json/Talmud/Yerushalmi/Seder Zeraim/Jerusalem Talmud Peah/Hebrew/Venice Edition.json

{
    "language": "he",
    "title": "Jerusalem Talmud Peah",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/en/books/NNL_ALEPH001936038/NLI",
    "versionTitle": "Venice Edition",
    "status": "locked",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "תלמוד ירושלמי פאה",
    "categories": [
        "Talmud",
        "Yerushalmi",
        "Seder Zeraim"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "אילו דברים שאין להן שיעור הפיאה והבכורים והראיון וגמילו' חסדי' ותלמוד תורה אילו דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולן",
                "אילו דברים שאין להן שיעור כו' רבי בנימן בר לוי אמר רבי יצחק ורבי אימי הוון יתיבין מקשוי אמר למה לא תנינן תרומה עמהון אמר רבי אימי מפני המחלוקת אמר רבי יוסי אדם עושה כל שדהו ביכורים ואין אדם עושה כל שדהו תרומה התיבון הרי הוא אומר פיאה הרי אין אדם עושה כל שדהו פיאה ותניתה א\"ר יוסי קצירת שיבולת הראשונה דומה למירוחו עד שלא קצר שיבולת הראשונה לא נתחייבה שדהו פיאה משקצר שיבולת הראשונה נתחייבה כל שדהו פיאה ביקש לעשות כל שדהו פיאה עושה ברם הכא עד שלא נתמרח הכרי לא נתחייב כריו תרומ' ביקש לעשו' כל כריו תרומ' אינו עושה דתנינן תמן האומר כל גורני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום עד שישייר מקצת",
                "שיבולת הראשונ' מהו שתהא חייבת בפיאה איפשר לומ' היא חייבה כל שדהו פיאה והיא חייבת בפיאה קצר שיבולת הראשונ' ונשרפ' מהו שיהא צריך לקצו' פעם שנייה נשמעינה מן הדא קצר חצייה ומכר חציה ומכר מה שקצר קצר חצייה והקדי' מה שקצר נותן מן המשואר על הכל והקדש לאו כשרוף הוא הדא אמרה קצר שיבולת הראשונה ונשרפה אינו צריך לקצור פעם שנייה",
                "כילה את שדהו את אמר חזרה פיאה לעמרין מהו שתחזור פיאה לקצירת שיבולת הראשונה אמר רבי יוסי נילף פיאת עומרין מפיאת קמה מה פאת קמה לא חזרה קמה לקצירת שיבולת הראשונה אף פיאת עומרין לא תחזור פיאה לקציר' שבולת הראשונ'",
                "הפיאה יש לה שיעור מלמטן ואין לה שיעור מלמעלן הביכורים וראיון אין להם שיעור לא מלמעלן ולא מלמטן אית תני תנא הפיאה והביכורים וראיון אין להם שיעור לא למעלן ולא למטן מה נפיק מן ביניהון והן חד מן ששי' מן דמר דפיאה יש לה שיעור מלמטן ואין לה שיעור מלמעלן מה שנתן נתן חזר והוסיף חייב במעש' עד שעה שישלים מאן דמר הפיאה והביכורים והריאיון אין להן שיעור לא מלמעלן ולא מלמטן מה שנתן כבר נפטר חזר והוסיף חייב במעשרות",
                "רבי ברכיה בעי ולמה לא תנינן עפר סוטה ולמה לא תנינן אפר פרה ולמה לא תנינן רוק יבמה ולמה לא תנינן דם ציפור של מצורע לא אתינן מתנית' אלא דברים שהוא מוסיף עליהן ויש בעשייתן מצוה אילו אף על פי שהוא מוסיף עליהן אין בעשייתן מצוה",
                "והריאיון מתני' בראיית קרבן אבל בראיית פנים יש לה שיעור ואתייא כיי דמר רבי יוחנן מעה כסף שתי כסף דבר תורה",
                "תנא רבי יסא קומי רבי יוחנן ראייה כל שהוא חכמים הן שאמרו מעה כסף שתי כסף אמר ליה ויש כן זו א\"ר יונה וכל השיעורין לא חכמים הן שנתנו כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ לא אתייא מישאול אלא כהדא דתני ר' הושעיא לא יראו פני ריקם אפי' כל שהו' חכמי' הן שאמרו מעה כסף שתי כסף וקשיא מן דו סמך לדבר תורה הוא חכמים הן שנתנו כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדש' מן השרץ אמר רבי יוסי בי ר' בון רבי יוחנן כדעתיה דרבי יוחנן אמר כל השיעורין הלכה למשה מסיני דו אמר",
                "מעה כסף שתי כסף דבר תורה רבי הושעיא כדעתיה דרבי הושעיא אמר האוכל איסור בזמן הזה צריך לרשום עליו את השיעורין שמא יעמוד בית דין אחר וישנה עליו את השיעורין ויהא יודע מאי זה שיעור אכל",
                "אמרי חזר ביה רבי יוחנן מן הדא רבי יונה ורבי יוסי תרויהון אמרין לא חזר ביה ועוד מן הדא דאמר רבי לא בשם רבי אמי איתפלגון חזקיה ורבי יוחנן חזקיה אמר אדם חולק את חובתו לשתי בהמות רבי יוחנן אמר אין אדם חולק את חובתו לשתי בהמות אלא צריך שיהא בידו שתי כסף לכל אחת ואחת",
                "רבי שמעון בן לקיש בשם חזקיה אדם טופל בהמות לבהמה ואין אדם טופל מעות למעה היך עבידא היו לפניו עשר בהמות והקריב חמש ביום טוב הראשון והמותר מהו שידחה ליום טוב האחרון רבי קריספא אמר איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש חד אמר דוחה וחרנה אמר אינו דוחה ולא ידעין מה אמר דא ומה אמר דא אמר ר' זעירא נפרש מיליהון דרבנן מן מליהון דר' יוחנן דו אמר אדם טופל מעו' למעו' ואין אדם טופל בהמות לבהמה הוא דו אמר דוחה ורבי שמעון בן לקיש דו אמר אדם טופל בהמה לבהמה ואין אדם טופל מעות למעה הוא דו אמר אינו דחה אתא שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן לעולם הוא מוסיף והולך ודוחה את יום טוב עד שיאמר אין בדעתי להוסיף",
                "וגמילות חסדים הדא דתימר בגופו אבל בממונו יש לו שיעור ואתייא כיי דמר רבי שמעון בן לקיש בשם רבי יהודה בן חנינא נמנו באושא שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצות עד היכן רבן גמליאל בן איניניא ורבי אבא בר כהנא חד אמר עד כדי תרומה ותרומת מעשר וחרנה אמר כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך כמראשית כל תבואתך",
                "רבי גמליאל בר איניניא בעא קומי רבי מנא מה חומש בכל שנה ושנה לחמש שנים הוא מפסיד כולא אמר ליה בתחילה לקרן מיכן ואילך לשכר",
                "רב הונא אמר למצות עד שליש מהו לכל המצות עד שליש או למצוה אחת סברין מימר לכל המצות עד שליש רבי אבון אמר אפילו למצוה אחת רב חביבא בשם רבנין דתמן מהו שליש לדמים היך עבידא לקח אדם מצוה וראה אחרת נאה הימינה עד כמה מטריחין עליו עד שליש",
                "תני רבי ישמעאל זה אלי ואנוהו וכי איפשר לו לאדם לנוות את בוראו אלא אנווה לפניו במצות אעשה לפניו לולב נאה סוכה נאה שופר נאה ציצית נאה תפילין נאין אבא שאול אומר אדמה לו מהו חנון ורחום אף את תהא חנון ורחום",
                "מעשה בר' ישבב שעמד והחליק את כל נכסיו לעניים שלח לו רבן גמליאל והלא אמרו חומש מנכסיו למצות ורבן גמליאל לא קודם לאושא היה רבי יוסי בי ר' בון בשם רבי לוי כך היתה הלכה בידם ושכחוה ועמדו השניים והסכימו על דעת הראשונים ללמדך שכל דבר שבית דין נותנין נפשן עליו סוף הוא מתקיים כמה שנאמר למשה מסיני ואתייא כיי דמר רבי מנא כי לא דבר רק הוא מכם ואם הוא רק מכם למה שאין אתם יגיעין בו כי הוא חייכם אימתי הוא חייכם בשעה שאתם יגיעין בו",
                "רבי תנחומא בשם רב הונא ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה אותו משה אין כתיב כאן אלא אשר צוה ה' את משה אפילו דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה מסיני רבי יוחנן בשם רבי בנייה כאשר צוה ה' את משה עבדו וכן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה אותו משה אין כתיב כאן אלא את אשר צוה ה' את משה אפילו דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה בסיני רבי יוחנן בשם רבי בניה רבי חונה בשם רבי תורת אמת היתה בפיהו אפילו דברים ששמע מפי רבו ועולה לא נמצא בשפתיו אפילו דברים שלא שמע מפי רבו",
                "ורבנין אמרין כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד אפילו דברים שאת כסיל בהן ושמר רגלך מלכד רבי דוסא אמר מן ההורייה ורבנן אמרי מן העבירה רבי לוי אמר מן המזיקין אמר רבי אבא אם נתת מכיסך צדקה הקב\"ה משמרך מן הפיסין ומן הזימיות ומן הגולגוליות ומן הארנוניות",
                "מונבז המלך עמד וביזבז את כל נכסיו לעניים שלחו לו קרוביו ואמרו לו אבותיך הוסיפו על שלהן ועל של אבותיהן ואת ביזבזתה את שלך ואת של אבותיך אמר להן כל שכן אבותי גנזו בארץ ואני גנזתי בשמים שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף אבותי גנזו אוצרות שאין עושין פירות ואני גנזתי אוצרות שהן עושין פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו אבותי כנסו במקום שהיד שולטת בו ואני כנסתי במקו' שאין היד שולטת בו שנאמר צדק ומשפט מכון כסאו אבותי כנסו ממון ואני כנסתי נפשות שנאמר ולוקח נפשות חכם אבותי כנסו לאחרים ואני כנסתי לעצמי שנ' ולך תהיה צדקה אבותי כנסו בעולם הזה ואני כנסתי לעולם הבא שנ' וצדק' תציל ממות ולא מית אלא שלא ימות מית' לעתיד לבוא",
                "צדקה וגמילו' חסדי' שוקלת כנגד כל מצותיה של תורה שהצדקה נוהגת בחיים וגמילות חסדים נוהגת בחיים ובמתים הצדקה נוהגת לעניים וגמילות חסדים נוהגת לעניים ולעשירי' הצדקה נוהגת בממונו של אדם וגמילות חסדים נוהגת בין בממונו בין בגופו רבי יוחנן בר מריא בשם רבי יוחנן אין אנו יודעין אי זה מהן חביב או צדקה או גמילו' חסדי' כשהוא אומ' וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו וצדקתו לבני בנים הדא אמרה שגמילו' חסדים חביב' יותר מן הצדקה",
                "ותלמוד תורה שאלו את רבי יהושע מהו שילמד אדם את בנו יוונית אמר להם ילמדנו בשעה שאינה לא יום ולא לילה דכתיב והגית בו יומם ולילה מעתה אסור לאדם ללמד את בנו אומנות בגין דכתיב והגית בו יומם ולילה והתני ר' ישמעאל ובחר' בחיים זו אומנות רבי בא בריה דרבי חייא בר ווא רבי חייא בשם רבי יוחנן מפני המסורות רבי אבהו בשם רבי יוחנן מותר לאדם ללמד את בתו יוונית מפני שהוא תכשיט לה שמע שמעון בר ווה אמר בגין דו בעה מלפה בנתיה הוא תלי ליה בר' יוחנן יבא עלי אם שמעתיה מר' יוחנן",
                "כיבוד אב ואם רבי אבהו בשם רבי יוחנן שאלו את רבי אליעזר עד היכן הוא כיבוד אב ואם אמר להן ולי אתם שואלין לכו ושאלו את דמה בן נתינה דמה בן נתינה ראש פטרכולי היה פעם אחת הית' אמו מסטרתו בפני כלכולי שלי ונפל קורדקון שלה מידה והושיט לה שלא תצטע' אמר רבי חזקיה גוי אשקלוני היה וראש פטרכולי היה ואבן שישב עליה אביו לא ישב עליה מימיו וכיון שמת אביו עשה אות' יראה שלו פעם אחת אבדה ישפה של בנימן אמרו מאן דאית ליה טבא דכוותה אמרו אית לדמה בן נתינה אזלון לגביה ופסקו עמיה במאה דינר סליק בעי מייתה להו ואשכח אבוה דמיך ואית דאמרין מפתחא דתיבותא הוה יתיב גו אצבעתיה דאבוי ואית דמרין ריגליה דאבוה הוות פשיטא על תיבותא נחת לגבון אמר לון לא יכילית מיתותיה לכון אמ' דילמ' דו בעי פריטין טובן אסקוניה למאתים אסקוניה לאלף כיון דאיתעיר אבוה מן שינתיה סלק ואייתותיה לון בעו מייתון ליה בפסיקוליה אחרייא ולא קביל עלוי אמר מה אנא מזבין לכון איקרא דאבהתי בפריטין איני נהנה מכבוד אבותי כלום מה פרע לו הקב\"ה שכר אמר רבי יוסי בי רבי בון בו בלילה ילדה פרתו פרה אדומה ושקלו לו כל ישראל משקלה זהב ונטלוה אמר רבי שבתי כתיב ומשפט ורב צדקה לא יענה אין הקב\"ה משהא מתן שכרן של עושי מצות בגוים",
                "אמו של רבי טרפון ירדה לטייל לתוך חצרה בשבת והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותי' והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה פעם אחת חלה ונכנסו חכמי' לבקרו אמרה להן התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי אמרו לה מהו עבד ליך ותניית להון עובדא אמרו לה אפי' עושה כן אלף אלפים אדיין לחצי כבוד שאמרה תורה לא הגיע",
                "אמו של רבי ישמעאל באה וקבלה עליו לרבותינו אמר להן געורו בישמעאל בני שאינו נוהג בי בכבוד באותה שעה נתכרכמו פניהן של רבותינו אמרו איפש' לית רבי ישמעאל נוהג בכבוד אבתיו אמרו לה מה עבד ליך אמרה כדו נפק מבית וועדה אנא בעיא משזגה ריגלוי ומישתי מהן ולא שביק לי אמרו לו הואיל והוא רצונה הוא כבודה",
                "אמר רבי מנא יאות אילין טחוניא אמרין כל בר נש ובר נש זכותיה גו קופתה אימיה דר' טרפון אמר לכון אכין ואגיבוניה אביו אימיה דרבי ישמעאל אמר לון אכן ואגיבוניה אכן רבי זעירא הוה מצטער ואמר הלואי היה לי אבא ואימא דאיקרינהון דנירת גן עדן כד שמע אילין תרתין אולפניא אמר בריך רחמנא דלית לי לא אבא ואימא לא כרבי טרפון הוה יכילנא עביד ולא כרבי ישמעאל הוינא מקבלה עלי אמר רבי אבון פטור אני מכבוד אב ואם אמרו כד עברת ליה אימיה מית אבוי כד ילדתיה מיתת",
                "יש שהוא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם ויש שהוא כודנו בריחים ויורש גן עדן כיצד מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם חד בר נש הוה מייכיל לאבוי תרנוגלין פטימין חד זמן אמר ליה אבוי ברי אילין מנן לך אמר ליה סבא סבא אכול ואדיש דכלביא אכלין ומדשין נמצא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם כיצד כודנו לריחיי' ויורש גן עדן חד בר נש הוה איטחין בריחייא אתת צמות לטחונייא אמר ליה אבא עול טחון תחתי אין מטת מבזייא טב לי אנא ולא את אין מטות מילקי טב לי אנא ולא את נמצא כודנו בריחים ויורש גן עדן",
                "נאמר איש אמו ואביו תיראו ונאמר את אלהיך תירא ואותו תעבוד הקיש מורא אב ואם למורא שמים נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך הקיש כיבוד ואם לכבוד המקו' נאמר ומקלל אביו ואמו מות יומת ונאמ' איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו הקיש קללות אב ואם לקללת המקו' אבל אי איפשר לומר מכה כלפי למעלן וכן בדין מפני ששלשתן שותפין בו",
                "אי זהו מורא לא יושב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו אי זה הוא כיבוד מאכיל ומשקה מלביש ומנעיל מכניס ומוציא מן דמאן הונא בר חייא אמר משל זקן ואית דבעי מימר משלו לא כן אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה מניין אפי' אמ' לו אביו השלך את הארנק לים שישמע לו בההוא דאית ליה חורין ובעושה הנחת רוחו של אביו",
                "אחד האיש ואחד האשה אלא שהאיש ספיקה בידו והאשה אין ספיקה בידה מפני שיש רשות לאחרים עליה נתארמלה או נתגרשה כמי שהיא ספיקה בידה היא",
                "מילתיה דרבי חייא בר ווא אמר תנא רבי יודן בן דורתי דרבי שמעון בן יוחי היא דתני רבי שמעון בן יוחי אומר גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקב\"ה יותר מכיבודו נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך ממה את מכבדו משיחננך מפריש לקט שכחה ופיאה מפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני וחלה ועושה סוכה ולולב ושופר ותפילין וציצית ומאכיל את העניים ואת הרעבים ומשקה את הצמאים אם יש לך את חייב בכל אילו ואם אין לך אין את חייב באחת מהן אבל כשהוא בא אצל כיבוד אב ואם בין שיש לך הון בין שאין לך הון כבד את אביך ואת אמך ואפילו את מסבב על הפתחים",
                "רבי אחא בשם רבי אבא בר כהנא כתיב אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה ולא תדע טילטל הקב\"ה מתן שכרן של עושי מצות כדי שיהו עושין אותן באמונה רבי אחא בשם רבי יצחק כתיב מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים מכל מה שאמרו לך בתורה השמר שאין את יודע מאי זה מהן יוצא לך חיים אמר רבי בא בר כהנא השוה הכתוב מצוה קלה שבקלות למצוה חמורה שבחמורות מצוה קלה שבקלות זה שילוח הקן ומצוה חמורה שבחמורות זה כיבוד אב ואם ובשתיהן כתיב והארכת ימים אמר רבי אבון ומה אם דבר שהוא פריעת החוב כתיב בו למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך דבר שיש בו חסרון כיס וסיכון נפשות לא כל שכן אמר רבי לוי והוא דרבה מנה גדול הוא דבר שהוא בפריעת חוב מדבר שאינו בפריעת חוב תני רבי שמעון בן יוחי כשם שמתן שכרן שוה כך פורענותן שוה מה טעם עין תלעג לאב ותבוז לקהת אם עין שהלעיגה על כיבוד אב ואם וביזת על לא תקח האם על הבנים יקרו' עורבי נחל יבוא עורב שהוא אכזרי ויקרנה ואל יהנה ממנה ויאכלוה בני נשר יבוא נשר שהוא רחמן ויאכלנה ויהנה ממנה",
                "רבי יונתן ורבי ינאי הוו יתיבין אתא חד בר נש ונשק ריגלוי דרבי יונתן אמר ליה רבי ייני מה טיבו הוה שלים לך מן יומוי אמר ליה חד זמן אתא קבל לי על בריה דיזוניניה ואמרי' ליה איזיל צור כנישתא עלוי ובזיתיה אמר ליה ולמה לא כפיתיניה אמר ליה וכופין ליה אמר ליה ואדיין את לזו חזר ביה רבי יונתן וקבעה שמועה מן שמיה אתא רבי יעקב בר אחא ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן שכופין את הבן לזון את האב אמר רבי יוסי בי ר' בון הלואי הוון כל שמועת' ברירין לי כהדא שכופין את הבן לזון את האב",
                "וגמילות חסדים דכתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד כבוד בעולם הזה וחיים לעולם הבא רבי שמואל בר רב יצחק הוה נסיב שיבשתיה והוה מקלס קומי כליא והוה רבי זעירא חמי ליה ומיטמר מן קומוי אמר חמי להדין סבא איך הוא מבהית לן וכיון דדמך הוה תלת שעין קלין וברקין בעלמא נפקת ברת קלא ואמרה דמך רבי שמואל בר רב יצחק גמיל חסדיא נפקון למיגמול ליה חסד נחתת אישתא מן שמיא ואיתעבידת כמין שבשא דנור בין ערסא לציבורא והוון ברייתא אמרין חיוי דדין סבא דקמת ליה שבישתיה",
                "והבאת שלום בין אדם לחבירו כתיב סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו בקשהו במקומך ורדפיהו במקום אחר אמ' ר' טביומא נאמר רדיפה רדיפה מה רדיפה שנ' להלן כבוד בעולם הזה וחיים לעולם הבא",
