותו בתוך הטראבו\"קו להשליכו. וכראו' אברהם אע\"ה איך קשרו אותו נשא עיניו לשמים ואמר ה' אלקי אתה רואה את אשר הוא עושה בי הרשע הזה גם מלאכי מעלה אמרו לפני הקב\"ה רבש\"ע מלא כל הארץ כבודך הלא ראית מה עשה מלך נמרוד בעבדך ונביאך אברהם אמר הקב\"ה איך לא אדע ואנכי יודע כל הנסתרות אבל אראה אני לכם נקמה בנמרוד הכופר ואציל את אברהם עבדי אמר המגיד שהשטן בא אצל אברהם בדמות אדם וא\"ל אברהם אם תרצה להציל מאש נמרוד השתחוה אליו והאמן בו ויהי כשמוע אברהם את דברי השטן ויאמר לו יגער ה' בך השטן פחות נבזה ארור כופר ויצא מלפניו. ותא אמו של אברהם לנשק לבנה קודם שישליכו אותו לכבשן האש ותאמר לו בני השתחוה לנמרוד ותכנס תחת אמונתו ותנצל מכבשן האש. אמר לה אברהם אמי אמי תלכי מעלי ודחה אותה מעליו ויאמר לה אמי אש נמרוד תכבה אותו המים אבל אש אלקי לעד לעולם אינו מכובה ומים לא יוכלו לכבותו וכששמע' דבריו דברי מצודקי' אמרה לו האלקים אשר אתה עובד הוא יצילך מאש נמרוד. ויהי אחרי כן וישימו אותו בכף הטראבוק\"ו להשליך אותו בתוך הכבשן מלאכי השרת בקשו רחמים מלפני הקב\"ה לרדת להצילו מאש נמרוד. ויבא אליו גבריאל ויאמר לו מה אברהם האצילך מזה האש אמר ליה האלקים אשר אני בוטח בו אלקי שמים וארץ הוא יצילנו וכראות הקב\"ה כוונתו הטובה פנה אליו ברחמים ויאמר לאש ההיא קרה ושלוה על עבדי אברהם. אמר המגיד שהאש נכבה בלא מים והעצים הציצו ציץ וכלם הוציאו פירות כל עץ יתן פריו ושב הכבשן כמו גנת ביתן המלך והמלאכים יושבים עם אברהם בתוכו ויפן המלך וירא את הגן ואת המלכים יושבים עם אברהם בתוך הגן ויאמר לאברהם כשוף גדול אתה יודע שהאש אינה שולטת בך ולא עוד שאתה מראה לעם שאתה בתוך גנת ביתן ויענו כל שרי נמרוד יחדיו למלך לא אדונינו אין זה כשוף כי אם יכולת אולה גדול אלהי אברהם ואין שלוה אחר מלבדו ואנחנו מעידים על זה. וגם שאברהם עבדו באמת ויאמינו בשעה ההיא כל שרי נמרוד וכל עמו בה' אלהי אברהם ויאמרו ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד עכ\"ל.",
+                "<b>הרי</b> עיניך הרואות מעלת אברהם אע\"ה עד שקראו קב\"ה אוהבי דכתיב זרע אברהם אוהבי ועכ\"ז לא נתגאה היש בכל באי עולם שיוכל להתגאה כמוהו ועכ\"ז השפיל עצמו עד עפר ואמר ואנכי עפר ואפר מי לנו גדול כמשה אדון הנביאים שהתורה מעידה עליו ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ורכב ערבות ועשה מלחמה במלאכים והנחיל תורה לישראל והשפיל עצמו יותר מאברהם באומרו לקרח ועדתו ונחנו מה דבר שאין בו ממש כארז\"ל דמשה ואהרן השפילו עצמם יותר מאברהם דעפר ואפר יש בו ממש ומה דבר שאין בו ממש וישמע כל אדם ויוסיף שפלו' לעצמו בנושא ק\"ו מיסודי עולם שהשפילו עצמם כ\"כ והשפלות מביאו לאדם לא לבעוט ביסורין אם באים עליו דכיון שמחשיב עצמו אין גומר בדעתו שעונותיו גרמו לו ואפילו שיכיר בעצמו שלא חטא מעולם גומר בדעתו שהם יסורין שבאו עליו להרבות שכרו שלפעמים הקב\"ה מביא יסורין על צדיק על לא חמס בכפיו להרבות שכרו לעולם הבא. והנה ראה ראיתי מקשים על זה וכי קצרה ידו יתברך ח\"ו להרבות בשכרם בלי יסורין כיון שאינם ראוים להם ועיין בספרי המפרשים ז\"ל.",