                "ות\"ת ר' ברכיה ורבי חייא דכפר תחומין חד אמר אפילו כל העולם כולו אינו שוה אפילו לדבר אחד מן התורה וחד אמר אפילו כל מצותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה רבי תנחומה ורבי יוסי בן זימרא חד אמר כהדא וחד אמר כהדא רבי אבא אבוי דרבי אבא בר מרי בשם רבי אחא כתוב אחד אומר וכל חפצים לא ישוו בה וכתוב אחר אומר וכל חפציך לא ישוו בה חפצים אילו אבנים טובות ומרגליות חפציך אילו דברי תורה דכתיב כי באלה חפצתי נאם ה'",
                "ארטבן שלח לרבינו הקדוש חד מרגלי טבא אטימיטון אמר ליה שלח לי מילה דטבה דכוותה שלח ליה חד מזוזה אמר ליה מה אנא שלחית לך מילה דלית לה טימי ואת שלחת לי מילה דטבא חד פולר אמר ליה חפציך וחפצי לא ישוו בה ולא עוד אלא דאת שלחת לי מילה דאנא מנטר לה ואנא שלחית לך מילה דאת דמך לך והיא מנטרה לך דכתיב בהתהלכך תנחה אותך",
                "רבי מנא שמע כולהון מן הדין קריא כי לא דבר רק הוא מכם זה תלמוד תורה כי הוא חייכם זה כיבוד אב ואם ובדבר הזה תאריכו ימים זו גמילות חסדים על האדמה זה הבאת שלום בין אדם לחבירו",
                "וכנגדן ארבעה דברים שהן נפרעין מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואילו הן עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולן עבודה זרה מניין הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה מה תלמוד לומר עונה בה מלמד שהנפש נכרתה ועונה עמה וכתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב גילוי עריות מניין ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים שפיכות דמים מניין ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא כשהוא בא אצל לשון הרע מהו אומר לא גדול ולא גדולה ולא הגדולה אלא גדולות יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות",
                "כתיב ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם מה אמר רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון רבי מאיר אמר חשודין הן על אבר מן החי רבי יהודה אומר מזלזלין הן בבני השפחות ונוהגין בהן כעבדים ורבי שמעון אומר נותנין הן עיניהן בבנות הארץ אמר רבי יודה בן פזי פלס ומאזני משפט לה' מעשהו כל אבני כיס מה אמר חשודין הן על אבר מן החי אמ' הקב\"ה כך אני מוכיח עליהן שהן שוחטין ואוכלין וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם מה אמר מזלזלין הן בבני השפחות ונוהגין בהן כעבדים לעבד נמכר יוסף מה אמר נותנין עיניהן בבנות הארץ הא דובא מתגריא לך ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף וגומר",
                "רבי יסא בשם רבי יוחנן זה שהוא אומר לשון הרע אינו אומר עד שהוא כופר בעיקר ומה טעמא אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו כל העבירות אדם חוטא בארץ ואילו חוטאין בשמים ובארץ מה טעמא שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ אמר רבי יצחק בינו נא זאת שכחי אלוה פן יטרף ואין מציל אמר רבי יהושע בן לוי תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי מה כתיב תמן ולרשע אמ' אלהי' מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך",
                "אזהרה ללשון הרע מניין ונשמרת מכל דבר רע אמר רבי לא תני רבי ישמעאל לא תלך רכיל בעמך זו רכילות לשון הרע תני ר' נחמיה שלא תהא כרוכל הזה מטעין דבריו של זה לזה ודבריו של זה לזה",
                "אמר רבי חנינא בוא וראה כמה קשה הוא אבק לשון הרע שדברו הכתובים דברי בדאי בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה ותצחק שרה בקרבה לאמ' אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדני זקן ולאברהם אינו אומר כן אלא למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי ואדני זקן אין כתיב כאן אלא ואני זקנתי אמר רבן שמעון בן גמליאל בוא וראה כמה הוא קשה אבק לשון הרע שדיברו הכתובים דברי בדאי כדי להטיל שלום בין יוסף לאחיו הה\"ד ויצוו את יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו' ולא אשכחן דפקד כלום",
                "רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן מותר לומר לשון הרע על בעלי מחלוקת ומה טעם ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך רבי זעירא בעא קומי רבי יסא מפני מה נהרג אדוניה בן חגית מפני שתבע את אבישג השונמית אמר ליה עילא היו מבקשין להתיר דמן של בעלי מחלוקת",
                "בעון קומי ר' יוחנן אי זהו לשון הרע האומרו והיודעו",
                "חנותא דכיתנאי הוה לון צומות והוה תמן חד מיתקרי בר חובץ ולא סלק אמרי מה אנן אכלין יומא דין אמר חד חובצין אמר ייתי בר חביץ אמ' רבי יוחנן זה אמר לשון הרע בהצנע בולווטיה דציפורין הוה להון צומות והוה תמן חד מיתקרי יוחנן ולא סלק אמ' חד לחד לית אנן סלקין מבקרה לרבי יוחנן יומא דין אמרין ייתי יוחנן אמר רבי שמעון בן לקיש זה אמר לשון הרע בצדק",
                "אמר רבי אבא בר כהנא דורו של דוד כולן צדיקים היו ועל ידי שהיה להן דילטורין היו יוצאין במלחמ' והיו נופלין הוא שדוד אמר נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים נפשי בתוך לבאים זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה אשכבה לוהטים זה דואג ואחיתופל שהיו להוטין אחר לשון הרע בני אדם שיניהם חנית וחצים אלו בעלי קעילה דכתיב היסגרוני בעלי קעילה בידו הירד שאול ולשונם חרב חדה אילו הזיפים בבוא הזיפי' ויאמרו לשאול באותה שעה אמ' דוד לפני הקב\"ה רבון העולמי' מה שכינתך לירד בארץ סלק שכינתך מביניהון הה\"ד רומה על שמים אלהים על כל הארץ כבודך אבל דורו של אחאב עובדי עבודה זרה היו ועל ידי שלא היה להן דילטוריא היו יורדין למלחמה ונוצחין הוא שעובדיהו אמר לאליהו הלא הוגד לאדוני אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי ה' וגומר ואכלכלם לחם ומים אם לחם למה מים ואם מים למה לחם אלא מלמד שהיו המים קשין לו להבי' יותר מן הלחם ואליהו מכריז בראש הכרמל אני נותרתי נביא לבדי לה' וכל עמא ידעין ולא מפרסמין למלכא",
                "ולמה היה קורא אותו שלישי שהוא הורג שלשה האומרו והמקבלו וזה שנאמר עליו ובימי שאול נהרגו ארבעה דואג שאמרו שאול שקיבלו אחימלך שנאמר עליו ואבנר אבנר למה נהרג רבי יהושע בן לוי ורבי שמעון בן לקיש ורבנין רבי יהושע בן לוי אמר על שעשה דמן של נערים שחוק שנאמר יקומו נא הנערי' וישחקו לפנינו ויאמר אבנ' יקומו וריש לקיש על שהקדים שמו לשמו של דוד הה\"ד וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ כתב מן אבנר לדוד ורבנין אמ' על שלא הניח לשאול להתפייס מן דוד הה\"ד ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי אמר ליה מה את בעי מן גולגלוי דהדין בסירה הוערת וכיון שבאו למעגל אמר ליה הלא תענה אבנר גבי כנף אמרת בסירה הוערת חנית וצפחת בסירה הוערו ויש אומרי' על ידי שהיתה ספיקה בידו למחות בנוב עיר הכהנים ולא מיחה",
                "חצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים כל כלי זיין מכין במקומן וזה מכה מרחוק כל הגחלים כבו מבחוץ כבה מבפנים ואלו אף על פי שכבו מבחוץ לא כבו מבפנים מעשה באחד שהניח גחלים בוערות בחג ובא ומצאן בוערות בפסח",
                "אמר רבי שמואל בר נחמן או' לנחש מפני מה אתה מהלך ולשונך שותת אמר לון דו גרם לי מה הנייה לך שאת נושך אריה טורף ואוכל זאב טורף ואוכל את מה הנייה יש לך אמר להן אם ישך הנחש בלא לחש אילולא איתאמר לי מן שמיא נכית לא הוינא נכית מפני מה אתה נושך אבר אחד וכל האיברים מרגישין אמ' להן ולי אתם שואלין אמרו לבעל הלשון שהוא או' כאן והורג ברומי או' ברומי והורג בסוריא ומפני מה אתה מצוי בין הגדרות אמ' להן אני פרצתי גדרו של עולם",
                "הזכות יש לה קרן ויש לה פירות עבירה יש לה קרן ואין לה פירות הזכות יש לה קרן ויש לה פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו עבירה יש לה קרן ואין לה פירות שנאמר אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו מה אני מקיים ויאכלו מפרי דרכם אלא כל עבירה שעשת פרי יש לה פרי ושלא עשת פרי אין לה פרי",
                "מחשבה טובה המקום מצרפה למעשה מחשבה רעה אין המקום מצרפה למעשה מחשבה טובה המקום מצרפה למעשה דכתיב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו מחשבה רעה אין המקום מצרפה למעשה און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' הדא דתימא בישראל אבל בגוים חילופין מחשבה טובה אין הקב\"ה מצרפה מחשבה רעה הקב\"ה מצרפה מחשבה טובה אין המקום מצרפה דכתיב ועד מיעלי שמשא הוה משתדר להצלותיה ולא כתיב לשיזביה מחשבה רעה הקב\"ה מצרפה מקטל מחמס אחיך יעקב וכי הרגו אלא מלמד שחשב עליו להורגו והעלה עליו הכתוב כאילו הרגו",
                "תני רבי שמעון בן יוחי הרי שהיה אדם צדיק גמור כל ימיו ובאחרונ' מרד איבד זה כל מה שעשה כל ימיו מה טעם ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול רבי שמעון בן לקיש אמר ובתוהא על הראשונות הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף עשה תשובה הקב\"ה מקבלו מה טעם ובשוב רשע מרשעתו אמר רבי יוחנן ולא עוד אלא כל העבירות שעשה הן נחשבין עליו כזכיות מה טעם מור ואהלות קציעות כל בגדותיך כל בגידות שבגדת בי הרי הן כמור ואהלות וקציעות",
                "רובו זכיות ומיעוטו עבירות נפרעין ממנו מיעוט עבירות קלות שעשה בעולם הזה בשביל ליתן לו שכרו משלם לעתיד לבוא אבל רובו עבירות ומיעוטו זכיות נותנין לו שכר מצות קלות שעשה בעולם הזה בשביל ליפרע ממנו משלם לעתיד לבוא אבל הפורק עול והמיפר ברית והמגלה פנים בתורה אף על פי שיש בידו מעשים טובים נפרעין ממנו בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא עבודה זרה וגילוי עריות רבי יונה ורבי יוסי חד אמ' כקלות וחד אמר כחמורות מה הנן קיימין אם באותו שעשה תשובה אין כל דבר עומד בפני כל בעלי תשובה אלא כי אנן קיימין באותו שלא עשה תשובה ומת בייסורין",
                "תמן תנינן אילו שאין להן חלק לעולם הבא האומר אין תחיית מתים ואין תורה מן השמים ואפיקורוס רבי עקיבה אומר אף הקורא בספרים החיצונים והלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרי' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו הוסיפו עליהן הפורק עול והמפר ברית והמגלה פנים בתור' אין להן חלק לעולם הבא הפורק עול זה שהוא אומר יש תורה ואיני סובלה המפר ברית זה שהוא מושך לו ערלה המגלה פנים בתורה זה שהוא אומר לא נתנה תורה מן השמי' ולא כבר תניתה האומר אין תורה מן השמים תנא רבי חנניה ענתוניא קומי רבי מנא זה שהוא עובר על דברי תורה בפרהסיא כגון יהויקים מלך יהודה וחביריו",
                "רובו זכיות יורש גן עדן רובו עבירות יורש גיהנם אמר ר' יוסי בן חנינא נושא עון אין כתי' כאן אלא נושא עון הקב\"ה חוטף שטר אחד מן העבירות והזכיות מכריעות אמר ר' אלעזר ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ואי לית ליה את יהיב ליה מן דידך היא דעתיה דרבי אלעזר דרבי אלעזר אומר ורב חסד מטה כלפי חסד",
                "רבי ירמיה אמר רבי שמואל בר רב יצחק בעי צדקה תצר תם דרך ורשעה תסלף חטאת חטאי' תרדף רעה ואת צדיקי' ישלם טוב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחשך ידמו כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון וסיגין סייגה ותרעין תריעה רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק שומר אדם את עצמו מן העבירה פעם ראשונה שנייה ושלישית מיכן ואילך הקב\"ה משמרו מה טעם הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר אמ' רבי זעירא ובלחוד דלא יתיב ליה מה טעם והחוט המשולש לא לעולם ינתק אין כתיב כאן אלא לא במהרה ינתק אין מטרחת עלוי מיפסק הוא",
                "רבי חונא בשם רבי אבהו הק' אין לפניו שכחה הא בשביל ישראל נעשה שוכחן מה טעם נושא עון כתיב וכן דוד הוא אומר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה"
            ],
            [
                "אין פוחתין לפיאה מששים אף על פי שאמרו אין לפיאה שיעור הכל לפי גודל השדה ולפי העניים ולפי הענוה",
                "הלכה אין פוחתין תני אין אומרי' לו הבא גמלים וטעון מתנית' ביתר מכשיעור אבל בכשיעור אומרי' לו הבא גמלים וטעון שדהו מרובה ועניים מועטין נותן לפי שדהו שדהו מעוטה ועניים מרובין נותן לפי העניים רבי שמעון דרש שני דברים לקלו של בעל הבית שדהו מרובה ועניים ממועטין נותן לפי העניים שדהו מעוטה ועניים מרובין נותן לפי שדהו מתניתא לא אמר כן אלא הכל לפי גודל השדה ולפי העניים ולפי הענוה"
            ],
            [
                "נותנין פיאה מתחילת השדה ומאמצעה רבי שמעון אומר ובלבד שיתן בסוף כשיעור רבי יהודה אומר אם שייר קלח אחד סומך לו משום פיאה ואם לאו אינו נותן אלא משום הבקר",
                "הלכה נותני' פיאה מתחילת השדה ומאמצעה רבי יוסי בשם רבי שמעון בן לקיש ובקצרכם מה תלמוד לומ' לקצור אלא אפילו יש לו כמה לקצור רבי יונה בשם רבי שמעון בן לקיש ובקצרכם מה תלמוד לומר לקצור אלא אחת בתחילה ואחת בסוף רבי יוסי בשם רבי יהושע בן לוי ובקצרכם מה תלמוד לומר לקצור אלא אחת לגבוה ואחד להדיוט רבי יודן בעי כלום מעות הקדש מתחללין לא בתלוש שמא במחובר אמר רבי חנינא שלא תאמר יעשה קציר הקדש כקציר הדיוט",
                "ראשונה מהו מן מה דתני הרי זו פיאה וצריך ליתן בסוף כשיעור הדה אמרה",
                "קידשה משום פיאה מהו כשיעור כל שדהו או כשיעור המשתייר איפשר לומר קידשה משום פיאה ותימר כשיעור כל שדהו אלא כשיעור המשתייר",
                "רבי חייא בשם רבי יוחנן במחובר רבי יסא בשם רבי יוחנן בתלוש מה מתכוין לפטור את שדהו או לא נשמעינה מן הדא דאמר רבי יסא בשם רבי יוחנן לעולם הוא מוסיף והולך מה נן קיימין אם במתכוין לפטור את שדהו כבר נפטרה אלא כי נן קימין בשאינו מתכוין לפטור את שדהו"
            ],
            [
                "כלל אמרו בפיאה כל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכנסו לקיום חייב בפיאה והתבואה והקטנית בכלל הזה ה' ובאילן האוג והחרובין האגוזים והשקידים הגפנים והרימונים הזתים והתמרי' חייבין בפיאה",
                "הלכה כלל אמרו בפיאה כו' ובאילן כו' ובקצרכם אין לי אלא קוצר תולש מנין ת\"ל לקצור קוצר מניי' תלמוד לומר קצירך אין לי אלא תבואה קטנית מניין תלמוד לומר בארצכ' אילנות מניין תלמוד לומר שדך",
                "תני זורעין זרעים וזרעי אילן כאחת והזורע מן החרצנים לוקה ארבעים אמר רבי זעירא כתיב לא תזרע כרמך כלאים עיקר כרמך לא תזרע כלאים אמר רבי יודן קפודקיא בעא קומי רבי יוסי תמן אמרין זרעי אילן קרויין זרעים וכה את אמר זרעי אילן אין קרויין זרעים אמר ליה תמן מיעט הכתוב שאין דרך בני אדם להיות קורין אותן זרעים ברם הכא ריבה הכתוב על כל זרע זרוע אשר יזרע",
                "ואית דבעי נישמעינה מן הכא כי תבצר כרמך מה את שמע מינה אמר רבי יונה לא תדקדק כמה דתימר ועולל למו כי תחבוט זיתך מה את שמע מינה אמר רבי יונה לא תקיפו פאת ראשכם זית מה זית וכרם מיוחדין שלקיטתן כאחת ומכנסן לקיום חייבין בפיאה אף כל דבר שלקיטתו כאחת ומכניסו לקיום חייבין אי מה זית וכרם מיוחדין שהן חייבין בביכורין וחייבין בפיאה אף כל דבר שהוא חייב בביכורי' חייב בפיאה תלמוד לומר קצירך אפילו קציר אורז אפילו קציר דוחן",
                "יאמר זית ואל יאמר כרם שאילו נאמר זית ולא נאמר כרם הייתי אומר זית שהוא פטור מן הפרט חייבין בפיאה כרם שהוא חייב בפרט לא יהא חייב בפיאה הוי צורך הוא שיהא אומר כרם או אילו נאמר כרם ולא נאמר זית הייתי אומר כרם שהוא חייב בפרט יהא חייב בפיאה זית שהוא פטור מן הפרט יהא פטור מן הפיאה הוי צורך הוא שיאמר זית וצורך הוא שיאמר כרם",
                "יצא זית ולימד על כל האילנות פיאה יצא כרם ולימד על כל האילנות פרט וכשם שיצא זית ולימד על האילנות פיאה כך יצא כרם ולימד על כל האילנות פרט א\"ר אבין דבר שהוא שוה לשניהן מלמד ודבר שהו' שוה בשניהן אינו מלמד",
                "על דעתיה של ר' ישמעאל ניחא דרבי ישמעאל דרש כל דבר שהוא בכלל ויצא לידון בדבר חדש נעקר מן מן הכלל והרי הוא בחידושו צורך הוא שיאמר פיאה בכרם על דעתיה דרבנין דאינון אמרין הרי הו' בכללו והרי הו' בחידושו לאי זה דבר נאמר פיאה בכרם א\"ר אבין אלא לא יצא אלא כרם יאות הוית מקשי עכשיו שיצ' כרם וזית אילו נאמר זית ולא נאמר כרם הייתי אומר זית שהוא פטור מן הפרט חייב בפיאה כרם שהוא חייב בפיאה יפטר מן הפיאה",
                "כמה דתימר גבי קציר דבר שלקיטתו כאחת וחייב בפיאה ואמר אף בפועל כך אמר רבי יונה שנייה הוא דכתי' וקטפת מלילות בידך אפילו מדבר שאינו לקייום",
                "תני רבי יוסי בי ר' יודה אומר רוטבי תמרים פטורין מן הפיאה לפי שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון יאות אמר רבי יוסי בי ר' יהודה מה טעמא דרבנן אמ' רבי זעירא מפני שכולן צריכין שאור בת אחת",
                "רבי יצחק בן חקולא ורבי יהושע בן לוי תרויהון אמרין קולקס לירק ולמעשרות ולשביעית ולפיאה ולבכורים ולנדרים צריכה"