+                "<b>והנראה</b> לכאורה לע\"ד שאם ירבה הקב\"ה בשכר הצדיקים על דרך מתנת חנם בלי יסורין יתביישו הצדיקים משום מאן דאכיל דלאו דילי הבהיל לאסתכולי באפיה דמטעם זה יצא תחלה לבא בעולם זה כנודע ואם יקבל עכשיו בחנם מה הואיל בתקנתו. אבל עוד לאלוה מילין.",
+                "<b>ואגב</b> יתבאר הקושי העצום צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו אשר נתחבטו בו הררי עולם. דע שיש גלגול ויש עיבור גלגול הוא שהנשמה אחר מותה חוזרת בעולם השפל זה ונכנסת בגוף כאשר היתה בתחלה כבואה בראשונה והוא כדי שישלים איזה מצוה או מצות שחיסר מלקיים ושיסבול יסורין ויחזור לטעום טעם מיתה וחיבוט הקבר על הסבה הידועה לפני בורא עולם דיין האמת. ויש סוד העיבור כי יש נשמה שיצא דינה שלא יחזור בזה העולם בגוף מיוחד לה כדי שלא יחזור לטעום טעם מיתה ושאר הדינין הנמשכים אחריה כחיבוט הקבר וכדומה מה עושה הקב\"ה גוזר שיתלבש זאת הנשמה באיזה גוף מהחיים וישב שם עד מלאת ימי טהרה על ידי הצער והיסורין שסובלת בזמן עיבורה בגוף זה וכשנשלמת מסתלקת מגוף זה ועולה למעלה ויורת מקומה בג\"ע ונמצא זו שלא חזרה לטעום טעם מיתה וחיבוט קבר וכדומה כי לא חייב הפגם שבידו על זה כי אם עיבור בגוף אחר דרך השאלה עד זמן מה כמדובר. והנה בבואה נשמה זו להתעברת בגוף זה אם הוא צדיק צריך הקב\"ה להביא יסורין על הצדיק הזה אעפ\"י שאין בידו עון אשר חטא כדי שיצטער הנשמה שנתעברה בו כדי להיות לה הצער מירוק על פגם שבידה וכיון שאין ביד הצדיק עון כלל ונלקה על חנם בעבור הנשמה אשר נתעברה בו צריך הקב\"ה להרבות שכרו לעה\"ב יען שנצטער כדי לתקן את הנשמה המתעברת בו. וזה מה שארז\"ל שהקב\"ה מביא יסורין על צדיק בלי עון כדי להרבות זכרו וק\"ל. וזהו סוד צדיק וטוב לו צדיק ורע לו שהנה צדיק וטוב לו הוא צדיק שלא נתעבר בו שום נשמה מעולם ולכן כל ימיו שלוה והשקט ובטח עד עולם שכך מחייב הדין שראוי הצדיק להיות בשלוה. צדיק ורע לו הוא צדיק שנתעברה בו נשמה בהיות' משורש נשמתו וכדי למרקה צריך הקב\"ה להביא יסורין על צדיק זה כדי לצער לנשמה המעוברת בו כדי למרק' ולהשלימה ועל מה שנצטער בעבור אחרים מרבה הקב\"ה שכרו בעה\"ב על הפעולה שנעשה על ידו שנתקנה נשמה וחזרה למקומה וכו'. רשע וטוב לו הוא רשע שנתעבר בו נשמה כדי שיסבול צער גדול בהיותה בתוך גוף הרשע הזה בהיות עושה דברים רצים והוא נגד רצונה כי בהיותה בעולם זה בראשונה מאסה בדרכים אלה והורגלה בדרכי תורה שדרכיה דרכי נועם ועכשו שדין של מעלה חייב שתתעבר בגוף הרשע זה בעבור איזה פגם שבידו שיתמרק בקבלת צער ראות עושה זה שנתעבר בו דברים אשר לא כדת ובתשלום זמנה שכבר נתמרקה מסתלקת ממנו ועולה למעלה ומיהו כיון שע\"י רשע הזה נשתלמה אותה הנשמה משלם לו הקב\"ה שכרו בעולם הזה וזהו רשע וטוב לו. רשע ורע לו הוא רשע שלא היה בו