            ],
            [
                "לעולם הוא נותן משום פיאה ופטור מן המעשרות עד שימרח ונוטל מן הגורן וזורע ופטור מן המעשרו' עד שימרח ומאכיל לבהמה לחיה ולעופות ופטור מן המעשרו' עד שימרח דברי רבי עקיבה כהן ולוי שלקחו את הגורן והמעשרות שלהן עד שימרחו המקדיש ופודה חייב במעשרות עד שימרח הגיזבר",
                "הלכה לעולם הוא נותן כו' רבי יוסי רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו רבי נחמיה בר עוקבן ומטי בה בשם רבי יוחנן הפריש בכורים מכרי ממורח פטור מתרומה גדולה אמר רבי חגיי קומי רבי יוסי מתניתא אמרה כן לעולם הוא נותן פיאה ופטור מן המעשר עד שימרח הא אם מירח חייב מה שאין כן בתרומה ולימא אף בביכורים יהא חייב אע\"פ שלא מירח ויידא אמ' דא ולמה נקראו שמן ביכורין שהן ביכורין לכל וכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו",
                "מתני' דב\"ש היא דב\"ש או' הבקר עניים הפקר",
                "ואתיא דרבי עקיבה בחנויו' בני חנון דתנא למה חרבו חנות בני חנון שלש שני' עד שלא חרב בית המקדש שהיו מוציאין את הפירו' מכלל המעשרות דהווין דרשין עשר תעשר פרט ללוקח ואכלת פרט למוכר",
                "אמר רבי יוחנן קנס קנסו להן שלא יהו קופצין לגיתו' ולגרנות",
                "טבח כהן חברייא בשם ר' יהושע בן לוי פטר לו שבת אחת א\"ר יוסי אזלית לדרומה ושמעית ר' חנן אבוי דר\"ש בשם ר\"ש בן לוי פטר לו שבת אחת ר' יודן מדמי לה להדא דר' יוחנן קנס קנסו בהן א\"ל ר' יוסף ואם משם קנס אפילו שבת אחת לא יפטור לו חנווני כהן רבי יודן אמר פוטרין לו שבת אחת רבי יוסי אמ' אין פוטרין לו שבת אח' על דעתיה דרבי יוסי מה בין חנווני מה בין טבח חנווני יכול להערי' טבח אינו יכול להערי'",
                "תני לא נחלק ר' ורבי יהודה הנשיא על הלוקח פירות מחוברין מן הגוי שהן חייבין במעשרות ועל של ישר' שנכנס תחתיו ועל הלוקח פירות תלושין מן הגוי שהן פטורות מן המעשר על מה נחלקו על הלוקח פירות תלושין מחבירו בשנת מעשר עני רבי יהודה הנשיא אומר אחד עני ואחד עשיר מוציאין מידו ורבי אומ' עשיר מוציאין מידו עני אין מוציאין מידו מה טעמא דרבי יהודה הנשיא כשם שאין אדם זוכה בלקט שכחה ופיאה שלו כך לא יזכה במעשר עני שלו מה טעמא דרבי לקט שכחה ופיאה אינן טובלין במעשר עני שהוא טובל וכבר נטבל עד שהוא ברשותו של ראשון מה טעמא דרבי יודה הנשיא משם קנס מה טעמיה דרבי עשיר יש בידו ליקח עני אין בידו ליקח שרבי יהודה הנשיא אומר מצוי הוא ללוות ורבי אומר אינו מצוי ללוות הדרן עלך אלו דברים"
            ]
        ],
        [
            [
                "ואילו מפסיקין לפיאה הנחל והשלולית ודרך היחיד ודרך הרבים ושביל היחיד ושביל הרבים הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים הבור והניר וזרע הקוצר לשחת מפסיק דברי רבי מאיר וחכמים אומרי' אינו מפסי' אלא אם כן חרש",
                "ואילו מפסיקין לפיאה כו' שנאמר שדך ובלבד שלא יוציא משדה לחבירתה",
                "ואינו מחובר ואין תימר מחובר הו' אפי' שדה האילן מפסיק דתנינן תמן הכל מפסיק לזרעי' ואינו מפסיק לאילן אלא גדר הא גדר מחובר ואינו מחובר אין תימר מחובר אפי' שער כותש לא מפסיק דתנינן שער כותש אינו מפסיק אלא נותן פיאה לכל הדא אמרה שאינו מחובר אין תימר מחובר הוא אפילו מצד אח' מפסיק דתני אם היה שער כותש מיכן ומיכן אינו מפסיק הא מצד אחד מפסיק",
                "רבי יוסי בשם ר' יוסי בר חנינא הפריש פיאה משד' לחבירתה לא קדש'",
                "ר' זעירא בעא קומי ר' יסא נתכוון לזכות מן המיצר ושרע מינה מחלפה שיטתיה דרבי יסא דתנינן תמן מודים חכמים לר' עקיבה בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות כיני מתניתא שבת בשלשה מקומות חרדל בשלשה מקומות שמואל אמר מפני שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון שבהן רבי יסא בשם רבי יוחנן מפני שדרכן ליזרע ערוגות ערוגו' וכה הוא אמר אכן פשיטא ליה שהוא מפסיק לא צירכה ולא קידשה משום פיאה אילא קידשה תני רבי אושעיא הפריש פיאה משדה לחברתה לא קידשה ושמע מימר אפילו מיצר",
                "רבי יוסי בן חנינא אמ' הצובות מפסיקין לפיאה רב חסדא בעי בהן חלק יהושע את הארץ אתא רבי חנינ' בשם רב חסדא בהן תיחם יהושע את הארץ",
                "שלולית כל שהיא מושכת נחל אע\"פ שאינו מושך",
                "נתכוון מכיון דתנינן דרך היחיד ודרך הרבי' מה צורכה אנא מימר לך אפי' דרך הרבים אינו מפסי' לאילן אלא גדר מכיון דתנינן שביל היחיד שביל הרבים מה צורכא להוצי' את הקבוע בימו' החמה ואינו קבוע בימו' הגשמים",
                "רב אמר בור וניר בית רובע וזרע אחד אפילו כל שהוא רבי יוחנן אמר בור וניר וזרע אחר בשלשה תלמים של פתיח מה ופליג מה דמר רב בחיוב פיאה ומה דמר רבי יוחנן בפטור פיאה והתני בור וניר חייבין בפיאה מן מה דאמר רב משדה בינונית מן מה דאמר רבי יוחנן בחמשים על שתים",
                "רבי זעירא בשם ר' אלעזר רבי מאיר ורבי יהודה שניהם אמרו דבר אחד כמה דר' מאיר אמ' הקוצר לשחת מפסיק כן רבי יהודה אמר הקוצ' לשחת מפסיק כמה דרבי יודה אמר חייוב בפיאה מפסיק כן רבי מאיר אומר חייוב בפיאה מפסיק והא אשכחנן דרבי מאיר אומר חייוב בפיאה מפסיק כהדא דתני אכלה גוביי קירסמוה נמלי' שברתה הרוח או בהמה פטורה הכל מודין אם חרש מפסיק אם לא חרש אינו מפסיק מני הכל מודין לא רבי מאיר אמר מפני שהוא פטור פיאה אבל אם היה חייב אפילו לא חרש מפסיק כיי דתנינן תמן אמר רבי יודן אימתי בזמן שהתחיל עד שלא הביא שליש אבל אם הביא שליש אסור לקצור יקצור חייב בפיאה ודבר שהוא חיוב פיאה מפסיק",
                "רבי זעירא בעי כמה דרבי יודה אמר התחיל עד שלא הביאה שליש ואפילו הביאה שליש פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה כן רבי מאיר אמר התחיל עד שלא הביאה שליש ואפילו הביאה שליש פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה"
            ],
            [
                "אמת המים שאינה יכולה להיקצר כאחת רבי יהודה אומר מפסקת וכל ההרי' אשר במעדר יעדרון אף על פי שאין הבקר יכול לעביר בכליו הוא נותן פיאה אח' לכל",
                "הלכה ב' אמת המים כו' הוון בעי מימר ולא פליגין אשכחת תני אמת המים הקבועה הרי זו מפסקת",
                "הוון בעיי מימר מן מה דאמר רבי יודה בעומד מצד אחד ואינו יכול לקצור מצד השני אבל אם היה עומד באמצע וקוצר מיכן ומיכן אינו מפסיק אשכח תני ופליג היה עומד באמצע וקוצר מיכן ומיכן מפסיק מצד אחד אינו מפסיק",
                "חייא בר אדא בשם רבי שמעון בן לקיש היה שם סלע על פני כל שדהו אם עוקר הוא את המחרישה מצד זה ונותנו מצד זה מפסיק מצד אחר אינו מפסיק והתני מדרגות שהן גבוהות עשרה טפחים נותן פיאה מכל אחד ואחד פחות מיכן נותן מאחד על הכל ופחות מיכן אינו עוקר את המחרישה מצד זה ונותנה בצד זה אפילו פחות מיכן עוקר הוא לא אתינן מיתני עשרה אלא בגין סופה שאם היו ראשי מדריגות מעורבין שהוא נותן מאחד על הכל"
            ],
            [
                "הכל מפסיק לזרעים ואינו מפסיק לאילן אלא גדר ואם היה שער כותש אינו מפסיק אלא נותן פיאה לכל ד' ולחרובין כל הרואין זה את זה אמ' רבן גמליאל נוהגין היו בבית אבא נותנין פיאה אחת לזתים שהיו להן בכל הרוח ולחרובין כל הרואין זה את זה רבי אלעז' בי ר' צדוק אומר משמו אף לחרובין שהיו להם בכל העיר",
                "הלכה ג' הכל מפסיק לזרעי' כו' מה כותש ועולה במכתש או כותש על גבי גדר מן מה סער כותש אין הגדר כותש הדא אמרה כותש על גבי גדר",
                "רבי מנא אמר זמנין דהוי בה בתוך ארבע אמות וזמנין דהוי בה בתוך עשר' טפחים בנטועין מטע עשר לבית סאה מה את שמע מינה והוא שיהו בתוך ארבע אמות לגדר והן שיהו בתוך עשרה טפחים בין נוף לנוף בנטועין מטע עשר לבית סאה הלכה ד'",
                "ולחרובין כל הרואין כו' מי מכוין להן את הרוחות העיר מכוונת להן את הרוחות אמר רבי יוסי בי רבי בון של בית רבי היו להן ארבעה בדים לארבעה רוחות העיר והן נותנין לכל בד ובד לפי רוחו",
                "היו שם שלשה אילנות הראשונים רואין את האמצעיים והאמצעיים רואין את הראשוני' ואין הראשונים רואין זה את זה מפריש מן הראשים על האמצעיים ומן האמצעיים על הראשים ואינו מפריש מן הראשים על הראשים"
            ],
            [
                "הזורע את שדהו מין אח' אף על פי שהוא עושה שתי גרנות נותן פיאה אחת זרעה שני מינין אע\"פ שהוא עושה גורן אחת נותן שתי פיאות הזורע את שדהו שני מיני חטים עשאן גורן אחת נותן פיאה אחת שתי גרנות נותן שתי פיאות ו' מעשה כשזרע רבי שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל ועלו ללשכת הגזית ושאלו אמר נחום הליבלר מקובל אני מר' מיישא שקיבל מאבא שקיבל מן הזוגות שקיבלו מן הנביאי' הלכ' למשה מסיני בזורע את שדהו שני מיני חטים אם עשאן גורן אחת נותן פיאה אח' שתי גרנות נותן שתי פיאות",
                "הלכה ה' הזורע את שדהו כו' קצר חצי איגדו וחצי שמותית לעשותן גורן אחד ונמלך ועשאן שתי גרנות אינו מפריש מן האגדו על השמותית לא בתחילה ולא בסוף קצר חצי האגדו וחצי השמותית לעשותן ב' גרנות ונמלך ועשאן גורן אחת מפריש על האגדו שבסוף על השמותית שבסוף מן האגדו שבתחילה על השמותית שבתחילה מפריש מן האגדו על האגדו כשכילה את שדהו אבל אם לא כילה את שדהו אפילו מן האגדו על האגדו אינו מפריש קצר חצי אגדו וכל השמותית לעשותן גורן אחת ונמלך ועשאן שתי גרנות מפריש מן האגדו על האגדו וכל השמותית ששם נפטרה הלכה ו'",
                "אמר רבי זעירא בשם רבי יוחנן אם באת הלכה תחת ידיך ואין את יודע מה טיבה אל תפליגינה לדבר אחר שהרי כמה הלכות נאמרו למשה בסיני וכולהן משוקעות במשנה אמר רבי אבין ויאות היא שני מיני חיטים אילולי שבא נחום ופירש לנו יודעין היינו",
                "רבי זעירא בשם רבי אלעזר אכתוב לו רובי תורתי וכי רובה של תורה נכתבה אלא מרובין הן הדברים הנדרשין מן הכתב מן הדברי' הנדרשין מן הפה וכיני אלא כיני חביבין הן הדברים הנדרשין מן הפה מן הדברים הנדרשין מן הכתב",
                "רבי יודה בן פזי אומר אכתוב לו רובי תורתי אילו התוכחות אפילו כן כמו לא זר נחשבו",
                "אמר רבי אבין אילולי כתבתי לך רובי תורתי לא כמו זר נחשבו מה בינן לאומות אלו מוציאין ספריהן ואלו מוציאין ספריהן אילו מוציאין דפתריהן ואילו מוציאין דפתריהן",
                "רבי חגיי בשם רבי שמואל בר נחמן נאמרו דברים בפה ונאמרו דברים בכתב ואין אנו יודעין אי זה מהן חביב אלא מן מה דכתיב כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל הדא אמרה אותן שבפה חביבין",
                "רבי יוחנן ורבי יודן בי רבי שמעון חד אמר אם שימרתה מה שבפה ושימרת מה שבכתב אני כורת אתך ברית ואם לאו איני כורת אתך ברית וחרנה אמר אם שימרת מה שבפה וקיימת מה שבכתב אתה מקבל שכר ואם לאו אין אתה מקבל שכר",
                "רבי יהושע בן לוי אמר עליהם ועליהם כל ככל דברים הדברים מקרא משנה תלמוד ואגדה אפילו מה שתלמיד וותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני מה טעם יש דבר שיאמ' ראה זה חדש הוא וגו' משיבו חבירו ואומר לו כבר היה לעולמים",
                "רבי זעירא בשם שמואל אין למדים לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספות אלא מן התלמוד תני ר' חלפתא בן שאול היא שני מיני חיטין היא שני מיני שעורין אמר רבי זעירא כך היתה הלכה בידם ושכחוה היא שני מיני חיטין היא שני מיני שעורים והתנינן המחליק בצלין לחין לשוק ומקיי' יבישין לגורן אית לך מימר שוק וגורן כך היתה הלכה בידן ושכחוה",
                "רבי חנניה בשם שמואל אין למדין מן ההורייה הכל מודין שאין למדין מן המעשה אמר ליה רבי מנא הדא דתימר בההוא דלא סבר ברם בההוא סבר עבד אמר ליה בין סבר בין לא סבר בהוא דפליגא ברם בהוא דלא פליג בין סבר בין לא סבר"
            ],
            [
                "שדה שקצרוה גוים שקצרוה ליסטים קירסמוה נמלים שברתה הרוח או בהמה פטורה קצר חצייה וקצרו ליסטים חצייה פטורה שחובת הקציר בקמה קצרו ליסטים חצייה וקצר חצייה נותן פיאה ממה שקצר קצר חצייה ומכר חצייה הלוקח נותן פיאה לכל קצר חצייה והקדיש חצייה הפודה מיד הגזבר הוא נותן פיאה לכל",
                "הלכה ז' מתניתא בשקצרוה לעצמן אבל אם קצרוה לישראל חייבת ותני כן אין שוכרין פועלין גוים מפני שאינן בקיאין בלקט",
                "מתני' בשקצרוה לאבדה אבל אם קצרוה שלא לאבדה חייבת אמר ר' הושעיא בר שמי ואפילו תימא בשקצרוה שלא לאבדה פטורה מאחר שהפיאה ניתנת במחובר לקרקע ואין קרקע נגזל",
                "מפני שהוא מפריש מן הקציר על הקמה ומן הקמה על הקציר ואינו מפריש מן הקציר לא על הקציר ולא על הקמה פעמים שהוא מפריש מן הקציר על הקמה היך עבידא כילה את שדהו ושייר בה כדי פיאה כיון שקצר שיבולת הראשונה חזרה פיאה לעומרין מפריש מן הקציר ולא סוף דבר שכילה את שדהו אלא אפילו בשקצר ואמר מיכן והילך אני מפריש פיאה כיון שקצר שיבולת הראשונ' חזרה פיא' לעומרין מפריש מן הקציר על הקמה",
                "המוכר מהו שיזכה בפיאה שהיא מתרת את העומרין נשמעינה מן הדא אמר רבי יהודה אימתי בזמן שקיבלה ממנו למחצה לשליש ולרביע מה בינה לקדמיתא אלא לכשתקצר שליש תהא שלך אמר רבי בון בר חייא הדא אמרה שהמוכר זכה בפיאה שהיא מתרת את העומרין אמר רבי יוסי תמן לא נתחייבה שדהו ברשותו ברם הכא נתחייבה שדהו ברשותו אילו קצר חצי שדהו ומכר מה שקצר הלוקח מותר בלקט ובשכחה ובפיאה יאות הלוקח מהו שיזכה בפיאה שהיא מתרת את העומרין של מוכר בפלוגתא דרבי ודרבי יהודה הנשיא",
                "רבי פינחס בעי קצירות חוצה לארץ מהו שתהא חייבת בפיאה שלא תאמר ההקדש פטור וחוצה לארץ פטור אי מה הקדש חייב אף חוצה לארץ חייב אשכח תני קציר ארצכם ולא קציר חוצה לארץ",
                "קצר הגיזבר חצי חצייה ולא הספיק לקצור את השאר עד שפדה את כולה מפריש מן הקצי' על הקציר וכל מה שנקצר ברשות ההקדש כבר נפטר הדרן עלך ואלו מפסיקין"
            ]
        ],
        [
            [
                "מלבנות התבואה שבין הזיתים בית שמאי אומ' פיאה מכל אחד ואחד בית הלל או' מאחת על הכל מודין שאם היו ראשי השורות מעורבין שהוא נותן פיאה מאחת על הכל ב' המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים ר' עקיבה אומר פיאה מכל אחד ואחד וחכמים אומרי' מאחד על הכל מודי' חכמים לר' עקיבה בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד",
                "מלבנות התבואה של בין הזתים כו' אנן תני' של בין הזתים תניי דבית ר' שבין אילנו' מתני' צריכה לדבית רבי ודבית ר' צריכן למתניתן אילו תנינן אנן ולא תנון דבית רבי הוינן אמרין לא אמרנה אלא שבין הזיתים דבר שהוא חייב בפיאה אבל דבר שהוא פטור פיאה אף ב\"ש מודין שהוא נותן פיאה מאחד על הכל הוי צורכה למתניתה דר' או אלו תניי דבית רבי ולא תנינן אנן הוינן אמרין לא אמרו אלא שבין האילנו' דבר שהוא פטור פיאה אבל דבר שהוא חייב בפיאה אף ב\"ה מודיי שהו' נותן פיאה מכל אחד ואחד הוי צורכה למתניתן וצורכה למתנית' דבי ר'",
                "מה נן קיימין אי במרווחין אף ב\"ש מודיי שהוא נותן פיאה מאחד על הכל אם ברצופין אף ב\"ה מודו שהוא נותן פיאה מכל אחד וא' אלא כי נן קיימין בנטועין מטע עשר לבית סאה בית שמאי עבדין לון כמרווחין ובית הלל עבדין לון כרצופין",
                "מה טעמא דבית שמאי שאין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות אתיא דבית שמאי כרבי יוסי כמה דר' יוסי אמר אין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלי' בין הירק כן בית שמאי אומרי' אין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות מסתברא דבית שמאי יודון לרבי יוסי רבי יוסי לא יודה לב\"ש בית שמאי יודון לר' יוסי שכן אין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק רבי יוסי לא יודי לבית שמאי שכן דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות",
                "היה שם גדר כמן דהוא אילן היו שנים",
                "עד כדון במעורבין מיכן ומיכן הרי מעורבין מצד אחד או בשלשה תלמין של פתיח או אפילו כל שהוא הלכה ב'",
                "המנמר שדהו כו' כהדין נימרה מקום הזבלין עולין תחילה נמרידה קריי לה",
                "עד כדון כשהיה יבש מיכן ומיכן ולח באמצע היה לח מיכן ומיכן יבש באמצע",
                "רבי בא רבי חייא בשם רבי יוחנן אתייא דרבי מאיר כשיטת רבי עקיבה רבו כמו דר' עקיבה אמר לח ויבש שני מינין כן רבי מאיר אומר לח ויבש שני מינין אמרי חברייא קומי רבי יוסי ולמה לי כר' עקיבה אפילו כרבנין דתנינן תמן המחליק בצלין לשוק ומקיים יבישין לגורן אמ' ר' יוסי שמענן שוק וגורן שני מינין לח ויבש",
                "שני מינין חציו לח וחציו יבש אוף רבי עקיבה מודה והתנינן מודין חכמים לרבי עקיבה בזורע שבת או חרדל בשלשת מקומות כיני שבת בשלשה מקומות חרדל בשלשה מקומות שמואל אמר מפני שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון שבהן רבי יסא בשם רבי יוחנן מפני שדרכן ליזרע ערוגות ערוגו' על דעתיה דשמואל מפריש מכל קלח וקלח על דעתיה דרבי יוחנן מפריש מכל ערוגה וערוגה"