עיבור נשמה כמדובר ולכן רע לו דכך מחייב הדין שלא יהיה טוב לרשע. ובזה מתיישב בכמה צדיקים שפעמים בשלוה וטוב להם ובקצת זמן ביסורין ורע להם הוא אשר דברנו והוא שבזמן שיש בהם עיבור נשמה רע להם כדי שיתמרק אותה נשמה וכשמסתלקת מהם טוב להם. וזהו גם כן ברשעים דקצת זמן טוב להם שהם בשלוה וקצת זמן רע להם דקודם שתתעבר בהם נשמה רע להם ואחר שתתעבר בהם נשמה טוב להם לשלם להם פעולם שנשלמה על ידם כדפרישית.",
+                "<b>ואפשר</b> לומה דכל זה רמזוהו רז\"ל באומרם צדיק וטוב לו צדיק גמור כלומר הנשמה שנתעברה בו היא נשמת צדיק גמור ולא נתעברה בו כי אם להדריכו ולזמרו לבל יכשל בשום דבר כיון שהוא התחיל לנהוג עצמו בזה וזה הוא צדיק גמור ירצה הוא צדיק מצד עצמו והמתעבר בו גמור ומושלם ג\"כ ולא בא אלא להדריכו כמדובר. צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור כלומר הוא צדיק אבל מי שנתעבר בו אינו גמור וכיון שצריך לגמור ולהשלים עצמו צריך להביא עליו יסורין כדי שיתמרק המתעבר בו.",
+                "<b>רשע</b> וטוב לו רשע שאינו גמור ירצה הוא רשע והמתעבר בו אינו מושלם וגמור ונגזר עליו שיתעבר בו לסבול צער מעשיו המכוערים ועל כן טוב לו שמשלם שכר פעולתו כדפרישית.",
+                "<b>רשע</b> ורע לו רשע גמור הכוונה הוא רשע ונתעבר בו נשמה של שלם גמור משורשו אולי יכול להדריכו בדרך טוב ולא יכול ועל כן ורע לו יען שלא שמע עצת הגמור שנתעבר בו וזה הוא רשע גמור כלומר הוא רע ונתעבר בו גמור ומושלם להדריכו בדרך ישרה ולא רצה.",
+                "<b>וזהו</b> הטעם דפעמים תראה רשע אין כמוהו ברשעות דפתע פתאום חוזר בו ומתחרט מכל הרעות שעשה ועושה תשובה ונעשה צדיק אין כמוה הנשמה שנתעברה בו מדריכו ושמע לעצתה.",
+                "<b>דרך</b> שני אמשול משל לבא לענין משל לשני מלכים האחד מלך גדול רם ונשא מלכותו בכל משלה מקור השלמיות והשני מלך שפל בתכלית השפלות מחוסר מכל שלימות רק אין עליו כי אם שם מלך כי אינו משורש המלוכה כ\"א שמרד ומלך מעצמו ויתלקטו עמו אנשים רקים ופוחזים וכל מר נפש והולך נע ונד מהר להר ומגבעה לגבעה לפצות לעוברים ושבים בדברי חלקלקות ונודר להם מתנות נשיאים ורוח וגשם אין מתהלל במתת שקר שיניחו למלך הגדול והנורא שמלכותו בכל משלה ויבואו אצלו ומי שיאן בו דעת מתפת' ממנו ומתקרב עצלו מסמיות עינים שיש לו מלהסתכל שאין למלך זה מלכות בפני עצמו כי מה שמולך הוא בתוך ממשלת המלך הגדול ומפתו אוכל ומימיו שותה אלא דמורד ואומר כי המלכות שלו והמלך האדיר והגדול מרוב יכולתו וממשלתו משחק ממנו ולכל איש הפורש ממנו ומתחבר עם המלך השפל מעשירו עושר גדול ברוב שלוה והשקט להראות גדולת מלכותו עם זה כאילו אומר אין מלכותו תלוי ברוב עם כי הממלכה שלו הוא והרוצה לפרוש יפרוש כי אין שום חסרון מגיע לו מפרישותו ואדרבה לאנשים אשר עמו תחת ממשלתו אינו מעשירם כדי שלא יראה שהם מחזיקים מלכותו ואם ירצו לעובדו מצד הטוב במה שהוא טוב מוטב ואם לא הרשות נתונה שאם