            ],
            [
                "המחליק בצלים לחין לשוק ומקיים יבשין לגורן נותן פיאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן וכן באפונים וכן בכרם המידל נותן מן המשואר על מה ששייר והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל",
                "הלכה ג' תני המירוג חייב בתחילתו וחייב בסופו ואיי דינו מירוג אמר רבי ירמיה כהדא דתנינן המחליק בצלין לשוק ומקיים יבישין לגורן אמר רבי יוסי הדין קיצחה כד את זרע ליה הוא עביד בצל דקיק כד את שתל ליה הוא עביד בצל רב די לא כן מה נן אמרין הואיל והוא לזריעה יהא פטור מן הפיאה וחיטין לא לזריעה הן חטין רובן לאכילה וזה רובו לזריעה על דעתיה דרבי ירמיה ירק חייב בפיאה מינו מכנסו לקיום מה עבד לה רבי יוסי גמור הוא ואינו מחוסר אלא ליבש",
                "תני לקט קצירך ולא לקט קיטוף רבי זעירא רבי חייא בשם רבי יוחנן המלקט שיבלין לעיסתו אפילו כל שהוא פטור מן הפיאה רבי אלעזר אמר אפי' במגל אמר רבי יוסי והוא ששייר והתני היו לו חמש גפנים והוא בוערן ומכניסן לתוך ביתו פטור מן הפרט ומן הערלה ומן הרבעי וחייב בעוללות אמר רבי יודן כאן בגמורות כאן בשאינן גמורות אמר רבי יוסי ואפילו תימא כאן וכאן בגמורות כאן וכאן בשאינן גמורות תמן כשביקש לאוכלן ענבים ברם הכא כשביקש לעשותן יין עושה הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא הדא ילפה מן ההיא שאם ביקש לאוכלן מלילות ואפילו לא שייר וההיא ילפא מן הדא שאם ביקש לשתותן יין והוא ששייר",
                "המידל נותן מן המשואר על מה ששייר תני אמר רבי יודה במה דברי' אמורי' במידל לשוק אבל במידל לבית נותן מן המשוא' על הכל אמר רבי זעירא הדא דתימא בשעיבה על מנת להדל אבל אם עיבה על מנת שלא להדל לא סוף דבר לביתו אלא אפילו לשוק נותן מן המשואר על הכל"
            ],
            [
                "האמהות של בצלים חייבות בפיאה ר' יוסי פוטר מלבנות הבצלי' שבין הירק ר' יוסי אומר פיאה מכל אחד ואחד וחכמים אומרים מאחד על הכל",
                "הלכה ד' רב אמר פורגרה ושמואל אמר צומחתה",
                "רבי יעקב בר בון בשם רבי חנינא לא אמר רבי יוסי אלא משום הבקר רבי בון בר חייא בעי קומי רבי מנא והבקר חייב בפיאה אמר להן בזכה בהן אחת אחת והתני אף על פי שאינן מתקיימות לו במרובה מתקיימות בממועט הוי לית טעמא דלא משום מכניסו לקייום"
            ],
            [
                "האחים שחלקו נותנין שתי פיאות חזרו ונשתתפו נותנין פיאה אחת שנים שלקחו את האילן נותנין פיאה אחת לקח זה צפונו וזה דרומו זה נותן פיאה לעצמו וזה נותן פיאה לעצמו",
                "קצר חצי שדה בשותפות וחלקו אינו מפריש משלו לא בתחילה ולא בסוף הלכה ה' חזרו וחלקו ונשתתפו וקצרו חצי שדה בשותפות וחלקו אינו מפריש שבסוף על חבירו שבסוף אבל לא משלו שבתחילה על חבירו שבתחילה",
                "אמר רבי יוחנן קצר חצי שדה וקצר חצי חצייה ולא הספיק לקצור את השאר עד שקצ' כולה מפריש מן הראשון על האמצעיין ומן האמצעיין על הראשון ואינו מפריש מן הראשון על הראשון אמר רבי יהושע בן לוי היתה לו שדה אחת חצייה הביאה שליש וחצייה לא הביאה שליש ולא הספיק לקצור חצי חצייה עד שהביאה כולה שליש מפריש מן הראשון על האמצעיים ומן האמצעיים על הראשון ואינו מפריש מן הראשין על הראשין"
            ],
            [
                "המוכר קלחי אילן בתוך שדהו נותן פיאה מכל אחד ואחד אמר רבי יהודה אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה אבל אם שייר שדהו הוא נותן פיאה לכל",
                "הלכה ו' עד כדון כשהתחיל לקצור ואפילו לא התחיל לקצור נשמעינה מן הדא לקח גז צאנו של חבירו אם שייר המוכר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב רבי ירמיה בשם רבי יוחנן דרבי יהודה היא שנייא היא תמן בין שהתחיל לגזוז בין שלא התחיל לגזוז וכא לא שנייא בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור",
                "מה טעמא דרבי יודה משום דחובת קציר בקמה או משום דהוי כמוכ' לו חוץ מחובתו נשמעינ' מן הדא לקח גז צאן חבירו אם שייר המוכר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב א\"ר ירמיה בשם ר' יוחנן דר' יהודה היא אית לך למימר תמן שחובת קציר בקמ' לא משו' דמכרו לו חוץ מחובתו וכה במכרו חוץ מחובתו",
                "מה נפק מביניהון עבר הלוקח והפריש אין תימר משו' שחוב' קציר בקמ' הפריש הפריש ואין תימר משו' כמוכר לו חוץ מחובתו הפריש ונוטל ממנו דמים נשרף חלקו של מוכר אין תימ' משו' שחובת קציר בקמה נשרף נשרף ואין תימר משו' כמוכ' לו חוץ מחובתו נשרף נוטל ממנו דמים"
            ],
            [
                "רבי אליעזר אומר קרקע בית רובע חייב בפיאה רבי יהושע אומר בעושה סאתים רבי טרפון אומר ששה על ששה טפחים רבי יהושע בן בתירה אומר כדי לקצור ולשנות והלכה כדבריו",
                "הלכה ז' מה טעמא דר' אליעזר נאמר כאן שדך ונאמר בכלאי' שדך מה שדך שנ' להלן בית רובע אף כאן בית רובע מה טעמ' דר' יהושע נאמר כאן שדך ונאמ' להלן ושכחת עומר בשד' מה שדה שנ' להלן שתי' אף כאן שתים מה טעמ' דר' טרפון ששה על ששה מערוגה רבי יהושע בן בתירה אומר כדי לקצור ולשנות והלכה כדבריו מה קצירה כדרך הקוצרים או אפי' כל שהוא מן מה דכתיב אשר לא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר הדא אמרה קצירה כדרך הקוצרים"
            ],
            [
                "רבי עקיבה אומר קרקע כל שהוא חייבת בפיאה ובביכורים ולכתוב עליה פרוזבול ולקנות עמה נכסים שאין להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה ט' הכותב נכסיו שכיב מרע שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה רבי יוסי אומר אם קיבלה עליה אף על פי שלא כתב לה אבדה כתובתה",
                "הלכה ח' רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש בעי הגע עצמך שהיה שם שיבולת אחת עד שלא קצר אין כאן חיוב משקצר אין כאן שיור ר' חנניה בשם רבי פינחס תיפתר בשהיה שם קלח אחד ובו חמש שבולים",
                "ר' מנא בעי וליתנן אמר קמה כל שהיא חייבת בפיאה אלא בגין דתנא ביכורים תנא קרקע",
                "תני והריאיון ר' יוסי בשם רבי יוחנן מי שאין לו קרקע פטור מן הריאיון רבי מנא בעי ולמה לננן אמ' מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכתי' מן האדמה אשר נתת לנו רבי יוסי בי ר' בון בשם רבי יוחנן אמר שמועתה כן מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכתיב מן האדמה אשר נתת לנו",
                "רבי יוסי בשם רבי יהושע בן לוי מי שאין לו קרקע פטור מן הראיה שנאמר ולא יחמוד איש את ארצך מעשה באחד שהניח את כריו ובא ומצא אריות סובבין אותו מעש' באחד שהניח בית של תרנגולין ובא ומצא חתולות מקורעין לפניהן חד בר נש שביק ביתיה פתיח ואתא ואשכח חכינה כריכה על קרקסוי רבי פינחס משתעי הדין עובדא תרין אחין באשקלון הוו להו מגורין נוכראין אמרי כדון אילין יהודאי סלקין לירושלם אנן נסבין כל מה דאית להון מן מה דסלקון זימן להן הקב\"ה מלאכים נכנסין ויוצאין בדמותן מן דנחתון שלחון לו מקמן אמר לון אן הויתון אמר לון בירושלם אמר לון מאן שבקתון בגו ביתא אמר ולא בר נש אמר בריך הוא אלההון דיהודאי דלא שבקון ולא שביק להון",
                "מניין לנכסים שאין להן אחריות שהם נקנים עם נכסים שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה רבי יוסי בשם חזקיה רבי יונה רבי חנינא תירתייה בשם חזקיה כתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות ביהודה עד כדון כשהיה קרקעות עם המטלטלין במקום אחד היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחד אמר רבי בון בר חייא נשמעינה מן הדא אמר להן רבי אליעזר מעשה במדוני אחד שהיה בירושלם והיו לו מטלטלין הרבה וביקש לחלקן ליתנן במתנה אמרו לו אין את יכול אלא אם כן קנית קרקע מה עשה הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלם ואמר חצייה צפוני אני נותן לפלו' עם מאה חביות של יין חצייה דרומי אני נותן לפלו' עם מאה חביות של שמן ובא מעשה לפני חכמים וקיימו את דבריו אמר רבי חנניה קומי רבי מנא ולאו שכיב מרע הוא לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב וכאן אפילו בדברים לפי שבכל מקום אין אדם מזכה עד שיהו קרקעות ומטלטלין במקום אחד וכאן אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר אמר ליה לא רבי אליעזר שנייא היא שכיב מרע דרבי אליעזר כבריא דרבנן",
                "תמן תנינן רבי עקיבה אומר קרקע כל שהוא חייב בפיאה ובביכורים קרקע כל שהוא מהו טב אמר רבי מתניה תיפתר שהיה שם מקום שיבולת אחת ומרגלית טמונה בו הלכה ט'",
                "אי זהו שכיב מרע כל שלא קפץ עליו החולי דרך הארץ הקרובים נכנסין אצלו מיד והרחוקים נכנסין אצלו לאחר שלשה ימים אם קפץ עליו החולי אלו ואלו נכנסין אצלו מיד דלמא רבי חונא רבי פינחס רבי חזקיה סלקון מבקרה לר' יוסי בתר תלת' יומין אמר לון כי בעיתון מקיימה מתני'",
                "שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת ואפילו לא הבריא לא שייר קרקע כל שהו' אין מתנתו קיימת והוא שהבריא",
                "ר' בא רב הונא בשם רב עשו דברי שכיב מרע כבריא שכת' ונתן והוא שמת מאותו החולי הא אם הבריא לא ובמסיים ובאמר תנו שדה פלוני לפלוני אמ' תנו חצי שדה פלוני לפלוני וחצי שדה פלוני לפלוני כמי שסיים או עד שיאמר חצייה בצפון וחצייה בדרום",
                "ר' בינא בשם רבי ירמיה שייר מטלטלין לא עשה כלום אתא חמי שייר קרקע כל שהוא יש לו מחייה שייר אבנים טובות ומרגליות אין לו מחיה א\"ר יוסי יודע הוא האיש הזה ששכיב מרע מזכה אפי' בדברים לאי זה דבר כתב בהן קנין כדי לעשו' מתנת בריא",
                "שייר עבדי' תנא ר' יודן בר פזי דבר דליא ולא ידעין מה תנה",
                "כתב לזה וחזר וכתב לזה רב אמר אינו יכול לחזו' בו רב אבא בר חונא ור' יוחנן אמר יכול לחזור בו היך עבידא היה רבו הראשון והשני כהן השלישי ישראל על דעתיה דרב אין יכול לוכל בתרומה על דעתיה דרב אבא בר הונא אמר רבי יוחנן יכול הוא לוכל בתרומה הכל מודין שאם היה רבו הראשון ישראל אינו אוכל בתרומה שמא יבריא",
                "רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חונא מתניתין מסייעה לרב אבא בר הונא ורבי יוחנן בריא שכתב דייתיקי ושכיב מרע שכתב מתנה חוזר בו בריא שכתב דייתיקי חוזר בו ולא עוד הוא בריא ודכוותה שכיב מרע שכתב מתנה חוזר בו ולא עודהו שכיב מרע",
                "אי זו היא דייתיקי תהא לי להיות ולעמוד ואם מתי ינתנו נכסי לפלוני אי זו היא מתנה הרי כל נכסי נתונין לפלוני מתנה מעכשיו ושתהא כתוב בה מהיום",
                "אחתיה דרבי גורין כתבת ניכסי לאחוה וסלק אחוי רבא פייסה וכתבת ליה אתאי עובדא קומוי רבי אימי אמר כן אמ' רבי יוחנן חוזר בו אמר רבי זעירא לא מודי רבי יוחנן שאם היה כתוב בה מהיום שאינו יכול לחזור בו אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן אינו יכול לחזור בו אתא רבי לא בשם רבי יוחנן אינו יכול לחזור בו ואנהר רבי אימי וחזר עובדא",
                "רב אמר במזכה על ידיה ושמואל אמר במחלק לפניה רבי יוסי בן חנינא אמר מקולי כתובה שנו כן וכן תני בר קפרא מקולי כתובה שנו אמר רבי בא טעמא דרבי יוסי בר חנינא לא סוף דבר בכתובת מנה ומאתים אלא אפילו כתובה של אלף דינר מקולי כתובה שנו"
            ],
            [
                "הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין רבי שמעון אומ' לעולם הוא בן חורין עד שיאמר הרי כל נכסי נתונין לאיש פלוני עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהן",
                "רבי יסא בשם רבי לעזר שייר מטלטלין לא עשה כלום אני אומר גופו שייר",
                "וכשבא מעשה לפני רבי יוסי אמר שפתים ישק משיב דברים נכוחים הדרן עלך מלבנות"
            ]
        ],
        [
            [
                "הפיאה ניתנת במחובר לקרקע בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים רבי שמעון אומר אף בחילקי אגוזים אפילו תשעים ותשעה עניים אומר לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה ובדלית ובדקל אינו כן אפילו תשעים ותשעה אומר לבוז ואחד אומר לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה",
                "כתיב לא תכלה פאת שדה בקצרך מיכן שהפיאה ניתנת במחובר לקרקע יכול אפילו בדלית ובדקל תלמוד לומ' קציר מה קציר מיוחד שהקטון מושל בו בגדול יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו בגדול",
                "אית דבעי משמעינה מן הדא תעזוב הנח לפניהן תבואה בקשה תלתן בעמיר תמרים במכבדות יכול בדלית ובדקל כן ת\"ל אותם מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב מיעט מרבה אני את אלו שאינן של סכנה ומוציא אני את אלו שהן של סכנה ואינו מחובר",
                "אין תימר מחובר הוא קורא שם פיאה למעלן אין תימר שאינו מחובר קורא שם פיאה למטן אין תימ' קור' שם פיאה למעלן הוצא' משל עניים אין תימר קורא שם פיאה מלמטן הוצאה משל בעל הבית ואפילו תימר קורא שם פיאה למעלן הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה",
                "תני בשם ר' אימי כל האילנות סכנה רבי מאיר לא דרש קציר ורבנן דרשי קציר כל עמא דרשי קציר אלא רבי מאיר אמר כל אילנות סכנה ורבנן אמרי אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד רבי חנניה בשם רבי שמעון בן לקיש מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חליקי אגוזים",
                "בעל הבית שקרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך לא קרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך",
                "התנן ביניהן אפילו כן אין שומעין לו",
                "בעל הבית יחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו רבי שמואל בר אבודמא בעי כילה את שדהו את אמר חזרה פיאה לעומרין אפי' כן בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו"
            ],
            [
                "נטל מקצת הפיאה וזרק על השאר אין לו בה כלום נפל לו עליה ופירס טליתו עליה מעבירין אותו ממנה וכן בלקט וכן בעומר השכחה",
                "הלכה ב' תני בשם רבי מאיר קונסין בו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחוב' עד כדון מזיד אפילו שוגג ואפילו כריכות",
                "רבי שמעון בן לקיש בשם אבא כהן בר דליא אדם זכה לחבירו במציאה מה טעם ואני בעוניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף",
                "רבי יונה אמר רב הושעיא בעי מה נן קיימין אם בתוך ארבע אמות עשיר הוא אם בחוץ לארבע אמות ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון",
                "אמר רבי אבין מהו בעניי שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם דבר אחר בעוניי בעינוי שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים",
                "התיב רבי יעקב בר אידי בשם רבי שמעון בן לקיש והתנינן ראת את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה אמר ליה תיפתר בשלא אמר יזכו לי ארבע אמות שלי והתני נפל לו עליה פירס טליתו עליה מעבירין אותה ממנה אמר ליה עוד היא בשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי והתני רבי חייא שנים שהיו מתכתשין על העומר ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו אמר ליה עוד היא בשלא אמר יזכו לי ארבע אמות",
                "אמר רבי יסא אמר רבי יוחנן זו בגיטין מה שאין כן במתנה רובה דרבי יוחנן ורובה דרבי שמעון בן לקיש רובה דרבי יוחנן מה אם מציאה שאינו זוכה בה מדעת אחר הרי הוא זוכה בה בתוך ארבע אמות מתנה שהוא זוכ' בה מדעת אחר לא כל שכן רובה דר' שמעון בן לקיש מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ארבע אמות הרי הוא זוכה בה מדעת אחר מציאה שהוא זוכה בה בתוך ארבע אמות לא כל שכן",
                "התיב רבי זעירא קומי רבי יסא והתנינן וכן לענין הקידושין אמר ליה היא גיטין היא קידושין והתנינן וכן לעניין החוב אמר ליה שכן אם אמר ליה זרקהו לים ויהא מחול לך מחול לו מעתה אפילו קרוב ללוה זכה הלוה ותנינן קרוב ללוה הלוה חייב שכן אם אמר ליה זרקהו עד שיכנס לרשותי ואדיין לא נכנס ברשותו אמר רבי אבהו כל אילין תתובתה דהוה רבי זעירא מותיב קומי רבי יסא ורבי שמעון בן לקיש מותיב קומי רבי יוחנן מקבל מיניה פתר ליה באילין פיתריא"
            ],
            [
                "פיאה אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו שלוש אובעיות ביום בשחר ובחצות ובמנחה רבן גמליאל אומר לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו ורבי עקיבה אומ' לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו של בית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן",
                "הלכה ג' מהו אבעיות אמר רבי בון דתימר איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו",
                "בשחר בחצות ובמנחה בשחר מפני המניקות ובחצות מפני התינוקות ובמנחה מפני הנמושות",
                "רשב\"ג אומר לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו ואם רצה להוסיף מוסיף רבי עקיבה או' לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו הא אם רצה לפחות אינו פוחת",
                "של בית נמר היו מלקיטין אותה עם החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן תני אבא שאול אומר מזכירין אותן לגנאי ומזכירין אותן לשבח מזכירין אותן לגנאי שהיו נותנין פיאה אחד ממאה ומזכירין אותן לשבח שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן",
                "תני בשם ר' שמעון מפני חמש' דברים לא יתן אדם פיאה אלא בסוף שדהו מפני גזל עניים ומפני ביטול עניים ומפני הרמאין ומפני מראית העין ומשו' שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך מפני גזל עניים כיצד שלא יראה אדם את השעה קנויה ויאמ' לקרובו עני בא וטול לך את הפיאה מפני ביטול עניים כיצד שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרי' עכשיו הוא נותן פיאה עכשיו נותן פיאה אלא ילכו וילקטו בשדה אחרת ויבואו בשע' הכילוי מפני הרמאי' כיצד שלא יאמ' כבר נתתי ויהא בורר את היפה ומוציא את הרע מפני מראית העין כיצד שלא יהו העוברי' והשבי' אומרים ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פיאה לעניים ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך"
            ],
            [
                "נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה רבי יהודה מחייב בשכחה שאין השכחה אלא בשעת העימור",
                "הלכה ד' יאות אמר רבי יודה מה טעמא דרבנן רבי יוסי בשם רב רבי חזקיה רב יהודה בשם שמואל כתיב ושכחת עומר בשדה ושכחת קמה את שיש לו שכחת קמה יש לו שכחת עמרין את שאין לו שכחת קמה אין לו שכחת עמרין",
                "ישראל וגוי שהיו שותפין בקמ' חלקו של ישראל חייב וחלקו של גוי פטור ר' חזקיה בשם רב ירמי' במחלוקת"
            ],
            [
                "הקדיש קמה ופדה קמה חייב עמרים ופדה עמרים חייב קמה ופדה עמרים פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה וכיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין ומשבאו לעונת מעשרות ופדאן פטורין הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ואחר כך פדאן פטורין שבשעת חובתן היו פטורין",
                "הלכה ה' ולמה תניתה תרין זימנין ר' יונה ר' חייא רבי יהושע בן לוי בשם בר פדי' אחת למירוח ואחת לשליש ר' יוסי א\"ר בא וחבריא חבריא אמרי אחת למירוח ואח' לשליש ר' בא מפרש בחלה למירוח ובפיאה בשליש",
                "מתני' דר' עקיבה דר' עקיבה אמר אחר שליש הראשון את מהלך ואיתפלגון שדה שהביא' שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישר' ר' עקיבה או' פטור וחכמי' או' בתוספ' חייב מיי כדון תיפתר כר' עקיבה במירוח וכדברי הכל בקוצר מיד"
            ],
            [
                "מי שליקט פיאה ואמר הרי זו לאיש פלוני עני רבי לעזר אומר זכה לו וחכמים אומרים יתננה לעני הנמצא ראשון הלקט והשכחה והפיאה של נכרי חייב במעשר אלא אם כן הבקיר",
                "הלכה ו' רבי יהושע בן לוי אומ' בבעל הבית עשיר נחלקו אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה",
                "אמר רבי זעירא רבי לעזר לחבירו ורבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד ר' לעזר דאמר רבי זעירא בשם רבי לעזר אדם זכה לחבירו במציאה ר' יוחנן דתנינן תמן מציאת בנו ובתו הקטנים עבדו ושפחתו הכנענים מציאת אשתו הרי אלו שלו מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובתה הרי אלו שלהן אמר רבי יוחנן בשאינן טפולין אבל אם היו טפולין לאביהן מציאתן שלו ר' יהושע בן לוי דרבי יהושע בן לוי אמר בבעל הבית עשיר נחלקו אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה",
                "תני השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה מציאה של בעל הבית רבי שמעון בן לקיש בעי רצה לחזור חוזר בו ואת אמר מציאה של בעל הבית רבי יעקב בר אחא אמר רבי יסא מקשי מה צורכה לההיא דאמ' ר' שמעון בן לקיש ולא נן שמיע דמר רבי יעקב בר אחא איתפלגון רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר אדם זוכה לחבירו במציאה ריש לקיש אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה",
                "ר' רדיפה איתפלגון רבי יונה ור' יוסי חד אמר הראוי ליטול זכה וחרנה אמר הראוי ליתן זכה מן דמר הראוי ליטול כל שכן ליתן מאן דמר הראוי ליתן הא ליטול לא",
                "מתניתא פליגא על מ\"ד הראוי ליטול זכה דתנינן תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו ושטר שיחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שחרורו ותנינן התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר לא יחזיר והעבד ראוי הוא להוליך את הגט פתר לה לצדדין",
                "הא מתניתא פליגא על מאן דאמר הראוי ליתן זכה דתנינן תמן עישור אחד שאני עתיד למוד נתון לעקיבה בן יוסף שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו ורבי עקיבה ראוי הוא ליטול פתר לה עד שלא העשיר ואפילו תימא משהעשיר תיפתר בשהיה פרנס ויד הפרנס כיד העני",
                "מילתיה דרבי יהושע בן לוי הראוי ליטול זכה דרבי יהושע בן לוי אמר בבעל הבי' עשיר מחלוקת אבל בעל הבית עני מתוך שראוי ליטול זכה ר' ירמיה",
                "רבי חזקיה בשם רבי יוחנן כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות ברם כמאן דאמר אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות אפילו הבקירו חייב רבי יוסי בשם רבי יוחנן כמאן דאמר אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות ברם כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות קל היקילו חכמים בליקוטין",
                "רבי לעזר שאל ואין לו קניין נכסי' לא על הדא איתאמרת אלא על הדא רבי חזקיה רבי ירמיה בשם ר' יוחנן כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות ברם כמאן דמר אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות עליה רבי לעזר שאיל ואין לו קניין נכסים רבי חנינא בשם רבי פינחס אף קדמייתא על דר' יוסי מקשי דרבי יוסי בשם רבי יוחנן כמאן דאמר אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות ברם כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרו' עליה רבי אלעזר שאל ואין לו קניין נכסים"
            ],
            [
                "אי זהו לקט הנושר בשעת הקצירה היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ ונפל מידו לארץ הרי זה של בעל הבית תוך היד ותוך המגל לעניים אחר היד ואחר המגל לבעל הבית ראש היד וראש המגל רבי ישמעאל אומר לעניים רבי עקיבה אומר לבעל הבית ח' חוררי הנמלים שבתוך הקמה הרי זה של בעל הבית ושל אחר הקוצרים העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט",
                "הלכה ז' תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו ודכוותיה פרט כרמך לא הפורט בידו",
                "רב כהנא ורב תחליפה חד אמר תוך היד ותוך המגל וחרנה אמר תוך היד ואפילו לאחר המגל הלכה ח'",
                "רבי יהודה בשם רבי שמואל העליונים לעניים בלבנים והתחתונים לבעל הבית בירוקין רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט שאי איפשר לגורן לצאת בלא ירוקין",
                "אמר רבי יהודה דרבי יהודה בן חגרא היא דתני גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ואם ספק פטור רבי יהודה בן חגרא מחייב ר' שמעון בן לקיש אמ' דברי הכל היא ישראל שעיקרו חייב ספיקו חייב וגוי שעיקרו פטור ספיקו פטור אמר רבי יוחנן כך היה רבי מאיר משיב את רבי יהודה בן חגרא אין את מודה לי שספק לקט לקט רבי שמעון בן לקיש כך היה משיב רבי מאיר את חכמים אין אתם מודין לי שספק לקט לקט",
                "ומניין שספק לקט לקט ר' שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן עני ועשיר הצדיקוהו במתנותיו ר' שמעון בן לקיש בשם בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו בריבו אין את מטהו אבל מטהו את במתנותיו אמר ר' יוחנן וכה זכה הוא מה ששנה לנו ר' תעזוב הנח לפניהן משלך אמר רבי לא כתיב לגר ליתום ולאלמנה יהיה בין מן דידך בין מדידיה הב ליה הדרן עלך הפיאה ניתנת"
            ]
        ],
        [
            [
                "גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים הרוח שפיזרה את העמרין אומדי' אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים רבן שמעון בן גמליאל אומר נותן לעניים נפלה",
                "הכא את אמר אומדין אותה כמה לקט ראויה לעשות ונותן לעניי' וכה את אמר כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים רבי אבהו בשם רבי יוחנן קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים עד כדון מזיד אפילו שוגג אפילו כריכות אפילו חטים על גבי שעורין אפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו ואפילו קרא לעניים ולא באו",
                "רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש דבית שמאי היא דבית שמאי אומרי' הבקר לעניים הבקר אמר ליה רבי יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות שהבקר בית דין הבקר כתיב וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרי' והזקני' יחרם כל רכושו מניין שהוא פטור מן המעשרו' ר' יונתן בריה דר' יצחק בר אחא שמע לה מן הדא אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעי' ואם עברוה הרי זו מעובר' בחדש אחד שהוא מוסיף לא פטור הוא ממעשרות עד כדון שביעית מוצאי שביעית מניין אמר רבי אבון שלא לרבות באיסור חדש",
                "רבי זעירה בשם רבי אבהו הדא דתימר עד שלא התיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ לארץ אבל משהתיר ר' להביא ירק מחוצ' לארץ היא שביעי' היא שני שבוע תני אין מעברין את השנה לא בשביעית אלא בשאר שני שבוע ואם עברוה הרי זו מעובר' אמר רבי מנא הדא דתימר בראשונה שהיו השנים כסדרן אבל עכשיו שאין השנים כסדרן היא שביעית היא שאר שני שבוע",
                "תני של בית רבן גמליאל עברוה במוצאי שביעית מדאמר רבי אבין אין מן הדא לית את שמע מינה כלום שמור את חדש האביב שמרהו עד שיבוא בחידושו",
                "ויי דא אמר דא גדיש שלא לוקט תחתיו רבי מנא בשם רבי שמעון בן לקיש דבי' שמאי אמר ליה רבי יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות דברי הכל היא משום קנס וכבית הלל עניים מעשרים ואוכלין",
                "רבי זעירא ר' אבהו בשם ר' יוחנן ארבעת קבין לכור רבי זעירא בעא קומי רבי אבהו ארבעת קבין לכור או לבית כור אמר ליה לבית כור תמן תנינן אמר רבי יודה מה קיצבה כרי אלא אם כן יש בא כדי ניפלה א\"ר אבהו בנופל לה כדי לזורעה וכא הו' אמ' הכן"
            ],
            [
                "שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא של בעל הבית ואם לאו הרי היא של עניים שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש מעשר שיבולת ונותן לו אמר רבי אליעזר וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שיבולת אחת ונותן לו",
                "הלכה ב' אי זו היא קמה שהיא מצלת את הקמה אמר ר' יוחנן כהדא דתנינן שבולת של קציר וראשה מגיע לקמה א\"ר יוסי והוא שיהא הקציר סובבה והוא שיהא ראשה מגיע לקמה והוא שתהא יכולה להיקצר עם הקמה היתה יכולה להקצר עם הקמה ואין הקמה יכולה להיקצר עמה ניצולת היו שתים הפנימית יכולה להיקצר עם הקמה החיצונה ואין החיצונ' יכולה להיקצ' עם הקמ' הפנימי' ניצולת ומצלת",
                "א\"ר הושעיא רומס הייתי זתים עם רבי חייא הגדול ואמ' לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה אמר רבי יוחנן מכיון שעבר עליו ושכחו הרי זו שכחה מתניתא פליגא על רבי הושעיא שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה שיבולת שבקציר אינו יכול לפשוט ידו וליטלה רבי לא בשם רבי הושעיא באומן השני שנו",
                "דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה נישמעינה מן הדא עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי ושכח את הרביעי אית תניי תני אם נטל את החמישי הרי זו שכחה ואית תניי תני אם שהא ליטול החמישי הרי זו שכח' א\"ר בון בר חייא מאן דאמ' נטל את החמישי בשיש שם שישי מאן דאמר אם שהא ליטול את החמישי בשאין שם שישי אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר נראה לו הרביעית לידון בשורה הדא אמרה דבר שהו' ראוי להציל ושכחו הרי הוא שכחה",
                "דבר שאינו ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה נישמעינה מן הדא סאה תבואה עקורה וסאה שאינ' עקורה ותציל עקורה את שאינ' עקור' הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכח הרי הוא שכחה אמר ר' יונה תיפתר בקוצר שורה ומעמר שורה וכבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרי'",
                "כיצד הוא עושה מביא שתי שבולים ואומ' אם לקט הוא הרי זה יפה ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו ונותן לו את הראשונה וחש לומר שמא אותה שקבע בה מעשרות לקט הוא אמר רבי יונה מביא שתי שבולים ואומר אם לקט הוא זה הרי יפה ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו ונותן לו את אחת מהן",
                "רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש דרבי יוסי היא דתנינן תמן שרבי יוסי או' כל שחילופיו ביד כהן פטור מן המתנות ורבי מאיר מחייב אמר רבי בא דברי רבי יוסי צריך לזכותו לכהן אמר רבי יוסי הדא דרבי בא פליגא על דריש לקיש דתנינן תמן אלא מזכה את העני בגדיש ומעשר שיבולת אחת ונותן לו אמ' רבי בא דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן הוי לית היא דרבי יוסי אמר רבי מנא כל גרמה אמר דהיא דרבי יוסי תנייא קומייא סברי מימר אינו מזכה את העני בכל הגדיש אלא שבולת אחת התנייא אחרייא סברי מימר מזכה את העני בכל הגדיש והתנייא קדמייא סבר מימר בזכה מימינו לשמאלו ואינה זכייה והתניא אחרייא סבר מימר אינו מזכה מימינו לשמאלו וזכייה היא",
                "והתני ר' זעירא רבי אבהו בשם רבי יוחנן מחלפא שיטתיה דרבי ליעזר תמן הוא זכה לו וכא הוא אמר הכין בשיטתך השיבהו בשיטתו דאת אמ' על ידי החילופין היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שיבולת ונותן לו"
            ],
            [
                "אין מגלגלין בטופיח דברי רבי מאיר וחכמים מתירין מפני שאיפשר",
                "הלכה ג' תני המרבץ שדהו עד שלא ירד עני לתוכה אם הזיקו מרובה על של עני מותר ואם היזק עני מרובה על שלו אסור רבי יהודה אומר בין כך ובין כך מניחן על הגדר והעני בא ונוטל את שלו",
                "מחלפא שיטתיה דרבי יהודה תמן הוא אמר כשם שהוא מידל בשלו כך הוא מידל בשל עניים וכא הוא אמר הכין תמן הן גרמו לעצמן ולא באו ברם הכא הרי באו",
                "מחלפא שיטתין דרבנין תמן אינון אומ' אם הזיקו מרוב' על של עני וכא אינון אמרי' הכין תמן אפשר ברם הכא איפשר",
                "והא רבי מאיר אמר אין מגלגלין ושמין של בעל הבית בהפסידו והא רבנין אמרין מגלגלין ושמין לעניים בהפסידן ולמי הוא משלם אמר רבי יונה לעניי אותה העיר דלא כן מה נן אמרין אמר רבי חייא בר אדא למידת הדין נצרכה"
            ],
            [
                "בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני וכשיחזור לביתו ישלם דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים עני היה באותה שעה ד' המחליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב שנים שקיבלו שדה באריסות זה נותן לזה חלקו ומעשר עני וזה נותן לזה חלקו ומעשר עני המקבל שדה לקצור אסור בלקט ובשכחה ובפיאה ובמעשר עני אמר רבי יהודה אימתי בזמן שקיבלה ממנו למחצה לשליש ולרביע אבל אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופיאה ואסור במעשר עני",
                "הלכה ד' תני אב ובנו איש וקרובו שני אחין שני שותפין פודין זה לזה מעשר שני ונותנין זה לזה מעשר עני אמר רבי יודן תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני אמר מניין שאם היו שניהן עניים",
                "מה בינה לקדמיתא אלא לכשתקצור שליש הרי היא שלך א\"ר חייא בר ר' בון הדא אמרה שהמוכר זכיי בפיאה שהיא מתרת את העומרים אמר רבי יוסי בי ר' בון תמן נתחייבה שדהו ברשותו ברם הכא לא נתחייב' שדהו ברשותו",
                "אמר רבי אבהו בר נגרי שנייה היא בלקט ובשכחה ובפיאה שהן בעזיבה"
            ],
            [
                "המוכר שדהו המוכר מותר והלוקח אסור לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו ומי שאינו מניח את העניים ללקט או שהוא מניח את אחד ואת אחד לאו או שהוא מסייע את אחד מהן הרי זה גוזל את העניים על זה נאמר אל תסג גבול עולם",