רוצה לפרוש ממנו יפרוש ולכן כל אנשיו מהם עשירים מהם עניים לרמוז שאיני מסביר להם פנים כדי שיעבדוהו יתגדל מלכותו דאין מלכותו תלוי בהם דמטעם זה לכל הפורש ממנו ומתחבר עם המלך השפל מצליחו ומעשירו לומר הרי החזקתי בידיך שתבא בחברת מלכך לבא להלחם עמי אם תוכל ואז תראה משפלות ובזוי מלכך אשר בחרת ואי�� מלכותו הבל ואין בו מועיל. והנה הנמשל מובן מעצמו ומיהו אפרשנו קצת שהנה המלך הגדול הוא הקב\"ה שהמלכות שלו הוא ומלכותו בכל משלה ולהראות על זה כל המתחבר עמו שהוא הצדיק ורע לו כדי שלא יראה שתלוי מלכותו בחברת רבוי אנשים עמו ומחזיק בידם כדי שלא יפרשו ממנו כי המלכות שלו היא ואין צורך לו מאנשים וכמו שפירשו חז\"ל על פסוק ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם שבשעה שהביא מבול לעול' וימח את כל היקום ולא נשאר בריה אז וישב ה' מלך לעולם לומר שאין מלכותו תלוי ברוב עם כמלך ב\"ו שתלוי מלכותו באנשים שאם אדם אין על מי ימלוך. והמלך השפל הוא סמאל הרשע דמרד ברבו ועליו נאמר לא תשתחוה אל אחר דא סמאל כי איתא בזוהר המפתה לאדם למרוד במלך האמת ויתחבר עמו והוא רשע וטוב לו דכיון שפירש מהקב\"ה ומתחבר עם סמאל מעשירו הקב\"ה עושר גדול כאילו אומר הנה החזקתי בידך שתבא עם מלכך אשר בחרת בו להלחם עמי ותראה רפיון כח ושפלות ממשלת המלך אשר בחרת לחסות בצלו וזו היא הסיב' צדיק ורע לו רשע וטוב לו כי הצדיק אינו מעשיר אותו הקב\"ה ואין נותן לו מנוחה שלא יראה שמחזיק ביד כל המתחבר עמו כאילו מלכותו תלוי בהיות עמו רוב עם וכל הבוחר להיות עמו בעבור שהוא מלך אמת ואין מלך כמוה יהיה וכל הפורש יפרוש שאין מעלתו תלויה באחרים כמלך ב\"ו כו' כדפרישי' ולכן רוב המתחברים עמו עניים ורע להם שאם יתעשר לכל המתחברים עמו שהם הצדיקים נראה שמבקש אנשי' לעזרת מלכותו ושוחדם בממון כדי שלא יפרושו ממנו ושיתקבצו עמו רבים לכן אינו מעשיר לכל הצדיקים ומה שמעשיר לזה יותר מאחר לפי שרואה דבקותו עמו אין סוף ומתו כך אף שיבואו עליו כל יסורין שבעולם אינו פורש ממנו לכך מעשירו אך לצדיק שרואה בו צד מה שמץ טינא בלבו אינו מעשירו כדי שלא יאמר דשוחדו בממון כדי שלא יפורש ממנו כדי שיתגדל מלכותות וזהו שרמזו רז\"ל בדבריהם הנעימים צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור והוא כדפרישית ורשע וטוב לו הוא רשע שאינו גמור והלך ודבק בסמאל הרשע ומעשירו הקב\"ה לומר לו ראה שאיני מצטער מפרישותך כי אין מלכותי תלוי בעם הנני מחזיק בידך שתבא עם מלכך כנגדי ובהיות רשע שאינו גמור נותן לבו בטעם העושר שנולד לו כשנתחבר בסמאל ומבין טעמו של דבר ונותן לב לשוב אל ה' וזהו שאמרו רשע וטוב לו רשע שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור ולזה כשפורש מקב\"ה אינו מעשירו כי יודע הקב\"ה דרוב רשעתו סותם שכלו ואם יעשירנו טח לבו להבין כי העשירו הקב\"ה כדי לרמוז שאינו מצטער על שפירש ממנו ודבק באחר לפי שאין מלכותו תלוי בעם וכיון שאינו מבין מה צורך להעשירו וזהו רשע ורע לו רשע גמור דוק והבן במה שכתבתי דענין נאה ונחמד הוא לכל מי שאוכל יטעם לו הקב\"ה יגלה כבוד מלכותו במהרה בימינו אמן כדי להבין סודי תורתו ויתקי' תורה חדשה מאתי תצא אנס\"ו.",