                "הלכה ה' מתנית' בשמכר לו שדהו וקמתה אבל אם אמר לו קמה ושייר לו שדה אצל זה אני קורא שדך ואצל זה אני קורא קצירך",
                "אם עשה כן הרי זה גוזל את העניים בעל הבית שעוש' כן גוזל עניים פועל שעש' כן הרי זה גוזל לבעל הבית ולעניים ועל זה נאמר אל תסג גבול עולם",
                "רב ירמיה ורב יוסף חד אמר אלו עולי מצרים וחרנה אמר אלו שירדו מנכסיהן לסמיא צווחין סגיא נהוריא אמר רבי יצחק ועניים מרודים תביא בית אמר רבי אבין אם עשית כן מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורי' לבית המקדש נאמר כאן תביא ונאמר להלן ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך וגו'"
            ],
            [
                "העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש הרי זה אינו שכחה",
                "הלכה ו' העומר ששכחוהו פועלין ולא שכחו בעל הבית אינו שכחה דכתי' קצירך ושכח' שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים אינו שכחה דכתיב כי תקצור ושכחת רבי שמעון בן יהודה אומ' משם רבי שמעון אפילו חמרי' שהן עוברין בדרך וראו עומר אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם",
                "היה עומד בעיר ואומר יודע אני שהפועלין שכיחין עומרין שבמקום פלוני ושכחוהו אינו שכחה היה עומד בשדה ואמר יודע אני שהפועלין שכיחין עומרין שבמקום פלוני הרי זו שכחה שנאמר בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת רבי זעירא בשם שמואל אף לעניין מציאה כן מה נן קיימין אם ביכול ליגע בהן מה לי בתוך העיר מה לי בתוך שדהו רבי אבא בר כהנא רבי יסא בשם ר' יוחנן והוא שיכול ליגע בהן אפילו בתוך שדהו",
                "היה כולו מחופה בקש נשמעינה מן הדא וכן הסומא ששכח יש לו שכחה וסומא לא כמי שכולו בקש מחופה הוא רבי יונה אמר בזוכר את הקשים אתא דרבי יונה כרבי זעירא כמה דרבי זעירא אמר בזוכר את העליון כן רבי יונה אמר בזוכר את הקשים"
            ],
            [
                "המעמר לכובעות ולכומסות לחררה ולעומרין אין לו שכחה ממנו לגורן יש לו שכחה המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה זה הכלל כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה למקו' שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה",
                "הלכה ז' רבי יונה אמ' מן לעיל כמה דתימר וכובע נחושת על ראשו לכומסות ר' אבינא אמ' מן לרע כמה דתימ' הלא הוא כמוס עמדי לחררה גלגל לעומרין אמר רבי יוחנן כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה מה קציר שאין אחריו קציר אף עומר שאין אחריו עומר הדרן עלך גדיש שלא לוקט"
            ]
        ],
        [
            [
                "בית שמאי אומ' הבקר לעניים הבקר ובית הלל אומרי' אינו הבקר עד שיבקיר אף לעשירים כשמיטה כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו בו ב\"ש אומר אינו שכחה ובית הלל אומרי' שכחה",
                "רבי חייא בשם רבי יוחנן טעמיהו דבית שמאי לעני ולגר מה ת\"ל תעזוב אותם יש לך עזיבה אחרת כזו מה זו לעניים ולא לעשירים אף מה שנ' במקו' אחר לעניים ולא לעשירים",
                "אמר רבי שמעון בן לקיש טעמייהו דבית הלל תשמטנה ומה ת\"ל ונטשתה יש לך נטישה אחרת כזו מה זו בין לעניים בין לעשירים אף מה שנ' במקו' אחר בין לעניים בין לעשירים",
                "מה מקיימין בית הלל טעמהון דבית שמאי תעזוב אותם מיעוט זו לעניים ולא לעשירי' אבל מה שנ' במקו' אחר בין לעניים בין לעשירי' מה מקיימין ב\"ש טעמהון דבית הלל תשמטנה ונטשתה נטישה מיעוט זה בין לעניים בין לעשירים אבל מה שנ' במקום אחר לעניים אבל לא לעשירים אמ' רבי אבין לישן מתנית' מסייעא לר' שמעון בן לקיש עד שיבקיר אף לעשירים כשמיטה",
                "הבקר לבהמה אבל לא לאדם לגוים אבל לא לישראל לעשירים אבל לא לעניים דברי הכל אין הבקירו הבקר לאדם אבל לא לבהמ' לישראל אבל לא לגוים לעניי אותה העיר אבל לא לעניי עיר אחרת פלוגתא דרבי יוחנן ודרבי שמעון בן לקיש על דעתיה דרבי יוחנן הבקירו הבקר על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש אין הבקירו הבקר אמר רבי לא בפירוש פליגין ר' יוחנן אמר הבקירו הבקר רבי שמעון בן לקיש אמר אין הבקירו הבקר",
                "א\"ר אבין בר חייא הדא דאמרה הבקר לעניים וזכו בהן עשירין תפלוגתא דרבי מאיר ור' יוסי על דעתיה דרבי מאיר דו אמר כיון שאדם מבקיר דבר מרשותו הבקירו הבקר על דעתיה דרבי יוסי דו אמ' אין הבקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בזכייה אין הבקירו הבקר",
                "עד כדון בשהבקירה לזמן מרובה אבל הבקירה לזמן מועט נישמעינה מן הדא הבקיר את שדהו שנים ושלשה ימים חוזר בו תני ר' שמעון דימא קומי רבי זעירא אפילו לאחר שלשה אינו חוזר בו אמר ליה מכיון דאת אמ' אפילו לאחר שלשה ימים היא לאחר שלשה היא לאחר כמה לישן מתניתא מסייע לרבי זעירא בד\"א בשהבקיר סתם אבל אם אמר שדי מובקרת יום אחד שבת אחת חדש אחד שנה אחת שבוע אחד אם עד שלא זכה בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו אבל משזכה בה בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו הדא אמרה הוא זמן מרובה הוא זמן מועט הדא אמרה לא חשו על הערמה הדא אמרה שאדם מבקיר וחוזר וזוכה הדא פשיטא שאילתיה דר' זעירא דרבי זעירא אמר הוא זמן מרובה הוא זמן מועט",
                "מה נן קיימין אם משום דבר מסויים דיו שנים אם משום שורה דייו שלשה חד בא רבי אמר חדא דרבי יוחנן קומי רבי שמעון בן לקיש כל שהוא יכול לחולקו ולעשותו שורה כבית שמאי רבי יונה והוא בעי שועורה כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ד' קבין ושכחו כל עומרי השדה של שני קבין ואחד של שמונת קבין"
            ],
            [
                "העומר שהוא סמוך לגפא ולגדיש ולבקר ולכלי' ושכחו בית שמאי אומרי' אינו שכחה ובית הלל אומרי' שכחה",
                "הלכה ב' וקשיא על דבית שמאי בגפה ובגדיש דבר שהוא מסויים ואינון אמרי אינן שכחה וקשיא על דבית הלל בבקר ובכלים דבר שאינו מסויים ואינון אמרין הוא שכחה",
                "במקומו הוא עומד בצד הגת או בצד פירצה מתניתא דבית שמאי דבית שמאי אמרי' אינו שכחה א\"ר יוסי דברי הכל היא תמן דבר מחובר בצד דבר מחובר ברם הכא דבר תלוש בצד דבר מחובר",
                "אמר רבי אילעאי שאלתי את ר' יהושע באילו עומרין חלוקין ב\"ש ובית הלל אומר ליה בתורה הזאת עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו בית שמאי אומרי' שכחה ובית הלל אומרי' אינו שכחה וכשבאתי אצל רבי אליעזר אמר לי לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו שהוא שכחה ועל מה נחלקו על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה בצד הגדיש בצד הבקר בצד הכלים ושכחו שבית שמאי אומרי' אינו שכחה מפני שזכה בו ובית הלל אומרי' שכחה וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבי לעזר בן עזריה אמר לי הברית הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בחורב",
                "תמן תנינן האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס מודים בית שמאי ובית הלל שהיא מוכרת ונותנת וקיים נפלו לה משנתארסה בית שמאי אומרי' תמכור ובית הלל אומרי' לא תמכור רבי פינחס בעא קומי רבי יוסי ולמה לא תנינתה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל אמר ליה לא אתינן מתניתא אלא דבר שהוא חומר משני צדדין וקל משני צדדין ברם הכא חומר הוא מצד אחד וקל מצד אחד והתנינן בית שמאי אומרי' הבקר לעניים הבקר הרי הוא קל לעניים וחומר הוא לבעל הבית ותניתה קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבי' שמדעתו הובקרו אמר ליה והתנינן עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלי' ושכחו הרי הוא קל לבעל הבית וחומר הוא לעניים ותניתה אמר ליה קל הוא לבעל הבי' ואינו חומר לעניים שאדיין לא זכו בהן ואמור אוף הכא קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל הבית שאדיין לא זכה בה אמר ליה מכיון שקידשה לזכותה ולזכותו נפלו",
                "אמר רבי יודה אמרו לפני רבן גמליאל הואיל והארוסה אשתו והנשואה אשתו מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל א\"ל בחדשים אנו בושין אלא שאתם מגלגלין עמנו הישנים אילו הן החדשים משנישאת ואלו הן הישנים עד שלא נישאת ונישאת"
            ],
            [
                "ראשי השורות עומר שכנגדו מוכיח העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכח מודים שאינו שכחה אלו הן ראשי השורות שנים שהתחילו באמצע השורה זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהן ולאחריהן שלפני' שכח' ושל אחריהן אינו שכחה היחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולאחריו שלפניו אינו שכחה ושל אחריו שכחה שהוא בבל תשוב זה הכלל כל שהוא בל תשוב שכחה וכל שאינו בל תשוב אינו שכחה",
                "הלכה ג' מניין לראשי שורות אמר רבי יונה כתיב כי תקצור קצירך בשדך ושכחת מה שאתה קוצר אתה שוכח עד כדון ראשי שורות קמה סוף שורות קמה אמר רבי יונה לא תשוב לקחתו ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו עד כדון ראשי שורות עומרין סוף שורות עומרין אמר רבי יונה נילף ראש שורות עומרין מראש שורות קמה וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרין",
                "העומר שכנגדו מוכיח כיצד היו לו עשר שורות של עשרה עשרה עומרין עומר אחד מהן בצפון ודרום ושכח אחד מהן אינו שכחה מפני שהו' נידון מזרח ומערב עימר מזרח ומערב ושכחו מהו שיעשה שכחה נישמעינה מן הדא עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי ושכח את הרביעי אית תניי תני אם נטל את החמישי הרי הוא שכחה אית תניי תני אם שהא ליטול את החמישי הרי הוא שכחה אמר רבי בון בר חייא מאן דאמר נוטל את החמישי בשיש שם שישי מאן דאמר אם שהא ליטול את החמישי בשאין שם שישי אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר נראה את הרביעי לידון בשורה אם אמר שכח' והכא שכח'",
                "היה עומר אחד גדול עימר צד החיצון בצד הפנימי נידון בשורה עימר צד הפנימי בצד החיצון מהו שידון כשורה עימר צד העליון בצד התחתון נידון בשורה עימר התחתון בצד העליון מהו שידון כשורה",
                "רב כד נחת לתמן אמר אנא הוא בן עזאי דהכא אתא חד סב שאל ליה שני הרוגים זה על גבי זה סבר רב שהן עורפין אמר ליה אין עורפין אמר ליה למה אמר ליה התחתון משום טמון והעליון משום צף כד סלק להכא אתא לגבי רבי אמ' ליה יאות אמר לך כי ימצא ולא ימצאו",
                "רבי יהודה בר' אמר היה שם אמת המים על פני כל השדה אם עיקר את המחרישה מצד זה וניתנה בצד זה אינו נידון כשורה ואם לאו נידון כשורה קצר חצי שורה ובא למחר נידון כשורה ישב לאכול ישב לישן קרא לו חבירו חשיכה",
                "עומר שנטלו והוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו ושכח את שניהן התחתון שכחה והעליון אינו שכחה רבי שמעון אומר שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו רבי זעירא אומר בזוכר אתיא דרבי זעירא כרבי יונה דרבי יונה אמר בזוכר את הקשין כאן רבי זעירא אמר בזוכר את העליון",
                "שדה שעומריה מעורבבין ושכח אחד מהן אינו שכחה עד שיטול את סביבותיו"
            ],
            [
                "שני עמרין שכחה ושלשה אינן שכחה שני ציבורי זיתים והחרובים שכחה ושלשה אינן שכחה שני הוצני פשתן שכחה ושלשה אינן שכחה שני גרגרים פרט ושלשה אינן פרט שני שבלים לקט ושלש אינן לקט כדברי בית הלל ועל כולם בית שמאי אומרי' שלשה לעניים וארבעה לבעל הבית",
                "הלכה ד' רבי בון בר חייא בשם רבי יוחנן עשאן כמין גם",
                "לא אמר אלא ציבורין הא זיתים לא מה בין הציבורין מה בין הזתים ציבורין גמר מלאכה זיתים אינן גמר מלאכה",
                "אמר רבי הושעיא רומס הייתי זתים עם רבי חייא הגדול אמ' לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה אמר רבי יוחנן מכיון שעבר עליו ושכחו הרי הוא שכחה",
                "רבי לעזר בשם רבי חייא רבה חצי אשכול פרט תני רבי חייא חצי אשכול או אשכול שלם פרט והתני שני גרגרים פרט רבי אימי בשם רבי חייא בקוצר ומניח תחת הגפן",
                "היו עשויין כמין סינפון מנחם בשם רבי יונתן והוא שיהא חותכן בשוה",
                "אמר ר' אבין טעמיהו דבית שמאי לגר ליתום ולאלמנה יהיה טעמיהו דבית הלל לעני ולגר אמר רבי מנא שניהן מקרא אחד דרשו לגר ליתום ולאלמנה יהיה בית שמאי אומרי' לעניים ובית הלל אומרי' לבעל הבית"
            ],
            [
                "העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה שני עמרים ובהן סאתים רבן גמליאל אומר לבעל הבית וחכמים אומרים לעניים אמר רבן גמליאל וכי מרוב העמרים יופי כח של בעל הבית או הורע כח של בעל הבית אמ' לו יופי כח א\"ל מה אם בזמן שהו' עומר אחד ובו סאתים ושכחו אינו שכחה שני עומרין ובהן סאתים אינו דין שלא יהו שכחה אמרו לו אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש תאמ' בשני עומרין שהן ככריכו' ו' קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה אין בה סאתים אבל אם ראויה לעשות סאתים אפילו היא של טופח רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורים",
                "הלכה ה' אמר רבי לעזר כתיב כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה עומר שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אית תניי תני ושכחת עומר ולא גדיש",
                "היך עבידא שכח עומר אחד בצידו אין תעבדינה עומר דברי הכל שכחה ואין תעבדינה גדיש מחלוקת שמאי והלל שכח שני עומרין בצדו אין תעבדינה עומר מחלוקת ב\"ש והלל אין תעבדיניה גדיש אינו נידון כשורה הלכה ו'",
                "אמר רבי יונה כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה קמה שיש בה סאתי' ושכחה אינה שכחה אמר רבי יוסי ובלבד שבלין היו דקות רואין אותן כאלו הן ארוכות שדופות רואין אותן כאלו הן מליאות"
            ],
            [
                "קמה מצלת את העומר ואת הקמה והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה אי זו היא קמה שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכחה אפילו קלח אחד ח' סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה וכן באילן השום והבצלים אינן מצטרפין רבי יוסי אומר אם באת רשו' לעני באמצע אין מצטרפין ואם לאו הרי אלו מצטרפין",
                "הלכה ז' אמר רבי כתיב כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה עומר שסביבותיו קציר ולא עומר שסביבותיו קמה ולמה עומר שסביבותיו עומרין ולא עומר שסביבותיו קמה עומר שסביבותיו עומרין מה שתחתיו שדה עומר שסביבותיו קמה מה שתחתיו קשין ",
                "תנא קמת חבירו מצלת את שלו של גוי מצלת את של ישראל של חיטין מצלת את של שעורין דברי רבי וחכמים אומרי' אינה מצלת אלא שלו אינה מצלת אלא ממינה",
                "תני רבן שמעון בן גמליאל כשם שהקמה מצלת את העומר כך העומר מציל את הקמה ודין הוא ומה אם הקמה שיפה בה כח העני ושכחה הרי היא מצלת עומר שהורע בו כח העני אינו דין שיציל אמר לו רבי מה אם קמה שיפה כח העני בה ושכחה הרי היא מצלת עומר שהורע כח העני בו ושכחו אין דין שיציל מדברי שניהן נלמד מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה הלכה ח'",
                "הא אם שכח שכחה תיפתר בששכח את הקמה תחילה",
                "הא אם היו שתיהן עקורות לבעל הבית מתניתא כרבן גמליאל",
                "ותיצול עקורה שאינה עקורה הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי הוא שכחה אמר רבי יונתן תיפתר בקוצר שורה ומעמר שורה וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העמרים",
                "מה עד שתבוא ממש או אפילו נראית להביא נשמעינה מן הדא בגין תבואה שבכרם וכרם לא על אתר הוא הדא אמרה אפי' נראית לבוא"
            ],
            [
                "תבואה שניתנה לשחת או לאלומה וכן באיגודי השום ואגודת השום והבצלי' אין להן שכחה וכל הטמונין בארץ כגון הלוף והשום והבצלים רבי יהודה אומר אין להן שכחה וחכמים אומרים יש להן שכחה",
                "הלכה ט' אמר רבי יונה לא סוף דבר נותנה אלא אפי' נוטלה על מנת ליתנה",
                "תמן תנינן המדליק את הגדיש והיו בו כלים ר' יהודה או' משלם כל מה שבתוכו וחכמי' אומרים אינו משלם אלא גדיש חטין או גדיש שעורין מחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן הוא או' לרבות את הטמון וכא הוא אמר פרט לטמון תמן ונאכל הגדיש או הקמה ממשמע שנאמר קמה אין אנו יודעין שהגדיש בכלל ומה ת\"ל גדיש לרבות את הטמון והכא שדך בגלוי פרט לטמון מחלפא שיטתין דרבנין תמן אינון אמרין פרט לטמון וכא אינון אמרין לרבות את הטמון תמן או הקמה או השד' מה שדך בגלוי אף כל דבר שהו' גלוי ברם הכא שדך בגלוי פרט לטמון קציר' בגלוי פרט לטמון והוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט לרבות הטמון"
            ],
            [
                "י\"א הקוצר בלילה והמעמר והסומא יש לו שכחה ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס אין לו שכחה אם אמר הרי אני קוצר על מנת מה שאני שכח אטול יש לו שכחה",
                "הלכה י' כיני מתנית' הקוצר בלילה והמעמר בלילה סומא בין ביום בין בלילה",
                "אמר ר' יונה לא סוף דבר גסין אלא דקין וכי מאחר שדרכו לבחון בגסין אפילו דקין אין להן שכחה",
                "אמר הריני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול יש לו שכחה שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל הדרן עלך בית שמאי"
            ]
        ],
        [
            [
                "כל זית שיש לו שם בשדה אפילו כזית הנטופה בשעתו ושכחו אינה שכחה במה דברי' אמורי' בשמו ובמעשיו ובמקומו בשמו שהיה שפכני או בישני במעשיו שהוא עושה הרבה במקומו שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה ושאר כל הזתים שנים שכח' שלשה אינן שכחה רבי יוסי אומר אין שכחה לזתים",
                "אמר רבי לא כתיב ושכחת עומר בשדה עומר שאת שוכחו לעולם יצא זה שאת זוכרו לאחר זמן",
                "רבי ירמיה בעי היה מסויים בדעתו כמי שהוא מסויי' היה עומד בצל הדקל הדקל מסיימו היו שניהן נטופה זה מסיי' את זה וזה מסיים את זה היתה כל שדהו נטופ' נישמעינה מן הדא רבי יוסי אומר אין שכחה לזתים אמר רבי שמעון בר יקים לא אמר רבי יוסי אלא בראשונה שלא היו הזתים מצויין שבא אדריינוס הרשע והחריב את כל הארץ אבל עכשיו שהזיתי' מצויין יש להן שכחה",
                "שפכוני נוטף שמן והתנינן נטיפה אלא שהיא עושה שמן הרבה והתנן במעשיו שהוא עושה הרבה אלא שפכוני שהוא עושה שמן הרבה נטופה נוטף שמן מעשיו שהוא עושה הרבה שהוא עושה זתים הרבה בישני אית דבעי מימר בישני ממש אית דבעי מימר דהוא מבעית לחבריה עד דיעביד ארבעה כיפליסין כי ההיא דתנינן תמן כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו מכיון שהוא עושה יותר מחבירו כמי שהוא מסוים עד דיעביד כל שנה ושנה ומכיון שהוא עושה רובן של שנים כמי שהוא מסויים",
                "במקומו שהוא עומד בצד הגת או בצד הפירצה מתני' דבית שמאי דבית שמאי אומרי' הבקר עניים הבקר אמר רבי יוסי דברי הכל היא תמן דבר תלוש בצד דבר מחובר ברם הכא דבר מחובר בצד דבר מחובר",
                "רבי יוסי אומר אין שכחה לזתים אמר רבי שמעון בן יקים לא אמר רבי יוסי אלא בראשונה שלא היו הזתים מצוין שבא אדריינוס הרשע והחריב את כל הארץ אבל עכשיו שהזתים מצויין יש להן שכחה",
                "אמר רבי יוסי לא חייב אדם שכחה לזתים אלא רבי עקיבה דו דרש אחריך אחריך מעתה אין שכחה לזתים כר' יוסי דלא דרש אחריך התיבון הרי עומר שכחה הרי לא כתיב אחריך מכיון שכתיב לא תשוב לקחתו כמי שכתיב אחריך",
                "רבי יונה בעי ההן זית נטיפה הואיל והוא מסויים על דעתיה דר' יוסי אפי' התחיל בו כמי שלא התחיל בו"
            ],
            [
                "זית שנמצא עומד בין שלש שורות של שני מלבני' ושכחו אינו שכח' זית שיש בו סאתי' ושכחו אינו שכח' בד\"א בזמן שלא התחיל בו אבל התחיל בו אפילו כזית הנטופה בשעתו ושכחו יש לו שכחה כל זמן שיש לו תחתיו יש לו בראשו רבי מאיר אומר משתלך המחבא",
                "הלכה ב' א\"ר לעזר כיני מתניתה של שני מלבנים ושכחו מה נן קימין אם משום דבר מסויי' אין כאן זתים אם משום שורה הוא עצמו נידון בשורה אלא על ידי שורה על ידי שורות",
                "אמר רבי יוסי בזית נודיין היא מתניתא אמר רבי יוסי לא סוף דבר נודיין אלא אפילו שאר כל הזתים מכיון שדרכן ליבחן כנודיין אפילו שאר כל הזתים אין להן שכחה",
                "אית תנאי תני שנמצא אית תנאי תני שנמצא עומד מאן דאמר שנמצא מסייע לרבי יוחנן מאן דאמר שנמצא עומד מסייע לרבי אלעזר מתני' מסייעא לרבי יוחנן דתני במה דברים אמורי' בשהיה מכירו אבל אם לא היה מכירו מרדף אחריו אפילו עד מאה",
                "הא אם יש בו סאתים ושכחו אינו שכחה לא על הדא איתאמרת אלא על הדא קדמייתא כל זית שיש לו שם בשדה כזית נטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה עליה הא אם יש בו סאתי' ושכחו",
                "כל זמן שיש לו תחתיו יש לו בראשו פתר לה תרין פיתרין כל זמן שיש לו תחתיו יש לו בראשו קודם לכן אף על פי שאין לו תחתיו יש לו בראשו פתר חורן כל זמן שיש לו תחתיו אין לו בראשו הילכא המחבא אע\"פ שאין לו בראשו יש לו תחתיו",
                "תני משום ב\"ש משיניח את הכרכר וגמרו הרי זה יש לו בראשו רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש בר כדה אמר רבי אבהו שהוא משייר את המחבויין ודעו וראו מכל המחבואים אשר יתחבא שם"
            ],
            [
                "אי זהו פרט הנושר בשעת הבצירה היה בוצר עקר את האשכול היסבך בעלים ונפל בארץ ונפרט הרי זה של בעל הבית המניח כלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר הרי זה גוזל את העניים על זה נאמר אל תסג גבול עולם ד' ואי זו היא עוללת כל שאין לה לא כתף ולא נטף אם יש לה כתף ונטף של בעל הבית אם ספק לעניים עוללת שבארכובה אם נקרעת עם האשכול הרי היא של בעל הבית ואם לאו הרי הוא של עניים גרגר יחידי רבי יהודה אומר אשכול וחכמים אומ' עוללת",
                "הלכה ג' הדא אמר' פרט בנשירתו קדש לית הדא פשיטא שאלתי' דחלפי שאל לקט בנשירתו מהו שיקדש אמר רבי שמואל בר אבודומא שנייא היא שהיא גרם לו שלא ירד לארץ הלכה ד'",
                "אי זו היא עוללות כל שאין לה לא כתף ולא נטף יש לה כתף אבל לא נטף נטף אבל לא כתף לבעל הבית ואם ספק לעניים אי זו היא כתף פסיגין זו על גבי זו אי זו היא נטף תלויות בשיזרה ויורדות",
                "רבי בא בשם רבי יהודה והן שיהו כולן נוגעות בפס ידו לא כן אמר רבי חייא מעשה ששקלו עוללות שבע ליטריות בציפורי אמר רבי חיננה שאם נתנה על גבי טבלה והן שיהו כולן נוגעות בטבלה",
                "בן לוי שנתמנה לו מעשר טבל ומצא בתוכו עוללות הרי זה עושה אותן תרומת מעשר במקום אחר ועוללות לאו של עני הוא ר' אבין בשם רבנין דתמן אני אומר עם הנקרצות עם האשכולות",
                "אמר רבי סימון טעמא דרבי יהודה ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים יותר מיכן אשכול",
                "דלמא רבי אבהו ורבי יוסי בן חנינא ור' שמעון בן לקיש עברו על כרם דורון אפיק לון אריסא חדא פרסיקא אכלון אינון וחמריהון ואייתרון ושערונה כהדין לפיסא דכפר חנניה מחזיק סאה של עדשים בתר יומין עברון תמן אפיק לון תרי תלת לגוא ידיה אמרו ליה מן ההוא אילנא אנן בעיי אמר לון מיניה אינון וקרון עלוי ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה",
                "א\"ר חנינא כד סלקת להכא נסיבית איזורי ואיזוריה דברי ואיזוריה דחמרי מקפא בירתא דחרובתיה דארעא דישראל ולא מטון קצת חד חרוב ונגד מלא ידוי דבש",
                "אמ' ר' יוחנן יפה סיפסוף שאכלנו בילדותינו מפרסקין שאכלנו בזקנותינו דביומוי אישתני עלמא",
                "אמר רבי חייא בר בא סאה ארבלית היתה מוציאה סאה סולת סאה קמח סאה קיבר סאה סובין סאה מורסן סאה גנינין וכדון אפילו חדא בחדא לא קיימא",
                "רבי חונא בשם רב אבין קנמון מאכל עזים היה היו ישראל מגדלין אותו רבי חונא בשם רבי אבין שני תמידין שהיו מקריבין בכל יום היו מרכיבין אותן על גבי גמל ורגליהן נוגעות בארץ רבי חונא בשם רבי אידי מעשה באחד שקשר עז לתאינה ובא ומצא דבש וחלב מעורבין",
                "רבי אמר לרבי פרירי את חמי ליה ההיא סגולה דגו כרמך אמר ליה אין נפק בעי מחימייא ליה עד דהוא רחיק צפה ביה כמין תור א\"ל לית הדין תורא מחבל כרמא אמר ליה הדין תורא דאת סבר הוא סגולה וקרא עלוי עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו בית מוקדש' חריב ואת קאי' בקשיותך מיד איתבעון ולא אשכח",
                "אייתון קומוי תרין פוגלין מבין ריש שתא לצומא רבא והוה אפוקי שמיטתא והוה בהון טעוניה דגמלא אמר לון ולית אסיר ולאו ספחין אינון אמר ליה בפוקי ריש שתא איזדרעון באותה שעה התיר רבי ליקח ירק במוצאי שביעית מיד",
                "בעון קומוי מהו הדין דכתי' עכשו פרודות תחת מגרפותיהם אמ' לו תחת שהיינו גורפי' דבש הרי אנו גורפין רקבובית מעשה באחד שהיה לו שורה של תאינים ובא ומצא גדר של דבש מקיפן",
                "חד בר נש הוה זרע חקלא לפת והוה מקטע ומזבין מעשה בשועל שבא וקינן בראשה של לפת מעשה בשיחין בקלח אחד של חרדל שהיו בו שלשה בדין ונפשח אחד מהן וסיככו סוכת היוצרין ומצאו בו שלשת קבין של חרדל אמר רבי שמעון בן חלפתא קלח אחד של חרדל היה לי בתוך שלי והייתי עולה בו כעולה בראש התאנה",
                "מעשה באחד שזרע סאה של אפונים ועשת שלש מאות סאין אמרו לו התחיל הקב\"ה לברכך אמר לון אזלון לכון די ינחת טלא בישא עליה די לא כן בכפלא הוות מעביד",
                "אמר ר' שמעון בן חלפותא הוה מעשה שאמר ר' יהודה לבנו בסיכנין עלה והבא לנו גרוגרו' מן החבית עלה והושיט ידו ומצאה של דבש אמר לו אבא של דבש היא אמר לו השקע ידיך ואת מעלה גרוגרות מעשה שאמר רבי יוסי לבנו בציפורין עלה והבא לנו גרוגרות מן העליה עלה ומצא את העלייה צף עליה דבש רבי חנניה הוה מזבן דבש דדבוריין והוה ליה דבש דצליין בתר יומין עברון תמן אמר לון בגין לא מטעיא לכון הוון ידעין ההוא דובשא דיהבית לכון דצליין יינון אמרו ליה מיניה אנן בעי דו טב לעיבידתין ואפריש טימיתיה ובנא ביה בי מדרשא דציפורין",
                "רבי לעזר בי רבי שמעון אזל לחד אתר אייתון קומוי כרוב מצמק אמר לון סגין דבש יהבתון ביה אמרין ליה לא יהבינן ביה מיניה וביה הוא"
            ],
            [
                "המידל בגפנים כשם שהוא מידל בתוך שלו כך הוא מידל בשל עניים דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל עניים",
                "הלכה ה' הכל מודין במוכר לחבירו עשרה אשכולות שיהא אסור ליגע בהן הכל מודין בשותף כשם שהוא מידל בתוך שלו כך הוא מידל בתוך של חבירו רבי יהודה עבר ליה כשותף אמר ליה ר' אימי הגע עצמך שאכלתן חיה אין תעבדיניה כשותף יהא חייב לשלם לו",
                "אמר ר' יוחנן נראית מוחלפת שיטתו של רבי יהודה תמן הוא אומר בין כך ובין כך נוטלן ומניחן על הגדר והעני בא ונוטל את שלו וכא הוא או' הכן מתוך שהוא מעכן הן עושות יותר לשנה הבאה ואמר אוף הכא מכיון שהוא מרבעה היא עושה יותר לשנה הבאה אמר ליה מצוי הוא לזורעה ירק ולהבריחה מן העניים"
            ],
            [
                "כרם רבעי ב\"ש אומר אין לו חומש ואין לו ביעור ובית הלל אומר יש לו בית שמאי או' יש לו פרט ויש לו עוללות ועניים פודין לעצמן ובית הלל או' כולו לגת",
                "הלכה ו' תני רבי אומר לא אמרו בית שמאי אלא בשביעית אבל בשאר שני שבוע שבית שמאי יש לו חומש ויש לו ביעור על דעתיה דההן תנייה לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימ' אין מעש' שני בשביעי' ודכוותה אין נטע רבעי בשביעית מעתה אל יהי לו קדושה וקדשתו מאיליו למדו קודש הילולים הרי הוא כקודש שקורין עליו ויהא מותר לאונן תני מגיד שהוא אסור לאונן ויהא חייב בביעור בגין דרבי שמעון פוטר מן הביעור ויפדה במחובר לקרקע",
                "תני רשב\"ג אחד שביעית ואחד שאר שני שבוע בית שמאי אומרי' אין לו חומש ואין לו ביעור על דעתיה דהדין תנייה לא למדו נטע רבעי ממעשר שני כל עיקר מעתה אל יהי לו קדושה וקדשתו מאיליו למדו קודש הילולים הרי הוא כקודש שקורין עליו את ההלל ויהא מותר לאונן תני מגיד שהוא אסור לאונן ויהא חייב בביעור בגין דרבי שמעון פוטר בביעור ויפדה במחובר לקרקע",
                "ר' זעירה בעי קומי רבי אבהו מניין שהוא טעון חילול קודש הילולים קודש חילולים לא מתמנעין רבנין בין ה\"י לחי\"ת",
                "תני רבי אייבו בר נגרי קומי רבי לא דרבי ישמעאל אם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו פרט לנטע רבעי שאין חייבין עליו חומש וחזר ותנא קומוי שתי גאולות הן אחת למעשר שני ואחת לנטע רבעי",
                "תמן תנינן רבי יודה אומר אין לנכרי כרם רבעי וחכמים אומרים יש לו אמר רבי לעזר כיני מתניתא אין לנכרי כרם רבעי כל עיקר ר' ביבי אמר בעי קומי רבי זעירא בשם ר' לעזר אתיא דרבי יודה כבית שמאי על דעתיה דרבי כמה דבית שמאי אמר לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימר אין מעשר שני בשביעית ודכוותיה אין נטע רבעי בשביעית כן רבי יהודה אומר לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימר אין מעשר שני בסוריא ודכוותיה אין נטע רבעי בסוריא אמר ליה חמי מה אמר לא אמר אין לו חומש ואין לו ביעור הא שאר כל הדברים יש לו רבי יהודה אומר אין לנכרי כרם רבעי בסוריא",
                "שמואל בר אבא בעי הא בית שמאי אמר לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימר אין מעשר שני בשביעית ודכוותה אין נטע רבעי בשביעית ודכוותה שלישית ושישית הואיל ואין בהן מעשר שני לא יהא בהן נטע רבעי אמר רבי יוסי שלישית ושישית אף על פי שאין בהן מעשר שני יש בהן מעשר עני שביעית אין בה מעשר כל עיקר",
                "חיפה שאל את רבי יודה אמר לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימא אין מעשר שני בסוריא ודכוותה אין נטע רבעי בסוריא דכוותיה לא למדו תרומת תורה אלא מתרומת מעשר כמה דתימר אין תרומת מעשר במדבר ודכוותיה לא תהא תרומת תורה במדבר אמר ר' יוסי לא למדו ממנה אלא לשיעורין",
                "תני רבי יוסי בי רבי יודה רבי לעזר בי רבי שמעון אומר לא נתחייבו ישראל בנטע רבעי אלא לאחר ארבע עשרה שנה שבע שכיבשו ושבע שחילקו אמר רב חסדא אתיא דרבי יוסי בי רבי יודה בשיטת דרבי יודה אבוי כמה דרבי יודה אמר לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימ' אין מעשר שני אלא לאחר ארבע עשרה שנה ודכוותה אין נטע רבעי אלא לאחר ארבע עשרה שנה אמר רבי יוסי והיא בשיטת בני סוריא למדה מארבע עשרה שנה אין ארבע עשרה שנה למדה מסוריא",
                "כתיב ובשנה החמישית תאכלו את פריו רבי יוסי הגלילי אומר הרי את כמוסיף פירות חמישית על פירו' רביעית מה פירות חמישית לבעלים אף פירות רביעית לבעלים רבי זעירא רבי יסא בשם רבי יוחנן אתיא דרבי יוסי הגלילי כרבי יהודה כמה דרבי יודה עושה אותו כנכסיו כן רבי יוסי הגלילי עושה אותו כנכסיו",
                "רבי ירמיה בעי קומי רבי זעירא כדברי מי שהוא עושה אותו כנכסיו מהו שיהא חייב במעשרות אמר ליה כיי דאמר רבי יהושע בן לוי דאמר רבי אבין בשם רבי יהושע בן לוי לא סוף דבר הלכה זו אלא כל הלכה שהיא רופפת בבית דין ואין את יודע מה טיבה צא וראה מה הציבור נוהג ונהוג ואנן חמיי ציבורא דלא מפרשין אמר רבי מנא אלו נאמר כבית שמאי ויש ציבור כבית שמאי אמר רבי אבין כלום למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימר אין מעשר שני חייב במעשרות ודכוותה אין נטע רבעי חייב במעשרות",
                "ר' בא ר' חייא בשם רבי יוחנן עיסת מעשר שני בירושלם כרבי מאיר פטורה מן החלה כרבי יודה חייבת בחלה אמר רבי יונה לא אמרו אלא בירושלם אבל בגבולין לא",
                "רבי בא בר כהן בעא קומי רבי יוסי כדברי מי שהוא מחייב בפרט מהו שתהא חייבת בחלה אמר ליה ולא ר' יודה היא וסברינן מימר כל הדא הילכתא רבי יודה כבית שמאי"
            ],
            [
                "כרם שכולו עוללות רבי אלעזר או' לבעל הבית ורבי עקיבא אומר לעניים אמר ר' אליעזר כי תבצור לא תעולל אם אין בציר מניין עוללות אמר לו רבי עקיבה וכרמך לא תעולל אפילו כולו עוללות אם כן למה נאמר כי תבצור לא תעולל אין לעניים בעוללות קודם לבציר",
                "הלכה ז' ודכוותה אם אין בציר אין פרט עד שיהא בציר בצד הבציר אכלתן חיה לא",
                "וכמה הוא בציר דבית שילא אמרי שלשה אשכולות שהן עושין רביע",
                "והא רבי עקיבה מקיים תרי קראי ומה דרבי ליעזר וכרמך לא תעולל שלא תאמר הואיל ואין לעניים בעוללות קודם לבצי' יזכה בהן בעל הבי' לפו' כן צריך מימר וכרמך לא תעולל"
            ],
            [
                "המקדיש את כרמו עד שלא נודעו העוללות אין העוללות לעניים ומשנודעו העוללות העוללו' לעניי' ר' יוסי או' יתנו שכר גידולין להקדש ואי זו היא שכחה בעריס כל שאינו יכול לפשוט את ידיו ליטלה וברוגליות משיעבור ממנה",
                "הלכה ח' תמן תנינן מתירין בגמזיות של הקדש אמרו להן חכמים אין אתם מודין לנו בגידולי הקדש שהן אסורין אמרו להן אבתינו כשהקדישו לא הקדישו אלא קורות מפני בעלי אגרוף שהיו באין ונוטלין אותן בזרוע מה רבנין סברין מימר קורות ופירות לא הקדישו ואפילו תימר קורות ופירו' קורות הקדישו פירות לא הקדישו צריכה לרבנין המקדיש שדה אילן מהו ששייר לו בגידוליהן נישמעינה מן הדא משנודעו העוללות העוללות לעניים שנייא היא שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו מעתה אפי' לא נודעו העוללו' יהו העוללות של עניים שנייא היא שהיא כרם הקדש כהדא דתני הנוטע כרם להקדש פטו' מן הערלה ומן הרבעי ומן העוללות וחייב בשביעית",