+                "<b>מוסר</b> השכל בתערומת האדם עם יצרו הרע וכה יאמר לו יצרי יצרי אתה היית תחלת כל תחלואיכי וצרה ויגון טעמתי כי מיום שידעתיך עוד טובה לא ראו עיני כי אויל ביום יודע כעסו שעל כל מה שהבטחתני מצאתיך כוזב ותחת לשונך מרמה ותוך כי עד ארגיעה לשון שקר בדברי חלקלקות באת אצלי וחשבתיך לאוהב נאמן ומצאתיך אויב שונא נוקם ונוטר יצאת לשטן לי בכל משלח ידי מששתי את כל כי מה מצאתי מלאים חלאת טומאתך נסתכלתי בעיני שכלי ראיתי שכל מחשבותיך עלי להכרית מארץ זכרי ולהכניסני במבואות אפלות ליפול בשחת לא אוכל קום אשר משם דרך למשפטי גיהנם ארץ חשך וצלמות. כי ראיתי טומאת המעשים שהכרחתני לעשות והנה עלה מהם צחנת עד לברוח למרחקים להנצל מארס הריח אשר ממנו מתהוה שרש כל החולאים הממיתים אשר בראותי כן גזרה חכמתי לעשות אופנים לתקן מה שעויתי על ידך ולצאת מרשותך ושלא להביאתך עוד לעולם כי מות נמשך ממך ופשטים לאין מספר. ונתיעצתי עם נפשי רוחי ונשמתי וכה אמרו לי לעשות משערות ראשי מחטים לתפור בהם הקרעים שעשיתי על ידיך במלבושי הנשמה. ומגבות עיני לעשות חצים וזרועותי כקשת נחושה לזרוק על לבי חצי שנונים לפתוח פתחים להוציא דרך שם טומאת המחשבות אשר החביא יצרי הרע בקרבו. ולפשוט עורי מעלי בתער השכירה ולהעבידו עיבוד לשמה לתקן ממנו מגילות ארוכות מארץ מדה ומעצמותי קולמוסים לכתוב בדמי עליהם כל מה שהרבתי מהחטאים ועונו' ופשעים לפני מי שהרבה עמי חסדים לאין חקר ואין מספר ה' צבאות שמו כדי שיהיו פרושות לפני נגד עיני תמיד לכסה כלימה פני בהיותי קורא בהם דברים הזרים והמעשים המכוערים אשר עשיתי לפני מי שרואה ואינו נראה. ואמרו לי עוד יועצי הנז' הקדושים והטהורים לעשות מגידי מלקות לתפרו בעורקי ללקות עצמי מלקות ארבעים כל עת ורגע שיעלה על זכרוני מה שהכעסתי לבוראי בעצת הבוגד יצרי הרע אשר אבדתי זמני לרוץ אחריו כאיל ויחמור ובסוף הכרתי שהייתי כרץ אחרי החמור כל על כל המעשי' שהדריכני לילה ויומם מצאתיהו עביט של מי רגלים. ולטבול עצמי לטהר חלאת זוהמתי שהטיל בי הצורר יעצוני לעשות חלל גופי מקום מקוה ארבעים סאה ולמלאתו ממימי דמעות עיני. ולהתיך חלבי בחום להב הסיגופים להדליק ממנו מדורה להיותי נידון באש ובמים יחד יומם ולילה לא יכבה. ובמלאת ימי טהרתי לעשות ממעי עבותים חדשים לקשור עצמי בהם כדי להיות מוכנע לעבודת בוראי כאשר ידריכני יצרי הטוב והטהור ולא לצאת עוד לרשות אחר.",