                "רבי זעירא בשם רבי יוחנן ושבתה הארץ שבת לה' דבר שהוא לה' קדושת שביעית חלה עליו רבי חייא בר אבא בעא קומי רבי מנא לאוכלו בלא פדיון איפשר שאיפשר להקדש לצאת בלא פדיון לפדותו ולאוכלו נמצא כלוקח לו קורדום מדמי שביעית אמר ליה הגיזבר מחליפו ביד אחר אמר רבי מתניה ולמה לו נן כיי דאמר רבי יוחנן דברי רבי יוסי מפני שקדם נדרו להבקירו וכא מפני שקדם הבקר נדרו להקדישו",
                "אמר רבי יוחנן מעשה היה והורו כרבי יוסי",
                "לית הדא פליגא על רבי יוחנן דרבי יוחנן אמר מכיון שעבר עליו ושכחו הרי הוא שכחה שנייא היא בערים שדרכו לבחן ואפילו על רבי הושעיא לית היא פליגא דרבי הושעיא אמר רומס הייתי זתים עם רבי חייא הגדול אמ' לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך ליטלו אינו שכחה שנייא היא שכל רוגליות ורוגליות אומן בפני עצמו הדרן עלך כל זית"
            ]
        ],
        [
            [
                "מאימתי כל אדם מותרין בלקט משילכו הנמושות בפרט ובעוללת משילכו העניי' בכרם ויבואו ובזתים משתרד רביעה שנייה אמר רבי יהודה והלא יש שאין מוסקין את זיתיהן אלא לאחר רביעה שנייה אלא כדי שיהא עני יוצא ולא יהא מביא אלא בארבעה איסרות",
                "אמר רבי יוחנן למה נקראו שמן נמושו' שהן באות בסוף אבא שאול היה קורא אותן משושות אית תניי תני נמושות ואית תניי תני משושות מאן דאמר נמושות שהן באין בסוף ומאן דאמר משושות שהן ממשמשין ובאין רבי חונא בשם מנחם רבי יוחנן בן נורי היה יוצא מן הנמושות ומביא פרנסתו של כל השנ'",
                "תני מתנת עניים שבשדה שאין עניים מקפידין עליהן הרי הן של בעל הבית רבי בון בר חייא בעי ויש אדם קורא שם פיאה לעצמן תני רבי שמעון בן יוחאי לעני ולגר תעזוב אותם ולא לעורבין ולעטלפים",
                "בפרט ובעוללות משילכו העניים בכרם ויבואו ולא תנינן נמושות על ידי שהן חביבין הן באין על אתר",
                "ובזתים משתרד רביעה שנייה ולא תנינן נמושות מפני שהן צינה ואינן יוצאין אלא בחורים",
                "וקודם לכן אינו אסור משו' גזל בשיטתו השיבוהו לא אתם שאתם אומרי' מפני שהיא צינה אינן יוצאין אלא בחורין שמתוך שהוא יודע שהוא מביא פרנסתו אף הוא אינו יוצא"
            ],
            [
                "נאמנין על הלקט ועל השכח' ועל הפיאה בשעתן ועל מעשר עני בכל שנתו ובן לוי נאמן לעולם ואינן אינן נאמנין אלא על דבר שכן דרך בני אדם להיות נוהגין כן",
                "עד איכן אמר רבי חנינה עד מקום שדרכו לילך ולביא בו ביום מעשה והאמין רבי לחמשה אחין בחמשה כורין של חטים ואיפשר כן אלא מיכא ציבחד ומיכא ציבחד כו דה סלק",
                "רבי לעזר דרומיה בעי קומי רבי יוסי מתני' דרבי אליעזר דרבי אליעזר אומר נאמן על השני נאמן על הראשון אמר רבי יוסי דברי הכל היא שנייא היא שאין אדם עושה בדבר ערוה רבי לעזר בשם רבי הושעיא כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה גדולה כך לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר אמר רבי הושעיה מתני' אמר כן ובן לוי נאמן לעולם",
                "ר' מנא בעי ובן לוי נאמן לעולם אפילו בשביעית",
                "אמר ר' בון בר חייא נאמן בן לוי לומ' מעשר ברור הוא לפוטרו מן השני אבל באומר ניתן לי או באומר משלו הן אינן נאמנין דו מתניתא אינן נאמנין אלא על דבר שכן דרך בני אדם נוהגין כן כיני מתניתא אינן נאמנין אלא על דבר שכן דרך בני אדם נוהגין כן"
            ],
            [
                "נאמנין על החטים ואינן נאמנין לא על הקמח ולא על הפת נאמנין על סעודה של אורז נאמנין עליו בין חיי בין מבושל נאמני' על הפול ואינן נאמנין על הגריסי' בין חיין בין מבושלין נאמנין על השמן לו' של מעשר עני ואינן נאמנין עליו לומר של זיתי ניקוף הוא ד' נאמנין על ירק חי ואינן נאמנין על המבושל אא\"כ היה לו דבר ממועט שכן דרך בעל הבית להיות מוציא מלפסו",
                "הלכה ג' מהו שיהא נאמן לומר חיטים ניתן לי ועשיתי אותן קמח חטים ניתן לי ועשיתי אותן פת פשיטא ליה שהוא נאמן היו הכל יודעין שרוב בני אדם מכנסו לקט אפי' כן אינו נאמן תני רבי יודן אומר מקום שנהגו להיות דורכין את העוללות יהא עני נאמן לומר יין זה של עוללות הוא ודכוותיה מקו' שנהגו להיות מוסקין זיתי ניקוף יהא העני נאמן לומר שמן זה של זיתי ניקוף הוא הלכה ד'",
                "אילין דבית אסי בשלון ירק אנשון מתקנתיה סלק גמליאל זוגה ותקביה מן גוא לפסא"
            ],
            [
                "אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטים וקב שעורים רבי מאיר אומר חצי קב קב וחצי כוסמין וקב גרוגרות או מנה דבילה רבי עקיבה אומר פרס חצי לוג יין רבי עקיבה אומר רביעית רביעית שמן רבי עקיבה אומר שמינית ושאר כל הפירות אמר אבא שאול כדי שימכרם ויקח בהן מזון שתי סעודות",
                "הלכה ה' תני רובע אורז כולה תבלין ליטרא ירק שלשת קבין חרובין חצי לוג יין רביעית שמן עשרה אגוזין חמשה אפרסקין שני רימונין ואתרוג אחד מה טעמא ואכלו בשעריך ושבעו תן לו כדי שובעו חזקיה שאל לאבוי מנא אילין שיעוריא אמר להן אהן צררא סמך הדא ברתא רבי חנניה הוה יתי' קומי רבי אלי והוא אמר טעמין והוא סתר אמר טעמין והוא סתר אמר ליה לא בלן מסתור אלא מבני",
                "אמר רבי מנא תניא ארבע ליטרין",
                "אמר רבי לעזר וכן לעירוב אמ' ר' חיננא הדא דתימר ביין אבל בשמן מערבין בו מזון שתי סעודו' תני מערבין בחומץ מזון שתי סעודות תני מערבין בשמן מזון שתי סעודות רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק כדי לטבול בירק הנאגד שתי סעודות רבי יצחק עטושיא אמר קומי רבי זעירא בשם דבי רבי ינאי אפונין חיין מערבין בהן מזון שתי סעודות למי נצרכה לרבי מאי' שלא תאמר הואיל והן מסריחין את הפה אין מערבין בהן דג מליח מערבין בו בשר מליח מערבין בו בשר חי דתנינן הבבליים אוכלים אותו כשהוא חי מפני שדעתן מקולקלת רבי יודן בעי הדא כלקירא הוא ואילין כותאי אכלי' מינה חייה היא מערבין בה שמואל בר שילת בשם רב פעפועין וגדגדניו' וחלוגלוגות מערבין בהן בעון קומי היידן וינון אמר לון קקולי והנדקוקי ופרפחיניה"
            ],
            [
                "מידה זו אמורה בכהנים ובלוים ובישראל היה מציל נותן מחצה ונוטל מחצה היה לו ממועט נותן לפניהן והן מחלקין ביניהן",
                "הלכה ו' ר' יונה פתר מתני' ביותר מכשיעור היה מציל נוטל מחצ' ונותן מחצה אבל בכשיעור הוא נותן לפניהן והן מחלקין ביניהן רבי חזקיה פתר מתניתא בכשיעור ביקש להציל נוטל מחצה ונותן מחצה שמתוך שנוטל מחצה ונותן מחצה נעשה דבר מועט הוא נותן לפניהן והן מחלקין ביניהן",
                "תני המסבבין על הפתחים אין נזקקין להן לכל דבר אמר רבי יונה ובלחוד דלא יפחות ליה מן ארגרון דיליה",
                "הכא את אמר אין פוחתין לעניים בגורן וכא את אמר אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום רב הונא אמר צא מהן שליש ליציאה ר' יוסי בי רבי בון מפיק לאילין נחתומיא כהדא דרב הונא ובלחוד כהדין שיעורא",
                "רבי בא בר בא בר ממל בעא קומי רבי לא ראו אותו יוצא מן העיר ונכנס ליה אמר ליה הנותן נותן והלוקח יחוש לעצמו"
            ],
            [
                "אין פוחתי' לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע לן נותנין לו פרנסת לינה שבת נותנין לו מזון שלש סעודות מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי מזון ארבע עשרה סעודות לא יטול מן הקופה והקופה נגבית בשני' ומתחלקת בשלשה",
                "הלכה ז' תמחוי בכל יום קופה מערב שבת לערב שבת תמחוי לכל אדם קופה אינה אלא לאנשי אותה העיר בלבד",
                "ר' חונה אמר תמחוי בשלשה שהוא על אתר רבי חלבו בשם רבי בא בר זבדא אין מעמידין פרנסין פחות משלשה אנא חמי דיני ממונות בשלשה דיני נפשות לא כל שכן ויהיו עשרים ושלשה עד דהוא מצמית לון הוא מסכן",
                "רבי יוסי בשם רבי יוחנן אין מעמידין שני אחים פרנסין רבי יוסי עבר חד מן תרין אחין עאל ואמר קומיהון לא נמצא לאיש פלוני דבר עבירה אלא שאין מעמידין שני אחים פרנסין",
                "ר' יוסי עאל לכפרה בעא מוקמה לון פרנסין ולא קבלין עליהון עאל ואמר קומיהון בן בבי על הפקיע ומה אם זה שנתמנה על הפתילה זכה להימנות עם גדולי הדור אתם שאתם מתמנין על חיי נפשות לא כל שכן רבי חגיי כד הוה מקים פרנסין הוה מטעין לון אוריתא לומר שכל שררה שניתנה מתורה ניתנה בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו רבי חייא בר בא מקים ארכונין",
                "רבי ליעזר הוה פרנס חד זמן נחית לביתיה אמר לון מאי עבדיתון אמר ליה אתא חד סיעא ואכלון ושתון וצלון עלך אמר לון ליכא אגר טב נחת זמן תיניין אמ' לון מאי עבדיתון אמרו לי' אתא חד סיעא חורי ואכלון ושתון ואקלונך אמר לון כדון איכא אגר טב",
                "רבי עקיבה בעון ממניתיה פרנס אמ' לון נמלך גו בייתיה הלכון בתריה שמעון קליה דיימר על מנת מתקל על מנת מבזייה",
                "רבי בא בר זבדא אמר איתפלגון רב ורבי יוחנן חד אמר מדקדקין בכסות ואין מדקדקין בחיי נפשות וחרנה אמר אף בכסות אין מדקדקין מפני בריתו של אברהם אבינו מתנית' פליגא על מאן דאמ' אף בכסות אין מדקדקין פתר ליה לפי כבודו ותני כן במה דברים אמורי' בזמן שאין מכירין אותו אבל בזמן שמכירין אותו אף מכסין אותו והכל לפי כבודו והתני למזונות שלשים יום לכסות ששה חדשים פתר לה ליטול והתני למזונות שלשים יום לפסין ולצדקות שנים עשר חדש הא קדמייתא ליטול עוד היא ליתן מהו לפסין ולצדקות שנים עשר חדש בשכר סופרים ומשנים"
            ],
            [
                "מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני היו לו מאתים חסר דינר אפילו אלף נותנין לו כאחת הרי זה יטול היו ממושכנין בכתובת אשתו או לבעל חובו הרי זה יטול אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישיו",
                "הלכה ח' חד תלמיד מן דרבי היו לו מאתים חסד דינר והוה רבי יליף זכי עימיה חדא לתלת שני מעשר מסכינין עבדון ביה תלמידוי עינא בישא ומלון ליה אתא בעא מזכי עימיה אמר ליה רבי אית לי שיעורא אמר זה מכת פרושים נגעו בו רמז לתלמידוי ואעלוניה לקפילין וחסרוניה חד קרט וזכה עימיה היך מה דהוה יליף",
                "משפחת אנטבילא היתה בירושלם והייתה מתייחסת של ארנן היבוסי פעם אחת פסקו להן חכמים שש מאות כיכרי זהב שלא להוציאן חוץ לירושלם דהוון דרשין בשעריך בשעריך לרבו' ירושלם",
                "והתני מעשה בהלל הזקן שלקח לעני בן טובים סוס אחד להתעמל בו ועבד לשמשו שוב מעשה באנשי הגליל שהיו מעלין לזקן אחד ליטרא בשר צפרים בכל יום ואיפשר כן אלא דלא הוה אכל עם חורנין",
                "תני משתמש בכלי זהב נותנין לו כלי כסף כלי כסף נותנין לו כלי נחושת כלי נחושת נותני' לו כלי זכוכית א\"ר מנא כלי כסף וכלי זכוכית בגופיהן והתני היה משתמש בכלי מילת נותנין לו כלי מילת כאן בגופו וכאן בשאינו גופו",
                "חד מן אילין דנשייותא איתנחת מן ניכסוי והוון זכין ליה במאן דחסף והוא אכל ומותיב אמר ליה אסיא עיקר תבשילה לא מן גוא לפסא הוא אכיל מן לפצא",
                "עד כדון בבעל חוב שהוא דוחק אפי' בבעל חוב שאינו דוחק נישמעינה מן הדא היו ממושכנין לכתובת אשתו או לבעל חובו ודא אשה לא כבעל חוב שאינו דוחק הוא אין מחייבין אותו למכור",
                "אמר רבי חנינא צריך אדם שיהו לו שני עטיפין אחד לחול ואחד לשבת מה טעמא ורחצת וסכת ושמת שמלותיך וכי ערומה היתה אלא אלו בגדי שבתה כד דרשה רבי שמלאי בציבורא בכון חברייא לקובליה אמרו ליה רבי כעטיפתינו בחול כן עטיפתינו בשבת אמר לון אף על פי כן צריכין אתם לשנות מן הדא ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך וירדת הגורן וירדתי כתי' אמר לה זכותי תרד עמך וערטילא הוות אלא אמרה לה לבוש מאנך דשובתא"
            ],
            [
                "מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהן הרי זה לא יטול וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שצריך לבריות וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס לאחרים משלו ועל זה נאמ' ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו וכן דיין שדן דין אמת לאמיתו וכל מי שאינו לא חגר ולא סומא ולא פיסח ועושה עצמו כאחד מהם אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהן שנאמר צדק צדק תרדוף וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין אינו מת מן הזקנה עד שיהו עיניו כהות שנאמר ושוחד לא תקח כי השוחד יעור עיני חכמים וגו'",
                "הלכה ט' הדא אמרה חמשין עבדין טבין מן מאתים דלא עבדין",
                "המסמא את עינו והמנפח את שוקיו והמצבא את כריסו אינו נפטר מן העולם עד שיהי לו כן",
                "שמואל ערק מן אבוי אזל וקם ליה בין תרין צריפין דמיסכינין שמע קלהון אמרין כהדין אגנטין אנן אכלין יומא דין בארגנטורין דהבא בארגנטורין כספא אעל ואמר קומי אבוי אמר ליה צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהם",
                "דלמא רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש עלון מיסחי בהדין דימוסין דטיבריא פגע בון חד מסכן אמר לון זכין בי אמרו ליה מי חזרון מי חזרון אשכחוניה מית אמרו הואיל ולא זכינן ביה בחיוי ניטפל ביה במיתותיה כי מיטפלון ביה אשכחון כיס דינריא תלו ביה אמרו הדא דאמר רבי אבהו אמר רבי לעזר צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהן שאילולא הרמאין שבהן היה אחד מהן תובע צדקה מן האדם ולא נותן לו מיד היה נענש",
                "אבא בר בא יהב לשמואל בריה פריטין דפלג למיסכיניא נפק ואשכח חד מסכן אכל קופד ושתי חמר עאל ואמר קומוי אבוי אמר לי' הב יתיר דנפשיה מדתיה",
                "רבי יעקב בר אידי ורבי יצחק בר נחמן הוון פרנסין והוון יהבין לרבי חמא אבוי דרבי אושעיא חד דינר והוא יהב ליה לחורנין רבי זכריה חתניה דרבי לוי היו הכל מליזין עליו אמרו דלא צריך והוא נסב כד דמך בדקון ואשכחון דהוה מפליג ליה לחורנין",
                "ר' חיננא בר פפא הוה מפליג מיניה בליליא חד זמן פגע ביה רבהון דרוחיא אמר ליה לא כך אולפן רבי אל תסג גבול רעך אמר ליה ולא כן כתיב מתן בסתר יכפה אף והוה מכתפי מיניה וערק מן קומוי",
                "אמר רבי יונה אשרי נותן לדל אין כתיב כאן אלא אשרי משכיל אל דל והוא שמסתכל במצוה היאך לעשותה כיצד היה רבי יונה עושה כשהיה רואה בן טובים שירד מנכסיו היה אומ' לו בני בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר טול ואת פורע מן דהוה נסב ליה אמר ליה מתנה",
                "אמר רבי חייא בר אדא אית הוו סבין ביומינו מן דהוה יהבין לון מבין ריש שתא לצומא רבא הוון נסבין מן בתר כן לא הוון נסבין אמרי רשות' גבן",
                "נחמיה איש שיחין פגע ביה ירושלמי אחד אמר ליה זכי עימי חדא תרנוגלתא אמר ליה הילך טימיתיה וזיל זבון קופד ואכל ומית ואמר בואו וספדו להרוגו של נחמיה",
                "נחום איש גם זו היה מוליך דורון לבית חמוי פגע ביה מוכה שחין אחד אמר לו זכה עמי ממה דאית גבך אמ' ליה מיחזר חזר ואשכחיה מית והוה אמ' לקיבליה עייניה דחמונך ולא יהבון לך יסתמיין ידיה דלא פשטן מיתן לך יתקטעון רגלייא דלא רהטין מיתן לך יתברן ומטתיה כן סליק לגביה רבי עקיבה אמר ליה אי לי שאני רואה אותך כן אמר ליה אוי לי שאיני רואה אותך כן אמר ליה מה את מקלליני אמר ליה ומה את מבעט בייסורין",
                "רבי הושעיא רביה הוה רביה דבריה חד דסגיא נהוריא והוא יליף אכל עימיה חד זמן בכל יום חד זמן הוה ארחין ולא מטא מיכול עימיה ברומשא סליק לגביה אמ' ליה לא יכעוס מרי עלי בגין דהוה לי ארחין ולא בעית מיבזיא איקריה דמרי בגין כן דלא אכלית עמך יומא דין אמר ליה אתה פייסת למאן דמיתחמי ולא חמי דין דחמי ולא מיתחמי יקבל פייוסך א\"ל הדא מנא לך אמר ליה מר' אליעזר בן יעקב דר' אליעזר בן יעקב על חד דסגיא נהורא לקרתי' יתב ליה רבי אליעזר בן יעקב לרע מיניה די אמרין דאילולא דהוא בר נשא רבא לא יתב ליה רבי אליעזר בן יעקב לרע מיניה עבדון ליה פרנסה דאיקר אמר להו מהו הכין א\"ל ר' אליעז' בן יעקב יתיב לרע מינך וצלי עלוי הדא צלות' אתה גמלת חסד למאן דמיתחמי ולא חמי דין דחמי ולא מתחמי יקבל פיוסך ויגמול יתך חסד",
                "דלמא רבי חמא בר חנינא ורבי הושעיה הוון מטיילן באילין כנישתא דלוד אמר רבי חמא בר חנינא לרבי הושעיה כמה ממון שיקעו אבותי כאן אמר ליה כמה נפשות שיקעו אבותיך כאן לא הוה אית בני נש דלעיין באורית'",
                "רבי אחא בשם רבי חננא כיני מתנית' כל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל הרי זה שופך דמים ואסור להתרחם עליו על נפשיה לא חייס על חורנין לא כל שכן כל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס לאחרים משלו על זה נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו הדרן עלך מאימתי כל אדם וסליקא לה מסכת פיאה"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Halakhah",
        "Segment"
    ]
}