+                "<b>עוד</b> הוסיפו לדבר יועצי נפשי פקח עיניך ועשה אותם כשני אבוקות כשמש וכירח מאירות לפני ה' תמיד בעסק תורתו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ושפחותיך ממללות במרוצה כברק להרבות בתפלה ותחנות אולי יחנן ה'. ולשונך כעני סופר מהיר ברבוי דברים לפייס מדת הדין וראשך עלך כמגדל דוד וגופך כחומת ברזל נשגבה וחזקה לסבול צער הסגופים למרק טעימת עבירו' שעבר' ואת אשר אלהיך הכעסת שוב ואל תתרשל עד זמן שתרא' בעצמך שימחו כל עונותיך ואח\"כ לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך. כל זה יעצני נשמתי רוחי ונפשי וראיתי שדברי קדש הם נחמדים מזהב ומפז ומתוקים מדבש ונופת צופים ישרים משמחי לב. ויהי כשומעי חשתי ולא התמהמהתי ועשיתי רגלי קלות כאילות לברוח מעצת יצרי הרע דמיונו כאריה יכסף לטרוף נפשי ולמסרה לחצר מות וככפיר יושב במסתרים ללוכדני בפח מוקשים ולהושיבני הצלמות גמרתי בלבי להלחם עמו בחזקה וביד חזקה. ולהפיל כל בנין שעל ידו בניתי וכל קנין אשר עמו קניתי. בהסתכלותי שכלם בנוים על קו תהו ואבני בהו ראיתי בעיני שכלי בתים שעמו בניתי ומשכיות שבהם תקנתי במום סיד הלבן בקירות הבתים הזפת השחור סחור סחור ויסודותיה בחשך יוסדו ובמקום תקרה צלמות כולו מות. והבית מלאה גלגולם מעשה אלילים עד שעלה צחנתו נתרבה סרחונו עד לברוח למרחקים או לעלות שחקים להציל מריח הרע באש אין כמוהו דבר רע. מאנה לנגוע נפשי ולא בחפצי. השלכתיהו אחור לבל אראה ברעתי ולא בצרתי. לכן בחרתי בעצת נשמתי רוחי ונפשי בכל לבבי ובכל חפצי לעשות כאשר צווני. שבאמת ידעתי כי לא רמוני ובדרך החיים הדריכוני. ובעשותי עצתם אין פגע ואין שטן ואל עזרי עזרני והצילנו מיד אויבי יצרי הרע אשר בי סרח. והראני יוצרי מקום לברוח ואריכות זמן לשוב אליו כי אל חפץ חסד הוא עוזר לשבים ומסייע למתקרבים. ותומך וסומך למדבקים עמו גם לבאים מבחוץ שבתחלה לא היו בכלל עמו. כאשר נהג עם החוטאים ששבו מיום שברא אדם על הארץ ועד עולם. ברוך המקרב אליו השבים כאב המקרב את בנים לאוהבם ולעדן נשמתם בגן עדנו מקום אשר עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו ומתנהג עמהם כאילו מעולם לא חטאו. ולא מדרך שטו. שבריה חדשה חישבם ביום שידובר בם.",
+                "<b>ואחר</b> עשותי עצת נשמתי והשלכתי מעלי כל אשמתי עשיתי שליח לנפשי שגם היא יעצני לטובה לעלות ראש להלוך במקום להבת שלהבת לפני בוראי ולשמוע מאחרי הפרגוד מה נעשה בדיני אחרי שובי וישמע את הקול כה אמר ' שמעתי את תפלתך ראיתי דמעתך הנני מוסיף על ימיך ושובע שמחות על פניך נעימות בימינך נצח. כה בשרני נפשי וכה העיד רוחי ונשמתי עדים נאמנים ראוי לסמוך בהם ואין לנטות מעליהם.",
+                "<b>תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.</b>\n"
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "שבט מוסר",
+        "enTitle": "Shevet Musar",
+        "key": "Shevet Musar",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "שער",
+                "enTitle": "Title"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הקדמת המחבר",
+                "enTitle": "Author's Preface"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מפתחות הפרקים",
+                "enTitle": "Index"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file